בנופרק 29 מהלכות שבת הלכה יב מי שהיה אוכל בערב שבת וקדש עליו היום והוא בתוך הסעודה כלומר אדם שאכל לפני כניסת השבת אסור לעשות כן אבל כך היה אולי היה רעב מדי לפני כן לא מצא או תוצאה מסעודת מצווה שנפחתה כגון מילה ברגע האחרון וכ יוצא בזה מי שהיה אוכל ערב שבת וקדש עליו קדש עליו היום עכשיו נכנס את השבת והוא בתוך הסעודה מה עליו לעשות הרי צריך לקדש ואסור לאכול לפני הקידוש מה עליו לעשות פורס מפה על השולחן הוא מקדש וגומר סעודתו ואחר כך מברך ברכת המזון. כלומר מכסה את הלחם, פורס מפה על השולחן הוא מקדש. רבנו לא אמר שמברך ברכת המזון.
רבנו לא אמר שמברך ברכת המזון ולא אמר מה בנוגע ליין אם כבר ב לפני כן אם חוזר ומברך כאן כל מה שרבנו אמר פורש מפה על השולחן הוא מקדש וגומר סעודתו רבנו לא אמר חוזר ומברך המוציא לכאורה משמע ואומר סעודתו גם בלי ברכת המוציא אלא הוא סומך על ברכת המוציא שהייתה לפני הקידוש ואחר כך מברך ברכת המזון לפני שאנחנו נקרא את דברי גד שני בדברי רבנו אני קורא את דברי השולחן ערוך בהלכות שבת סימן רעא סעיף ד' אסור לטאום כלום קודם שיקדש אפילו מים ואפילו מתחיל מבעוד יום כלומר מתחיל לאכול מבעוד יום צריך להפסיק שקורס מפה הוא מקדש ואם היו שותים יין תחילה לפני מהקידוש אינו אומר אלא הקידוש בלבד ולא ברכת היין כיוון שסוף סוף הם ישבו ושתו יין לפני כן ואחר כך כלומר אחרי הקידוש מברך ברכת המוציא כלומר אם הוא ממשיך לאכול כי הרי הוא הפסיק לאכול בגלל הקידוש אז ואחר כך מברך ברכת המוציא ואם אין לו יין הוא מקדש על הפת אינו מברך המוציא ויש אומרים שאף כשמקדש על היין אין מברך המוצית. כלומר יש אומרים גם כשהוא מקדש על היין דהיינו שברך פורא פרי הגפן כשהוא גומר את הקידוש הוא ממשיך לאכול אינו מברך המוציא כי הוא סומך על המוציא שהייתה לפני כן כלומר בפנינו יש שתי שיטות שיטה אחת אומרת שמן הרגע שהוא קידש הפסיק את האוכל בשביל הקידוש וקידש אזחר מכן יברך המוציא כי הוא רוצה להמשיך לאכול כי הקידוש לכאורה או האיסור באכילה כי הרי אסור לו לאכול משקדש עליו היום איסור האכילה אמירה את הקידוש מעבים הפסק וצריך לומר ברכת המוציא לאחר מכן והשיטה השנייה אומרת לא הוא לא צריך לברך ברכת המוציא הוא יכול להמשיך לאכול לפי השיטה הראשונה יש קושי אם אנחנו עוברים שבגלל שקדש היום אסור לו לאכול וחייב לקדש ואכן הוא הפסיק לאכול וקדש לכאורה למה הוא לא ברך ברכת המזון שיברך ברכת המזון על מה שכבר אכל יקדש ואחר מכן יאמר המוצי ימשיך לאכול עלה אז על השיטה הראשונה יש את הקושי הזה ואילו על השיטה השנייה נאמר שהאיסור באכילה בקידוש לא מהבין הפסק הוא יכול להמשיך אחר כך לאכול בלי ברכה המוציא מכוח הברכה שברך לפני הקידוש עכשיו ניגש למגיד משנה על דברי רבנו המגיד משנה על דברי רבנו כותב את הדברים הבאים כתב המגיד משנה מסקנה בגמרא פרק ערי פסחים ואמר שמואל כבדן זה פורש מפה ומקדש ובהלכות כתבו ואחר כך שרה המוציא כלומר בספר ההלכות של הריף נאמר אחרי הקידוש שר המוציא וגומר כלומר מברך המוציא וגומר יוצא שהשיטה הראשונה אותה הביא מרן להלכה שאחרי הקידוש חוזר ומברך המוציא היא שיטתו של הריף אומר שכאולתו מברך ברכת המזון ואומר המגיד משנה על הריף ואינו מחובר כלומר שיטה זו לא ברורה שאם היה צריך המוציא נבעה ברכה על מה שאכלומר אם חייבנו אחרי הקידוש לברך המוציא משמע שהקידוש סיים להם את החלק הראשון של האכילה והיה עליהם לברך ברכת המזון על מה שכבר אכלו לקדש ולחזור ברך חמות ציב ולמשיך לאכול ככה מגיד משה על שיטת הריף אלא ודאי אין כאן המוציא אוך דברי רבנו שלא הזכירו וכן כתב זכר הורכה כלומר אומר המגיד משנה דע לך שבעניין זה הרמבם חולק על הריף והקידוש לא גורם לו לסיים את סעודתו הקודמת אלא הקידוש שהוא מובלעת באמצע הוא מקדש הוא ממשיך הלאה ובלי לברך המוציא ממשיך לאכול כלומר האוכל ממשיך הם קמים ומברכים א הם הם סליחה הם מקדשים ואחרי הקידוש ממשיך לאכול בלי ברכת המוציא כי הקידוש לא מהווה סיום על החלק מה שקדם לא מהווה הפסק בין ברכת המוציא לבין המשכילה כלום ככה מגיד משנה מבין שהרמב"ם חולק על העריף וזהו כנראה השיטה זו כנראה השיטה השנייה שאותה הביא מרן שאומר יש אומרים שלום ברך מוציא הוא מתכוון לשיטת הרמבם כפי שהמגיד משנה מבין אותה כמי שחולקת על שיטת הריף וגדולה מזו אמרו בירושלמי כה כמה דברכות שאם כבר ברך על היין בתוך הסעודה כשהוא מקדש עכשיו על ה*** אינו מברך ברכת היין שהרי כבר ר ממנה ולי נראה מורי מסייג משיטתו של המגיד משנה בעניין הזה שכאילו רבנו חולק בצורה ברורה עם הריף דוחה את שיטת הריף ולי נראה שאין לפחות דברי הריף במחי כלומר עוד אין צורך להעמיד את הרמבם מול הריף כשני מחנות או כשתי שיטות מנוגדות בעניין הזה ואפשר לפרש דבריו של הריף ב אמרו בואו ונקדש. כלומר אפשר לפרש את דברי הריף שמחייב אחרי הקידוש לברך ברכת המוציא. כגון שבני המסיבה הפסיקו את המסיבה ואמרו בואו ונקדש. הוציאו ומסיים את המילים בואו נקדש. ולכן על ידי שאמרו בוא ונקדש בזה הם גרמו לכך שעשו להם לאכול. אלא על לקדש ולאחר מכן צריכים לברך המוציא ושלושה חילוקים בדבר אומר מורי יש שלושה חילוקי דינים סביב העניינים האלה החילוק הראשון היו אוכלים לחם ושותים יין וחשכה כלומר נהיה חושך כבר נכנסה השבת פורס מפה ומקדש וממשיך סעודתו ואינו צריך לברך המותי ואפילו לא בורא פי הגפן על ין הקידוש אני חוזר היו אוכלים לחם ושותים יין וחשכה פורש פורס מפה ומקדש וממשיך סעודתו ואינו צריך לברך המוציא ואפילו לא בורא פי הגפן על ין הקידוש כלומר אם הם היו אוכלים ופתאום נהיה לא פתאום אלא הגיע הזמן ונהיה חוש לא אמרו בואו מקדש, לא אמרו כלום אלא הגיע חושך פורש מפה הוא מקדש, לוקח את ה*** יין הוא מקדש הוא ממשיך סעודתו ואין לא צריך לברך המוציא כי הוא לא אמר הם לא אמרו בואו ונקדש הם לא הוציאו את המילים האלה בואו נקדש ואפילו לא בורק הגפן עליל קידוש כי כיוון שהיו אוכלים וששותים יין אז ברכת היין בתחילת המסיבה עולה לקידוש כי הם לא אמרו בואו ונקדש לא יצרו את זה מן הפסק מנפסח דעת בין האכילה לבין הקידוש זהו חילוק אחד וחילוק שני ראו שמתקרב זמן חשכה והפסיקו ואמרו בואו ונקדש ודעתם להמשיך לאכול ולשתות כלומר עוד לא חשה אלא ראו שהזמן מתקרב זמן השבת מתקרב אמרו רבותיי בואו ונקדש כיוון שאנחנו רואים שהזמן מתקרב כיוון שהם אמרו בואו ונקדש נאסר להם לאכול עד שיקדשו כי החליטו כעת לקדש נאסר להם לאכול עד שיקדשו או צריכים לברך על ין הקידוש למישיחו דעתם מהכילה והשתייה הקודמת וכן לברך המוציא על מה שיאכלו לאחר הקידוש אוך דברי הריף. וכן כתב רבנו בפרק רביעי מלכות ברכות הלך החטא. כלומר שגם הרמב"ם וגם הריף מסכימים שאם מתקרב המועד ואמרו בואו ונקדש מועד השבת אמרו בואו ונקדש א חייבים להפסיק לקדש אבל לחזור ולברך ברכת הגפן כיוון שהם נתקו את עצמם מהשתייה הקודמת ואחרי הקידוש לחזור ולברך המותים הם רוצים לאכול הם רוצים להמשיך לאכול ואינם צריכים לברך ברכת המזון למפריע למה כי באובן קדש זה עוד לא כמו נטילת ידיים ולכן אינם צריכים לברך ברכת המזון מפריע אלא מברכים לבסוף כשיגמרו סעודתם זהו חילוק שני והוא נשען על מה שכתב רבנו בפרק רביעי הלכה ח מהלכות ברכות שם כתב רבנו היו שולטים לאומר שטים יין מסיבה של יין ואמרו בואו ונברך ברכת המזון עוד לא נטלו ידיים רק אמרו בואו ונברך ברכת המזון לא נטלו מים מים אחרונים הכוונה אלא אמרו בואו נברך ברכת המזון או בואו ונקדש קידוש היום אתם רואים או בואו נקדש קידוש היום נאסר להם לשת בגלל שאמרו בואו נקדש נאסר להם לשתות עד שיברכו או יקדשו ואם מה פירוש עד שיברכו או יקדשו אם ירצו לחזור ולשתות יצטרכו לברך עוד פעם גפן המוציא או יקדשו ואז כשהוא מקדש הוא צריך לברך את הגפן כי הרי התנתקו מהברכות הקודמות מהחלק הקודם ואם רצו לחזור ולשתות קודם שיברכו או יקדשו אף על פי שאין רשעים צריכים לחזור לברך בורפי גפן ואחר כך שתו אבל אם אמרו בואו ונבדיל אינם צריכים לחזור ולברך עד כאן עד עכשיו יוצא שכבר למדנו שני חילוקים חילוק שלישי אומר את הדברים הבאים גמרו בליבם מלאכול ואמרו בואו נקדש כלומר אמרו אתם יודעים מה שבת נכנסת בואו נסיים עם האוכל מה שאכלנו עד עכשיו באובן קדש. כלומר, שני דברים. גם אמרו באובן קדש וגם גמרו בליבם לסיים את האוכל. לא כמו בחילוק השני שמדובר שם אמרו באובן קדש והיה בדעתם שאחרי הקידוש ממשיכים לאכול. כאן לא גמרו בליבם מלאכול ואמרו בואו ונקדש. וחזרו ונמלכו לאכול. אחרי הקדוש התחרטו וחזרו ונמלכו לאכול. נאסר להם לאכול עד שיקדשו. וצריכים לברך ברכת המזון. מפריע כיוון שהם סיימו בדעתם את האכילה והמוציא להבאן בכל זאת צריך לברך המוציא לאבא וברור שמברכים על יין הקידוש וכמו שכתב רבנו בפרק ו ברכות הלכה זן ען שם נאמרו דברים בהחווה ובכך עלו דברי רבנו כהריף והריף כרבנו ולא קשה מדי קושי אתה מגיד משנה שצריכים לברך ברכת המזון וברכת המזון וגמר בליבו לאכול את הליד באמת מורי עשה שלושה חילוקים מחויבי המציאות בשיטת רבנו וכך גרם לקירוב בין שיטת הריף ובין תיאום בין שיטת הריף ובין שיטת רבנו לסיכום יוצא איפה שאם ישבו ואכלו וראו שהיום מתקרב עובה ואמרו בואו ונקדש הרי נאסרו מלאכול ומלשתות עליהם לקדש אינם חייבים לברך ברכת המזון כי עדיין דעתם להמשיך לאכול אלא האמור יברכו הגפן על הקידוש כי התנתקו מברכת הגפן הקודמת ואחרי הקידוש יברכו המוציא כי התנתקו מברכת המוציא הקודמת וימשיכו לאכול אבל אם לא אמרו בו אובן קדש אלא אלא ראו שחשך היום בלי לומר לא צריך בואו מקדש עכשיו היום מחייב אותם כי אסור להם לאכול כי כבר עכשיו שבת ואסור להם לאכול לפני קידוש אז בלי להגיד בואו ונקדש עשו להם אזי כיוון שמחמת האיסור בלבד אסורים הם להמשיך לאכול יקדשו אין צורך לברך הגפן כי לא התנתקו מהגפן הקודמת ואחרי הקידוש הם ממשיכים לאכול ואין צריך לברך המוציא כך שהריף והרמבם מדברים על שם בוכ מקדש אבל כשלא אמרו בו מקדש וחשך עליהם היום אין צריך לברך המוצי הוא מכאן לאדם אשר שותה לפני התפילה כמוני שאני מברך עוד בזמן על לימוד על שהכל נהיה בדור וממשיך לשתות ממהלך כל השיעור הוא מגיע זמן התפילה עכשיו אני בגלל התפילה אני מפסיק לשתות אני לא אומר בואו ונפסיק שום כלום אלא מחמת התפילה כמו שהיום חשך והגיע הזמן של הקידוש כך אני מתפלל לאחר התחילה אני חוזר ושותה ואינני מברך שהקול כי עדיין לא התנתקתי לא התנתקתי משעקול הקודם כי היה בדעתי להמשיך ולשתות וזה שהתפילה נחתה עליי לא תה שונה מהקידוש שנחט עליהם שאל אסורים הם מצרדים שם מלאכול בגלל שכבר השבת נכנסה ועשו להם לאכול לפני הקידוש ולמרות הכל אחרי הקידוש הם ממשיכים לאכול בלי לברך המותי כך גם אחרי התפילה ממשיכים לאכול ומבלי מבלי אחרי התפילה אפשר להמשיך לשתות מכוח הברכות הראשונות ומכאן שאם אדם בא וקיים סעודה שלישית ונזכר שהוא עדיין לא התפלל תפילת מנחה. זכר שעדיין לא התפלל תפילת מנחה. והוא פוחד שאם ימשיך בשעורה שלישית הוא יגלוש לצאת השבת ויפסיד את מנחה. מתפלל מנחה. אני לא אומר כעת שהוא יוצא מביתו והולך להתפלל מנחה כי אז היציאה מחוץ למקום היא בעצמה מאהבה בהב את ההפסק. אלא קם בביתו והתפלל מנחה וחזר והמשיך באכילה. אינו חייב לברך מחדש, אלא ממשיך לאכול בלי לברך מחדש. רבי חגש