אשר הוא בספק סכנה חייב לאכול או לשתות ביום הכיפורים בכל הנמנע מלשתות או לאכול. אם הוא מבין אלו שנחשבים לספק מסוכנים, הרי הוא שופך דמים, מתחייב בנפשו. כמו שאנחנו מתמסרים ונזהרים שלא לאכול ושלא לשתות בכי זה. משהו שבמשהו כי הבריאים חובתם להיזהר משהו מןמה משהו אבל מישהו בכלל ספק מסוכן חובתו לאכול חובתו לשתות אלא שלא תמיד בני אדם יודעים מי הוא מסוכן מי הוא לא מסוכן והדבר ברור שזה נקבע על בסיס הרופאים ולכן אמרנו ואנחנו חוזרים ואומרים טוב שכל בן אדם שיש לו בעיות רפואיות, מחלות שונות, שיקבל חות דעת רפואית מן הרופא מה מצבו לעניין אכילה ושתייה ביום הכיפורים. אין פירושו של דבר שהרופא הוא רב, אלא הוא נותן הערכה רפואית והערכה הזאת תנסה לרב והרב יפסוק בה אם לעניין זה אפילו רופא גוי נאמן יש בעיה כלפי רופא יהודי הפיקורוס רופא יהודי הפיקורוס שאולי יש לו חשש של אנטי אז אי אפשר להאמין לו אבל רופא יהודי מה שנקרא חילוני ולא הפיקורוס אם אנחנו לא רואים שהוא מזלזל אלא הוא מכבד במיוחד שהחולה נפ שוב בך פה בא ושואל והוא מושה לו חבל דעת אז הוא נאמן אבל מה יהיה כשאין לנו רופא אזי איך נוכל לקבוע אז ברור יש מחלות שמפורסמות סוכר לב כאלה דברים אז ודאי ודאי שהם בכלל ספק סכנה אם נניח הופראיזו של התרופות שהם לוקחים והם נמצאים בהתקף או קרוב להתקף או הם לא יכלו או לא ישתו לפי ההוראות הרגילות עלולים להגיע לדבר כזה אז זה ברור שהם בבחינת חולים שיש ספק סכנה בהם אלא אפילו אם ראינו אדם אשר הבדג את יכולת העמידה שלו והוא שוכב כאדם שמוטל כאבן שמוטל ללא יכולת לזוז לא ולא שמאלה אזי הוא כבר בספק סכנה אומנם היה מי שאמר שאם הוא שלושה ימים שוכב עדיין הוא לא נקרא בספק סכנה אבל הכוונה היא שהוא נופל למשקב ולא קם ממיטת חוליו לא קם אז הוא מסק סכנה אבל הוא נופל למשקב שלושה ימים ארבעה ימים אבל הוא קם הוא מת זה עדיין לא בספק סכנה אלא אם כן נקבל חוועת שהוא בספק סכנה כך ש יש מה שנקרא מלבד מה שההלכה מתחשבת בתחושה של האדם עצמו של החולה עצמו שאם הוא אומר אני בסכנה אני בסכנה שלב ידיע מרת נפשו ומתחשבים בכך אלא אפילו כשאין לו שום חבד דעת לא רפואית ולא של עצמו אם בעיני עצמנו אנחנו רואים בית ההכרה או שוכב מוטל כאבן על המיטה ולא יכול לזוז לא ימינה ולא שמאלה אז זה ברור מעל כל ספק שאנחנו נצטרך להתייחס אליו כאן ספק סכנה הן עניין לחלל יום כיפורים כדי להזמין לו טיפול הן לעניין שתייה ואכילה ח יוצא בזה אם כן איפה אנחנו צריכים לדעת להתייחס כשיש לנו רופאים ואנחנו צריכים לדעת תייחס כשאין לנו רופאים וגם כשיש רופאים אם נניח יש חילוקי דעות בין הרופאים זה אומר בחו וזה מרבכו אז הולכים אחרי המומחה ואמר מורי שלעיננו המומחה לא קובעים לא קובעות התעודות ושונות לימוד זה לבד לא קובע אלא כלשהו מפורסם אצל הבריות כמוחה כי אין יותר חזק מהפרקטיקה והבריות משדרים את מה שהם מכירים בשטח זה מומחה זה כך וכך מדוע זה הלך מטופל וזה הלך מטופל וזה הועיל וזה הועיל אז מי שמפורסם כמחץ רבים זי הוא נחשב למומחה בדעתו יותר מכרעת מאשר סתם רופא ואפילו רופא מדופלם מכאן ועד להודה חדשה. אז הנה יש עוד אמת מידה שאנחנו לוקחים אותה בחשבון לעניין יום הכיפורים. אבל יש עוד דבר נוסף. לא תמיד אנחנו מורים לחולים המסוכנים לאכול בכמות או בכלל לא לצום. לשתות ולאכול ובכלל לא לצום. כי יש חולים שזקוקים באמת לאכילה בכמות, אבל יש חולים שאם במהלך היום הם מקבלים, הגוף מקבל את האכילה והשתייה שהוא זקוק, אז זה די לא בכך. ואם כן צריך לאכול את זה בפיזור. ויש מה שנקרא כדי אכילת פרס, אוכדי שתיית רביעית. דהיינו אם אדם אוכל מאכל מסוים והוא עושה אותו בהפסקות וכאן יש נקודה שצריך לדעת עליה אם מתחילת האכילה הראשונה כך מורי מוכיח מה תוספתה עד סוף האכילה האחרונה לרבות ההפסקות חלפו זמנים של כדי אכילת פרס שלפי רבנו זה כדי אכילת שלוש ביתים ולפי מרן לחומרה דעת רש"י בכדי אכילת ארבע ביצים עדיין בהפסקות כאלה כיוון שהחלקי אכילה לא מצטרפים לעניין ברכה וכן לא מצטרפים במאכלות אסורות לעניין חיוב עונשיים אז גם לעניין יום הכיפורים הם אינם מצטרפים ולחולה שהוא ספק סכנה שאין הכרח שיאכל בכמות אז צריך לאכול לפחות לפחות בהפסקות כאלה. השאלה היא מה זה כדי אכילת פרס מבחינת הזמן? הם לשיטתם שמעריכים שזה כדי אכילת ארבע ביצים וכאמור זה הם לוקחים אפילו מסוף אכילה ראשונה ואנחנו אומרים מתחילת אכילה ראשונה אז הם אומרים כדי אכילת ארבע ביצים יש מי שאומר תשע דקות וזהו החתם סופר ונוהגים לחומרה כדבריו. אלא אם כן יש לנו מצבים מאוד בעייתיים מבחינת הבריאות של אותו אדם. אז אנחנו סומכים על ערוך השולחן שהוא אומר כשש עד 7ב וחצי דקות. יש אפילו שיטות שאומרות פחות וכל זה עדיין לפי שיטתם שזה כארבע ביצים. אבל לפי רבנו שזה באכילת שלוש ביצים אז ברב אחי הזמן מתקטן יותר. אז רבנו מקל אז אפשר להגיד שזה בחמש דקות כן ב בין אכילה לאכילה שוב זה כחנו מורים תשע דקות וכולי אבל תלוי באדם תלוי במקרה שהוא בא אלינו ובתאם לזה לדעת שיש מרחב תמרון ולפחות לפחות לפי רבנו שהוא הולך לכולה בעניין הזה שזה רק כדי אכילת שלוש ביצים וכאמור בתחילת אכילה עד סוף האכילה בערך חמש דקות אז זה סביר אז אומרים לו אדוני תעשה הפסקות בתוך של אל תאכל את זה בתוך חמש דקות אלא למעלה מזה ואז הוא רשאי לעשות כן ויש מה שנקרא שתייה רבנו אמר בכדי שתיית רביעית ואילו חלק מהפוסקים חלקו עליו ואמרו בכדי אכילת פרס גם בשתייה רביעית כם לא לוגמם של אדם בינוני שזה רביעית בכדי אכילת פרס כלומר שוב פעם הם מחמירים שגם בשתייה הם דורשים הפסקות גדולות של תשע דקות של שבע דקות זה הפסקות גדולות מאוד יחסית בעוד שרבנו הוא אומר בכדי שתיית רביעית כאן המקום להעיר מנין באה להם החומרה שבשתיית רביעית בכדי אכילת פרס מלכות טומאת אוכלים שם רבנו אומר שגם בשתייה צריך בכדי אכילת פרס. אבל במחילה מכבודם רבנו הבהיר את דעותיו. בטומאת אוכלים זה משהו אחר. זה בחדה אכילת פרס. בשתיית רביעית בחדה אכילת פרס. אבל רבנו כתב בשביטת אסור לעניין הכיפורים בחדשת שתיית רביעית. וכן רבנו פסק בהלכות מאכלות אסורות לעניין שתייה. פרק 14 מלכות מאחלות אסורות הלכה ט וכן השוטרה רביעית של סתם ינם זה בעייתי כאן המילה סתם ינם מעט מעט או שהימחה את החמץ בפסח או את החלב המחת החלב עוגמאו מעט מעט או שאתה מן הדם מעט מעט או שהה מתחילה ועד סוף כדי שתהית רביעית מצרפין והם לאן מצרפים זאת אומרת אפילו מאחלות אסרות, שתויות אסורות רבנו אמר כדי שתי רעית זאת אומרת זה כולה לעניין העונש זה לחומרה אבל עניין הכיפורים זה לכולם אומר מורי בהלכות שביטת עשור פרק שני מה זה כבר יכול להיות חדש שתיית ראית אז אומר שלא שותה את זה כמו גרגרן פעם אחת אלא פעמיים לא גס רוח אלא פעמיים בכל פעם ההפסקה כדרך האנשים המכובדים 40 שניות על שתי הפסקות זה 80 שניות אבל השתויות עצמם הוא אומר זה לא שתויות מהירות כי לא מדובר באנשים גרגרנים אלא מכובדים אז בואו נגיד נמתח את זה על 2 וחצי דקות כדי שתיית רביעי מקסימום מקסימום שלוש דקות אבל לא כמו שהם אומרים בכדי אכילת פרס שהם כבר מפליגים עד תשע דקות אז אם כן בשתייה אפשר פחות וודאי שנורא לבני אדם מס ימים בכדי אכילה בכדי שתיית רביעית לאותם אלה שפוסקים כבר רבנו או חולים אשר ודאי ודאי נזקקים לסתייע בשיטת רבנו שבהפסקה של 2 וחצי דקות שלוש דקות אפשר לשתות עכשיו כאן המקום להעיר באותה הזדמנות שמוטב לו לחולה הספק מסוכן הזה בזמן שהוא שותה לא רק לשתות מים אלא לשתות משקאות מזינים, מצטפוזים טבעי, חלב, דברים מזינים כי על ידי זה שהוא שותה מהדברים המזינים אז עולה בידו גם שתייה וגם תזונה ולא עוד אלא כולה גדולה שאנחנו למרות שזה דבר שמזין אין אנו נותנים לו הפלגות בהפסקות כתשע דקות כחמש דקות 7 וחצי דקות אלא 2 וחצי דקות כדי שתי שהרבי בהלכות מחות אסורות הוא מדבר על שתיית חלב שמחה אותו חמץ שמחה אותו והכל בכדי שתיית רביעית אם כן אפרנו נאמר בעניין א שביטת עשור בעניין הכיפורים כך יוצא איפה שהנה לפי רבנו יש עוד כולה שאפשר לשתות משקאות מזינים חולה שהוא מסביב מסוכן לפי ההפלגות המוקטנות לפי ההפלגות המוקטנות של תזונה אומנם יש מי שאמר שאם אדם גומע ביצה רכה אז שזה בכדי אכילת פרס אבל נראה לפי רבנו אם זה ממש בגדר של גמיעה גמיעה ושתייה שוב זה חוזר לפי כדי שתיית רביעית אף על פי שזה מזין לסיכום יוצא איפה שבאמת תורת חיים בידינו אבל היא תורה וצריך ללמוד אותה וצריך לדעת איך ליישם אותה ולא יהי לא יהיה שונה למה פלוני אנחנו מורים כך לבל פלמוני אנחנו מורים כך הכל בהתאם למצב ובהתאם לשיטות השונות רבי חני ברן הגשומרס דבר