מדוע אצל יהודי תימן גם בשעה שעדיין לא התאספו למניין ואת אמירת הסליחות בכל זאת הם אומרים קטעי סליחות שהם בארמית כמו רחמו דעונה לעני ענן מחה ומשהא ועוד והרי בשולחן ערוך אור החיים סימן קא סעיף ג נאמר סעיף ד' נאמר יכול להתפלל בכל לשון שירצה כלומר התפילה אפילו תפילית 18 יכול להתפלל בכל לשון שירצה והמלא בציבור אבל ביחיד כלומר אם אין ציבור אלא יחיד או יחידים לא תפלל אלא בלשון הקודש ויש אומרים מלקשוא צרכיו כגון שהתפלל על חולה או על שום צער שיש לו ביתו. אבל תפילה קבוהה לציבור אפילו יחיד יכול לאומרה בכל לשון. ויש אומרים אומר מרן דף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה חוץ מלשון ארמי. כלומר מיד אתם רואים שאפילו שבאמת משנה מפורשת מסכת סותטה ומרן פסק אותה להלכה שאפשר להתפלל בכל לשון. לא דווקא בלשון הקודש אלא בכל לשון אבל הנמלה בציבור לא ביחיד וגם הם מתירים ליחיד אז זה רק בשאר לשון ולא בלשון הארמי דווקא הלשון הארמי שקרוב לצפה העברית ללשון הקודש אז היא נמצאת נדחקת כאן לקרן זווית ונאמר חוץ מלשון הרמי אז אם כן אפה מדוע יהודי תימן אומרים כאמור את קעי הסליחות שהם בארמית אומרים אותם גם כשקרם התעצפו ציבור לכדי מניין זוהי שאלתו של השואל באמת אין בדברי רבנו הלכה כזו כמו בדברי מרן אז לכאורה יכולים לומר שודי תמן הם נאמנים לפי פסקו של רבנו שלא זכר הלכה כזו אלא שעדיין קשה אם מקור ההלכה הזו הוא צל יהודי אז מדוע הרמבם התעלם ממנה? אם מקור ההלכה אינו תלמודי אלא מנהגי אז דרכו של רבנו להתעלם אבל עם מקורת תלמודי כיצד יעלה לדעת שרבנו התעלם אלא אם כן יש לו פרשנות אחרת עליה ובאמת אנחנו מוצאים בגמרא שבת דף יב עמוד ב את הדברים הבאים אמר רבברוחנא כי ה אזלנן על בטרבי אלעזר לשיוולה בתפיחה כלומר לבקר אותו בעת מחלתו זמנין אמר המקום יבכותך לשלום לשלום הוא אמר בראשון הקודש וזמנין אמר רחמנא יתקרנך לשלם ועל זה שואלים ותמים איך העבת אחר כלומר איך הוא אמר תפילה בלשון ארמי וה אמר רבי יהודה לעולם עלשאל אדם צרכיו בלשון ארמי ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירים לשון ארמי כלומר התקשו חכמי ישראל איך באמת רב אה איך רבא ברברחנה פעמים שהיה מתפלל בלשון ערמי והרי רבי יוחנן אומר שאין מלאכי השרת נזקקים לו לאדם שמתפלל בארמית שאין מלאכי השרת מכירים לשון ומתרצים בגמרא ואומרים שנחולה בשכינן אמו והעיל וחולה שכינה אמו גם אם התפלל בלשון ארמי אז בכל זאת התפילה מתקבלת ראשי במקום אומר את הדברים הבאים אה זמנין אמר לה בלשון הקודש וזמניין אמר לה בלשון ארמי דשכינה עמו ואין המתפלל צריך שיזדקו לו מלאכי השרת להכניס תפילתו לפנים מן הפרגוד כלומר כשמדובר באדם בריש מתפלל הוא זקוק לכוחות עזר לפי ראשי לכוחות עזר שעזרו לו להכניס את התפילה לפנים מן הפרגות והם המלאכים אז איך אתה מתפלל בארמית בלשון שהמלאכים לא מכירים אז מי יעזור לך וכצד יעזרו לך שהתפילה שלך תיכנס לפנים מן הפרגוד. אבל אם מדובר בחולה ששכינה למרשתו אין צורך בין מלאכים ומלאכים שישיאו. התפילה מתקבלת ישירות. כך רש"י פירש וברור שהפירוש של רש"י אינו תואם את משנתו של רבנו בעניינים האלה שכאילו זקוקים למלאכים שיסייחו להכניס את התפילה לפנים פרגוד. והשאלה היא איך רבנו יפרש את הדברים? והתוספוקות במקום אומרים שאין מלאכי השרט מכילים לשון הרמי לבד מגבריאל כדאמר בסותטה ברש אלו נאמרים דאמר מר בא גבריאל ולמדו 70 לשונות ליוסף תמע דאפילו מחשבה שבלב כל שבלב כל אדם יודעים ולשון הרמי אין יודעים כלומר התוספות מעירים שתי הערות א' בגמרא במסכת סותטה דג עמוד א' מצאנו שגם ריאל הוא מיוחד מבין המלאכים שיודע שבעם לשונות אז הוא גם יודע ארמית הערה שנייה שהם נשארים בתמתרצים תמע איך נאמר שמלאכי השרת לא מבינים ארמית והרי מלאכי השרת מייחסים להם שהם יודעים מחשבת בני אדם המחשבה כל שכן שיודעים לשון ערמי והתוספות לא מטרפטים את הקנייה שלהם זו באמת בגמרא סותטה דף ל ג עמוד א' היא מתייחסת למשנה במסכת סותטה שבה נאמר אלו נאמרים בכל לשון פרשת סותטה ודוי מעשר קריאת שמע ותפילה וברכת המזון ושבואת העדות וכולי כל אלה יכול אדם לומר אותם בלשון הקודש בערבית ביוונית באנגלית ברוסית יפנית בכל לשון אז לרבות התפילה בכל לשון אבל למשל ברכת כהנים רק בלשון הכול יש עוד כמה דברים רק בלשון הקודש אבל תפילה בכל לשון על עניין של תפילה בכל לשון מסבירים בגמרא בסותה לג עמוד א למה בכל לשון רחמי רחמים כל החדבה מצלה מה אנחנו נגביל אותו ונגיד לא רק בלשון הקודש אתה יודע להתפלל ביפנית תתפלל ביפנית אתה יודע להתפלל בערבית תתפלל בערבית מתנו בת קליל תפילות 18 כולם בלשון ערבית אין זאת שזה הייתה תקופה ש ניסו להכין בערבית תפילות לנשים כי לא ידעו לשון הקודש אז שתפללו בערבית בכל לשון שם מכירות ותפילה בכל לשון או תפילה בכל לשון שואלים בגמרא אתה אומר שתפילה בכל לשון זהעל על על התנה שואלים על המשנה שואלים אתה אומר שתפילה בכל לשון ואמר רבי יהודה לעולם ה שאל אדם צרכה בלשון ארמית ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכה בלשון ארמית אין מלאכי השרת נזכים לו לפי שאין מלאכי השרת מכיר לשון הרמי לא קשיח הב יחיד הב בציבור בציבור אז לא מעניין אותנו אין צורך במלאכים יש עוצמה לציבור התפילה מתקבלת גם בלי בלי בלי שיוע ביחיד יש צורך בשיוע אז לא אל תתפלל בארמית כי אין מלאכי השרות מכירים משון ארמית לא יעזרו לך ואתניה יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קודש הקודשים שהוא אומר מצחו טליהו גחרו לאנתוכיה והכל בארמית כל זה בת כל אמר רמית ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע בת קול מבית קודש קודשים שומר שאומר בתלת עבידתה דמרנט עליך ונהרג וכולי ובטלו גזרותיו וחתבו אותה שאבי קיונו ובלשון הרמי היה אז משיבים בגמרא ואומרים אולי בת קול זה משהו אחר והיא בעת אמה גבריאל הבא ואמר מר בא גבריאל במדו 70 לשון אם כן איפה באמת גמרות מפרשות איך הרמבם מתעלם מגמרות מפרשות אבל כאן רבותיי זה עניין של הרשנות. הרשנות. והנה רבותיי קודם כל היו כאלה שאמרו שהרמב"ם בכלל לא הביא ש שאפשר לומר את התפילה בלשון ה בכל לשון. הוא לא הביא שאפשר בכל לשון. אחרי בקשת המחילה. ריבונו של עולם להרמב"ם יש שני פרקים. פרק ד' בהלכות תפילה הוא אומר אלה הדברים חמישה דברים מעכבים את התפילה אף על פי שהגיעה הזמנה טהרת הידיים וכשי ערבה וטהרת מקום התפילה או דברים החופדים אותו בכוונת הלב לא מנע את הלשון הלאה פרק ה שמונה דברים צריך המתפלל להיזהר בהם לעשותם ומדחו כונס או שעבר לא עשה אותם אינן מעכבים ואלו הם עמידה בנוכח המקדש ותיקון הגוף ותיקון המלבוש ותיקון המקום והשוואי הכל והקריאה ושתחוויה ולא מראה את הלשון כלומר שהאדם יכול להתפלל בכל לשון בברכת כהנים אומר רבנו דווקא בלשון הקודש אז הדברים פשוטים אצל רבנו שתפילה אפשר בכל לשון כי זה משנה מפורשת אלא מה רבותיי על המשנה במסכת סותטה אומר הרמבם בפירוש המשנה את הדברים הבאים והתפילה תחנון זה מה שאמרו בגמרא רחמ אז הוא אומר תחנון הוא מתחנן אדם בכל לשון במ דברים אמורים הציבור אבל חיד עכשיו נשמע טוב ישתדל מאוד שלא יתפלל לשם אלא בלשון העברי שתדל מאוד שלא יתפלל השם אלא בלשון העברי כך רבנו אמר עכשיו למה רבנו לא יביא את זה בהלכה למה הוא הסתפק אך ורק בפירוש המשנה ובכן רבותיי יש פירוש שעל מסכת שבת של רבנו פרחיה ב בין רבנו אחד מחכמי הראשונים שחי בימיו של רבנו אברהם בן רבנו והכיר עדיין את רבנו והוא הדוק במנהגי רבנו ובשקפות עולמו ועל מסכת שבת הוא אומר לפי שאין מלאכי השרת מכירים דברי המתפלל בלשון העמי כלומר שימו לב אין נזכקן לו לשמוע על דבריו ומתוך כך הבולה הוא כאילו אינם מכירים לשון לעז שהרי אדם שלו זקק לעצמו להתלמד לשון הקודש ולא הכירה. כמו כן, נמה עושים לו שאין הזקן את תפילתו ולא מכירים מה שהוא אומר. כאדם שמדבר דבריו בפני מי שאינו רוצה לשמוע דבריו שאומר לו אין אני מכיר דבריך. ולא משום לשונו שאין מכירו אלא שלא היה לו חן בעיניו לשמוע דבריו בלבד. אבל מתוך צערו של חולה והכנעתו בייסורים ושבירת ליבו לפני בוראו, יש לו חן לשמוע כל לשון שהוא שואל בו. כתיב קרוב השמש ברי לבק רוח יושיע כתיב השמש עדנו על דוי כלאומר רבותיי חכמי ישראל בבואה מתבבל לארץ ראו שהעם הדוקים עדיין בלשון הרמיש קורא לשם הקודש ורצו לעודד את התפילה בלשון הקודש שערי רבנו אומר שאת את התפילה בלשון הקודש כתבו אנשי כנסת הגדולה כלומר חשבו על כל מילה ומילה על כל מילה ומילה ולכן באו ואמרו, אין לנו בעיה בשאר הלשונות בעיית הבעיות זהרמי בגלל שהוא קרוב ש קודש אז בני אדם עוד יאחזו בארמית ורצו לדחוף אותם ללשון הקודש ולכן אמרו להם נו נו נו נו דעו לכם מלאכי השרת אין אי א אינ מכירים שם הרמי כלומר הם נוזפים בכם מה זה מלאכי השרת כוחות הנפש של האדם החכמים נושמים באדם אתה יכול ללמוד לשם הקודש למה אתה לא לומד לשם הקודש למה אתה אומר לשון ערמי? ובאמת רבותיי המאירי שקרוב גם כן דברי לרבנו אומר לעולם לשאל אדם צרכה ולשון ארמי שמתוך שאין הלשון שגור בפי הבריות אין הכוונה מצויה בדבריו עד שתה תפילתו מקובלת ומכל מקום כל עניין חולה מתוך שאדם מכיר בתפילתו יותר אין בזה בית מחוש כלומר כשהאדם מתפלל לשלום חולה הכאב שלו זה התפילה זה תפילה. כשאדם מתפלל תפילה רגירה, אם זה לשון שהוא לא כל כך שולט בה, אז התפילה מחספת, לא טובה. והועיל וחכמי ישראל רצו לגרום שיתפלו בשון הקודש, אמרו דיר בעל אל תתפלל בארמית כי זה קרוב לשון הקודש. הם רצו למנוע באדם. ובאמת רבותיי, אפילו רבי יהודה בן יקר, רבו של רמבן, רבו של רמבן שחיבר פירוש על התפילה אז הוא אומר בזו הלשון שאם יצירו להתפלל בו בלשון ארמי יניחו לשון הקודש וירגוע מהארץ בישראל. כלומר, כל העניין היה בלימה. הבלמה הזו, רבותיי, הייתה בתקופה היסטורית מסוימת. אין צריך לכתוב במשני תורה הלכות היסטוריות, אלא אז היה מאמץ עצום. ברור מעל לכל ספק שבכל דור ודור אז כל מורא הוראה יראה אם אם אפשר כל מה שיותר לעודד להתפלל בשון הקודש. כמו שאמר רבנו פש משניע זה אבל אין הכוונה שזקוקים אנחנו לכוחות עזר חיצוניים שיכניסו את התפילה תפילת הפרקוד אלא הכוונה שכוחות הנפש שלנו לא שלמים הם עצמנו אם אין אנו מדברים בלשון הקודש ציבור העוצמה של תפילה בציבור היא גדולה מאוד צרה מחלה העוצמה של הכאב היא גדולה מאוד אבל תפילה רגילה ושלחים לפחות לפחות תתפלל בלשון הקודש שהוא צח וברור בנוסחים בטחנים של נביאים לאנשי כנסת הגדולה זה לפחות כך רבנו מסביר את דברי הגמרא במסכת שבת ומסכת ומסכת סותטה ולכן הוא איננו חולק על הגמרא ומפרש אותה שונה מאשר מאשר רש"י אין פלא שהתוספות נשארו בצורך עיון ואומרים הרי גם מחשבות שבל מביעים אז איך הם לא מבינים בארמית כי כשאתה מפרש את הגמרות האלה כפשוטם אז יש קושות מכאן ועדס עד אינסוף אבל כשאתה זה לפרש אגדות כאלה מטבע הדברים אתה מבין אותם אחרת ואין לך שום בעיה ואין קושי ומכאן רבותיי ראו גם ראו כמה אבותינו היו מאוד מאוד שקולים הנה רבותיי 13 מידות של רחמים 13 מידות של רחמים לפי כמה ראשונים אין לומר אותם ביחיד ואילו רבנו לא הזכיר את הדבר הזה כלומר לפי רבנו אפשר לומר 13 מידות של רחמים אפילו ביחיד למרות הכל אמת לעצמו פשרה שלפחות כשאומרים השם השם להגיד מסופס מסופס שזה חילוף שם השם באתבש באותיות א' תב ש זה מסופס מסופס רק זה לעומת זאת היה גלוי למהרית כל דברי אותם פוסקים שאומרים שלא יגיד מח ומס ענן רחמונה ביחיד ולמרות הכל אמרו אותם למה כי לפחות לגבי העניין הזה של תפילה בארמית הפרשנות של הרמב"ם הייתה ונשארה אצל אבותינו עד עצם היום הזה ובזה לא שינו בזה הם נשארו הדוקים לפי הפירוש של רבנו והמשכו לומר את התפילות רגיל אפילו ביחיד לא רק בחידים אפילו ביחיד אמרו את הדבר הזה של מחומס דעו דעונע ענייר רחמונה עד כאן נמצאנו למדין איפה שבאמת לעולם משתדל אדם להתפלל בשון הקודש שהיא הקדושה שבכל השפות וכולי אבל אם זה קוק האדם להתפלל בכל לשון שיתפלל ובלבד שיתפוק שערי שמיים זה הכלל הגדול מעל לכל ספק מעל בכל ספק ואשר מנהג אבותינו תורה היא ביחס לסליחות שאנו אומרים אותם בארמית גם כשעדיין אין עשרה רבי חמ