כל פרי האסור באכילה ובהנאה האם מותר להריח בו או לא נאמר בהלכות מאכלות אסורות פרק 13 הלכה יד וכן מותר שיריח הגוי בחבית של יין שלנו ומותר לישראל להריח בחבית של יהיה נסך ואין בזה שום או שם איסור שאין הריח כלום לפי שאין בו ממש. כלומר למרות שיש נסך הוא דבר שאסור באכילה ובהנאה. בכל זאת לא נאסר על יהודי להריח ינסך. ורבנו מנמק שאין הריח כלום לפי שאין בו ממש. א אבל עניין זה שרבנו כותב אותו בצורה לכאורה מבוארת, טעון עדיין עיון בגלל שני מקורות. יש סוגיה בגמרא פסחים דף כו עמוד ראשון. אם קל ומראה וריח אין בהם משום מעילה. דהיינו אם אדם מריח מריח של הקדש איננו חייב קורבן מעילה. אבל לכאורה מן המקורות אנו רואים שקורבן ריח אין בו משום מעילה אבל יש בו לכאורה איסור שלכתחילה אסור ואנחנו מוצאים א בדברי רבנו את ההלכה פרק חמישי מהלכות מעילה הלכה טז כלומ ור ריח של הקדש לא נהנים ולא מועלין במי דברים אמורים בשריח הקטורת אחרי שאלת התמרות אבל אם הריח בקטורת כשתעלה תימרת מעל כלומר אם מריח את הקטורת אחרי שאלה את התמרות שלה אז לא נהנים ולא מועלין. כלומר, אין בזה לא גדר הנאה ולא בגדר מעילה. אבל אם מריח בקטורת קשת על תמרתה מעל. ומשמע שיש בזה לכאורה גם ממשות. ואנחנו מוצאים בפרק שמיני מהלכות כלי המקדש ששם רבנו קובע לאמור פרק שני מהלכות כלי המקדש הלכה ט העושה קטורת מןחת מהסמלים על כל פנים אה הלכה י עשה להתלמד בה או למוסרה לציבור פטור הריח בה ולא עשיה כאן מדובר בקטורת הריח בה ולא עשיה אינו חייב כרת אלא דינו כדין הנה מן הקודש ומורי מחיר שיש הבדל בין הקדש ובין הקודש והנוסחה היא מן הקודש ולא מן ההקדש אנחנו בעזרת השם עוד נבאר בהרחבה גם להיבטים אחרים בעניין כל ומראה אין בהם מאשו מעילה ואנחנו נראה שכשהיו כך נאמר במקורות וגם רבנו אבי זלחה האומנים מתקנים את קודש במקדש משלים אותם בתיבות סגורות כדי שלא יזונו עיניהם מן הקודש כלומר למרות שבמראה אין מעילה בכל זאת את בעלי המקצוע היו משלש למקדש בתיבות סגורות כדי שלא יזונו עיניהם מן הקודש. יש הבדל בין לא יזונו עיניהם מן ההקדש ובין לא יזונו עיניהם מן הקודש. הקודש זוהי דרגה יותר גבוהה של מה שנקרא מורה מקדש שהאדם לא התכוון או הצצתי ראיתי אל תחריטו את שבט משפחות הכהתי וראותם בבלע הקודש
ולא יראו
ולא יבואו עוד בבלע
הקודש
ומתו. כלומר, בזמן שמכניסים את הקודש לארון שלא יזונו עיניהם ומתו כרת. כלומר יש איסור לראות מה שהוא נקרא קדוש בגלל מורה שאנחנו צריכים לשמור על מורה של יראה. אבל הקדש זה אסור להנות מדבר שהוא שייך להקדש כמו שיש מאכלות אסורות אז יש גם כן מה שנקרא איסור להנות מדבר שייך להקדש אז אומר רבנו שכל מראה ריח אין בהם מעילה לא נהנים ולא מועלים זה כשמדובר על הקדש בטור שכזה אבל קודם אסור להנות ממנו לא בגלל שזה איסורי הנאה אלא בגלל מורה. ומכאן, אם אנחנו מבינים את ההבחנה הזאת, הרי במאכלות אסורות יהיה נסך למשל שרבנו אומר שמותר אסור שמותר להריח את י נסך למרות שהוא אסור באכילה ובהנאה. כי הריח ריח עליו מלטהו במאכלות אסורות ריח עליו מלטהו ואננו גדר של איסור