תה הציצית של יהודי תימן הבלדי. אז הם עשויים חוליות חוליות, לא קריחות קריחות אלא חוליות חוליות. דהיינו מקיפים שלוש חוליות בחוט הארוך ומכניסים אותו כדי שיהיה קשור ומהודק. עושים לרווח ועושים עוד חליה ועוד פעם קושרים לא קשר אלא על זה שמכניסים אותו מתחת לחוליה כדי שיהיה תפוס וככה עושים יש שבע חוליות יש 13 חוליות לעומת זאת המנהגים השונים הם על פי השולחן ערוך שאמנם יש ליפופים אבל יש קשרים בין חוליות לחוליות ולכן הם קוראים לזה קריכות יש ממש קשר הנה למי שיש כאן אז יכול להדגים יש קשר בין קריכות יש ממש קשר וגם אז זה לא שלוש חוליות אלא לא שלושה לפקופים כן לא שלושה לפקופים הנה אתם רואים הציציות האלה זה כמו שולחן ערוך יש לפופים וקשר לפופים וקשר לפופים וקשר ואז יש גם הבדלים במנהגים השונים מה מספר הליפופים שיש בין קשר לקשר בין כך ובין כך הרמבם בהלכה לא הזכיר שאיך שמכניסים את החוטים שהם בעצם ארבעה רק הם כפולים מכניסים אותם דרך הנקב אז הרמבם לא הזכיר שמיד בהתחלה קושרים שני קשרים ואחר כך חוליה ועוד פעם קשר בחוליה ועוד פעם חוליה אלא הוא זכיר ישר חוליות כל השני הקשרים הראשונים והנה יהודי תימן הבלדי נוהגים כמו הרמב"ם שזה חוליות חוליות דהין לא קריחות אלא חוליות חוליות אין קשרים כמו שלחן ערוך בין קריכה לקריכה אלא חוליות חוליות אבל מצד שני יש לנו בהתחלה את שני הקשרים הראשונים שהם לא נזכרו בהרמבם הנה אזכיר קודם כל את לשון רבנו רבנו כותב את הדברים הבאים פרק ראשון מהלכות ציצית ה הלכה ט העושה לבן בלא תכלת לוקח אחד משמונת החוטים וקורך אותן על שאר החוטים עד שלישן ומניח שני שלישיהן ענף וקריכה זו אם רצה לקרוך אותה חוליות חוליות כאין שקורך בתכלת הרשות בידו וזהו מנהגנו ובתשובה שלו סימן קלח הוא שומע על הקריכות ואומר שלא זה לא המנהג וזה לא אין לו מקור וכולי וזהו מנהגנו ואם רצה לקרוך בלא מניין חוליות עושה כללו של דבר מתכוון להיות הקרוך שליש והענף כלומר זה החוטים המדודלים בלי שום חוליות שני שלישים ויש מי שאין מדק בדבר זה בלבן כלומר בימינו שאין לנו תכלת ואם קרה לבן על רוב החוטים או שלא קרח אלא חוליה אחת ולא שבע ולא 13 כשרה כלומר בדיעבד כשרה יוצא איפה שרבנו כאמור אצלו ברגע שמכניסים את החוטים ארבע חוטים מכאן ומכאן מתחילים ישר לנפץ ואז זה חולה ראשונה ואין שתי קריכות ראשונות ועוד שכאמור המנהג של הבלדי שתי קריכות ראשונות ואחר כך עולות שואל השואל מנין במנהג זה של הבלדים שהם בעצם גם כושרים שני קשרים וגם חולויות בשולחן ערוך אור חיים סימן יא סעיף יד הוא מביא את העניין הזה של השני הקשרים יקח ארבעה חוטים מצד זה וארבעה חוטים מצד זה ויקשור שני פעמים זה על גב ואחר כך יקרו חוט הארוך סביב השבעה קצת קריכות וקושר שתי פעמים זה על גב וחוזר וקורך וכן יעשה עד שישלים לחמישה קשרים כפולים וארבעה אווירים ביניהם מלאים קריכות אין שיעור לקריחות רק שיהיה כל הכרוך והקשרים רוחב ארבעה גודלים וכולי וכולי הוראנו לדעת שמרן מדבר על שתי על שתי קשירות מידית איך שהחוטים ארבעה חוטים מכניס אותם בנקב ואז אני מקבל ארבעה חוטים מכאן וארבעה חוטים מכאן אני קודם כל קושר שני קשרים ואחר מכן מלפף זה נקרא קריכה וקושר קשר ועוד פעם מלפף וקושר קשר כן זה המנהג אשר כתוב בשולחן ארוך אבל שני קשרים וכאמור הרמב"ם לא מדבר על קריחות ולא על קשר רגיל לא קשר רגיל בין חוליה לחוליה ודאי ודאי הוא לא מדבר על הש על שני הקשרים מידית צמוד לנקב זה הרמבם לא מדבר ואז יוצא שהבלדי בעצם סמוך על שני שולחנות קושר שני קשרים ראשונים ואחר כך הוא להיות כמנהג הרמבם שואל השואל האם המנהג הזה של יהודי תימן לקשור שני קשרים ואחר כך חוליות הוא מהמנהגים העתיקים הקדומים אצל יהודי תימן שקדמו להרמבם או שמה זהו מנהג שחדר לתימן מאוחר יותר תשובה קשה מאוד לבוא לקבוע דברים ברורים אבל מורי שציין את ההבדל הזה ואמר שהודי תמן לא כושרים כמו הרמבם זאת אומרת שהם כן קושרים שתי קשירות לא כמו הרמבם אלא כמו השולחן ערוך לא כתב בהקדמתו על ספר הריף על חולין לא מנה את את המנהג הזה בין המנהגים העתיקים שקדמו להרמב"ם שם מורי מונה את המנהגים העתיקים שקדמו לרמב"ם הוא לא מונה את המנהג הזה בכלל וזאת על שומ כי המעיין יראה בתקרה קדמונים יש בערבית תרגום ההלכה של רבנו של רבנו זאת אומרת שבתקלרל קדמונים אין זכר לשתי הקשירות בתקרל משתו שבזי אין זכר לשתי הקשירות יש בערבית את התרגום של ההלכה שנמצאת ברמבם ובסידור עץ חיים כפי שכבר אמרתי לא פעם לעולם המשתמש בסידור עץ חיים אם ירצה לעמוד טוב טוב על השיטה של מהריץ אדי סתכל מה הן ההוראות ב ערבית וישווה בין מה כתב בפירושו עץ חיים. כי בתקלל בערבית בהרבה מן המקרים הוא עדיין מעתיק נוסאות עתיקות של הוראות בערבית שיש לנו בתקלים. ואילו בעץ חיים הוא כבר הרבה פעמים כותב הליבה דהמנהג. הליבה דמה שנפסק בשולחן ערוך. והנה במקרה הזה בערבית אין זכר לקשרים אבל בעץ חיים הוא כותב את הדברים הבאים ובשולחן ערוך סימן יא כתב יקח ארבעה חוטים מצד זה וארבעה חוטים מצד זה ויקשור שני פעמים זה על גב הוא מצטא את השולחן ערוך ואחר כך יקרוך החוט הארוך סביב השבעה שבע קריחות וקושר שני קשרים ויקרוך לאחר מכן הוא מדבר על מנהג הקריכות ומנהג החוליות ואומר שעני הצעיר הוא אומר בילדותי ראיתי שהעם היו נוהגים כסברת הרמבם כלומר שהיו עושים חוליות ולא קריחות כמו השולחן ערוך בילדותי ראיתי עושים סברת הרמבם ואני הצעיר ראיתי בזוהר פרשת שלח לך כסברת הרמבם כלומר חוליות לא קריחות ואם כן יהיה מניין השבע חוליות שלוש שלוש כל אחת כמניין אהיה וכולי וכתב הרמבם וכולי כלומר המריץ לא התעכב על שני הקשרים הראשונים אלא התעכב על השינוי שחל בעניין של החויות והקריחות ואומר אני זוכר בילדותי שבאמת הציציות היו חוליות חולויות כמו שיטת הרמבם עכשיו העם התחיל לנהוג כמו השולחן ערוך שזה קריחות קריחות אבל חבל אני מוצא בספר הזוהר שדווקא שם זה חולות חולות ולא קריחות קריחות לכן הוא מעוצץ לנו לחזור חזרה למנה גם קוראי חולות חולות אבל בינתיים מה נשאר נשארו שני הקשרים שהוכנסו בהשפעת השולחן ערוך כי הרי מאחר בשני הקשרים האלה לא נזכרים בתקרל קדמונים ולא בתקרל שבתי אז אם כן איפה ולא לא ולא בראשון התקלל בערבית של מעריץ אז יוצא איפה שזה נשאר שרים מהשפעה שש ערוך כשהשולחן ערוך חדר תימן והשפיע עליהם ואז חדרו שני הקשרים פלוס הקריחות ומהריץ החזיר עטרה ליושנה חוזרים לחוליות ולא לקריחות אבל לא שינה את עניין שני הקשרים ומה משמעותם של שני הקשרים למה בשולחן ערוך יש את שני הקשרים משום שבגמרא במסכת מנחות דף לט עמוד א' נאמר ואמר רבא שמע מינה עליון דאורייתא והיא סלגתך והיא סלקת הדין דרבנן מה יצריך למשרי סדין בציצית שיטה התוכף דחיפה אחת אין לו חיבור אלא שמינה ואורייתא אוכל נאמר בגמרא מן החות הרי כתוב בתורה ואך קוראים גדילים תעשה לך לא תלבש שער נז גדילים תעשה לך כלומר התורה הצמיחה את דיני כלעין ואת דיני ציצית יחד גדיל אם תעשה לך לא תלבש שעת נס גדילים תעשה לך מזה למדו חכמים שבציצית אף על פי שיש צמר ופשתען אם אדם לובש את הציצית בזמן מצווה ביום נדח נטחה איסור של הכלעיים אף על פי שיש לו שעת נז יש לו צמר פשתן אומרת הגמרא מסכת נח אם באמת אם באמת החוטים נמצאים בפנים ולא קשורים הרי זה לא נקרא שעת נז. מתי שזה נקרא שעת נז? אם הם מחוברים חיבור. ומה זה חיבור? הם קשר. אבל אם סתם הם נוגעים אחד עם השני ואו בקשר עופר אז זה לא נקרא זה לא נקרא שכאילו הרג אותם, שזר אותם, חיבר אותם ביחד. זה לא נקרא שעת נז. ולכן נאמר בגמרא מנחות שקשר עליון דאורייתא. פירש רש"י מה זה קשר עליון דאורייתא? שני הקשרים הראשונים שאז הם הם אשר גורמים לכך שבאמת למרות שכשיש לנו חוט תכלת ואז זה צמר ופשתין ביחד ויש שעת נז אבל מצוות צית דוחת האיס של שעת נז אבל אם אין לנו שני הקשרים הראשוניים אז אין גדר של שעת נז אז איך הגמרא אומרת שמצת ציצית בחתשעת נז אבל אחרי בקשת המחילה מי אומר שצריך להיות שני קשרים ראשונים כדי שיהיה חיבור וכי לפי רבנו שהוא עושה את החוליות וקושר כל חוליה וחוליה זה לא נקרא חיבור כבר הקשר העליון הראשון שעליו אמר הרמבם אם לא עשה רק חוליה אחת כשרה כי החוליה הזו היא עושה את החיבור שכשיש לנו חוט של תכלת אז יש לנו גדר של שעת נס שהוא נתחן מפני מצת ציצית אז החוליה הזוה מעכבתי המבעת את הקשר השאר לא מעכבים זה רצוי לעשות 7 13 זה עניין אחר אבל זה זה הקשר העליון לפי רבנו אבל לפי ראשי זה לא הקשר העליון אלא יש קשרים מיוחדים עוד לפני האחריות ולכן אין ספק שמרן פסק כמו רשי. ודי תימן אחרי שהשולחן ערוך הגיע לתימן ראו את השולחן ערוך. התחילו לנהוג כמו השולחן ערוך גם בשני קשרים וגם בקריחות ולא בחוליות. בא מהריץ אמר רגע לפחות לפחות את החוליות נחזיר עתרה ליושנה ושני הקשרים נשארו. זה נראה הסבר לגבי המורכבות של מנהג הבלדי שיש לו שני קשרים ואחר כך הוא להיות מה שאין כן בהרמבם. רבי חניה שצ יש להם כן הרב