שאר השואל, האם העדים של הפרוסבול צריכים להיות עדים כשרים או אפשר אפילו בעדים שאנם כשרים? כי ראה שגם אחים בקרובים עושים פרוס בולדה ואז הוא שואל האם זה כשר או לא כשר. ובכן עלינו קודם כל להבהיר מהו הפרוסבול? כדי להבין את הכראת ההלכה בשאלה הזו. הפרוסבול הוא תקנה של הלל הזקן שנועדה לזמן הזה ששמיטת כספים היא מדרבנן. ואז כדי שלא תנעל דלת בפני לובין שלא ימנעו בני אדם לתת הלוואות לבני אדם. לכן הוא תקן תקנה. שיוכלו אלו שיש להם הלוואות, כלומר חייבים להם שיכלו המלבים, שיכלו בעלי החוב, שיאכלו הנושים לשריין, אם אפשר לומר כך את ההלוואות האלה כדי שלא יהיו חייבים להשמיד את הכספים כי בין כך החובה הזו היא מדרבנן. אז כדאי שלא תנהל זה מלובן. ולכן פודקים שיכתבו פרוסבול ובפרוסבול הוא פשוט בתכלית זה גופו של הפרוסבול מוסר אני לכם הדיינים פלוני ופלוני במקום פלוני שכל חוב שיש לי שהגבנו בכל מקום שהוא והרעיון הוא על בסים ההלכה שאם מלווה מסר את השטרות לבית הדין או טבע את חובותיו בבית הדין ובית הדין נתן הכראה שהלובה חייב לשלם לו את הכסף אז זה כבר נקרא הליכי הוצאה לפועל מסירת שטרות לבית הדין הם כגועים לפועל תביאת חוב בעל פה בבית דין בבית דין מח שהוא חייב לשלם אז זה כבר מתגלגל להליכים שליחות על הפועל אז חוב כזה נחשב לגבוי והוא והוא נחשב לגבוי אז כבר אין עליו שמיטת כספים וכן אין חובה על בית דין לשמת כספים אלא בין איש ובין אחיו בחברו ואין בית דין נחשב אח או חבר ללובה ולכן אדם אשר מוסר שטרותיו בית דין או טובע את חובותיו בבית הדין בית הדין נתן הכראה שלהו חייב אז גמרנו חובות כאלה הם משורינים ואין חובה לשמתם כיוון ששמיטה כספים היא מדרבנן הקל הלל הזקם שלא יצטרכו לבוא בפני בית דין ולמסור שטרותיהם או להגיש תביעה על חובות אלא הקל לעשות שטר ובו יש הודעה מצד המלווה שכל זמן שיבוא שירצא יגווה את החוב כל שירצה ההודעה הזו נחשבת כאילו כאילו הוא מסר שטרות בבית דין כאילו הגיש את תביעתו לבית הדין כאילו בית הדין כבר נתן משחק דין שעלו בחייו כל זה כאילו כדי שיהיה אפשרי לצרוף בתודעה של הבני אדם את עניין שמצת הכספים שלו יקלו מצד אחד ומצד שני שלא תנהל דלת בפני לין ולכן הסתפקו בשטר פוזבול כזה גם בלי הגשת שטרות לבית הדין גם בלי הגשת תביעות מסודרות לבית הדין והשאלה היא האם חייבים ללכת לבית דין או אין חובה ללכת לבית דין. באמת, אם יש בית דין נניח נמצא בית כנסת בערב ראש ומוסרים לו שאת המודעה הזו אז דבר יפה ודבר טוב הוא אבל אם אין בית דין אין חובה ללכת לחפש את הבית דין המומחה די בכך שמושרים את ההודעה הזאת בפני שני עדים, בפני שני עדים שאומרים בפני שני העדים שהם מוסרים שכל חוב שיש להם שיקבו אותו בכל זמן שצא אבל שמוסרים את זה לבית דין פלוני ופלוני ופלוני אז יוצא שהעדים הם עדים שהמלווה מסר מודעה שהוא מוסר לבית דין פלוני פלוני פלוני שכל חופשפ ש רבנו ודאי לנו בכך ודאי לנו בכך במשאירת ההודעה לעדים ואין צורך שדווקא יהיה בית דין ובאמת שהרב יוסף בשאלות ותשובות יביע עומר חלק ג חוש משפט סימן ו אמר שמדורי דורות מדורי דורות לא הלכו לבית דין הסתפקו בשני עדים אבל האשכנבים הוא אומר אחרונה התחילו לכתוב במותב בית דין כלומר בממשיכו ללכת לבית דין כדי לעשות שטר פרוסבול משום כך אומר הרב יוסף שלפי שיטתנו שהרמבם שולחן ערוך שלא חייבים למסור את זה בפני בית דין וכן לפי שיטתנו שתלמיד חכמים אשר חייבים לחור לא חייב בכלל לעשות שר פוסבול בכתב אלא בעל פה כי הוא יודע מה זה שמיטה. הוא לא צריך את כל ההמולה ואת כל הפורמליות אלא די בכך שיאמר בפני חבריו בעל פה את ההודעה הזו וגמרנו והחובות שלו משוריינים. כך הלכה מפורשת בהרמב"ם ובשולחן ערוך. וכן נפסקה ההלכה ברמב"ם והשולחן ערוך שאם אדם קרע את חובותיו אחרי שנת שנת השמיטה הלוה אומר לו מה עם שמיטת כספים הרחוב הזה היה בר גווינה לפני כן ואתה לא ואתה לא טבעת אותו אז עכשיו מצווה עליך שמת את החוב אומר לו עשיתי פרוסבול אומר לו תראה לי אז הוא משיב לו היה לי פרוסבול ועבד ואומר את ההלכה שהוא נאמן לומר פרוסבול היה לי ועבד. אומר הרב עוד יוסף, אם ככה, אם כל כך הקלו בעניין הפרוסבול הזה שיכולים לעשות את זה בפני עדים דין ולב דווקא בפני בפני בית דין, יש תלמידי חכמים יכולים לכתחילה לכתוב פרוסבול, לעשות פרוסבול בעל פה בלי כתיבה ושיש אומרים שגם היותות שאין להם תלמידי חכמים, אם הם עשו פרוסבול בעל פה ולא בכתב, בדיעבד זה מועיל. אז הוא אומר לאור כל הכולות האלה אפשר בהחלט לשמוך על אותם פוסקי הלכה שאמרו שאפילו דיינים קרובים יכולים לעשות בפניהם פרוסבול קרובי משפחה. וכן עדים קרובי משפחה יכולים לעשות בפניהם פרוסבול. ובכלל אין צורך בעדים כשרים לפרוסבול. כך אומר הרב זה אבל ה א יש פוסקים שאומרים שצריך שהעדים יהיו כשרים ושלא יהיו קרובים וה אור לציון אומר שצריך לכתחילה להקפיד על הדבר הזה אבל מאחר בר יושב מתיר וכן אה המחיצריש מתיר אפילו בפני שהם קרובים וכן מורי בכבודו ובעצמו עפוס בול ויש לנו את הצילום של הפרוסבול בכתב ידו שעשה בפני עדים דין פרוסבול בפני עדים דין ולא הצריך ללכת לבית דין אזי נראים הדברים לכתחילה אנחנו נעשה בפני עין ולא נצריך להצריח שירחו לבית דין וכן לכתחילה נעשה בפני עדים כשרים לא קרובי משפחה אבל אם נעשה פרוסבול בפני עדים אחים קרובי משפחה או עדים פסולים בדיעבד בוודאי וודאי שהפרוסבול כשר כאן המקום לציין שיש לנו גם צילום של פרוסבול שעשו בית הדין של יהודי תימן בירושלים עיר הקודש של מורי הבאל שירין ושם כתוב במותלטה כחדה הבנה והם חתומים שלושה בינים אלה הם בית דין שהיו עוד מפני קום המדינה והם שכנו בשכונה ליד המשערים וועיל ב100 שערים זה הייתה השיטה שלהם בבית דין אז גם הם עשו במותיו תלתה כחדוונה כמו אצל אשכנזים אבל מה הם עשו דלצון מראיתם באותה שכונה נחלת צבי כל מי שבא בא לבית הכנסת בית הדין היה שם באותו מקום ועשו להם את ה את הפרוסבור היה נגיש כלומר זה חידוש שהם חידשו שהם עשו בפני בית דין דווקא אבל זה לא מפריע כי אותו בית דין מתפלל באותו בית כנסת לא יוצרים לזמן אותם לא יו צריכים ללכת דווקא למקום מיוחד אלא הם מצויים ועשו את זה לפני שלושה אבל כאמור אצל מורי וכבודו עצמו יש לנו שטר פרוסבול לפני שוחטים שני עדים כדי לעשות פרוסבול. כלומר שכתחילה היה הדבר קל ביותר. אה גם יש לנו ממורי עמרום גורח ותימן,חרוני רבני תימן בתימן והוא עלה עוד לארץ והוא היה סופר ידוע. והוא כתב שלושה ימים או ארבעה ימים לפני שנת שנת השמיטה מעתיקים את הדין ישיבתם לבית כנס. כנסת באמצע השכונה אחר שהכריזו שכל מי שצריך פוסבול יבוא לבית דין בית הכנסת פלוני כל העם מקצה באים לבית דין וכל העומר לבית דין שהוא רוצה פרו זבול כותבים על שמו בנוסח זה מסר דבריו פלוני אלמוני שכל חוב שיש לו אצל כל אדם שיקבאנו כל זמן שירצה וחותבים הזמן וחותבים בו שלושתם ולוקחים שטר כתיבת הזבול כך וכך כלומר מחמ זה היה נגיש בית הדין בא אל הציבור לא הציבור הולך בית הדין בית הדין נמצא בית הכנסת מתפלל איתם אז באו הציבור וידעו את הדין מצב בית הכנסת התפללו שם ועשו והחתמו את שלושתם אבל כאמור העובדה שמורי לחתילה עשה בפני שני עדים מוכיחה כי באמת ההלכה הקלה שנעשה בפני שני עדים ולא בהכרח בפני בית דין ולכן לסיכום א אנו באים לקראת הציבור הרחב נוהגים לפי ההלכה לפני שני ע כדי להקל וכתחילה נבחר עדים כשרים אבל גם אם נעשה שלא לפני עדים כשרים השטר כשר