דנו המנחה חייל לשם ישמר חייהו כבוד הרבנים ל הקדוש מכבד כבוד הרבנית שהשם ישמור אותה יחזקה יאצה ואחרון אחרון חבי ידידי דוקור ירון שבאמת אני מתפעל ממנו בגלל הרצון שלו והאחה למורשת הרי הכרתי אותו עדיין בראשית דרק סטודנט ו היה לו רצון עזבה למורשת שני הדברים האלה הם שני הדברים האלה הוא שעת קדימה הוא מושרש מושרש בתוך האמונה ולכן הוא עומד למרות שהוא חוקר בפני עצמו כי מבקש אנה תנו לי את הכרדית להיכנס לעולם הקראות לחשקעין שם ולא צריכים לסגור דלת בפני חוקרים אני כאן רוצה להעיר ערה מאוד מאוד חשובה מאוד מאוד חשובה אנחנו לא סוגרים דלת בפני חוקרים להיכנס לתעודות של קראים. לא אפשר להיכנס, רק צריך לדעת להיכנס בשלום ולצאת בשלום. וחשוב מאוד מאוד מאוד לדעת, מאוד מאוד לדעת שעולם הקראות הוא עולם שהוא בא בשם משהו גדול, בומבסטי, כאילו רק תורה שבכתב. בע מהרה מצא את עצמו לא יכול בלי תורה שבעל פה והתחיל לייצר תורה שבעל פה מצד עצמו או דברים שבעבר הוא דחה לחלוטין משום שרק תורש בכתב נטו התחיל לאט לאט לקבל הכשר דרך הפרשנים שלו הוא משומכך רבותיי צריכים מאוד מאוד להיות זהירים הנה אתן דוגמה קריאת המגילה כלום כתוב במקרא שיש מצווה וחובה לקרוא את המגילה קריאת המגילה אין לך תורה שבעל פה יותר גדול גדולה מכך אין כל עצמה היא תורש בעל פה קריאת המגילה לא גם לא כתוב במקרא שיש חובה לקרוא מקרא או את המקרא הזה לחלוטין התורש בעל פה מצד עצמה כל עצמה היא תורש בעל פה ולכן שימו לב לניסיון לחבור, לקחת תורה של על פה, להוסיף תוספת קראית ולקרות את זה, לעשות את זה לקרא לקחו את הקריאת המגילה ולא בכדי יחתה על הקריאת המגילה ביום ולא בלילה כי בלילה יש להם בעיה קשה מאוד הם נשארו בחושך רשעים בחושך ידמו זה לא אני אמרתי כרד לא הדליקו נר בל שבת
יש גם בני כיתות לא
אבל ביום מה הם עשו ביום מה הם עשו סו לקחו את קריאת המגילה חיברו אליה קריאת ויבוא עמלק שזה קריאה בתורה פלוס דברי נביא ואז אמרו בואו נראה זה יום טוב אצלנו זה לא בדיוק יום טוב אבל הם בשביל לתת פרשנות פשתית יום טוב זה יום טוב כמו מעמד של יום טוב עכשיו אני לא אומר שבתוכם לא נמצא חומרים שלנו לא שאנחנו שאבנו מהם כן למשל העניין של חסה ורבותיי זה תורה שבעל פה מופקת מדוע כי מה אומר חסדה חסדה מנסה לגלות לנו מה עומד מאחורי מגילת אסתר שעיקר המאבק היה כו תבוסדנו שזה המאבק על המקדש זה לא כתוב במגלה וזה עיקר עיקרי ולכן אדרבה ואדרבה מתוך הקראות אם תדע להיכנס בפנים ואני מאפשר לך להכנס בפנים רק צריך גומיע שלנו כן כן תכנס בפנים ותדע להוציא משם להוציא משם יקר מזולל איך באמת שקיעין של תורש בעל פה שמצויים שם כן עם עטיפה כראית נצאו שם ואז לא אנחנו לקחנו מהם אלא הם רק עד כמה שהם יכולים להיות עד כשר שאכן באמת לנו יש תורה שבעל פה קדומה מאוד מאוד
אבל היום אנחנו מורים להם הנה הרב גמיל בא לשאול את אורי איך היו נוהגים הקראים פעם עד כדי כך איפה אז הערה רבותיי ועכשיו ניגש לעניין שלנו מהלכות מוצאי שביעית ונתחיל בעניין של שמיטת כספים ואחר כך בעניין של ביאור כידוע התורה מצווה אותנו שאם מישהו חייב חוב למישהו אזי אסור למלווה לטבוע לנגוס את החוב הזה במידה והגיע כבר זמן פרעונו בשביעית והחייב טרם פרע את החוב הזה אסור למלווה לנגוס את הלובה ואם יבוא הלובה אחרי השביעי ויפרע את חובו למלווה יאמר לו המלווה ללובה ישמת אני משמיתני ואז יכול הלובה לנצל את הסיטואציה ויותר לא להחזיר כי זו מצוות עשה להשמית מצוות עשה אבל חכמי ישראל ראו בעין יפה שאדם שהוא חייב נפרע ואיל הוא בא לפרוע אומר לו ואף על פי שם אני נותן לך את זה במתנה נותן לך את זה קח ואז הוא רשאי לקחת. למה? כי אז הוא מקבל את זה במתנה. זאת אומרת, מצד אחד יש לנו מצוות שמיטת כוספים ומצד שני יש לנו מה שנקרא פרעון בעל חוב מצווה. עכשיו אני עוד לא מדבר על הפרוסבול, אני עוד מעט אדבר על הפרוסבול. אנחנו מוצאים תשובה לרבנו שהוא נשאל על שמיטת כספים בזמן הזה כי ק ידוע יש שיטות שונות ביחס לשמיטת כספים בזמן הזה. השיטה הרווחת היא ששמיטת כספים בזמן הזה מדרבנן כמו שיטת רבנו. שיטה הנוספת היא שאין בכלל חובת שמיטת כספים בזמן הזה. שיטה נוספת היא שיש מיטת כספים ממידת חסידות ויש אפילו שיטה קיצונית שאומרת שיש מיטת כסים בזמן הזה מדאורייתה. שיטת מעות אבל יש שיטות שות בעניין הזה רבנו כאמור הוא מאלה שאמרו ששמתפים בזמן הזה מדרבנן והנה בתשובה שלו קצ"ח במהדורת בלאו אז הוא כותב בכל דיין שאינו דן בא כלומר בשמיטת כספים בזמן הזה אחר שידע שחובה לדון בה אינו ירא שמיים וגוזל את העניים. דברים כדור בנות. כלומר הדיין לפי רבנו צריך להיות אקטיביסט במידה והגיע אליו תביעה לפרעון חוב. חוב שעבר עליו עברה עליו שביעית. הוא צריך להיות אקטיביסט ולהגן על מצוות שמיטת צפים והם לא גזל עניים בידיו. דברים מאוד משונים שאנחנו צריכים להעמיד אותם בפרופורציה מתאימה לנוכח העובדה שנכון שיש מצוות שמיטת כספים אבל חכמים אמרו פרעון בעל חוב מצווה וגם זרזו את הלובה שאפילו כבר המלווה אמר לו משמית אני למרות הכל אמרו כדאי שיגיד לו ואף על פי כן נותן לך אני מתנה במתנה גמרנו זה יכול למלבל לקחת ואין שום בעיה בעניין ולעומת זאת כאן הדיין צריך להיות אקטיביסט ולהעלות את העניין הזה של שמיטת צפים כאן המקום לומר רבותיי שיש מצוות עשה מן התורה להלוות לעני בישראל אין חובה להלוות לכל אדם אבל חובה להלוות לעני בישראל וזה דרך מדרכי הצדקה כי בצדקה יש מעלות שונות כמו שלמשל צדקה בסתר היא מעלה מאוד נכבדה אז יש גם שאם נותנים לאדם עבודה עני שאין לו מכאן פרס יועני בני רחב שזה דרך מדק צדקה וזה אב מכובד מאוד כי אתה מסיע לו לשכם את עצמו בדרך מאוד מאוד מכובדת כי עובד עובד לפרנסתו כך אותו דבר גם נתינת הלוואה לעני דרך מדרכי הצדקה המקובלות המכובדות יכול להיות שבעזרת השם יתברך אותו לו יתאושש ויהיה לו להחזיר לכן זה דרך מדרך הצדקה אבל זה מצווה עשה התורה ותת הלוואה לעני אומרים בשם א מורסלוח הזו זכרו אחי עולם הבא שכשהוא היה נותן הלוואה לעניים לא הלוואות עסקיות אז אומרים שהוא היה אומר בליבו אם לא נתן סדוקו כלומר מלכתחילה הוא לא היה מתכונן לנגוס באותו לובה שאין לו מאיפה לחז כי זה דרך מדרכי הצדקה כדי לא לבייש אותו. אם התאושש והצליח להחזיר למה לא? אם לא ונזכור רבותיי זה עולה בקנה אחד הם הדינים של ההלוואה שהתורה אומרת שלא ינגוס אותו ולו דווקא בחושע עבר עליו השביעי לא יהיה לו כנושה לא יכנס לביתו מה פירוש הוא חייב לי כסף ועוד מתנים איתנאים שאני לא אכנס לביתו לחפש לי איזה נכסים לעקל וכל הדברים האלה הוא חייב לא ההלוואה שנתת מתורת צדקה תתנהג אלי צדקה אם באמת יוכל להחזיר מתוב לא יכל צדקה על צדקה כזו שהאדם נתן הלוואה לעני ועבר עברה שנת השביעית ולעני אין כסף אין כסף לא שהוא מתחמק אבל אין לו והמלווה טובע אותו אומר רבנו דיין צריך להיות אקטיביסט פשוט מי שלא דן בשמיטת כספים ואומר זה דרבנן דיין כזה אינו ירא שמיים וגוזל את העניים כלומר דין כזה צריך לעורר את העניין יש שמיטת כספים יש לך פרוסבול אין לך פרוסבול אם אין לך פרוסבול לא אם הוא אומר היה לי פרוסבול ועבד נאמן לפי הכלבים אבל אם לא עשה פרוסבול אז אין בשום פנים ואופן אפשרות לתת לו את ה עניין הזה של שמיטת כספים וזה נקרא גדל עניים גדו אז נזכור במצב דברים שאין הלובה מאיפה להחזיר ושזה מצווה לתת על עני כזה ועברה שנת השביעית ולא עשה פרוסבול או עשה פרוסבול שהוא מוקדם גם לזה לרבנו יש תשובה הוא שינה את דבריו בפירוש המשנה ממהדורה למהדורה אבל משנה אחרונה משנה אחרונה שפרוסגול מוקדם לא יכול לחסות את כל ההרבעות שלו. למשל נתן דוגמה היה בן אדם נכח בשיעור בעניין שמיטת כספים היה זה בדיוק אחרי פסח עשה פרוסבול באותם זמנים זהו יותר לא עשה פרוסבול אבל ההלוואה שהוא נתן הייתה בחודש תמוז בחודש אב. הפרוסבול של ניסן לא יכול להגן על על אותה על אותה ההלוואה הוא משום כך הדיין בוחן את הדברים אם הוא רואה שאכן הפרוסבול איננו נותן כיסוי בשביל העניין הזה של שמיטת כספים, הוא יחייב את המלווה לקיים את המצווה הזו ואם הוא לא עושה כן גזל עניין בידו עד כדי כך כך צריכים לראות את העניין הזה של השמיטת כספים אלא מה מכאן אנחנו נבין עוד עניין שלאחר שאמרנו ש הדיינים הם אקטיביסטים. אז אם מדובר רבותיי בעיתומים אז האקטיביות של הדיין היא צריכה לפעול בשני כיוונים. מה הפירוש? בדרך כלל הדיין צריך להיות מאוד מאוד מאוזן וניטרלי וצריך להיזהר לא לסייע ביד צד מן הצדדים אבל יש בעל כה מה שנקרא תחפיך לאלם. כלומר אדם אשר הוא כמו אלם ואין לו יכולת לומר טענה שהיא מתבקשת מאליה כתענת הגנה כטענת הסבר לצביעה והיא מתבקשת מאליה אבל הוא לא יכול הוא אלם תחיך לאלם הדיין מאוד צריך להזהר מתי להשתמש בכלל הזה ויש כללים מתי להשתמש אחד המצבים שיש פצח ך עליהם זה לעיתומים אז כמו למשל אם טובע חוב לא דווקא בשמיטה אלא כל השנים כמו אם טובע חוב כלפי יתומים דהיינו חוב שאביהם המנוח לקח בהלוואה אזי והיתומים הם הנטבעים יש חובה על הדיין לפתוח את פיהם האלעמים האלה איתו ולומר לו אולי הוא פרע אולי הוא פרע שמה הוא פרע בכל הדברים האלה אז כמו שיש שמה אפשרות שדיין תחרב ויאמר שמה היה פרעון במצב שבאמת אפשר לטעון טענה כזו כך אותו דבר גם כן במידה והטובעים את החוב הם יתומים כגון שהמלווה שהמלווה נפטר והטובעים את החוב שעבר עליו שביעי הם יתומים אז כאן הדיינים יצטרכו לפתוח פיהם לאלמים הללו במרכאות לאלמים הללו היתומים ולומר שם אביהם עשה פרוזבול ועבד כי אין מי שיטען להם את הטענה אז למרות שהרמב"ם אומר כאן שאוי ואבוי אם דיין איננו דן בעניין שמיטת כספים הוא בבחינת גוזל את הענים כך שנגע שזה מתאזן במצבים שונים. זה לא מין הגנה על העניים על חשבון הצדק. בדל לא תדר בריבות. אם אם משל דל חייב בדין אתה עליך לחייך ולפסוק את פסק הדין שהוא חייב. אתה רוצה אחר כך להוציא צדקה מכסך ולעזור לו. זה משהו אחר. אבל קודם כל אמור את פסק הדין בצורה הברורה ביותר. לאני חייב לפוני גם אם מוענים. אז לכן לא להתבלבל ולחשוב שמה שהרמב"ם בא ואומר אינו יורא שמיים וגוזל את העניים שכאילו הנה כל לובה ולובה אחרי שנת השמיטה הוא בהגדרה של עני ועלינו הדיינים ללכת בעוז להגן על שמיטת צבים דהיינו שזה נשמת ואם לא גזל עני ב ידינו לא יש לובים שאינם עניים יש לובים שהם עסקיים לקפו הלוואות לצרכי עסקים ולא עליהם הרמבם מדבר וכל דיין ודיין צריך לבחון כל דבר הדבר במשו עד כאן לסיכום עניין זה של שמיטת כספים אז באמת אמר מורי בדבר יפה הוא אמר שלמרות שזה שמיטת כספים דרבנן אנו יהודי תימן קיימנו אותה כפי שחכמינו ציוו אותנו ולכן כתבו פרוסבול נעמור לכתוב פרוסבול ומשום כך הקיום הוא בכך שהגענו על עצמנו באמצעות הפרוסבול אבל הדבר שאם באמת לא נעשה פה זבול ואם זה מסוג החובות אשר נשמתים כי יש חובות שאינם נשמטים הדבר פשוט שהיהודי קיים את מצוות שמיטת כספים במידה והלווה לא היה יכול להחזיר היה צריך לקיים אתה שמיטת כספים עד כאן בעניין שמיטת כספים ועכשיו
הזאת אנחנו כילדים
א לא ראינו שאבותינו א עשו כולבולים תמיד מת צים הם היו עניים ולא היה להם הלוואות לא הלבו אבל באמת גדלנו בין בני תמן ולא ראינו שעשו בו האם אתה אולי בצעירותך ברמת עמידה ראית שם את רבוני ערב אחת ערב ראש השנה
עכשיו כך אה השאלה הזו שהרב זכריה שואל היא שאלה מאוד נכונה שגם אני התקשרתי בה אתקשרי תיבה דומהני שה התשובה לשאלה הזו היא הכלל שעברנו מעליה מתימן לארץ בתימן כל החיים היו קהילתיים סובבים סביב בית הכנסת סובים סביב המורי סביב ביתי הדין על כל יהודה באנו לארץ התפצלנו אנחנו כבר לא שכחים רק לבית כנסת ואנחנו קהילות קהילות בכל מיני מקומות מקומות ולא בכל מקום מקום אלא לאל ידינו לנהל את החיים כפי שאנחנו התנהגנו בתימן וזו הסיבה דעתי שדברים אשר מן היו די פשוטים, סיפרו אותם בצורה פשוטה, היו באים לבית הכנסת ומיד עושים פרוסבולים לכולם כי כל כל ההוויה הייתה כזאת המדה ראית
לא אני לא ראיתי
אבל קודם כל לא קודם כל ראיתי אין הראיה כי אני מדבר על גיל מאוד צעיר גיל מאוד צעיר שהם עשו בכס
כן אתה זוכר שעשו הנה עזרה מעיד שאיך קוראים שהם עשו אבל א' לא ראיתי לרעה שנית הייתי קטן שלישית אני חוזר ואומר אני חוזר ואומר עברנו תלטלה מה זה מה זה עמידר קהילה אתה הרי שמה היו הרי שמה היו בעמידר
איפה
כאן לא הוא שואל על הארץ
הוא אומר בבית כנסת בית כנסת בבית ישראל איך קוראים לזה עשו או לא עשו פרזבול
כאן הנה אתה רואה במשהו הרי בתנור ראה וכאן לא אני אומר אני אומר זה זה הטלטלה זו הטלטלה שעברנו זה כי אנחנו כבר לא חיינו ברשות עצמנו היו אשכנזים היו ספרדים היו חילונים אז המורי מעמדו של המורי המעמד של הקהילה התרופף במובן הדתי זה נחנו מתחתי הסבר
אני רוצה לומר בשכונת התמנים ימין עשיתי פוסבול יש לי חילו שאבי עשה את מורים ס
הנה יש לו כאן עדות
מענין כן כן היו יותר מקובשים יכול להיות כן צל מורי וכולי ובכן
נכון לא הוא מדבר בשנים היותר קדומות ארץח עכשיו רבותיי לעניין ביעור פירות שביעית אה באמת יש הרבה הלכות הנוגעות למוצאי שביעי ואני בסך הכל בחרתי רק שתיים מתוך הרבה לעניין איך קוראים מהלכות מוצאי שביעי התורה אומרת מצווה אותנו שפירות שביעית, פירות שביעית גיע המועד אה איך קוראים שפירות שביעית שיו לנו לאכלה, לחיה ולשדה ולמתכה כולם שיהיו אוכלה. על זה דרשו חכמים מדרש הלכה הנה זה תורה שבעל פה מופקת כלה לחיה מן השדה לכה מן הבית והאמין לי בתוך המדרשי הלכה מצאנו מדרשי הלכה שונים לחלוטין בתוך הפסוק הזה וזה טבעי שיש רב מדרשי הלכה כמו שאין לומר ביחס לפירושים הפשטיים של הפסוק שבכלל אין זכר לקה אבל קלה אבל בכל זאת בתוך זה יש מסורת של תורה שבעל פה כלהל החי מן לשדה כלב והמרן לבית כלומר אחת ההלכות החשובות זה השוויון הג מור של ייצורים היצורים שהקדוש ברוך הוא ברא בשביעית כדי להראות את התלות שלנו בבורא עולם חיה בהמה אדם במובן של התזונה פותח את ידיך משביע על חול חי רצון מקני רמים מבצא מבצי קנים עד קרני רמים כולם זקוקים לבורא עולם כדי לתת להם את פרנסתם ואסור לאדם לפתוח בחלו ביכולתו בכול את המעגר שלו ביכולת יצור תעשייה שלו והבהמה שהיא נהנית בגלל שהיא תרבותית והיא יותר ביתית והיא נהנית ממה שהאדם מייצר, ממה שהאדם עוגר. אז באה התורה ואומרת החיה כסמל של תלויה תלות מכרעת. במשום אומרים טבע אנחנו אומרים בקדוש ברוך הוא ובקדוש ברוך הוא כלל החיה. לא שאנחנו מסמפטים את החיה אבל כלל החיה בתורתית הזו בבורא עולם כלל החיה מן השדה כלל בהמתך מן הבית על מנת שלא נפתח בעצמנו ונדע שאנחנו צריכים לתפוף שערי שמיים בכל עץ. אז זהו הרעיון של הבאור שכל זם שכבר נגמר בשדה באזור שלו בארץ ישראל עניין זה נחלקה לשלושה אזורים באזור שלו אודי יש צורך לבאר מן הבית את מה שנאגר ולא דווקא בעבירה ולאו דווקא בעבירה אלא בהיתר גמור שהרי מותר לכל יהודי ויהודי בין אם הוא בעל השדה בין אם הוא לוקח מסעדות אחרים לקחת מזון שלו סעודות מכל מין ומין הוא רשי לקחת מזון שלוש סעודות בכל נפש ונפש אז תארו לעצמכם שהוא לקח תאן עם מזון שלוש סעודות בשבילו מזון שלוש סעודות לאשתו לבניו אז יש לו מאגר קח תמרים ויקח צימוקים וכח דבר ודבר מזון שלוש סעודות אז יש לו בסך הכל מעגל כמה הוא כבר יאכל ום כל דבר הוא אוכל ונאגר לו שם אז אומרת התורה יפה הגרת בהתר אבל יגיע עת אם קל החיה מן השדה כלל במתחבית. באו המפרשים רוב המפרשים ואמרו תוציא את מה שיש לך בבית תפקיר את זה ואתה רשא עצמך לזכות. תכף אני אדבר על העניין הזה אבל אם אתה לא מפכיר אתה לא עושה את האקט הזה של ההפקר ואתה בגלל שכבר זכית בזה פעם ואתה משתלט על זה אם אתה כעת בהגיע הסיום שכבר אין עוד זן כזה לחיה ואתה לא מפטיר את זה אז הות האלה יאסרו באכילה אבל לפניך יש דרך מאוד קלה להפכיר ואז הם מוסיפים להפכיר בפני שלושה מאוחביו כלומר הבלתי מתחרים בו והם הוא מפכיר בפני שלושה מאחיוב ומיד הוא זוכה בזה פתר את כל הבעיה אז הבקיר וזכה וכבר גמרנו אין איסור עכשיו הוא העביר הכשר הכשר למאגר הזה רק יש מקלים יותר יש מקלים שאין צורך להוציא את המאגר הזה החוצה אלא לומר לשלושה מדידם רבותיי כל מי שרוצה יבוא ויכנס הרי זה הפקר וכיוון שאפילו אם היה מוציא החוצה מחר במדידיו לא היו לוקחים לא היה לוקחים ממנו אז כל שכן שלא יבוא לביתו לקחת ואז זהו גמרנו הכשיר את ה את המאגר הזה יכול להגיד שלושה חרשים שונא כמה
כן אבל היה גם אוהב אוהב של רב שלום עדן כן ממש אוהב שלו הוא הוציא את היין להפטיר והאויב שלו הרב לא חריו ותפס את זה בגל ואז כבר לא יכל לא יכול לעשות שום דבר כן אז כנראה שיש בכל כלל יש יותר מן הכלל אבל כל פנים
אבל על כל פנים הרב
כן נכון על כל פנים רבותיי מה שחשוב מה שחשוב הוא זה רבנו חולק בצורה מאוד מאוד מחרצת על השיטה הזאת והוא אומר לא חייב האדם להגיע מועד הפר הבעור לאכול את מה שיש לתת לידידיו לאכול על אתר היה ונותר לאחר האכילה המידית שלו של ידידיו וכולי אין מה לעשות צריך לחלות את אותו זן צריך לחלוות אותוכ כאילוי פיזי ממש השמדה ו ודאי ודאי אין צריך לומר שאותו פרי הוא אסור באכילה כי צריך בעצם לחלות אותו מכאן רבותיי לנו כאנשים שהולכים בדרכו של רבנו יש לנו קושי עצום יש לנו קושי עצום מדוע כיוון שלא מבעיה לא מבעיה שמה שגדל לנו צדותינו שלא מכרנו צדותינו לגויים שלא עשינו צדותינו לאוצר לאוצר בדין בוודאי וודאי שאנחנו מחוייבים בעניין הזה של הביאור אלא שגם מה שהם קוראים לזה אוצר בית דין שכביכול שכל מה שנמצא באוצר בית דין זה כבר הפקר ואין צורך להפכיר ואין צורך לבאר הרי לפי רבנו זה חייב בביעור חייב בביעור ומשום כך כל מוצר ומוצר אשר נושא את השם אוצר בית דין אם אתם יודעים שעבר זמנו אדיי אסור לנו להשתמש בו ומה יש לכם יותר מזה לפני שנה או שנתיים נגיד כי הרי עברה שנת שמיטה אני מגיע לאולם אני מגיע לאולם לערוץ חופה וקידושין אני רואה את הבקבוק אז אני בדרך כלל מסתכל על בקבוק יין בטרם אני מתחיל בקידוש וכולי בב ברכה על הגפן ברכת האירוסים כדי לראות מה טיבו של עובר זה אז פתאום אני רואה אות דין כלומר זה יין משנת תשסב משמיטה של תשסב אוזר בית דין
אז אה אני קורא למשגיח אני אומר לו תגיד לי אולי תוכל למצוא לי יין אחר חוץ מהדבר הזה אז א הוא הולך אומר אין אמרת תזמין לי בעל ה בעל האולם בעל העולם מגיע אני אומר לו תגיד לי מאיפה הגיע לך זה אומר תשמע זה מחרות זה בכמויות גדולות כאילת חיסון אז קנינו את זה זה חסד זול אמרתי לו ובכל זאת אתה כמי שתפעל אולם כל כך הרבה זמן אין לך שום שעריות מאיזה שם מאיזה שהם בקבוקים
אומר תראה אולי נשאל לי איזה בקבוק של כרמל מזרחי אמרתי לו תרא לחפש מצא לי בקבוק מזרחי ברוך השם שעוד שרד לו שקיעין שמה כן הצלחנו לברך הצלחנו לברך עליו כן גם גם אני עוד מברך אברגן צבר שהכל עוד צרה צורה חבר הוא חידודי כמו שאומרים אבל איך שלא יהיה איך שלא יהיה אצלנו מן הרגע שיש מה שנקרא ביאור אין מה לעשות קופסאות שימורים רבותיי אנחנו נסתכל בקופסאות שימורים של כל מיני דברים שהם אוצר בית דין אוצר בית דין ועבר זמנם אין אין לנו לנו אין אין אפשרות להשתמש בהם הם אסורים לכן איזה חכם הרואה אתה נורד אתה הולך לסופר עם חרדים אתה הולך לסופר עם חרדים תסתכל מה אתה קונה אל תקנה דברים שהם עוצר בית דין שכבר עבר זמנם אחרת אתה קונה דבר שהוא אסור לך פשוט זוהי נקודה שאנחנו צריכים לקחת אותה בחשבון דבר שני רבותיי מכירה הללו אשר מכרו את השדות לגוי בהנחה שהמכירה הייתה מכירה על באמת על באמת שתדעו יש מכירה רבותיי 12 באמצע השנה יש מכירה שנעשתה לקראת סוף השנה עד כדי כך לא כולם נעשו בהתחלה בהתחלה כי זה היה מין השתדלות ומאבק בין שני כוחות כן למכור לא נמכור השם הטיל
בפקס בפקסזה
זהתסב זה היה בפקסים זה זה לא אגדה זה הייתה מציאות כן בעבונות אין דוגמיה השנה קצת היו יותר רציניים אבל כאמור היו מאבקים כדברים תנהלו הרבה זמן לאחר מכן אבל על כל פנים אז אצלנו אומר מורי הם כל הכבוד נ מכרנו אנחנו נוקטים בשיטה של המבית שיש קדושה ארץ קדושת ארץ לא פוקעת על ד המכירה ואז יש קדושת שביעית אם יש קדושה שביעית אנחנו חייבים בביאור ולכן גם בהתר מכירה אצלנו חייב בבאור כלומר אם עד עכשיו שאלו אותנו מה נאכל בשנת השביעית ואמרנו להם יבול נוחרים אבל בדיעבד בשעת הדוחק אפשר לסמך על יותר מכירה ואפשר במנצים כאלה וכאלה בדיעבד באוצר בית דין תמרנו כל השנה עשינו כל מיני תמרונים עם עוצר בית דין ועם מכירה ואם יבו לנוכרים תמרנו הרי הגענו לנקודה שאין עוד אפשרות לתמרנו מרגע שמדובר בביאור אין אפשרות לתמרן לא זה ולא זה אלא פשוט זה דבר אסור כדי להמחיש את הדברים רבותיי כדי להמחיש את הדברים הנה רבותיי אם יש לי פירות שלי לא יותר מכירה לא עוצר הרבה דין מגינתי נניח יש לי נניח פירות ועבד עבר נגמר הגיע זמן הבאור שלהם אם הפרי הזה יתערבב לי בפירות אחרים אם זה מין במינו אז זה במה שהוא רק מה אפשר לבטל את זה ב60 כיוון שאין אפשרות בנותן דעת טעם ואם הפרי הזה נפל בשאינו במינו ונניח נתבשל כי אחרת אין אין בעיה כי אם זה בשאינו מינו הוא מכיר אותו ומוציא אותו אלא בשאינו מינו ונתבשל הרי זה בנותן טעם ממש כמו מאכל אסור. ממש כמו מאכל אסור. זאת אומרת שנזכור נזכור שכל פרי ולו דווקא פרי רבותיי גם ירקות ירקות שאינם אסורים באיסור ספיחים כגון שגדלו בשטחים שכבשו עו מצרים ולא החזיקו לבבל הם קדושים רק מה איןם אסורים איסור שמחין ואם הם קדושים הם חייבים בבאור אז ככה שעלינו לזכור שגם גם ירקות כאלה יש פן של איסור ומשום כך אני חוזר ואומר העניין הזה של ביאור זה אחת ההלכות שאנחנו צריכים להתענן בהם ולהיות מודעים להם איך ליישם אותם יתרה מזו יש בעניין של הביאור משהו קשה קשה מאוד והוא אתה צריך לבר גם דמי שביעית דהיינו אם קיבלת דמים נניח ניתן דוגמה יש כאלה שמכרו אתרוג אומר מה זה האתרוגים שלי מחר זה לא שלא זה אבקעת דמר קמה מה לעשות ביקש ממך כסף ונניח שאתה לא היית מספיק חכם לחלל את הכסף אלא נתת לו כסף אז הכסף הזה ברגע שהפרי נגמר במקרה אצל הארוג הוא דר כל השנה אבל את כל שנגמר הזן כל שנגמר הזן מן השדה אתה לא חייב רק לבאר את הפרי אלא גם את הדמים שקיבלת מאותו פרי והם קדושים בקדושה שביעית גם אותם ד אתה צריך לבאר עד כדי כך דומה אז לכן צריכים מאוד מאוד להיות זירים שבדברים האלה ממש להיזהר לא להגיע לא להגיע לאותה נקודה שממנה אין על חזור זהו זמן הביאור יש לנו פרסום באדר נצח ישראל
הרב חיאל פרסם שמה את זמני הביעורים אז כדאי לעקוב א גם אני לא זוכר בעל פה
גם פרסמנו ברוחות השנה
גם ברכות השנה וגם בעצר נצח ישראל יש לכם את הזמני הבעורים ככה תגלשו ותראו כל דבר ודבר מתי הבעור שלו וממילא תהיו מוכנים איזה חכם רואה את הנולד כדי לא להגיע למצב שאין על חזור יש נקודה חשב רק מה שמורי אמר פירות א שטח של עולי מצרים
כן
יש בהם קושות שב
בוודאי
ברור
בוודאי שטחים שכבשו עולה מצרים ולא החזיקו בהם עולה בבל אין בהם איסור שיחין אבל קדושת יש בהם מאחורי אשקילון מאחור לא אתה כאן מדבר כבר על שטחים שמוגדרים חוץ לארץ
לא אני רוצה לדבר על עולה מצרים אבל לא לומר לי מאחורי אשקלון מן הרגע שאתה אומר מאחורי אשקלון אז אני כבר נכנס לגאוגרפיה שבחינה הלכתית לצורך זה יש והיא נקראת חוץ לארץ לכן ויש לנו כיסים ובכוונה עשו כיסים קו בכוונה השאירו אותה ממובלעת בכוונה כדי שבתען כן בצען סליחה שען כמה כיסים שבכוונה נתנו להם את השם של חוץ לארץ ולא לא קידשו אותם מחדש כדי ש יוכלו באמת לההנות בהם בזמן השביעי אז אבל על כל פנים כל שלא נקרא כחוץ לארץ אז יש בהם קדושת שביעית זה דבר ברור אתרוג אנחנו לא יודעים מה לעשות
מה פירוש אתרוג מה אתה לא
לא אז אמרתי בסדר אז
בינתיים יש לך את הזמן אנחנו עוד נטפל באתרוג האתרוג זה לב יש פה בעיות לבות
יש גם גדולים שממשיכים
ברור על כל פנים על כל פנים בכללי בכללי צריך לקחת בחשבון את העניין הזה של ביאור כדי שלא נגיע למצב שבאמת אנחנו יהיה לנו קושי גדול כאן המקום לעיר עוד שתי הערות והם אין חובת ביעור על טעם רק על ממשות פרי ולא על טעםלא
כי אם ה היינו מחייבים על על טעם היינו צריכים רבותיי לקחת את הכלים שהתגשלנו בהם מרק ירקות ומרק פירות ולעשות להם הגעלה לאותם לאותם כלים טעם הרי הוא כם מבואר א' אין בו ממש ושנית הרי הוא כמבואר אז מהבחינה זו אין לנו בעיה הוא משומכך ורד של שביעית שהיה בשמן בשמן של שישית אין השמן נאסר יש שם רק טעם עומת זאת חרובין של שביעית שהיו ביין של שישית, היין נאסר בגלל שהחרוב מתמסמס ויש מגופו של החרוב ביין ולא רק טעם רואים ויש בו ממשות אז שמה צריך לבר אז לזכור הביאור חובת הביאור היא על טעם ולא סליחה על ממשות ולא על טעם בטח לא על ריח עד כאן בעניין הזה של הביאור
יש חובת ביאור על קירות של גז פירות של גוי אני חוזר ואומר מה זה שאלה פירות של גוי אם אנחנו מדברים בגוי שיש לו קרקע בארץ ישראל אז ברור מעל כל ספק לפי שיטתנו הפירות האלה חייבים בתרומות מעשרות אם נגמרה מלכתה אצלנו רק בשנה השביעית לא צריך הלאה יש בהם קדושת שביעית כי קדושת ארץ ישראל לא פקעה הוא יכול להיות בחברון 1000 שנה זאתי לא מעניין היא הייתה ארץ ישראל היא תישאר ארץ ישראל ולכן יש קדושה בפירות הללו והם חייבים בחובת באור ולכן בוודאי וודאי ענבים אשר נלקחו מחברון אז יש להם את מועד הביאור שלהם אותו דבר ליין עד פסח
עד ערב פסח ולא יותר לכן
ערב פסח לא לצור אי אפשר להשתמש בין בארבע כ**
עד כאן אז ובכן איפה ובכן איפה א רובי
כרגע הרב רצ
תפריע האם מורי אמר שבליל הסדר לא אני שאלתי אותו ואמר כן למדנו רק אגב חלק אתם יודעים אתם יודעים אתם יודעים ש איך קוראים ש יש כמה דברים שאומרים בשם מורי וזה צבעו של עולם שזה שמע מורי ככה זה שמע מורי ככה ואין לנו את לוחות הזמנים כדי לדעת מה הייתה המשנה האחרונה כי אנחנו מדברים על תלמידי חכמים ולא מדברים על אנשים שהם אינם יודעים אלא שם שואלים ויודעים מה הם שואלים אז אין לנו תמיד את התאריך שנדע מה הייתה משנתו האחרונה ולכן אני שמעתי בדיוק את שתי השמעות הללו תראו באיזה בדעות הרב חיאל אומר לא ערב פסח ולא כולל הסדר רבי חיים ואתה אומר לא אנחנו שמענו כולל ליל הסדר מוחלט גם
כן עכשיו
מה עוז אבל לא כ
עכשיו רק רגע רק רגע עכשיו והועיל ומצאתי שבורי בהלכות בעול אומר שכשיש לנו ספקות יש מקום להטל אז לא יהיה אלה שיש לנו ספקות ומי שנקרח באמת למצב כזה ניתן לחכ גם בליל הסדר ברור עד כאן אז אם כן איפה הנה לנו גם בעניין בחור אוד משהו שצריך לתן את הדעת עליו היין שליל סדר להיות חכמים לא להגיע לצומת הזאת והקדוש ברוך הוא מורי ורבותיי יהיה בעזרנו יאיר עינינו מאור תורתו כמה זה מרנין לב כמה זה מרנין לב רבותיי לראות כיצד הציבור בגדולים קטנים לבית מדרשו של מורי וממשיכים ועוסקים בתורה ביושר ומנסים להבין את התורה בכל היקפיה בכל תחומיה השרב מורי שזכה שאכן באמת למרות שהסתלק מהעולם הזה הוא חי וקיים לעולם בעולם האמת ועולם הנצח ותורתו משתמרת והולכת שנתפלל שאכן באמת תורתו תשתמר ותלך כנה וכנה בטרם נברך את ברכת היום אז אני ארצה כאן לפרסם לשבח אברך צעיר יקר הרב יוחנן מנצור איפה הוא נמצא פה אז אבא שלו נמצא איפה אבא שלו אה אין דברם אז א זכה האבא היקר הזה ואיך קוראים ויש לו בן יקר אברך בקריית ארבע ועשה א קונטרס ספר מאוד נחמד ויעשו לכולם אגודה אחת ושם הוא סכר את כל המנהגים שקיימים ב בעדתנו לגבי ארבעת המינים הביא דבר דבור על אופניו בצורה מאוד מאוד יפה תראה לי בבקשה את הספר המפר נחזיר את זה כן דבר דבור על אופניו כל דבר מוסדר ברהות ועם מקורות א כל המנהגים שיש בעדה ואני אומר בצורה כזאת
אני בהקדמה בברכה שלי אליו
בהקדמה שלי אמרתי תראו המצווה אשרה את את אחדות ישראל גם במצב שהיא מסמלת את הפירוד בישראל למה ניקח את ארבעת המינים איך נוטלים אותם או כמה מנהגים כמה מנהגים איך מולך מביא מעלה ומוריד וכל הצדדים וכמה פעמים ואיך זהמ כמה שם איך קוראים הדסים מוסיף בהדס לא מוסיף בהדס ואיך קוראים כל חבילה וכמה מספרים אבל רבותיי אבל רבותיי העובדה שדנים באחדות ישראל והעובדה שיודעים איך להתנהג בהבדלי המנהגים עד שתחדש הסנהדרין שוודאי ודאי תיתן לנו תחות ישראל בדרך של אלו ואלו דברי אלוהים חיים היא הדרך היא הדרך החשובה עד שנזכה בעזרת השם קודם כל לימוד תורה לימוד תורה כשאדם לומד תורה יודע מאיפה המנהג הזה ולמה הוא עושה ואיפה המנהג הזה תכבד את מנהג גזורתך ובעזרת השם יתברך הכנסנו הכנסנו דעה בעזרת השם תבוא תבוא דרים היא תכריע אבל עד אז כבוד הדדי זה החדות בלשון בסגנון של ימינו לכן אני מאוד מאוד ממליץ אבל היתרוק שם לא גדול כמו שלמני אוכן אפשר לשים אותו
אז זה יהיה אם תיקנו את המהדורה הזו במהדורה הבאה אז כבר יהיה אתרוג גדול הרב שבירה צילום של הרב שבירה מחסיק אתרני הנה הנה תמונה
הנה תמונה נפלאה ואני רוצה לומר לכם רק רוצה לומר לכם אני רוצה לומר לכם, יש לנו עדויות על גדולי גדולי ההוראה בישראל, הרב קנייבסקי והרב וזנר וכל אלה. רבותיי, הם גומרים לטול, הם גומרים לטול את ארבעת המיילים שלהם, מבקשים ארבעת מילים של יהודי תימן, נוטלים מה שבטוח בטוח. כן? אז ככה שבוודאי וודאי שצריכים להתפאר, לקבל בכך.
רבי שפירה
כן,
רבי שפירה היה שולח אליי לקחת ליו שהוא קרוב לשלושה מטר ואת זה הוא רוצה לטול ואתרו גדול של תימנים היה דוד כבר בצלרי
הקדוש ברוך הוא מורי ורבכם המוגן ברוך הוא ינך
המגן ברוך הוא יסנו מתוכנו הקדוש ברוך הוא יחסוך לחסוך בזרה שלמקדוש ברוך הוא יסליח את דרכנו כל אשר נעשה נסליח תודה לרב רצון על שהכניס אותנו לבית מדרשו, הבאיר והביר את שצריך עוד ווראה שמיטה ואין לנו אלא לקבוע שנזכה להמשיך ולהנות מהנהגתו, משעוריו ומכל פעולותיו התורניות והמבורכות בכל זמן, בכל דרך צורה ל