פה בבית האבל בגלל המשמעויות האנושיות שיש במזמור הזה שחיבר אותו דוד המלך עליו השלום הוא אומר למנח לבני קורח מזמור שמעוזות כל העמים לומר לא ההבדל בין יהודי ללא יהודי אלא לאדם כאשר הוא אדם שמעוזות כל העמים האזינו כל יושבי חלק כלומר אנחנו כבני אדם יש לנו הרבה הרבה כינויים. אחד הכינויים שאנחנו מכונים בהם יושבי חל. כלומר נרצא או לא נרצא אנחנו גם אנחנו כבני אדם מעלים חלודה. נוח לנו לראות את החלודה רק במתכת, רק בפחש מעלי חלודה אבל גם האדם בגופו מעלה חלודה והוא הולך ומתדלדל עד שהוא קלה ולכן דוד המלך קורא לאדם או כל בני אדם על האדומות כל יושבי חל גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ועליון אין אף אדם נפלא מן המוות הוא יכול להיות מכובד הוא יכול להיות אישיות הוא יכול להיות עשיר הוא יכול להיות עליון אין אדם לפ לת מן המערות ולכן דוד המלך עליו השלום אומר פי ידבר חוכמות והגות ליבי תבונות בשעה כזאת שאני מתבונן אל האדם באשר הוא אדם אל סוף האדם בגופו בעולם הזה אני מוצא לנכון לומר כמה דברי חוכמה כמה דברי הגמה דברי תבונה את זה למשל אוזני אפתח בחינור דתי כלומר אני אדבר במשלים אני אדבר קצת בלשון של חידה אבל אין ברירה אלא על האדם להתמודד עם מה שנקרא המוות ירצה או לא ירצה על מנת להשיק מסקנות יותר נכונות איך לחיות בעולם הזה למה רע במרה עוון עקבה יסובן כלומר נוטים אנחנו בשעה שיש לנו צרות, מחלות, משברים כלכליים שונים ברמה העולמית, ברמה האילתית, ברמה האישית כל דבר ודבר בזמן שאדם עומד בפני מצוקה, הוא יותר פוחד מפני המצוקה מאשר לבוא ולהתבונן למה הוא ההוא הודיע. האם הוא במחדליו קרם לכך שהוא הגיע למצבים כאלה וכאלה עבון עקבייסובן סוף סוף האדם הולך או שעה שהוא הולך יש בני אדם שבשעה שהם הולכים הם שקולים הצעדים שלהם מדודים יש בני אדם פזיזים יותר יש בני אדם נמהרים לא שמים לב ואז יש ועקב של שלהם הם דורסים הם רומסים או בחלי חיים זעירים או חלילה ממלכלוכים כי האדם כשאיננו מדוד איננו שקול אז יש והוא דורס בעקביו דברים שנקראים לו בדרכו וזהו משל וזו יחידה זה משל לחיי האדם הרבה פעמים שני חברים מגיעים לאיזשהו כעס לאיזשהו מתח ביניהם למרות שהם חברים ואז האחד אומר לחברו, למה בזמן האחרון אתה קצת מתרחק ממני והרי אנחנו חברים טובים? אומר לו, עשית לי ככה ועשית לי ככה. אז אומר, לא שמתי לב ולא שמתי לב. ובאמת הוא לא התכוון לעלוב בו, אבל בהתבטעות כזו או אחרת, חסרת שיכון, חסרת מחשבה, יצרה הצתברות, יוצא בזולת כמי שנפגע. וזה נקרא עוון הקריי איסובני, כלומר האדם דש בעקביו במערכת היחסים בינו ובין חברו במערכת היחסים בינו ובין אשתו ובני ביתו ובין שכניו ובינו ובין אלוהיו דש הוא לא שם לב רומז בעב מבלי לשים לב הדברים שקראים פחוטים ואולי אלה גורמים לו להגיע לאיזשהו משבר והוא לא שם לב עכשיו שהוא מגיע למשבר הוא פוחד מהמשבר אבל הוא לא נותן דעתו לשורשי המשבר לגורמים שגרמו לו להגיע אל המשבר. ודוד המלך אומר זו הזדמנות פז. אין אדם רוצה רע, אין אדם רוצה אסון, אין אדם רוצה מוות. אבל לפחות לפחות אם הגענו למצבים קשים במקום לפתח פחדים מן הרע, מן האסון, מןמצוקה, זה יותר ראוי לפתח שיקול דעת, שיקול נפש. הפרקת יקחים כל הדברים האלה יכולים להועיל לחיים על האדמות מה שאם כן אם רק מפחדים מן הרע ספקים מתגברים ספק אם לא מתגברים אבל לא מפיצים את הלקחים ואז אומר דוד המלך נצאו וראו הבוטחים על חלם וברוב אושרם התהללו יש בני אדם סבורים אני יושב טוב יש לי מספיק אוש הם סס כלכלי והנה רגע כל העושר שלהם נגוז בהלך אם זה בגלל משברי כלכלי עולמי אם זה בגלל שוד וחיות דברים חלק או אפילו גם אם העושר לא נגוז קיבלת כיף ועזו לאחרים חלם כל מה שצבר על האדמות עזו לאחרים חלם כלום האדם צריך כל הזמן להיות בתסיכון אולי אני אמות אולי אני אמות לא לא, הוא לא צריך בסכול, אלא המחשבה הריאלית שאולי האדם חלילה ביום ימים יגמר, צריכה לגרום לכך שהאדם בחייו יהיה מקסימום, כל האפשר יהודי וערכי. כי אז גם אם אדם הסתלק בימיו בדרם עת, אז אם האדם היה יהודי וערקי, אז סוף סוף הוא זיכך את נשמתו ונשמתו אז והפרדה מן הגוף ביום המוות הגוף מובא אל קבר אבל הנשמה הנפש המזוכת על במצוות על במעשים טובים הנהגות טובות הנפש הזו לפי אמונתנו נמצאת כבוד תחת כיסא הכבוד בחיי עולם הבא שהוא העולם ה עולם האמת ועולם הנצח. העולם הזה המסורת היהודית הוא עולם החומר, הוא עולם הגוף, הוא עולם השקר, הוא עולם הדמיון, הוא עולם הבדיון, הוא עולם השמאה, הוא עולם הקמאה, הוא עולם התהרות, הוא עולם התרוב, הוא עולם האכזריות. אפשר ואפשר לעשות בו דברים טובים לאדם שרואה את העתיד, את יום המוות גם הוא מאוחר אז הוא צובר עוד מעצמים עוד מעצים שהוא מאמין בעולם הבא עולם האמת עולם הנצח עולם הנשמות ועולם הגופות משום כך דוד המלך אומר הבוטחים על חלם וברוב אשרם התללו אך לו פדיש לא יתן לאלוהים כופרו בני אדם מתעלמים לחלוטים יש לנו שכנים יקרים וטובים יקרים וטובים מעולם לא רבים אבל העולם לא נפגש בקושי אולי שאני הולך גם בבוקר בבית הכנסת למצוא שיעור אז שכנייה טוב עושה לו טריצ בבוקר אני לא רואה אותו אני לא יושב איתו יש שום קשר איתו אני מעריך אותו אבל יש חוסר קשר אך לא ודאי באיש אין את הערבות היהודית הקשר היהודי זכרו תחומות מדינת ישראל עברה הלם הל גדול מדינת ישראל עברה אתמול למי שזכה לסיכור ולראות את החיים של אותם קודשים שנפחו בבית אותם קדושים כבלה מדובר באנשים שנתנו את גופם את נפשם את ממונם למען הזולת למען הזולת בהר ישראל עמוקה אלה הם אנשים יהודיים אבל אחו פדול אישור פעם הייתי בחול בשם שליחות ושם פגשתי את חברי לישראל שהתחו שם יהודים מוכרים מילומדים והכל אז מצאתי את האישה רוצה לחזור מיית לארץ אישה של חברים וחברי רוצה להמשיך הלאה עוד שנה עוד שנתיים אמרתי לה מדוע את צה לך הדרך לחזור למרות שאני בעד לחזור לארץ ישראל כל מה שאתה אומר זאת אומרת אתה רואה באיזה בינה אנחנו גרים כאן בניו יורק בניין עלנה לפחות לפחות 200 בירים יש אני לא מכירה שום שכן אני יורדת במעלית אני עולה במעלית זה מין קופסה כזאת שאתה יורד בתוכה הולך במקום העבודה חוזר על הקופסה הזאת חוזר על הבית שלך ואתה אין לך שום קשר עם אין לך שום קשרת אז נכון זהח ר מודרניתריסטית מתקדמת אבל אינדיבידואליסטית אגואיסטית אין את החבורה אין את המשפחה אין את הערבות היהודית אין את הפטיחות דוד המלך חושב שהדבר הזה פגום בגלל היסגיות שכל אדם חושב על היסגיות שלו ויקר פדיון נפשם בחדר לעולם עוד לנצח לא יראה השחר כלומר אדם חושב אני אחי לעולם. אני לא ראה את השחר, אני לא אראה את הקבר. נכון אף אחד מאיתנו כשימות לא יראה את הקבר. אבל אף אף אדם לא יכול להתחלק מהקבל. אז לכן דוד המלך היה רוצה שכן בן אדם יחשוב על על יום המוות על מנת שאדם יחשוב לטב איך תצת עליו לחיות בעולם הזה. תראי חכמים ימותו יחד כסבער יובדו חכמים כולם עושים לא ועזרו לאחרים חלם קרבם בתמו לעולם משכנותם לדור ודור קרו בשמותם אחרי האדם ואדם בעיקר בלימים אדם הולך לישון ואין שינה יותר מאשר המוות יש לנו שינה שה 1 חלקי 60 שינה בלילה כולנו מוסרים את נשמותינו לבורא עולם אין לנו שום שיטה על עצמנו בזמן שאנחנו נשום כלום סרים את נשמתנו עולם כפיקדון מקבלים אותה כשאנחנו מתעוררים זה אחד חלקי 60 מן המרות אבל כשהאדם נפטר אז גמנו אין חות חזרה רק לפי התנועים לעתיד לרוב לכן אדם בעיקר בלילו לאדם שהולך מהעולם אין לו שום כבוד שום עיקר אין מה לספר עליו אין מה לומר עליו אבל השר האדם שכן יש מה לספר עליו על אותם בני אדם שאין מה לספר עליהם נמשל כבהמות דמו אומר דוד המלך זה דרכם כסל למו ואחריהם פיהם ירצו סלה וכן הלאה וכן הלאה לא אריך כי גם אני ממהר כי יש לי עוד בית אל נוסף אבל מה שחשוב לנו הוא לדעת שבאמת יש בני אדם שמסתכלים על חייהם מנקודת ראות של הרגע מנקודת ראות של האגו אז אנשים כאלה אם הולך להם אז הם שיכורים ואם לא הולך להם הם נשברים אבל בני אדם ערקים ויעומיים שיש להם אמונה גם כשהוא הולך להם גם כשהם מיוסרים הם מחזיקים מעמד וממשיכים בדרכם המנוע זוהר עליו השלום היה מוסר בראשית קו עבר גלגולים עבר מעולם מעולם והסי אלא חי את חייו שבדינות בחריצות בעמל כפיים על זה אמרו חכמים גדול הנה מגיע כפר יותר מירא שמיים אדם אשר נבנה מגיע כפל מיושר מחריצות גדול יותר יראי שמיים ובאמת הוא גם ראו מן הרגע שמקור הפרנסה מכל העמלקים נפסק בהיש שעתה בן נדם בן נדם כל אושרו כל יכולתו להתקיים על האדמות נפסיקו לו לזוהר נהיה לו חושך בעולם הזה כי הוא התרגל אך ורק לחריצות ועם כפיים ראה טוב עם האישה גים הארמנה כסרם ועוד בילדותה ואף חפיכם שניהם ביחד מתוך אמון מתוך כבוד מתוך שיתוף פעולה בנו את ביתם והנה כעת זוהר בגופו איננו אבל בנשמתו בדרכו הישרה קיים והתקיים עד העל השרב של המנוח שלמרות ייסוריו חזיק מעמד בנה בתים בישראל הראשון ואחרון אבל כאמור מתוך נשרה מתוך חריצות ועמל כפיים המחומים שאנחנו חתידים לנחם את האלמנה שהשם יעריך על עניה בטוב שנותיו והמים וישלח לה רפואה שלמה ואת האחים חיות והחמנים והבת הניחון שאנחנו מנחנים הוא לא כפי שבני אדם טועים וחושבים שאנחנו מתכינים לומר לכם אל תצטערו, תצטערו, צריך שתצטערו, גם אנחנו מצטערים אוי ואבוי למי שלא מצטער כי את המנוח הוא לא מצטער אבל אל תפלו לזרעות הכאב, אל תתפלו לזרעות אלא הנחומים במובן היהודי הוא לא צהיו חזקים. איך תהיה חזקים? אתם כעת בשבר מסוים אלא הנחמנים זה תפילה שלנו ושלכם ביחד שהקדוש ברוך הוא יגדור בערצת חיים יש את הבית הזה הוא בית של קירות יש את הבית המשפחתי לעמוד התו של זוהר כבר לא נמצא כאן וזוהי תרצה תרצה גדולה מאוד ואנחנו מתפללים לבורא עולם שיגדור בעף פרצה כם שתזכו מתוככם להצמיע מאורות הרבה אורות הרבה דרך ישרה הרבה חריצות כמו המנוע כי אז זה גדירת התירצה כי הבית המשפחתי להבדיל לטירות היסודות שלו הם לא בטון היסודות שלו הם ערכים אמונה יושרה חריצות אלה העמודים שעליהם עומדת המשפחה שלכם שמרו עליה טבחו את זה אני הקתי את המנוע מי שהיה בא עם ההרמה שכבת עם אחותי סי קריאת אונו והיה קופץ השיעורים באיזה פשטות באיזה חן היה שומע היה שואל הכל מדות הכל שקול גם שישבנו אחותי תמיד בעולם היה מעורר אבל בשקילות זהו רבותיי אלה הם מידות תרומיות שצריך לאמץ אותם ולכן הקדוש ברוך הוא ינחמכם נחמה שלמה לא תוסיפו דעוד הקדוש ברוך הוא יציב אחרותכם מרשבכם צרחנו אשכנזים נועדים לומר השם ינחכם בכלל קדלי ציון בירושלים ואצלנו נועדים לומר צוחמו מן השמיים אנחנו נוהגדים לומר תלחמו מהשמיים כי מי אנחנו כשר ודם ינחם אותכם היה אחד שאמרחם מן השמיים יש חז"ל בתו נדרס למרות אז מי הוא שיכול להנחם רק האלוהים יכול להנחם הוא קור החיים בחינו אשכנזים אומרים השם נחמכם בכלל תגיד ציון ירושלים שהל נחמה היא לא מהיום להיום היא לא מהיום למחר מי יודע בעזרת השם יתברך שתזכור שיזכה המנוח לנחדים נכדות יזכרו אה יש לנכד הזה יש לנחד עזר אותם תכונות אותם מידות תרומיות של המנוע זה זה נחמה כמו שבניין ירושלים 2000 שנה היו מותקים מירושלים הקודש הנה אנחנו שווים לארץ הקודש ועדיין תראנו חמנו נחמה שלמה אנחנו עדיין מתפללים שומש זכנו נבת מקדשנו עדיין הדרך ארוכה אבל לעולם לעולם הנחמה שאנחנו נחמינים כאן היא נחמה לעתיד הרחוק הלוי מקרוב אבל ודאי ודאי נקח רחוק אז כאמור