כעת בין כס לעשור ומטבע הדברים כבר מתכוננים ליום הכיפורים ולאחותיו ויום הכיפורים מלבד שאנחנו מצווים בו לענות את נפשותנו באכילה ושתייה דהיינו שמנועים אנחנו מלאכול לשתות מערב עד ערב יש לנו פי שמואה חות חמישה עינויים וביניהם שאסור לרחוץ פניו ידיו רגליו בפלוח חלק מגופו ביום הכיפורים. הרמב"ם בהלכות שביטת עשור פרק שלישי הלכה ראשונה כתב: "אסור לרחוץ ביום הכיפורים בין בחמין בין בצונן בין כל גופו בין איבר אחד אפילו אצבע קטנה אסור להשיטה במים כלומר איסור כל כך חמור שאפילו אצבע קטנה אסור להושיטה במים אבל בד בבד למרות ההלכה החמורה הזו רבנו גם אמר את אותם הלכות מקילות בעניין רחיצה כך למשל מנה רבנו באותה הלכה שהמלך והכלה רוחין את פניהם כמו כן בהלכה ב' כתב רבנו מי שהיה מלוכלך בצועה או בתית רוחץ מקום התנופת כדרכו ואינו חושש כי כל האיסור הוא רק מפני א רחיצת תענוג אבל לא רחיצת סילוק תינופת וכן רבנו הוא כתב הלכה מעניינת טעונה בירור ומדיחה אישה ידעה אחת במים ונותנת פת לבנה ועוד מתעכב על ההלכה הזו כמו כן כתב והחולה רוחץ דרכו אף על פי שאינו מסוכן אל כלפיו לא גזרו את איסור חיצה ורבנו כותב גם כן וכן חייבת והילות לא בימינו אז בימי התהרות מהרי בן בית המקדש שחזרו הטהרות יש מה שנקרא תבילה בזמנה מצווה לא בין אישה לבעלה אלא לגבי כל הטהרות שכדי לא לטמא טהרות אז כל חייבי תבילות טובלים כדרכם בין שעה באב בין ביום הכיפורים וכך רבנו אומר לגבי משראה קרי אם אני יכול לנקות עדיין את זה א שינקה במים באותו מקום ורבנו הוסיף וכתב שאם הולך להקביל פני רבו ואין לו דרך אחרת יכנס דרך המים יכול אותו דבר גם להקביל פני אביו ואותו דבר לכת לשמור את פירותיו עובר במים צברו אם אין לו דרך אחרת זה מילים אחרות מצד אחד מצאנו איסור כל כך חמור שלחו ביום הכיפורים בין בחמים בין בצונן בין כל גופו בין איבר אחד אפלו אצבע קטנה עשו לו שיטה במים ובצד שני אנחנו מוצאים הרבה הרבה הלכות שמתירות את הרחצה מכאן בא השואל שואל מה עמדתו של רבנו ביחס לנטילת ידיים של שחרית כשהאדם משקים וקם וצריך צו לידיו כמו כל בוקר האם גם ביום הכיפורים או לא לכאורה לכאורה רבנו לא בארב דבריו מה שגרם לכך שנחלקו בדעות הפוסקים בדבריו יש אומרים לא יש אומרים כן ואנחנו אמורים להסביר מה מה באמת הדרה בשיטת רבנו בעניין הזה אבל מרן שהעתיק את לשון רבנו בעניין איסור הרחה באור החיים סימן תרש ג כתב סעיף א' אסור לרחוץ ביום הכיפורים בין חמין בין צונן ואפילו לא שיתבעו במים אסור ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכחים בתית או בצועה או שנתף דם מחמו מותר רוחם שלא אסרו אלא רחיצה של טענו כלומר נתן את האיסור המוחלט אפילו אצטבעו התיק את לשון רבנו אסור להושיט את צבעו במים אבל גם קבע שזה רק איסור של לחיצת הנאה ולא איסור של חיצה שלילוק לכלוך. אבל בהלכה ב הוא מיד כתב נוטל אדם ידיו שחרית ומברך על טילת ידיים ויזהר שלא יטול אלא עד סוף כשרי אצטבעותיו ולא יכוון להנעת רחיצה רק להעביר הרוח רעם על הידיים כלומר הוא ידע שיש שאלה קשה מאוד ביחס לנטילת ידיים שחרית לכן הוא בא ואמר א במקרה הזה כן נוטלים ידיים רק במקום עד פרק פרקי ידיו עד פרקי אצבעותיו יותר כן ומברך לא שיטתו של מרן וכאמור השאלה נשאלת מה יש שיטתו של רבנו ואנחנו יודעים שפוסקים אמרו את דבריהם בדברי רבנו לכאן או לכן מורי פסק בסכין חותך שאכן באמת לא צריך לטול ידיים לפי שיטת רבנו גם לא לפי עולמו ההגותי ביחס רוח רואה וכולי אבל צריך לבסס את הדברים מדברי רבנו כדי שלא ימצא שום מערער שיערער בדברים מבחינת שזוהי שיטת רבנו כל ה רוצה מגינה כך שהוא רוצה אבל בסופו של דבר צריך לברר את ההלכה ממיטה של תורה אין מבחינת שיטת רבנו ו מבחינת הסוגיה התלמודית ובכן הרבנו אומר בפרק שביעי מהלכות תפילה הלכה שמיני אומר רבנו מזוה הלשון כב לכסו הוא מדבר על ברכות השחר כיצד לן בחסותו אינו מברך כשעומד על בשערומים כי הרי הוא לא לובש הואן בחסותו הלך יחף אינו מברך שעשה לי כל צרחי כי הרי הוא הולך יחב כי לפי רבנו ברכות השחר הם צמודות לעשייה רובן ביום הכיפורים ובשאב האב שאין שם רחיצה אינו מברך על נפילת ידיים ולא המעביר שאינה מעיניי כמה דברים ברורים שבשיטת רבנו בהלכות תפילה שלא יש שיטתו שאין רחיצה ביום הכיפורים וממילא אין אין בקנתלת ידיים בבוקר אז הדבר פשוט בתכלית הפשוט שלפי רבנו אין את ילד ידיים נקודה אלא מה כאן ישאל השואל ולכאורה בצדק אחר ששכנעת אותנו ששיטת רבנו שלא נותנים ידיים ביום הכיפורים אפלו לא נטילת ידיים תשחרית למרות שרבנו הוא בין המחמירים ביותר בנטילת ידיים שחרית שר הוא אומר נותל ידיו ונו רגליו רווחט ידיו רוח רגליו בשחרית וכן בתפילת מנחה נוטל ידיו בשיטת רבנו היא כזו אז למה מה קרה כאן פתאום שרבנו החמיר לא אלא נטילת מצווה ואם היא נטילת מצווה הרי ראינו טבילות תבילות חיבי תבילות בזמנם כן טובלים ולא עוד אלא ההולך להקביל פני רבו אז אין לו מקום אחר אז עובר דרך המים הולך לשמור פירותיו אין לו מקום אחר, עובר דרך המים. מה קרה פתאום שבנטילת ידיים זו שיש בה פן של מצווה? בכל זאת רבנו אומר לא אין אין כד כלום. מה קרה? למה? מדוע רבנו פשוט נאמן למקורות והוא אומר בפרק רביעי מלכות תפילה חמישה דברים מעקבים את התפילה. אף על פי שהגיעה הזמנה טהרת הידיים בקיצוי הערבה וטהרת מקום התפילה ודברים