אנו נקרא פרשת כי תבוא ונקרא את התוכחה. ורבים רבים השואלים האם מתרגמים את סוקי התוכחה או אין מתרגמים? השאלות שחוזרות ונשנות ומתרבות נובעות תוצאה מכך שקם דור צעיר והוא אה מתיישב במקומות שונים. לא תמיד יש מניין מבני עבתנו אלא אם כן מצטרפים בדימים מכל מיני מקומות ומתאמצים שיהיה שיהיה מניינים לפי מסתבותינו ואז יש ופורצים ויכוחים לעניין מנהג זה או אחר אלה ראו צלבותיהם שאין מתרגמים ואלה ראו צלבותיהם מתרגמים ורוצים לדעת היכן יש אורך ובאמת שצריך לכבד את המגמה הזו שלתלקט סביב המשותף ולכבד כל מנהג של כל קבוצה מבחינת אלו ואלו דברי אלוהים חיים עד שהקדוש ברוך הוא יעזור א' שכל אחד יהיה לו בית כנסת שינהג פנגותיו ב שתבוא הסנהדרין ותורנו אור תורנו את ההוראה אשר תגדרום עד למקסימום של אחדות. אבל יש פעמים שבאמת מנהגים מסוימים אין להם יסוד, אין להם שורש. אם מדובר לציבור נגון דעתן שיודע לקבל הוראת הלכה מבלי שהדבר יגרום מחלוקת אז יש לומר לו את ההלכה בבהירותה. אבל אם מדובר שיש בקרב הציבור הנה אדם יראה שמיים אבל לא מספיק למדו וכל מה שהם ראו אצל אבותיהם קדוש יאמר לו למרות שסוף סוף יש גמרות יש פוסקים ראשונים אחרונים וניתן לבדוק כל דבר ודבר אז בגון זה אם יש עסק עם ציבור כזה גדול הוא השלום ואין בשלום ועכשיו אל עצמה של השאלה האם מתרגמים את סוגת הוכחה או לא והתשובה היא כן חיובית. עכשיו נראה מה המקור לכך. בגמרא, קודם כל במשנה, במסכת מגילה, אז יש משנה מפורטת אלו פסוקים שאין מתרגמים אותם ופסוקי התוכחה לא נמנו בתוכם. הנה נאמר במשנה, מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם. מעשה תמר נקרא הוא מתרגם. יש כאן גם פסוקים. מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשני נקרא ולא מתרגם. ברכת כהנים מעשה דוד ממנון נקראים ולא מתרגמים אין מפטירים במרכבה. רבי יהודה מתיר. רבי אליעזר אומר אין מפטירים בהודעת ירושלים. הנה משנה שמפרטת מה הם הפסוקים פסוקי התורה אשר נקראים בסדר התורה בקריאה בציבור. ואין המתרגם מתרגם אותם ולא מנה בכללם את סוקי התוכחה. בגמרא מגילה תכה עמוד א' עמוד ב ההרייתה שגם היא דברי תנאים. ושם הוסיפו עוד פרטים שלא נזכרו במשנה. תנור רבנן יש נקרים ומתרגמים ויש נקרים ולא מתרגמים ויש לא נקרים ולא מתרגמים. אלו נקרים ומתרגמים. והברייתה מונה מה הם הפסוקים הנקרים בתורה ומתרגמים. ברור שהבריתה אין לה שום עניין לבוא למנות את כל פסוקה, את כל פסוקי חמש חומשי תורה בטור מקרין ומתרגמין, אלא רק פסוקים שיש בהם אולי הבאמינה שלו מתרגמים והברקה מוצאת לנכון לומר לנו שכן מתרגמים הנה למשל מעשה בראשית נקרא ומתרגם שואלים בגמרא שיטה זה דבר פשוט שצריך לתרגם את פסוקים של מעשה בראשית מהו דתמה אתו לשולה מה למעלה מה למטה ומה לפנים ומה לאחור כמה שמעלןלן שלא חוששים ומ מגמים גם את הפסוקים של מעשה בראשית ושוב אומרים מעשה לו ושתי בנותיו נקרא ומתרגם שואלת הגמרא על הברייתא הזאת שהיתה מהו דתמה נחוש לכבודו דברהם כמשמלן שלא חוששים ומתרגמים את מאפלות ושתי בנותיו למרות הקרבה של אלה לאברהם אבינו וכך הלאה ממשיכים בגמרא לא נקרא את כולם אבל מגיעים לשקאות הבאות קללות וברכות מקרים ומתרגמים ואלה הם התוכחות קללות וברכות מקרים ומתרגמים שואלים בגמרא פשיטה מהו דתמה נחוש דלמה פידה תעתי ודציבורה כמה שמעלן אזהרות ועונשין נקראים מתרגמים שיטה דתמה נחוש דלמעט ולמער יראה כמה שמעלה בהגעות הבא הפך את זה ואמר ברכות וקללות מקריין ומתרגמין פשיטה מהו דתמה מחוש דלמעת ולמערד מאהבה ומיראה כלומר ברכות בני אדם יקראו וישמחו ירצו לעבוד את השם מאהבה בקללות זה מפחיד מאוד מאוד ואז ירדו מדרגת עבודת עבודה מאהבה בדרגה של פחד מראה כמה שמרן שלוח חוששים לזה ומתרגמים את הברכות ואת הקללות וכן הזהרות ועונשים נקרים תרמין פשיטה מהו דתמה נחוש דלמפה גדחת דציבורה כמה שמלן שלא חוששים ועל הגמרא הזו על הברייתה הזו אין עוררים אין איזהשהוא חולק ובאמת הריף הביא את המשנה והביא את הגמרא הזו את העניין הזה של ברכות וקלות הראש ש ומחכמי אשכנן שכבר אצלהם התחילו לא לתרגם בכלל מביא את המשנה הוא מביא את הגמרא הזו בלי שום ארעורק רבנו ניסים שהוא כבר מחכמ הראשונים של ספרד שכמי ספרד על הריף מביא את הברייתה הזו מתייחס אליה ולא מעיר שום מערה שיש מי שלא מתפרגם ככלל קשה מאוד לבוא ולהתייחס מהשולחן ערוך ואלך כי השולחן ערוך ואלך מאלך כבר סימן קל אור החיים א קור החיים אז לא קל ה אלא ק אור חיים הוא מביא את הדינים של המרגמן הוא אומר דמי חכמי הגמרא הם נוהגים לתרגם כדי שיבינו העם ואז הוא נותן דינם תרגמן אלא קורא רשי לקרוא לתרוגמן יותר מפסוק אחד וכולי וכולי ואחר כך אומר הידנה לא נהגו לתרגם משום דמה תועלת תרגום כיוון שאין מבינו אותו אני כתבתי פעם בהזמנות מאמר ארוך ומקיף שה רבנו מרן הביא את הדינים למרות שהוא מעיד שהם כבר לא לא מתרגמים שהם כבר לא מבינים אבל סוף אנחנו לומדים גמרא איך גמרא מבינים ואת זה לא מבינים ולכן וגם שונים שניים קרב אחת תרגום אז למה שם לא אומרים לא מבינים לכן אמרתי שלא לחינם מרן כתב את דינם צרגמן אני אומר אלא אחד מגדולי האחרונים אומר שגם מרן מצפה שפעם יחזור התרגום לכן הביא את עיניים תרגמן אבל בין כך ובין כך הוא לא הביא מה לא מתרגמים כי בין כך לא תרגמו אבל הגאונים רבנו סעד הגאון לא הביא שלא מתרגמים את את התוכחה בעלךד לא תביא את הבריתה הזו של הגמרא ובכן עוד רבים כל הראשונים הביאו את את הבריתה הזו ואין אור הרמבם פרק יב מלכות תפילה הלכה יב מביא מה לא מתרגם הוא לא מזכיר קרות ברכות כי הרי מתוך לו אתה שומע הין כי אם הוא אומר מה לא מתרגם מכלליו אתה שומע הין ובאמת במהרי שירי תקרל עתיק מביא את הברייתה הזו של ברכות מתרגמים אם כן איפה מה קרה שפתאום אנחנו שומעים שיש מנהגים שלא מתרגמים הדבר הזה נמצא שעץ חיים א מריץ בסידרו עץ חיים מתייחס לתרגום בשני מקומות בשחרית של כל יום ובשחרית של שבת בשחרית של שבת הוא מתייחס לכך שגדול שבחבורה מקורא את התוכחה ואילו איך קוראים בשחרית של יום חול מביא את דיני התרגום דינם תרגמן ובן היתר הוא מתייחס לעניין הזה של קללות וברכות והוא כותב את הדברים הבאים בגמרא מגילה דף כ עמוד ב נאמר קללות וברכות מקרים ומתרגמים פשיטה מהו דתמה ניחוש דלמעט ולמערד מאהבה ומראה כמה שמעלן עד כאן אומר מרית וכן המנהג פשוט ומחדש רצו קצת שלא לתרגם הקללות בטעות כלומר אומר המחריץ לאחרונה קמו גורמים אשר באו ואמרו לא לתרגם את הקללות אבל מריץ אומר טעות הוא מעריץ זהיר מאוד מאוד בלשונו הוא היה איש שלום הוא לא היה איש ודת מחלוקת ואם הוא אמר טעות זאת אומרת הוא בא ואומר ריבונו של עולם הרי יש משנה יש ברייתא יש גמרא יש גאונים, יש ראשונים ולא מצאנו מישהו מהגואנים הראשונים. אנחנו לא מדברים על תנאים והמוראים אשר עומר שלום תרגמים אותם. אז מה איך אפשר לבוא לתת בסוס למנהג שאין לו בית אב? לא בתנאים, לא בעמוראים, לא בראשונים. לפי הרמב"ם, כל מנהג שאיננו תואם תלמוד לא מקרב אותו בכלל. לפי הרמב"ם כי זה נוגד תלמוד שלא לומר כאמור שאין לו בית אב לא בקרב הגאונים ולא בקרב הראשונים אז לכן מעריץ פסקנות אמר מנהג טעות ובאמת אה איך קוראים המורי שמעון סלוך זכרו בכה שהוציא תיכלל עץ חיים הוא כותב ראיתי ברבנו סעד הגאון זל שכתב בתורה 21 פסוקים שהם תלמינו אותם עד כאן שונות אחרי שברכות קות תרמים ומחרי בשיר זה תקלה עתיק כותב מפורש ברכות וקלות מתים מנותן בציבור עד כאן שונו וכן הוא דעת כל הראשונים שהעגים לתרגם כולם לא זכרו מזה כלום ואם כן על אלה המקפידים וגורמים ריבחם עתידים לתן את הדין כך אומר משולחן שלך באמת ה איך קוראים אנחנו מוצאים ראשונים ש כתבו שהפסוקים שלא מתרגמים אותם כמו למשל מעשה העגל ועוד כרצה בזה שהמתרגם חוזר על הפסוק וקורא מתוך החומש את הפסוק לא בתרגום למה שימו לב שלא יאמרו משום עצלות אין מתרגמים כלומר האדם עלול לחשוב להגיד אה אתה יודע למה לא מתרגמים בגלל שהם רוצים להרוויח זמן כדי שלא יחסדו בהם שהם לא מתרגמים שום עצלות היו אומרים את הפסוק פעם ש ניה את הפסוק כדי שיחדו בהם שום שום עצלות. עכשיו מה נאמר ומה נדבר? אז לא לתרגם ולא לחזור לפסוק יגידו משום עצלות. מיוחד שאין אין כאמור מישהו או משהו שאפשר להשאין עליו את המנהג הזה. לכן נראים דברי מחרית שזהו באמת מנהג בטעות. אבל אנחנו חוזרים ואומרים למרות שאנו אומרים בשיא הבהירות שהללו שלא תרגמו איננו מוצאים להם בסוס, לא במשנה, לא בגמרא, לא בראשונים ולא בבעונים. ואבל, למרות שאנו אומרים את הדבר הזה, אין לגרום מחלוקת. רק אם יש ציבור דעתן שמבין עניין ומקבל את הוראת ההלכה ויודע מה זה נקרא מנהג בטעות, הוא מקבל את זה בהבנה. יש לנו כן. אבל אם יש ציבור שאיננו מבין משום פנים אופן לא לגרום למחלוקת גדול הוא השלום והשם יסח לנו על כך שאיננו מתרגמים את פסוקת הוכחה אם באמת אנו מתרגמים רק לצורך השלום והקדוש ברוך הוא יאיר עינו במאור תורתו רבי חנ