מאחר ומצאנו הלכה בדברי רבנו שמקורה מהתלמוד שאדם יכול ללוות ידיו במפה ולאכול בלי נטילת ידיים. אם כן, איפה? האם גם כן בבוקר, כשהאדם משקים בבוקר במקום נטילת ידיים יכול אולי הוא ללבוש כפפות על ידיו ואז אין צורך מנטילת ידיים. לא לשחרית כשונעור ולא לתפילה האמנם ובכן נראים הדברים שלו שהפתרון של לת אדם ידיו ומפה ואוכל הוא אך ורק לצורך אכילה וזה נלמד מתרומה כי הרי נטילת ידיים לחולין היא משום סרך תרומה ובתרומה חוששים שמה יגע בידיו והועיל וחכמים גזרו על הידיים שתהינה שניות לטומאה ואם יגע בתרומה אז התרומה תהיה שלישי ותתיפסל ואם יגע בקודשים אז הקודשים יהיו טמאים שלישי לטומאה כי בקודשים יש שלישי ואם כן ואז דינם בשריפה אז שם יש חשש שמה יגע לכן לת אדם ידיו במפה ואוכל תרומה אם כי בחולין אומר מורי ובצדק אין חשש שמה יגע שהרי האישה כל עצמה לשה עופה בידיה עצמה בחולים אבל דימו את זה לתרומה כמו שבתרומה לת אדם ידיו ואוכל תרומה כך בחולין לת אדם ידיו במפה ואוכל אלא שכאן החכמי הלכה נחלקו עם רבנו שמדברי רבנו משמע שזה לכתחילה כלומר הוא אפילו יכול לכתחילה לא לטול ידיים במים אלא ללבוש כפפות ולאכול ואילו בשולחן ערוך נפסקה הלכה כמו פוסקי הלכה שאומרים זה רק בדיעבד אבל לא לכתחילה והנה לגבי תפילה אומר רבנו בפרק רביעי הלכה א' ובמישה דברים מעקבים את התפילה אף על פי שהגיע זמנה טהרת הידיים וכיסוי הערבה וטהרת מקום התפילה ודברים החובזין אותו וכוונת הלב טהרת הידיים כיצד רוחץ עד ידיו ומים עד הפרק ואחר כך התפלל היה מהלך בדרך והגיע זמן התפילה ורבנו בפרק 60 ברכות הלכה ב אמר שכל הדברים הטעונים נטילה כמו לשחרית כשאדם קם וכן לאכילה ועוד כל דבר בדבר של טעון נטילה אומר רבנו צריך לברך לפני כן על תילת ידיים וכן אותו דבר צריך כלי נטלה במכוח אדם שאדם יצוק על על ידיו ולא סתם א חיצת ידיים אלא נטילה כדין נטילה לכל דבר ועיקר אבל אה למרות הכל אומר רבנו כך היה מהלך בדרך והגיע זמן התפילה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילים שהם 8000 אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואחר כך התפלל היה בינו ובין המים יותר מכן מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה הוא מתפלל וההלכה זו שוב מקורה בתלמוד והיא נפסקה בשולחן ערוך אור החיים סימן ד אור החיים סימן צב ואז נשאלתשאלה למה צריך לטרוח כל כך הרבה ללכת 8000 אמה כדי ליטול ידיים לשחרית יאמר הרמבם ילות אדם ידיו במפה ילבש כפפות ויתפלל ובכל זאת רבנו לא אמר כן מדוע מה נשתנה דין הנטילה בשחרית מאשר האכילה הרי אמרנו שנטילה לצורך אכילה ונטילה לצורך שחרית אינם שווה מכלי ומברכים לפני כן והכל אז אם כן למה בעניין זה הדין שונה והתשובה שם כפי שהסברנו זה בגלל שבתרומה יש חשש של נגיעה וטומאה כאן הרחץ בניקיון כפיי אומרת הגמרא כלומר רצו חכמי ישראל שכשאדם קם בבוקר או כשהוא או כשהוא הולך להתפלל צריך להיות עםחצה ארחץ בניקיון כפיי נכון שכשהוא רוחץ צריך להיות כדין נטילה לכל דבר ועיקר אבל הרחץ בניקיון ולכן אם יש לו מים ויכול לרחוץ את הידיים במים ברמה של קדושה דהיינו בכלי כמו טהרה לחיה אין לו אז בניקיון לפחות ניקיון אקט של ניקיון מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל אבל כשאדם לובש כפפות אז הוא לא אין בו את האקט של רחיצה ולא אקט של ניקיון יש אקט של מניעות אבל לא א של ניקיון. וכשאדם קם בבוקר וכן שהוא מתפלל צריך את האקט של ניקיון וזה אין וזה אינו. לכן לא נאמר שבנטילת שחרית צריך להיות אפשר ללוט את ידיו כי כאמור צריך להיות אקט של רחיצה ואקט של או אקט של ניקיון. ומזה נבין הערה מעניינת. הרב הודו יוסף ביביע עומר חלק ד' אור החיים סימן ב אות ח דן בשאלה אם אדם הלך לישון ושם לו כפפות על הידיים וישן כשידיו בתוך כפפבות האם כשיש קמקום צריך לטול ידיים או לא אם אנחנו אומרים שנטילת ידיים היא בגלל שהידיים עסקניות הם מנוגעות מקומות המטונפים הרי הם מוגנות הרי סוף סוף יש כבפות ולא צריך נטילה ואם אנחנו נאמר בגלל שאדם הוא בריה חדשה או משום רוח רעה וחיוצד הדברים האלה אז צריך נטילת ידיים למרות הכפפות ואם כן אז באמת אם קרה מקרה כזה יש לנו בעיה אם יש צורך בין כל ידיים עד כמה נחייב אותו או עד כמה לא נחיב אותו או נפתור אותו אבל אומר הרב אודו יוסף בהקשר זה של הבירור הזה שאם אדם יודע בבירור שלא יהיה לו מים תילה בבוקר אז ילך לישון עם כפפות כדי שלפחות על פי דעה מסוימת הוא כבר לא יצטרך לטול ידיו אלא כיוון שהוא היה עם כפות כל זה רבותיי כשהוא לן עם כפפות אבל הרב יוסף לא אמר שכשאין לו מים והוא לן בלי כפפות שיטול כפפות וזה יועיל לו זה לא אלא אם לן עין כפפות אז הוא נכנס לפי הדעה שאומרת שאין סיבה לחיוב נטילת ידיים. לסיכום לעניין נטילת ידיים שחרית הן כשאדם קם בשחר והן לתפילת שחרית לא יועיל כפפות אלא צריכה צריך נטילת ידיים ממש אותו דבר נוסיאת כפיים של הכהנים לא יועיל כפפות יהיה צורך נטילת ידיים ממש רבי חניה בנגשמר