זית כבוש. בזמן שאדם אוכל זית כבוש בתוך הסעודה, אין צורך לברך עליו, כי הוא בבחינת תפל. דרכם ללפת בו את הפת והועיל והוא ברך על הסעודה המוציא לחם לארץ. הרי כל דבר התפל הוא פטור מברכה. לעומת זאת ה אלא נשאלתי בזמן שאדם אוכל זתים כבושים שלא במסגרת הודה אלא כשהם לעצמם ובכן הדבר פשוט שפירות עץ מברכים עץ פירות אדמה מברכים אדמה ולכאורה הם ככה גם זתים וחתם עץ אבל כאן אנחנו באים להלכה נוספת והיא פרק ח מהכה ג' נאמר פירות אוירקות שדרכן להאכל חיים אם בשל או שלקן נברך עליהן בתחילה שהכל ולבסוף בורא נפשות וירקות שדרכן לאכל שלוקין כגון כרוב ולפת אם אכלן חיים מברך עליהן התחילה שהכל ודברים שדרכן לאכל חיין ומבושלים אכלן בין חיין בין מבושלין מברך עליהן בתחילה ברכה ראויה להן אם היו פירות עת מברך בורא פרי העץ ואם היו פירות אדמה או ירקות מברך בורא פרי האדמה יוצא איפה שכשיש לנו פרי או ירק כדי לקבוע מה היא הברכה שאנו צריכים לברך עליו כשהוא נאכל בפני עצמו ולא מסגרת ליפוט סעודה אז נראה אם דרכו לאחי ולא מבושל אז כשהוא אוכל אותו חי מברך את ברכתו המקורית עץ עץ אדמה אדמה כל דבר לפי משהו והבישול גרע אם והוא גרע כי לא דרכו לאכל מושל אז יורד מברכת עץ לשעקול או מברכת אדמה לברכת שעכול ואם דרכו לאכל מבושל ולא חי אז כשהוא נאכל מבושל מברך את ברכתו המקורית עץ עץ אדמה אדמה ברכתו המקורית אבל אם אחה לא חי מחר ואין דרך לאכולו חי. הזי מברך עליו שהכל לא עץ אלא שהכל לא אדמה אלא שהכל. אבל אם דרכו לאכל בין חי ובין מבושל אזי. אם אכל אותו חי מברך עליו את ברכתו המקורית. עץ, עץ, אדמה, אדמה, תלוי מה הוא אוכל. ואם אוכל אותו מבושל, שוב מברך את ברכתו המקורית. כיוון שדרכו לאכל בין חי ובין מבושל. אם אוכל פרי עץ, בורא פרי העץ. אם אוכל פרי אדמה, בורא פרי האדמה. זוהי הלכה המנחה. אבל כאן אנחנו צריכים ל הבחין בשני דברים חשובים. א' מה זה נקרא דרכו להכל מבושל או דרכו לאכל בין חי בין מבושל? באיזה בישול אנחנו עוסקים כאן? מורי אומר בבית צדק בער החטא שהכוונה כאן שליקה דהיינו שרק מים כי אם אנחנו מדברים על בישול עם תבלינים וטעמי מאכל וכאלה דברים כמעט אין לך דבר שאין דרכו לאח מבושל בדרך הבשולים כמו שלנו מיני מרכחות קומפוטים כאלה דברים ולכן לא על זה נאמר אם מבושל לפך מבושל כזה אם אני יש לי פרי שאני לא יכול לאכול לאוכל אותו שלוק במים ורק על ידי בישול אני אוכל אותו עם כל מי הבלניים אין ברכתו ברכה המקורית אלא ברכת שהכל כי כבר יש לנו כאן מוצר תעשייתי לא קורי אינכן אוכל אותו כמו שהוא אלא ברכתו שהכל אז כאמור כאמור כשאנחנו מדברים על דרכו לא מבושל הכוונה על שלוק במים זו הבחינה על בסידי בוחנים מה היא ברכתו זו הערה מאוד חשובה היא משמעותית מאוד עכשיו ברמת העיקרון אומר מורי בדרך כלל הפירות פירות עץ להבדיל מהירקות או פירות אדמה פירות עץ רובם המחראה נאכלים כשהם חיים. זה לא אומר שאין אפשרות לאכול אותם כשהם מבושלים, שלוקים אבל רובם המכריע נאכלים חיים. חוץ מסוג מסוים של חבוש שנקרא פוריש פרוש הוא מן פרוש הוא לקדרה. לא אוכלים אותו חי. אין אפשרות לאכול אותו חי. אלא רק לאחר ששולקים אותו לפור פרוש לגדרה הבעל אומר מורי גם זה תלוי יש סוג חבושים היה חבוש בתימן שאוכלים אותו חי ומתעמדים באכילתו אז לכן אין אין לתת דין אחד לכל החבושים תלוי באיזה חבוש מדובר ואם כן יוצר בעצם שרוב הפירות נאכלים חיים והזתים לכאורה בגלל מרירותם ובגלל שלכאורה אנחנו רגילים היום לאן כבושים אז אולי כשעדיין לא נכבשו אם עדיין לא נכבשו אולי ברכתם היא שהכל או האדמה כי אין דרכם לאח אלא כבושים מורי העיד שבתימן לא הכירו בכלל בכלל מה זה זקים כבושים והיו אוכלים אותם כשהם חיים ולא כשהם כבושים. אז יוצא שהזית החי הבלתי כבוש לפי העדות הזו ברכתו בורא פרי העץ. ומה בנוגע לכבוש? כאן אנחנו צריכים לראות מאחר בדרכו לאחל חי ומאחר שדרכו אחל כבוש ברכתו בורא פרי העץ. זה בורא פרי העץ וזה בורא פרי העץ. אלא שכאן אדם יאמר מאחר והזית הכבוש איננו שלוק במים אלא במים הם חומץ. אז אולי זה כמו הפרי הם טובן שאז אין אנו מברכים עליו. את ברכתו המקורית. קיימת אפשרות לומר כך, אבל עדיין ניתן לבוא לומר מאחר ועזית הכבוש נאכל כשהוא חי ונאכל כשהוא כבוש לא בגלל החומץ סיבו אלא כי כך הוא מתבשל יותר א ברכתו עץ. אז כאמור, יש מי שאומר שברכתו אדמה כאילו יורד בדרגה אחת מברכתו המקורית מעץ לאדמה בגלל השינוי הזה בדרך אכילתו. אבל כאן ניתן להשיב שזה אינו דומה למה שאמרו חכמים שלמשל הקור זהו הראש של הראש של התמרה התמרה ש יש לו ברכה בפני עצמה. הקור והוא ראש הדקל שהוא כמו עץ לבן מברך עליו בתחילה שהכל. כי הקור איננו פרי אלא שיש והוא נאכל ולכן מברך עליו שהר וגם איננו דומה ללוזי גובי השקד המריר אשר שורים אותו במים מספר ימים ואחר כך מולחים אותו וקולים אותו כי הוא לא נזרע לצורך אכילתו, אלא לוקחים אותו כבדרך אגב ומעבדים אותו. שאז יש אומרים שאין מברכים על הלוזי הגופי, על הכוהם הזה, לא מברכים בורא פרי העץ. כיוון שהוא לא נועד לזה והוא ולא נועד לזה, אם אדם לוקח את זה, אז יורד בדרגת הברכה מעץ לאדמה יורד כי היא נגרעה. נגרע ממנו משהו, אבל בזית הכבוש לא נגרע מאומה, כן דרכו, או כך או כך. ולכן נראים ל נראים לנו שזית כבוש כמו רוב הפוסקים שהם אומרים שמברכים עליו בורא פרי העץ, גם אצלנו נברך עליו בורא פרי העץ. רבי חנ