פגשתי תלמיד חכמים שהוא מלמד בישיבה בשבת הסדר והוא שואל אותי אומר אנחנו מלמדים א בשעות של הדלקת הנרות עד אחרץ את הכוכבים ואני הייתי רוצה להדליק כמו הרמבם מתחילת השקיעה מה מה הדין אמרתי לו א האם אתה נשוי? אומר כן ואשתך מדליקה בזמן בבית. אמר לי כן. אמרתי לו מבחינתך אישית אתה ברוך השם מסודר. רק אני טמע שמדובר בשבת הסדר ואמורים להיות תלמידי חכמים. כיצד זה שהם תופסים את התלמידים בלימוד תורה בדיוק בשעה שצריכים להדליק שהרי מה אנחנו רוצים ללמד את התלמידים שלנו במיוחד בשבת אזר שהם כבר בוגרים אם לא את המסר המיוחד של נר חנוכה והרי רבנו מאוד מאוד הקפיד כפי שאמרנו אתמול פרק רביעי הלכה ה אין מדליקי נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא אם שקיעתה לא מאחרים לא מקדימים שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתך לרגל נשוק וכמהו זמן זה כמו חצי שעה או יותר אבל זמן זה אינו מדליק אינו מדליק וצריך לתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד צריך לרגל נשוק ובאמת הלשון הזה הוא בגמרא נאמר בגמרא שבת כא עמוד ב אורמנהו מצוותם שתשקה החמה עד שתכל לרגל משוק אבל מצוותה משתשקה החמה זה המצווה וכינחנך שלא לקיים את המצווה כללחתה לא מבעיה לפי הרמבם וגאוני בבל המצווותה אמור בלשון הברייתה זה לכתחילה עובדי עבד כלומר לכתחילה צריך בתחילת הזמן ממש ממש עם תחילת השקיעה ובדיעבד במהלך כל החצי שעה אז נניח שחכמי אשכנז פירשו מצוות במובן של מצם מובבחר, אבל עדיין מה יאמרו אחרי החצי שעה, אחרי חצי שעה זה כבר לא עניין של מצווה מנבחר. לפי הרמב"ם, אם לא הדליק, לא מדליק. והדלקה לא הדלקה. הם אומרים שאפשר להדליק כל הלילה. אז בוודאי וודאי שאחרי חצי שעה זה כבר לא עניין של מצווה מן המובחר או לא מצווה מן המובחר אלא לכתחילה עובדי עבד ובאמת כשאנחנו קוראים בטור איך התור מביא את הלשון אור החיים סימן תרעב אז הוא כותב מצוותה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה מן הלילה שאז העם עוברים ושווים ורואים אותה כפרסומי ניסה אל כך צריך ליתן בשמן כי זה השיעור ואם נתן בה יותר יכול לחו אותה לאחר שעבר זה הזמן וכן יכול להשתמש לעורה לאחר זה הזמן שעבר עיקר מצוותה זאת אומרת הוא בעצמו התור מודה שלאחר החצי שעה יכול אף אבל להשתמש בשמן כלומר גמרנו כבר אין מצווה בדבר ומכל מקום עדיין זמנה כל הלילה זה בכל מקום עדיין זמנה כל הלילה. הכוונה למי שלא הדליק, מי שעדיין עבר לא הזמן ולא ולא הדליק אז זה הכוונה שמצוותה כל הלילה. ודלוקה הרמב"ם ז"ל שכתב שכח אוהזית ולא הדליק עם שקיעת החמה. מדליק עד שתך לרגל מן השוק. עבר זה הזמן אינו מדליק. אבל אם עבר כל הלילה ולא הדליק לא ידליק. כלומר ההבדל בין הרמב"ם ובין הטור ש הרמב"ם אומר אחרי חצי שעה לא יזליק ואילו התור אומר עבר הזמן הזה של חצי שעה בכל זאת יבי אז זה נקרא דעבד ולא לכתחילה זאת אומרת בחצי שעה זה מצווה מובבחר להגדים דין אחרי חצי שעה זה גדר של לכתחילה בדיעבד איך אפשר שבישיבות לא יחנכו לעניין הזה של מצווה נמוחר של חתחילה של עבד במיוחד בעת הזו שתמיד משתדלים לחנך לקיים מצוות על דרך זה לחוש לשיטות מיעות שהם דבקניות מאוד אז איך פתאום כאן לא חוששים לשיטת הרמבם שאומר אחרי חצי שעה אין כבר מה לעשות לא ידליק באמת בסוף אותו סימן אומר התור לאחר שהוא הביא את השיטות השונות הוא אומר ככה וחתב בספר המצוות ומכל מקום נכון להדליק בעוד בני הבית נעורין ונראה לי שאף לדידן צריך לדקדק בשיעור שאף על פי שמדליקים בפנים כיוון שמדליקים בפתח הבית והוא פתוח יש הקר על העוברים ושווים הכוונה היא זו לפני כן והתוספות הוא מביא את שיטת התוספות והתוספות כתבו גלדידן אין צריך לדג דק בזמן שנתנו חז"ל. למה? מה קרה שהתוספות אומרים דלדידן אין צריך לדקדק בזמן שנתנו חז"ל שלא נתנוו אלא להם בזמן המשנה והתלמוד שהיו מדליקים בחוץ ולאחר זה הזמן אין עוברים ושווים אבל אנו שמדליקים בבית ואין למה מדליקים בבית בגלל ימי הסכנה בגלל שגזרו שמד ואין הקרה אל בני הבית אין להקפיד על הזמן כלומר יש כאן הלכה שהתפשטה על בסיס שני דברים א' שהם מסבירים שימי הסכנה אפילו בימינו יכול למנהג בהם לכתחילה אם הסכנה זה כשיש סכנה כשאין סכנה אז אסור להדליק בפנים אז כבר נקבעה ההלכה הזו של ימי הסכנה כאילו לכתחילה שמדליקים בפנים בבית אחר כך לקחת את השיטה שאומרת כיוון שהפרסום הנס זה כבר לא לעוברים ולשאר שווים אלא לכל מי שאתה יכול לפרסם לו את הנס במקרה זה בני הבית אם כן זמנה כל הלילה אבל רבנו לא אומר שמדליקים בחוץ בגלל העוברים ושווים בכל עוד יש עוברים ושווים אלא לספר לבני אדם. אתם רואים זה הזמן שהוא מאוד מאוד מבולבל. לא יום ולא לילה. בעיית הבעיות שלנו היא בהפחנה בין אור ובין חושך, בין יום ובין לילה. כשיש קושי להבחין בכך, יש קושי גם להבחין בערכים. מה טוב ומה רע? מה אמת ומה שקר? וזו הייתה הבעיה של המתיוונים. לא היוונים, המתיבונים. המתיבונים הם יהודים אשר בשעה שנחספו לתרבות היוונית לא הבינו שהיא חושך. שכשבר אברהם אבינו בברית בן הפטרים שראה אמה חשכה נופלת עליו, אמרו חכמים חשכה זו יוון. לא הבינו שהתרבות הנוצת של היוונים, דהיינו אומנות, ספורט, מין נתינת ביטוי לאדם האדמי, אז לא הבינו שזה חושך. לא הבינו שהאמת והאור נמצאים בערכים הרוחניים, האמונים. ומכאן המארק מבית. מה נקרא אמת? מה נקרא שקר? מה נקרא טוב? מה נקרא רע? מה נקרא ערך? מה נקרא צורך? סולם הערכים הזה, הביכוח הערקי הזה הוא הבעיה. ולכן לא הבעיה היא אם יש לי מישהו שרואה שאני מדליק מהלך הלילה ויצאתי ידי חובה. הרי מי מי חולק על העניין הזה של לילה, של חושך? מי לא יגיד שלילה זה לילה? מי לא יגיד שיום זה יום? כל הבעיה היא באותו זמן כל כך מבולבל שבני אדם לא יודעים אם זה יום או לילה. לא יהיה בעיה. ולכן פלא גדול מאוד שמחנכים בישיבות שמבינים את המשמעויות של השיטות השונות שלא נותנים את הדגש לשיטת הרמב"ם לא כי באופן עקרוני עליהם לפסוק כמו הרמב"ם אלא דווקא בימינו בארץ הקודש שיש ויכוחים כל כך קשים כל כך גדולים בינינו ובין אחנו אשר תרחקו מנדת ולא אנשים שהתרחקו מן הדת רק על בסיס של איזשהו שבר חברתי או כלכלי או שבר חינוכי, אלא שבר אידיאולוגי. יש באליטות שהתרחקו מן הדת תפיסת עולם שהם הנאורים ואנחנו החשוכים וזה הוויכוח הגדול זה בין השמשות זהו להדליק נר בחוץ כדי לשדר לשדר לכולם לא לבני הבית לאלה שאתה מחנך אותם כפי רצמך לשדר לזולת על המשבר הערקי הזה משום כך אין צל של ספק אין בשום פנים ואופן לזלזל בבני אדם אשר מדליקים במהלך הלילה בביתם אני מתכוון אחנו אשכנזים והספרדים כי יש להם על מה לסמוך אבל מצפים ויש לצפות משיבות ששם ידליקו בזמן ויחנכו להדליק בזמן כי לקהו בזמן יש לה מסר חשוב מאוד לדורות ובמיוחד לימינו רבי חמ