אתמול בערב קיבלתי שאלה טלפונית בית עיראה מיוצאי אשכנז והיא אומרת לי במסגרת ההכנות שלה לאוכל של שבת מה הוא שיהיה מותר לה לעשות כדורי בשר עוף היא מדגישה לא בשר בהמה בשר עוף שערוב יותר בצק מאשר בשר בשביל סעודה מפסקת אמרתי לה, "מותר לך לאכול גם את העוף עצמו." הייתה היא הייתה מאוד מופטעת. אמרתי לה, " מותר לך לאכול אפילו בשר בעקר." ההפתעה שלה הייתה עוד יותר גדולה. הושבתי לה ואמרתי לה, אסור לך להימנע מאכילת בשר. אעם הסיבה לאי אכילת בשר היא לא סיבה תוערתית או בריאותית או הרגלית, אלא סיבה הלכתית. כי אין לנהוג. אבלות בפרסיה בשבת. עד כאן השאלה הטלפונית והתשובה הטלפונית. ומכאן לתשובה ההלכתית המפורטת כייאה לבית מדרש זה ובכן. רבנו כותב בפרק חמישי מהלכות תענית פרק חמישי הלכה ז ח טעה באב. ללא כיומו לכל דבר ואין אוכלין אלא מבעוד יום ובין השמשות שלו אסור כיום הכיפורים ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בסעודה המפסיק בה אבל שותה יין מגיצו וכולי במ דברים אמורים שאכל ערב שעה באב אחר חצות אבל עם שעת קודם חצות אף על מי שהוא מפסיק בה אוכל מה שירצה. כלומר בימי חול רגילים יש דין סעודה מפסקת שאסור לו לאכול בשר, אסור לו לשתות יין, אסור לו לאכול שני תבשילים. אבל אם הוא אוכל לפני חצות, גם ביום חול, מותר לו לאכול בשר, לשתות יין או שני תבשילים. הוסיף רבנו וכתב בערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותק. כל צורכו הוא מעלה על שולחן הוא מעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה וכן תשעה באב עצמו שחל להיות בשבת אינו מחסר כלום כלומר רבנו כתב שבארץ אבאב שחה להיות בשבת כמו השנה או אם אבא אב חל בשבת והוא נתחל יום ראשון אוכל כרגיל כמו כל שבת שבת וכתוב אפילו כסעודת שלמה ולא ואינו מחסר כלום. הוסיף רבנו וכתב על סעודה מפסקת של ימי חול זו לא מידת כל העם שאינם יכולים לסבול יותר מדי אבל חסידים הראשונים ככה הייתה מידתן ערב שעה באב מביאים לו לאדם לבדו חרבה במלח ושורה במים ויושב בין תנור כיריים ואוכלה ושותה עליה קיתון של מים בדאגה רב שמעון אובחיה כמי שמתו מותר לפניו כך זה במחול בשעודה מפסקת של מחול וכזה ראוי לחכמים לעשות קרוב מזה ומימנו לא אכלנו ערץ שעה באב תבשיל אפילו של עדשים אלא אם כן היה בשבת עד כאן עכשיו כך בגמרא במסכת תענית הביאו ברייתא ושם כתוב שתשעה באב שח להיות בשבת וכן ערב שעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צורכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעולת שלמה בשעתו ואת זה הרמבם ציטק ממש העתיק את לשון הגמרא להלכה אבל הרי הרמבם מוסיף ואינו מחסר כלום מאיפה לקח רבנו את התוספת הזאת מסברתו או שיש לו מקור בתוספת התעניות נאמר תשעה באב שחה להיות בשבת אין אוכל אדם כל צורכו ושותה כל צורכו הוא מעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו ואינו מונע מעצמו כלום אז הנה בתוספת כתוב ואין מונע מעצמו כלום ולכן רבנו הוסיף לא הסתפק בלשון הברייתא של הגמרא אלא בלשון התוספתא הוסיף ואינו מחסר כלום האם רק בגלל שהרמבם מצא בתוספתא את אינו מונע מעצמו או כלום מצל נכון להעתיק את לשון התוספתא כדי שיהיה איזה מין הלכה מושלמת או שמה הייתה לו עוד סיבה למה הוא מצל נכון לייבו מן התוספתה את התוספת הזו ההדגשית הזו והתשובה לכך רבותיי רבנו ראה בספרות גאווני בבל גואים רבים וחשובים שאמרו שביום שבת בסעודה המפסקת נמנעו מלאכול בשר. כלומר לא נהגו כמו סעודה מפסקת שלמחול רק תבשיל אחד אבל לא הפריזו אם אפשר להגיד ככה בשמרחאות לאכול בשר. לכן הרמבם מצא לנכון לשלול את גישתם זו ויבה מן התוספת את התוספת ההדגשית שאינו מונע מעצמו כלום. כתב אינו מחסר כלום כדי לסלק את הדעה הזו. למה? הרי משה רבנו כתב איך צריך בסתם יום של חול להיות בשעה פסקת בשמימון בדעג דעת משמתו מותה לפניו אז למה רבנו כאילו נלחם נגד המגמה בכל זאת לחוש אפילו בערב שבע שעל בשבת לחוש משהו ממשו רע סך הכל על ידי מנאות מאכילת בשר והתשובה בגלל שאסור להתאבל בשבת אבלות בני רציה כי אם הוא רגיל ואם הוא רוצה ל עצמכם בן בית שאומר לאמא שלו לא ילד קטן אבל כל שכן ילד קטן מתחיל או בן גדול אי אפשר לקבל חתיכת בשר זאת אומרת מה שכחת זה ערב שעה באב אז זה נקרא בלוט שבת זה אסור ובאמת רבותיי שכבר עטור שהוא החכם מחכמי השכנ אשר כידוע מאוד מאוד מחמירים במנהגים האלה של ימי בין המצרים באור החיים סימן תקנדב סעיף י כותב כך את הדברים הבאים ואם חל שאבא אבאחד בשבת או שחל בשבת ונתחה לאחד בשבת אוכל בשר בשטה יין בסעודה מפסקת ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו כתב רב שר שלום זה אחד מגוני בבל תשעה רב שחל להיות ביום ראשון או בשבת ונחל יום ראשון שפרדמה למיכל בשרה או למשתי יין כלומר מותר חול בשר ושת יין אבל אנו איננו רגילים כן ואף בשבת אין אנו אוכלים בשר ושותים יין בסעודה המפסקת משום חורבן הבית לכן כתב אביכמי אשכנז הראשונים שגם כן ויש נוהגים שאין אוכלים בשר ואין שותים חם רסעודה מפסקת ואין חובה לעלות על שולחנו כסעודת שלמה הם ראו את הגמרא שאפשר לעלות כסעודת שלמה אז הם אומרים נכון מותר אבל לא חייבים אז אני רוצה לייחד משהו, לבטא משהו מה הרגשה שלי על חורבן בית המקדש אז אני בשבת לא אוכל בשר אני לא חייב מותר לי אבל אני לא חייב אך רשאי לעשות כן הוא סעודה שלישית יכול לקיים קודם סעודה מפסקת עד כאן לשון הרביה אומר התור רבנו רבנו יעקב בנו של רבנו הראש ונראה לי שנמנע מלכול בשר ולשתות יין משום אבל הוא אסור כדמוכח מועד קטן בכל דבר שניכר בו שעושה אותו משום אבל אסור לעשותו בשבת ואדוני אבי הראש לחומו זכה היה נוהג לאכול בשער ולשתות יין כלומר כדי להוציא מאותם חכמי אשכנז מאותם גאוני בבל כי כבר רבותיי בהגעות ממוניות כתוב יש גדולים שני הגוג שחל שעה באב מוצאי שבת כמו השנה אצלנו שאוכלים אחר סעודה שלישית בין מנחל מעריב סעודה אחרת ואוכלים ביצים ושותין מים כלומר אכלו סעודה מפסקת את סעודה שלישית רגילה כמו בשבת אבל כדי לבטא את יום את האבאמשובה הוסיפו עוד סעודה ואכלו בה ביצים ושותים מים ואין ברנחמנו וערב מאיר כלומר המרמות מגדולשנ לא חש על זה המנהג ולא שינה לסאות אותה בשאר שבת זה רבו של הראש וכן פשת המנהג כדברי הרב אמאיר וחתוב בהגעות ממונות החדשות אומנם בבגדי שבת נהגו לשנות וכולי עד כאן אבל על כל פנים אתם רואים שהיו מגאוני בבל שנמנעו מלאכול מלאכול בשר ושלט יין סעודה המפסקת למרות שהם אמרו מותר אבל נמנעו וכן חכמי השכונה הם חלוקים ביניהם ין עצמם אבל הראש מרם מרוטנבול וכן תלמידו הראש ובנו של הראש דחו את זה וקבעו מעשה שאוכלים בשר ושותים יין כדי שחס וחלילה לא לבטא אבל והנה רבנו לא בכדי אמר ואין מחסר כלום מרן השולחן ערוך כתב את הדברים הבאים א אור החיים סימן תקנב סעיף י אם חל שאב אב ואחד בשבת או שחל בשבת ונטח אחר השבת אוכל בשר בשטה יין בסעודה מפסקת ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת כותו מי הוא צריך להפסיק מבעוד יום מה הסיר רבותיי מרן ואינו מחסר כלום את זה הוא החסיר וחבל כי צור מה אומר המשנה ברורה אוכל בשר ואסור למנוע ממנו אף על גבד אין חיוב לאכול בשר בשבת מכל מקום כיוון שנמנע משום אבל עבירה היא והנה אף דחת המחבר כסעודת שלומו מכל מקום ישב בדעבון נפש לא ינהג בשמחה גם לזה אנחנו לא מסכימים אבל שמתם לב הוא אומר אפסור למנע מאכילת בשר צריך לאכול בשר זאת אומרת חבל שמרן החסיר את ואינו מחסר כלום כי הרב עו יוסף בצדק א הביא עוד שרשרת של גאונים שנהגו שלו לאכול בשר והביא את הרמבם שאמר ואין לו מחסר כלום הביא את דעת התור ועוד ראשונים ש את המנהגים הללו ולכן הוא בחזון עובדיה כתב שאסור לו להימנע אסור לו להימנע הנה זה לשון הרב עודה יוסף הוא כותב שעב שכל להיות בשבת ונחל אחר השבת או שאכל באחד בשבת אוכלים בשר ושותים מהם סעודה נושקת ומעלה השחנו כסעודת שומע מלך בשעת שע מלכותו ואינו רשאי להמנע מאכילת בשר ושתיית יין מפני האבל והרבוד יוסף מביא את מעשה רוקח על הרמבם שהרמב"ם הרי כתב שבסעודה מפסקת אה נהגו לאכול עדשים אז בשבת לא יאכל אבל בשבת אומר רבנו א לא זאת אומרת כך לשון רבנו חזה ראוי לחכמים לעשות או קרוב מזה ומימנו לא אכלנו אלף שעה באה בתבשיל אפילו של עדשים משום הנהגת חשידות זה ביום חול אלא אם כן היה בשבת. מה אמר מעשה לרוקח? אה, אתה שם לב בשבת אכלו תבשיל של עדשים אבל בלי בשר. אז הרב יוסף דחה לחלוטין את זה ומורי דחה לחלוטין את זה. אומר הרי הדברים כבר רבנו אמר ואין לא מחסר כלום ולכן הדברים פשוטים שזה לא נכון. משום כך רבותיי יוסף כתב שאסור לו להמנע. אם כן יוצא איפה שבאמת ביום שבת זה מי שרוצה לאכול כדרכו עודה שלישית אכילה קלה ירקות ואכילה חלבית בגלל שבבוקר הוא אכל לחם בשרית וכך זה דרכו כך יעשה גם כעת כי הוא לא עושה את זה מטעמי אבל הוא עושה את זה מטעמי הרגל מטעמי נוחות ככה הוא רגיל אין בזה שום איסור אבל מי שרגיל בסעודה שלישית לאכול בשר ונמנע בגלל שזה ערב תעה באה בסעודה מוסקת הרי לפי דעת רבנו עושה איסור ודבר וכן בדעת הטור וכן בדעת הרבה פוסקים וכן ביום חול כל אדם ואדם מסעודה מפסקת אוכל בפני עצמו את את התבשיל האחד שיש לו בדעבון נפש אין מתחברים לזימון אבל ביום שבת אוכלים ביחד ומזמנים וכל מי שיאכל לבודה שלישית בגלל שאסור לזמן או נהגו שלא לזמן עושה איסור כי הוא נהג אבילו פרסיה אבל אם הוא נוהג אם בא ואכל סעודה שלישית כי זה עוד לא בא וזה עוד לא בא כי הם לא רגילים לשבת לאכול ביחד מה שזה לא טוב כל שבת טוב לשבת לאכול ביחד אז זה לא גישור אבל כל עוד הוא נמנע בגלל עניין מנהג שלא לזמן בסעודה המפסקת הרי זה איסור רבי חנן