אתמול בבית כנסת שבעת ציון עסקנו בשאלת שואל בדבר כהנים שהיו בית אבלים ונתבקשו לא לשת את כפיהם ולא עוד אלא נתבקשו לצאת מבית הכנסת בשעת נסיעת כפיים
ולכן
ולכן אה ה מן הראוי שבמסגרת הלכה יומית זו אנחנו נברר את שורשי המנהג הזה ואת יחס גדולי הפוסקים ביחס למנהג הזה. ובכן, באמת, בתלמוד הבלי ובתלמוד הירושלמי אין שום זכר לכך שכהן אבל לא ישא את כפיו וכל שכן וכל שכן ביחס לכהן שאיננו אבל שמתפלל בבית העבלים שהוא לא ישא את כפיו ובאמת הריף לא זכר זאת הראש לא זכר זאת רבנו לא זכר זאת כיוון שכאמור כל הפוסקים האלה הם פוסקים תלמודיים נכון אנחנו מוצאים בראש כבר מנהגים שאינם תלמודים. אפילו אצלו לא מצאנו את המנהג הזה. ואפילו אצל בנו רבנו יעקב בעל התורים בסימן קכ"ח אור החיים לא מצאנו את המנהג הזה. אבל לעומת זאת אנחנו מוצאים בשולחן ערוך שהשולחן ערוך בסימן קכ"ח אור החיים סימן מג שפסק את הדברים הבאים אחר שבעת ימי אבלות נושא כפיו ובתוך שבעת ימי אבלות יצא מבית הכנסת בשעה שקורא כהנים כלומר מרן אמר שבתוך שבעת ימי אבלות הוא לא נוסע את כפיו ואם הוא נמצא שם צריך לצאת מבית הכנסת לפני שקוראים כהנים וזה דברי מרן הרמה בהגעה הוסיף יותר מכך ויש אומרים בכל זמן האבילות אפילו עד 12 חודש על אביו ועל אמו אינו נושא את כפיו וכן נוהגים במדינות אלו כלומר הכהן שהוא אבל אפילו על שם עשר חות קודש על אבימו מופקע במצוות עשה דאורייתא בגלל המנהג הזה והשאלה היא מהכן כוחם מה כוחם בשעה שהורו את ההוראה הזאת הבית יוסף הוא הספר שחיבר מרן על הצור הוא בעצם הספר שמהווה את המקורות להלכות שלו בשולחן ערוך ואנחנו מוצאים שם כיוון שהטור לא הביא מזה כלום. הוא התנדב הבית יוסף להבין את דברי המרדכי שהמרדכי על הגמרא מגילה בפרק כקורא את המגילה סוף סימן תיז כתב לתוך 12 חודש על אבימו נוהגים שאין נושא כפיו ושמריכים אותו שיצא מבית הכנסת שיתחיל שליח ציבור בעבודה עד כאן. כלומר, הנה המקור לרמה, לדברי הרמא. המרדכי שהוא מביא מנהג, הוא לא אומר שיש לזה מקור תלמודי, מנהג שהכהן בתוך 12 חודש על אבי ועל אמו אינו נשה כפיו וכאמור מצליחים אותו לצאת לפני שיגיעו לנסיעת כפיים, שיצא מבית הכנסת. ואומר מרן, מרן הבית יוסף מעיר על דברי מרדכי ואין יודע שום טעם למנהג זה ואפילו בתוך שבעת ימי אבלות נראה שנושא את כפרומר מרן שבסופו של דבר נחנע משהו למנהג הזה וכתב השולחן ערוך שבשבעת ימים לא נושא כפיו בבית יוסף עדיין הוא מסתייג בעוז ואומר ואיני יודע שום טעם למנה זה ואפילו בתוך שבעת ימי אבילות מרעש נוסע את כפיו שהרי אבל חייב בכל המצוות האמורות בתורה ובשיבול זאת אומרת הגיון פשוט אבל חיה בכל מצוות האמורות בתורה ובשבולי הלקת כתב ומרן אומר שרבי יצחק בר יהודה נתן טעם למה שנהגו שכהן שערע לו דבר בקרובים ושינה מקומו שלא לשת כפיו כל זמן שאין הוא יושב במקומו כי מדומה לי שהטעם לפי שכל מי שעומד לברך כד לברך ראוי לו שיש הרוי בשמחה עד כאן לשונו כלומר הו הכהן שצריך לברך את העם צריך להיות שרווי בשמחה ומאחר והעבל לא יושב במקומו כי הוא צריך לשנות את מקומו אדי הוא עצוב בועיל והוא עצוב איך יברך את העם כשהוא עצוב והוא איננו שמח טעם מעניין אבל בלי גיבוי תלמודי הדבר מוזר ולכן שבולי לקת אומר ובארצות הללו לא נהגו כן כלומר באזור איטליה שבוא להלקט באזור איטליה הוא אומר ובארצות הללו לא נהגו כן הוא הביא טעם למה האשנזים לא נוסעים את כפיהם אבל הוא מציין ובארצות הלל הוא לא נהגו כן ומכל מקום אפשר לסמוך על טעם זה שלא ישא כפיו ועודו בשבעת מהבילות. כלומר לפחות לפחות בסדר קיים מנהג כזה לפחות נעשה פשרה. מה ה פשרה? שבתוך שבעת מאבל שלא יסאו את כפיהם. מעבר לזה לא לקבל את המנהג שאומרים אפילו עד 12 חודש. ואם יש כהנים אחרים בבית הכנסת צריך לצאת חוץ לבית הכנסת בשעה שקורי כהנים כדי שלא יהיה עובר ב-13. כלומר, אם יש כהנים אחרים בבית הכנסת, כלומר, שימו לב, אפילו כהנים אחרים, לא אבלים, לא אבלים אם הם, אם מדובר במקום תפילה של אבלים, מאחרים לא נוסעים את כפיהם או זה במקום אבלים, אז אומרים לכהנים לצאת מחוץ בית הכנסת. דברים מאוד מאוד תמונים. באמת כבר דרכי משה מביא שלא רק האבל על אבי ואמו כמו שנאמר במרדכי אלא הוא הדין מי שמתאבל על שאר קרוביו לא רק על אבי ואמו אלא מתאבל שאר קרוביו במקור זה ממערמרוטנבוג רבו של מרדכי כלומר בתי מדרש אשכנזים שם אנחנו רואים את ההוראה הזו והנה רבותיי ממשיך השולחן ערוך וכותב אה ומה שכתב חי שמצריכים אותו שיצא מבית הכנסת קודם שיתחיל שליח ציבור בעבודה טעמו משום באותה שעה יהיה מיוחדת לעלות כהנים לדוכן אוכדמרינן כל כהן שאינו עוקר רגליו ורצה אינו נושא כפיו אוכבר נתבאר בראש סימן זה שאינו צריך להיות חוץ לבית הכנסת אלא בשעה שקורה כהנים כלומר אם לא יצא יקראו כהנים יקטרו כלפיו למה הוא לא נוסע את כל כפיו לכן שיצא כדי לא שלא ילחד ובאמת רבותיי הוסיף מרן עוד תוספת מעניינת שבמרדכי כתוב גם בשבול לקת שכהן פנוי כלומר רווק אין הוא עושה את כפיו למה כי השרוי בלא אישה שרווי בלא שמחה וראוי לו מברך שיש שרו בשמחה כמו שמצינו ביצחק וכולי והוא מביא את תשובת הרשבה שהוא כתב ששאל השואל על דין זה שמצ שמצאו כתוב בשם הרב יצחק בר יהודה וכן פנוי אינו נושא את כפיו והשיב הרשבא דבר זה לא שמעתיב לאחד מרבותינו מעולם ולא ראיתיב לאחד ממחברי הספרים ואולי מדרש אגדה הוא אבל לפי גמרתנו אינו נראה כן שלוש נזכר זה בשום מקום עד כאן לשונו כלומר הרשמת בגמרא זה לא נזכר אם זה לא נזכר בגמרא פשוט שכהן פנוי צריך לעלות לעלות כמו שגם אנחנו אומרים אם לא נזכר בגמרא שכהן אבל לא עולה אז ודאי שצריך לעלות כתוב מה מה המקור לכל הדברים האלה ואף על פי שדבר שדבר קשה הוא לפותרו מקיום שלוש עשה כי הרי ברכת כהנים אמרו חכמים כל הבטל אותה כאילו ביטל 13 בכל יום בטעם שאינו בתלמוד כלומר אלא בתלמוד לא נזכר הדבר זה שכהן צריך להיות שמח בזמן שהוא מברך מכל מקום כיוון שהמור דוכה היא ושבונה לכת זה ההכראה של הבית יוסף רבותיי הבית יוסף מתלבט במרדכי נאמר לא יצד כפיו הכהן הרווק הרשבה טמא על הדבר הזה והוא אומר שלא כך נהגו צם צודדים הבית יוסף נמצא כאן בין עריות כאלה בדברים לא תלמודיים רק אינ מנגים אז הוא אומר ככה ואף על פי שדבר קשה הוא חותרו מקיום עשה בכל יום בטעם שאינו בתלמוד מכל מקום כיוון שהמורחי ושיבולי הלקת כדבוה בשם רבי יצחק בר יהודה והרשבל לא נחלק ממש עליו הרוצה לסמוך על רבי יצחק ברבי יהודה אין בנו כוח למחות בידו והוא שלא יהיה בית הכנסת בשעת שליח ציבור קורא כהנים כלומר ההראה הראשונה שלבית יוסף אני יכול לצאת נגד מנהג בני אדם אומרים לי שמע מה אתה נגד רבי יצחק ברבי יהודה אני לא יכול לצאת נגד מנהג אומר אומר מרן הבית יוסף תראו עד כמה הגישה שלו שהוא לא הולך ללכת להתנגד למנהג אבלו שהמנהג לא תלמודי הוא אומר אין לנו כוח למחוט אז יש מנהג כזה אז שאיך קוראים שהוא לא שהכהן פנוי לא נשה כפיו אין מחות נגד המנהג הזה אומר הבית יוסף בבית הבאית אחר כך התקשבתי בדבר כי הוא לא שקט ולא נח אחר כך התקשבתי בדבר ונראה לי שאם יש שם כהנים אחרים שיטת עולה ואינו לא נמנע הכהן שלו הביא שתי שערות ודאי אנו נשוי ואפילו אחר נושא את כפיים אחרים ואפילו בפני עצמו נראה שעולה שכבר נתבער שכיוון שהביא שתי שערות נושא כפל בפני עצמו אף על פי שסמו אינו נושא ולא חיישנה דברי רבי יצחק בר יהודה עד כאן כלומר לא נחא שקת בית יוסף הביא חראה נוספת בדק הבית ואומר לפחות לפחות כשיש כהנים אחרים נשואים תכניס את הכהן הרוק בתוכם לא יהיה אלא כמו כהן קטן שמכניסים אותו בין הגדולים שיש כפר ולכן רבותיי בשולחן ערוך נאמר כך בסעיף מג אמרתי לכם הוא אמר אחר שבעתי מאבל נושא כפיו כלומר נכנע למנהג שכהן אבל בתוך שבעת ימים לא נושא כפיו ובתוך שבעת ימי אבלות יצא מבית הכנסת בשעת שקורי כהנים בסעיף מד הוא כותב כהן אף על פי שהוא פנוי נושא את כפיו כלומר למרות שהוא פנוי נושא את כפיו כפי ההראה של הבית יוסף בבט בית ואפילו לא בזמן שיש כהנים אחרים אלא חזר לגישה התלמודית מה פתאום לבטל כהן פנוי איך קוראים מנסיעת כפיים הגהה ויש אומרים זה אינו נושא כפיו זה אשרוי ולא אישה אשרוי ולא שמחה בא מברך יש לו להיות בשמחה ונהגו ש שנושא נושא כפיו אף על פי שאין לו נשוי שימו לב הוא אומר טעם למנהג ולמרות לכל הפלו צרישכנזים כבר יש פרצות הוא אומר ונהגו שנושא כפיו אף על פי שאין נשוי ומכל מקום הרוצה שלא כפיו אין מוחין בידו רק שלא יהיה בית הכנסת בש אשקוראים כהנים אלא שיצא מחז בית הכנסת או אומרים להם לתועדהם נהגו בכל המדינות אלו שאין נוסעים כפיים אלא ביום טוב למה בחוץ לארץ אתה לא שמחה אז מתי הכהנים עושים כפיהם לא ביום חול בטלים ממצוות עשה ורק ביום טוב הם נוסעים כפיהם משום שאז שירויים בשמחת יום טוב וטוב לב הוא יברך אבל מי שלא טוב לב לא יברך מה שאין כן שאר ימים אפילו תות שנה שטרודים בחרהורים על מחייתם ועל ביטול מלכתם ואפילו ביום טוב אין נוסעים כפיים אפילו ביום טוב אלא בתפילת מוסף תראו כמה רבותיי צמצמו ודחקו וחרסמו לא נשאר להם כלום מהמצווה הזו שיוצאים אז מבית הכנסת כבר כבר מריחים את האוכל ואת השמחה של יום טוב אז תיתן לו במוסך לשת כפיו כבר הכהן מתחיל לחיות לא יקום לך כמו מת אלא יקום לך כמו שמח ול שמח יברך יברך תמיד וכולי עכשיו רבותיי באמת תראו השירי זתים הוא מור דוד משרי שהוא אמון על מרן השולחן ערוך אז הוא ודאי הביא את ה את הדברי מרן בעניין בעניין ה איך קוראים אבל אחר שבעה ימי אבלות נושא כפיו ובתוך שבעת מי אבלות יצא מבית הכנסת שעשקור הכהנים אבל מחק את הגעת ארמה לפחות את זה הוציא כדבר ברור אבל שימו לב רבותיי לא נח ולא שקת מור דוד משקי למרות שהוא הביא דברי מרן כי הוא אמון על דברי מרן אבל לא יכל לשתוק ורק להביא דברי מרן בסתם אלא מה הוא עשה בשונה מרגיל בשונה מהרגלו הרגיל שלא יהיה עובר בשלוש העשה וטעמה ש כלומר למה הוא יוצא מבית הכנסת שלא יהיה עובר בשלוש העשה וטעמה שאין עושה כפיו תוך שבעה לפי שכל מי שעומד לברך ראוי לו שיהיה ראוי שרווי בשמחה כמו שמצינו ביצחק וכולי הלו וכן מצינו כתוב בטוב לב וכולי ובתוך שבעה או עונן אם עלה לא ירד כלומר אפלו בתוך שבעה או עונן אם עלה לא ירד וביום שבת קודש ישא כפיו ותבוא עליו ברכת השם כי הרי ביום טוב אין אבלות ורסיה אז לפחות ביום שבת קודש אפלו בתוך שבעה ימים בתוך יום שבת תראו כמה מנסה לצמצם אם עלה לא ירד בתוך שבעת קודש ודאי ודאי שיעלה אבל הנוהגים שלו לש כפיו אחר שבעה אין שום טעם למנהגם שאפלו תוך שבעה נרש נושא כלומר אבלו תוך שבעה נראש נוסא אז עוד ללכת אחרי השבעה שהרי אבל חייב בכל מצוות האמורות בתורה ואם קראו לעבלים לעלות לדוכן חייבים לעלות כיוון אפילו מדרב נן לא השקחן שלא יעלו אבל העונן ודאי אסור במדרב מדרבנן שהרי מחלל עבודה וכיוון וכן אפילו קראו לו לא יעלה זה העונן ולעניין נסיעת כפיים בבית האבל כלומר כהנים אחרים לא דווקא אבל לא מצאתי לאחד ממחברי הספרים שאומר לא יסאו כפיהם שמתם לב כמה הוא נשאר רוצה לשמור משהו על עיקר הדין לא מצ תי לאחד ממחברי הספרים שאומר לא יסאו כפיהם ואדרבה מפקפקים אפילו על העל עצמו למה לא יש כפיו וטמעתי על הדבר מה חטא יש לאותם ההולכים להתפלל במקום שמת שם המת כלומר מולד נשקי ראה בני אדם שלמדו את ההלכה הזו אמרו רגע רגע רגע בבית אבלים אין בכלל נסיעת כפיים אומרים לו אבל העבל הוא ישראלי זה מדובר בכהן שהוא לא עבל לא לו ובתעבלים אין סיעת כפיים ומורי דוד שגיד טמח ותמעתי על הדבר מה חטא יש לאותם ההולכים להתפלל במקום שמת המת אצל האבל שימנעו מהם הברכה ולכה אשר שם שימנעו לקיים מצוות עשה לברך ולתברך ונמצאו זריזים ונפסדים הם זריזים שהם הולכים ותעבלים נפסדים שמונעים מהם לקיים את מצוות השם לברך ולברך ושמעתי מפי מגידי מת שהיה מנהג לס כפיהם כלומר בעבר בתימן כולם היו עושים כפיהם לא הייתה שום בעיה ומקרוב בטילו כלומר תראו איך המנהגדים האלה תופסים תאוצה אפילו בתימן השמר השמרנים גם הם התחיל לחדור המנהגים האלה ולכן אני אומר שהמונע בכלל מונע רבים מעשות מצווה תראו איזה דברים תקיפים ולכן אני אומר שהמונע בכלל מונע רבי מעשות מצווה וקורא אני עליו חפץ וכולי ועד כאן לשונו של א איך קוראים מורי דוד משוגי דברים כדורבנות והנה רבותיי מריץ אומר את הדברים הבאים בעץ חיים הוא אומר ככה אה כהן אבל קצת נהגו שאין עושים כפיהם שמתם לב קצת לא כולם אבל מרגע שקראו שולחן ערוך קראו דברי ארמה אז גם הם מתחילים להדבק בזה אז קצת נהגו שלא לשת את כפיהם גם קצת נהגו שלא יוצאת כפיים באמת העבל. לא רק הכהן העבל הוא זה כמו מוריד שדי הוא נחשב לכאלה שבכלל רצו לבער ברכת כהנים אפילו בית העבירים אבל על ידי כהנים אפילו על ידי כהנים אחרים אוכן גם קצת נהגו שלא לשת כפיים ותעבד ואני הצעיר קיבלתי בבדורות שלפני פנינו היו נוסעים כפיים ותאובל גם האבל עצמו נושא כפיו ומאיזה טעם אם אנח לקיים ש שעשה בא כל מודין דעבל חייב בכל המצוות האמורות בתורה ואם מטעם שמחה אין זה כדאי לבטל שלוש עשה דכן מצינו דמי שאינו שמח לא ישא כפיו איפה מצאנו דבר כזה ותדע שהרי כמה דיות נשתפכו לדחות סבירת העומר שפנוי לא ישא את כפיו הוא מרמז על חזרותיו של הבית יוסף זה נקרא דיות נשתפחו ותדע שהרי כמה דיות נשתפכו חות סברת העומר שפנו לישה את כפיו מטעם דשב דלא שמחה ושוב ראיתי בפרי חדש עכשיו שימו לב מחריץ יותר ממורג משלי לא נח ולא שקט גייס לעזרתו את פרי חדש הפרי חדש הוא היה תקיף בהיר בפסיקות של מרן שלא לדעתו אינם נכונות אז אמר ושוב ראיתי בפרי חדש סע גמ שכתב על מנדא אמר דאבל לא כפיו שאין לו טען ולא שורש ועיקר כך הפרי חדש אמר על הפסיקה הזו שהביא מרן בשולחן ערוך אין לזה טעם ולא שורש ועיקר וענף החיים מורי נד שהוא כבר עלה לארץ מוקדם מעיד ואומר לכן ראיתי המנהג פשוט בעיר הקודש ירושלים ונוסעים את כפיהם בבית העבל הוא לא אומר שעבלים נוסעים כפיהם אבל נוסעים את כפיהם ואת האבל ללמדנו מורי ורבותיי שבאמת מרן קודם כל אשר אמר אני אפסוק רוב מתוך השלושה הריף הרמבם והראש לא תמיד נשאר נאמן לכללים האלה אפילו שבשלושה ש שותקים למה כי אומר הם לא אומרו הם שתקו אבל שתיכתן גם היא תורה כי אם שלושתם שותקים זאת אומרת מה עשו בזמן התלמוד עשו כפיהם כי זה כבר יום ביומו נסיעת כפן זה יום ביומו אחרת היו אומרים לנו היו מעירים לא מועד קטן לא בעקום לא מעירים שאבל לא נוסע את כפיו. זאת אומרת שיקתם של שלושה גדולי עולם אלה היא תורה ונארצו ללכת למנהג. למה? כי מרן לא הכריע הכראות תלמודיות. מרן הכריע על פי המנהג. למה הוא פסק שלושה אלה? הוא משום שהוא טוען שכבר פשט המנהג כשלושת אלה. זאת אומרת מרן כל הזמן כל הזמן צמוד למנהגים כי מכוח זה הוא הולך לפסול את ההלכות. ולכן גם כששלושה אלה לא העירו דבר וראה שנוהגים אז הוא הולך ויראה פחד להתמודד עם המנהגים. פעמים שהוא מסכים, פעמים שהוא לא מסכים, פעמים הוא מצמצם, אבל מוזר מאוד מאוד לנגוע במנהגים. ואתם רואים מצד שני שגם כשדברים כאלה מגיעים לתימן שהם יותר שמרנים, הם לא מעורבים יחד עמדות אחרות, למרות הכל, יש משקל, יש כוח לספרים המגיעים ובעיקר בכל הדברים שקשורים במהגים ועוד יותר בבתי אבלים, זה כאש בנאורת. זה דבר שמתפשט. זה שתופס ומתפשט עד כדי כך שאת מוריד מסוקים מנסה לצמצם מעריץ מנסה לצמצם מוריד נדף מנסה לצמצם למה כדי לא לעקור מצוות מןתורה לעומת יהודי תימן שמנסים מאוד מאוד לצמצם במנהגים כדי לצמד לדין התלמודי אצל אחנו אשכנזים כפי שאתם רואים על בסיס מנהגים הם פשוט עוקרים לפעמים מצרות תורה בטעמים שונים עד כדי כך שאתם רואים אבל כל 12 חודש לא ישא את כפיו וכהן פנוי לא ישא את כפיו כי לא שרו בשמחה ואלה שיושבים בחוץ הארץ מאחר ואינם שרוים בשמחה לא יסאו את כפיהם אלא ביום טוב ולא בשחרית של יום טוב רק במוסף של יום טוב שהם כבר מריחים את השמחה צמצומים איומים של מצוות עשה לתורה אלה הם שתי שיטות שונות לחלוטין אמנם מצובים לומר אלו ואלו דברי אלוהים חיים אבל לפחות לפחות מבחינתנו מבחינת מנהגנו שנדע מה הואעיק הדין ומה תופן שמנהגים לא לזלזל בנהגי הזולת אבל גם לא להחדיר אלינו מנהגים שלא נהגו בהם בשאין דעת פוסקנו נוחה מהם רבי חמגש קדש רבה