אמרנו אתמול שיש צורך לדון ביחס לאותם בתים משותפים בחוץ לארץ היום בעוונותנו גם בארץ שיש בהם דיירים גם ודים וגם גויים האם צריך לקבוע מזוזה בכניסה לבית המשותף או לא ובכן אה מצאנו בדברי הרמה בשולחן ערוך יורה דעה רפו קודם כל דברי מרן שבו הוא כותב בסעיף א' ובת השותפים כולם חייבים כלומר שאם יש בית שיש בו יהודים שהם שותפים באותו בית אז היי חייבים בקביעת מזוזה לא דווקא כשזה בעלות של אחד אלא גם כזה בעלות של רבים. הגאה זה הרמה אומר ודווקא כשבית השותפים ישראלים כלומר יהודים אז יש חובה לקבוע מזוזה בבית של שותפים יהודים אבל בית של ישראל וגוי כלומר בית שהוא של יהודי ושל גוי פטור ממזוזה כך אומר הרמה וכן חצרות אוסיפרמה וכן חצרות או עיירות שמקצת עובדי כוכבים דרים שם פטורים מנזוזה כלומר יש הבדל בין אם אני מדבר על בית של יהודי ושל גוי ובין אם אני מדבר על חצרות כי אז הדירה הזו היא של יהודי והדירה הזו היא של גוי ולמרות הכל פטורין ממזוזה ובאמת אנחנו מוצאים שיטה בקרב חכמי אשכנז הראשונים מובאת בספר המרדכי שלפיה אם יש בעלות על בית יהודי וגוי אפילו שהגוי לא דר בבית אלא רק הוא בעלים על הבית ויש בעלים ודי שפטור מן המזוזה למה? כיוון שאם לגוי יש בעלות על חלק מן הבית הזה, והרי החלק של הגוי הוא פטור, יוצא שהבית הוא לא מושלם. ואם הוא לא מושלם, אין בו כדי שיעור חיוב ומזוזה ומשום כך הוא פטור. הבית יוסף מביא את דברי הרשבה שחולק על מרדכי ואומר שגם אם הבית שייך לבעלים של יהודי ושל גוי זה לא אומר שהוא פטור. אם הדייר הוא רק ודי מה אכפת לנו אם הבעלים הוא גוי או גם של גוי? ומרן הבית יוסף בתקבית הכריע כמו הרשבא בניגוד למרדכי. כך יוצא. שלפי הרמה יש הוא הולך לפי המרדכי שאם הבעלות היא של יהודי ושל גוי הבית פטור ממזוזה ומרן אומר אם הבעלות היא של יהודי ושל גוי אם היהודי הוא שדר בבית לא מעניין אותנו אם הבעלות היא של יהודי ושל גוי וחייו במזוזה ובאמת מבחינת של רבנו. הוא כתב את ההלכה המפורסמת בפרק חמישי מהלכות מזוזה הלכה יא שבה נאמר המזכיר בית לחברו על הסוחר להביא מזוזה ולקבוע אותה אפילו היה נותן שכר על קביעתה מפני שהמזוזה חובת הדר היא ואין חובת הבית. כלומר אם נאמר שזה חובת הבית, יש לקבוע מזוזה בבית, גם הם לא דרים. וחובת הדר זה רק שמישהו דר אז הוא חייב. אוכשהוא יוצא לא יתלנה בידו ויצא. אבל זה כבר פעם הסברנו את שיטת רבנו בזה ולא כאן המקום. ואם היה הבית לגוי הרי זה נוטלה כשיוצא. כלומר סוחר יהודי ששכר בית ועכשיו הוא גמר את תקופת השכירות ויוצא. אומר רבנו, ואם היה הבית לגוי, הרי זה נוטלה כשיצא. אומר מורי והנוסח בנדפס ואם היה הבית של גוי, כלומר אם הבית הוא של גוי לפי הנדפס, הרי זה נוטלה כשיצא. כי הרי הבית של גוי שאין בו יהודי דר, אין צורך במזוזה. ויש חשש שהגוי יבזה את אותה מזוזה ולכן נוטלה קשא אבל מורי מאיר שבכתבי יעד לא כתוב ועם הבית של גוי אלא נאמר ועם הבית לגוי ונראה לי אומר מורי דעקה למשמע מינה שאפילו בית של ישראל אם היה מיועד לדייר גוי מותר לסוחר היהודי יוצא לטול את המזוזות אף אם היו בגוף דקניה. כלומר שאם הבית מיועד לנדור של גוי, יכול הסוחר לטולת מזוזה. שמה הגוי שיבוא אחריו יבזה את המזוזה. ובאמת כבר העירון הוא לפני הרבה זמן שהביטוי ועם הבית לגוי סובל שני פירושים. עם הבית של גוי ו בית מיועד לגוי. כלומר שמורי לא חולק על זה שאם הבית של גוי ויהודי שכר ממנו שכשג נגמר תקבת השכירות שהיהודי לוקח את המזוזה כי שמה הגוי וזה באותה באותה מזוזה וכן אם אותו בית הוא של יהודי ויהודי א' גמר את השכירות ויכול להיות לא ביכול להיות וידוע שמי שמחליב אותו זה סוחר גוי שגם מקרה כזה נותנים את המזוזה בין ובין כך העולה מדברי הרמב"ם שהכל הולך אחר הדייר לא אחר הבעלות הבעלות איננה מענייננו אלא אחרי הדר אם הדר הוא ודי הוא חייב אם הדר הוא גוי הוא ודאי שאין חובה ויש צורך אפילו להיזהר שלא יבזה במזוזה ובאמת הרמבם מנע 10עשרה תנאים שיש בבית ואחר כך התחייב הדר בו לעשות לו מזוזה ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מזוזה ואלו הן שיהיה בו ארבע עמות על ארבע עמות או יותר ושיהיה לו שתי מזוזות ויהיה לו משקוף ותהיה לו תקרה ויהיה לו דלתות ויהיה גובה השער 10ה טפחים או יותר ויהיה בית חול ויהיה עשוי לדירת אדם ועשוי לדירת כבוד ועשוי לדירת כאבע ולא מצאנו שבעלות של גוי ואפילו של שותפות פוסרת לא אין זכר בתוך העשרה התנאים האלה ולא עוד אלא רבנו הביא שיש חיוב לקבוע מזוזות גם במקומות שערים שערי מדינות וכן בשערי חצרות כל אלה חייבים במזוזות ורבנו לא יתנה שם דווקא שכל הדיירים יו יהודים אלא משמע שאפילו חלק מן הדיירים יהודים חלק מן הדיירים גויים חייבים במזוזה ולכן באמת מי שמדקדק בדברי רבנו יראה שהמזוזה בשערי החצרות וכן במבואות לפי כך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות כולן חייבים מזוז חייבים במזוזה אומר רבנו שהרי הבתים חייבים במזוזה פתוחים לתוכן. כלומר, החיוב העיקרי הוא בבית. שערי החצרות שעריבועות שערי המדינות חייבים בגלל שהם מבוא לאותם בתים. והעיל בהם מבוא לאותם בתים, הם חייבים במזוזה. ואם כן, מה לי אם יש לי באותה חצר דירות של גויים? מה לי אם באותה מדינה יש דירות של של גויים. כיוון שהחצרות הללו מביאים גם לדירות של יהודים שחייבים במזוזה, הם חייבים במזוזה כי רבנו לא חילק באיזה חצר, באיזה מדינה, עם רק יהודים, לא חילק שום חילוק מהחילוקים האלה. די בכך שהם מביאים אותנו אל אותו מקום שחייב. אלא שכמובן שהדבר הזה צריך לבדק טוב, כי אם הרוב גויים או אפילו מאות גויים והם מתנקלים ליהודים אז יכול להיות שמזוזה כזו יבזרו אותה הגויים ולכן לא תקבע מזוזה מטעמים מעשיים ולא מטעמים הלכתיים ולכן נראים הדברים שלפי רבנו בית משותף שיש בו דירות של יהודים ודירות של גויים עדיין צריך לקבוע מזוזה בכניסה אבל אם חוששים שמה הגויים הדרים שם את המזוזה הז איך קוראים לו קובעים מזוזה רבי חני