שאל מהו לכתוב פסוק על המצבה והוא מודה ומתוודה שבעבר כתבו פסוק על מצבה של בן שנפטר והתשובה היא אין לכתוב פסוק על גבי מצבה לא בדרך כתיבה ולא בדרך חריטה לא מבעיה לשיטת הרמב"ם, אלא אפילו לבעלי מחלוקתו, גם כן אין לכתוב פסוק. ונבאר את הדברים אחת לאחת. קודם כל ידועה המחלוקת בין הרמב"ם ובין בעלי מחלוקתו ואשר לעשיית מצבה שרבנו כתב שאין עושים נפוש. זה היה מצבה, זה היה ביטוי של המצבה הנפוש לצדיקים על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם וגם לא יפנה אדם לבקר הקברות. כך רבנו פסק. ובאמת במאשו דרכי של רבי תנחום הירושלמי הוא מתייחס לנפוש לבניין שבונים על הקבר רק כאמצעי שידעו להתרחק ממנו כדי שלא יתמאו למתים. הכהנים לא יתמאו למתים ובזמן ה שנהגו הטהרות כל אדם. אז אם כן איפה עדיין לא ראו כולם בנפוש זכרון אבל מדברי הרמב"ם רואים שראו בנפוש גם זכרון והוא אומר בשביל גדולי העולם לא צריך שדבריהם הוא זכרונם. ובאמת רואים פירוש המשנה ששקלים אה שהוא באמת מסביר נפוש הוא קימור שעושים על הקברות כלומר רואים שזה הרבה מעבר לציון אשר בא ומעוטט להיזהר מפני הטומאה אלא משהו של כבוד אלא שהוא בדעתו שגדולי עולם לא זקוקים מזה שדבריהם הוא זכרונם כמובן שרבים התקשו בדבריו הרי סוף סוף ראינו שיעקב אבינו עשה מצבה על קבורת רחל אבותינו דאגו לקבר במערת המכפלה וכולי באמת ניתן להשיב לפי שיטת רבנו שבעצם בדרך כלל אין צורך בשום זכרון והראיה מה שאני קורא רבי האומה כלומר רבני האומה ובין אבות האומה וא אמות האומה ברבי האומה רבני האומה אנחנו רואים בעליל ממש בעליל גם משה רבנו גם אהרון גם מרים לא נטעה קבורתם למה תורתם זה העיקר אין שום חסרון שאנחנו לא מכירים כקבר של משה רבנו משה רבנו היה בנשאר משה רבנו והעוצמה היא בגלל שהוא משה רבנו ואנחנו הוגים בתורתו זה העוצמה יותר חזקה אבל אבות המהמותיה קבורתם צויינה לא בגלל שאנחנו חוששים שמה לא נותן להם כבוד ועל ידי הקבורה אנחנו נותן להם כבוד אלא כדי להבליט ולהדגיש את זכותנו על ארץ ישראל. מערת המכפלה מבטת את זכותנו על ארץ ישראל בקניין לנקנתה ברבים ואילו מצבת רחל או קבורתה כדי להראות את זכותינו על ירושלים ועל המקדש כי היא נמצאת במבול ירושלים והמקדש זוהי המטרה לא זולתה לפי רבנו כך רבנו יסביר ולכן באמת אין רבנו כאמור מעודד את הקמת המצבות. בין כך ובין כך גברה ידם של הללו שחלקו על רבנו וכן היו עושים מצבות ואז מצבות גרמו לכך שגם יכתבו דברים על המצבות אז בדרך כלל העיקר הוא כתיבת השם התאריך וכולי לא מעבר לזה אבל במרוצת הדורות גם הגיעו למצב שכותבים ש חים על אותו נפטר. כעיקרון אנחנו צריכים לדעת הארי שהוא בעצם המקור שבהם נותנים מעמד גדול לקברות וכ יוצא בדברים האלה מאוד מאוד התנגד להרבות בשבחים של הנפטר. עד לכך שערי התנגד לומר את ההשכבה בנוסח שלנו. אתנו יש נוסח ארוך ומרבים בשבחיו. והרי אומר זה קטרוג עליו. ולכן הספרדים עד היום הזה יש להם נוסח קצר של השקבה לפי הארי כדי לא להרבות בשבחיו כי זה קטרוג לנפטר. אבל סוף סוף מה שלא עושים בהשכבה עושים במצבה. כותבים שבחים מופלגים ואולי יש כאלה שגולשים לפסוקים. והפסוקים כאמור אין להם מקום תכף איך קוראים? תכף נראה למה ומדוע? אבל קודם כל נראה את השבחים שכתבו גדולי המשוררים של יהדות ספרד על קיברו של הרב יצחק אלפסי, הריף המפורסם. כנראה שכל משורר שהגיע לקבר כתב משהו, כי יש לנו ממנו, יש לנו מרבי יהודה הלוי. אז נאמר ככה, רבי משה בן עזרא מגד על המשורים כתב על הריף כתבו בעת ברזל עלי שמיר שבר אשר היה לזיכרון יכלו ימות עולם והתחדש אבלו לכל יבוא לדור אחרון אמרו בקבר זה מקור חוכמה נקבר ועולם בא בעברון יום נצלה נזמה וחליתה תורה והורידה עדי גרון בואו בני ציון ובמרירות עליו תייללו בשברון כי חוק ספוד ופחות על מקום בו נקברו לוחות וארון ורבי יהודה הלוי כתב עליו הרים ביום סיני לך רעשו כי מלאכי האל בך פגשו ויכתבו תורה בלחות לבך הוצביך לכחשו לא עצרו כוח נבונים לעמוד לולי תבונות ממך דרשו אין פסוקים יש שירה יש קינה אבל למה פסוקים אסור לכתוב כידוע שרבנו אסר את הכניסה לבית הקברות עם תפילין בספר תורה בפרק 14 מהלכות אבל הלכה יד יד יד אומר רבנו לא ילך אדם בתוך ארבע עמות של קבר ותפילין בראשו בספר תורה בזרוע ולא יתפלל שם וברחוק ארבע עמות מותר בדרך כלל המפרשים והפוסקים פרשו את ההלכה הזו מדין לועג לרש דהיינו איך אנחנו נבוא עם תלית, עם תפילין, עם ספר תורה, איך נתפלל והוא כבר לא יכול להתפלל. אז זה מבחינת לואג לראש. ובאמת מצאנו את הנימוק הזה בתלמוד הבלי, אבל מורי הוכיח שם בצורה מאוד מאוד מבוססת ומאוד מאוד מושכלת, שרבנו כתב את הדברים האלה במקומות, בצמיכות, למקומות מיוחדים. הנה בפרק שלישי ללכות קריאת שמע הלכה ב' כתב רבנו אין קוראים לא בית המרחץ כלומר קריאת שמע לא בית המרחץ ולא בית הכסה אף על פי שאין בו צועה ולא בבית הקברות ולא בצד המת עצמו ואם הרחיו ארבע עמות מן הקבר או מן המת מותר לקרות וכל מי שקרב במקום שאין קוראים בו חוזר וקורא כלומר רבנו קורא את המת וא את בית הקברות בדיוק כמו בית כך זה כמו בית זה כלומר לא בגלל לועג לרעש אלא בגלל שזה מקום טומאה ונתנו לו דין של בית החסה ומורי מוכיח את זה ממקורות שונים ממש מתאם בין המקורות מראה שבירושלמי לא נזכר לו עג לרש רק לנפטר כנפטר ולא לעניין קיום מצוות משבנו הלך בעקבות הירושלמי כך אומר מורי בעניין הזה לא לעניין קיום המצוות ושוב מוכיח רב מורי את הדברים את הדברים מדברי רבנו בכל מיני מקורות לא נעריך בהם. יוצא איפה? אם לפי שיטת רבנו בית קברות זה כמו בית הכסף מקום טומאה ואם ככה כמו שהוא אסר בתשובה להיכנס עם תלית שרקום את הומו הברכה ורקומה א ויאמר השם א את הפסוקים על מצווה ציתית ו אסר להיכנס לבית החסא כי אסור להיכנס לבית החסא עם פסוקים עם ברכות כי זה מקום תינופה אז אם כן אותו אותו דין אסור לכתוב פסוק לחרות או לכתוב על גבי מצבה כי זה כאילו שאתה לוקח דבר קדוש בתוך בית חסא בתוך מקום טומאה חמור אז לפי רבנו אסור לכתוב פסוקים לפי החולקים על רבנו שהם לא מתייחסים אל בית הק קרות כאל בית חסא, אלא המתייחסים בית הפרות כאל מקום מקודש, מיוחד וכולי, אלא שהם אוסרים להתפלל בתוך ארבע מות של הנפטר או לומר פסוקים שלא על דרך התחינה, שלא על דרך התחינה, הם עושים מתוך ארבע עמות. כיוון שזה בבחינת לועג לראש, כפי שהם הבינו מהבלי וכך הם פסקו, אבל הם מסכימים שאסור לומר פסוק שלא על דרך תחינה בתוך בתוך ארבע עמות של הקבר כי זה אסור ולא רק מדין לועג לרש לפי שיטתם ואז מה יוצא לצורך מה נכתב הפסוק הזה על המצבה זה לצורך הבאים לבקר ואז הם קוראים את אותו פסוק ואם הם קוראים את הפסוק אז אם כן לפי שיטתם יש איסור בלכתוב פסוק או לחות פסוק כי הרי יבואו להגיע לדרגה שלפני עגלרש כך יוצא איפה לפי שתי השיטות לפי רבנו בצורה חמורה כי זה כאמור מקום טומאה ואין מקום לשום דבר קדוש שיהיה בפנים אלא שלפי שתתם גם דין ג לרש כדי לא להכשיל את האחרים על ידי זה ש שיאלצו לקרוא את הפסוק בתוך ארבע עמות של הקבר דבר שהוא אסור אבל כאן המקום להעיר עוד שתי הערות והם ביחס לרבנו יכול להיות שאסור אפילו לכתוב שבחים באותיות מרובעות אף על פי שאנחנו רואים שבמצבות באירופה של רבנים גדולים והכל ממש כתוב באותיות מרובעות כתב אשורים אבל זה לא שיטת רבנו רבנו עוסר להכניס לבית הכסה אפילו כתב אש בתוכן חולין למשל איגרת לא כתוב בה שום דבר קדושה אבל אם היא כתובה בכתב מרובע כתב השורי שב כתב ספר תורה הוא כבר רואה בזה פגיעה בקדושה של הכתב האשורי אז לכן מומלץ אם כבר כותבים לכתוב בכתב רשי או בכתב עגול שלנו ולא בכתב אשורי זה הדרך הנראית היותר נכונה להלכה והערה הנוספת לזה שכבר כתב את הפסוק מה נפשך למחוק לא תעשו כן השם אלוהיכם איך נתיר לו למחוק את הפסוק אסור לכן נראים הדברים שישים שיש על גבי מקום החרטה ויביק אותו זה לא נקרא למחוק וזה לא נקרא שעוד בעיני הבריות נמצא איזה מקום קדוש נראה שזה הפתרון לאחר מעשה שזה הדבר דבר הכי טוב לעשות שיש על גבי אותו מקום ואם רוצה לכתוב בכתב עגול איזה דברי שבחין את העניינות אבל לא פסוקים ולא בכתב מרובע לכל הנועים אחרי שיטת רבנו רבי חני