נשאלה פעם כבר שאלה האמנם נכון שמי שיצרו גובר עליו כגון לקשל באישה וכ יוצא בזה רשאי לשנות את לבושו ללבוש בשחורים ללכת למקום שאינו מכיר אותו או נניח ללכת לסרט לא יפה אז להוריד את הכיפה שלא יכירו אותו וילך למקום רחוק ויתן לייצרו את אבותיו האם יש לזה ביצוס בהלכה שיש דבר כזה או לא? ובכן, בגמרא חגיגה דף חז עמוד ראשון נאמר כך: "כל המסתכל בארבעה דברים רטוי לו שלא בא לעולם ובשלמה מה למעלה, מה למטה, מה לאחור, לחיי, אלא לפנים מדהבה הבה רבי יוחנן רבי עזר דעמר רבה משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו בנו לי פלטרין וכולי וממשיכה הגמרא ואומרת את לשון המשנה במסכת חגיגה כל שלוחס על כבוד קונו רטוי לו שלא בא לעולם שואלים בגמרא מה פירוש מה התכוון רבי יהודה הנשיא כשהוא כותב כל שלוח על כבוד כונו רטוי לא שלא בא לעולם מה היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת מי שמסתכל ב הקשת אז זה כאילו לא חס על כבוד קונו ורטוי לא שלו בעולם ובאמת דברי רבי אבא פעונים הסבר לאיזה קשת הוא מתכוון ומה ומדוע באמת אם מסתכל בקשת רטוי לו שלא בא לעולם עד כדי כך רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר ולמה עובר עבירה בסתר רטול שלו בא לעולם אומר רש"י כי הוא יוצר מציאות שכאילו הקדוש ברוך הוא לא רואה אותו וזה חוצפה שהוא עושה עין של מעלה כאילו לא רואה ברא הקדוש ברוך הוא אומר רש"י יודע הכל אצלו נגלות ונסתרות הכל אותו הדבר ואיך הוא חושב שאם הוא מסתתר האלוהים לא רואה אותו רב יוסף אמר זה עובר עבירה בסתר מסתכל בקשת וחטיב מראה הקשת אשר יהיה בענען ביום הגשם כך מראה הנוגע סביב הוא מראה דמות כבוד השם אז לפחות אנחנו מבינים שהקשת כאן האמורה היא קשת ביום הענן אבל עדיין לא ברור לנו למה באמת המסתכל בקשת רטוי לא שלא בא לעולם רבי יוסף אמער זה עובר עבירה בסתר כד רבי יצחק דאמר רבי יצחק כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רק לשכינה שנאמר כה אמר השם השמיים כיסאי והארץ אדום רגליי פירושם של דברים שהקדוש ברוך הוא משגיח בעולמו והארץ אדום רגליים זה לא כמו אלה שאמרו השמיים שמיים לשם והארץ נתן לבני אדם אלא השם משגיח בעולמו וזה שמסתתר ועושה עבירה הוא כאילו חושב שהקדוש ברוך הוא לא רואה אותו וזה עזות כלפי השם ואמר מקשים בגמרא ואומרים ואמר רבי אלעה הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים ויתעטב חורים ויעשה מה שלבו חפץ וה לחלל שם שמיים פרסיה לא קשיה הד מצא לליצרה הד לא מצא לליצרא כלומר שואלים הנה רבי אלא אמר בורש שהוא אם הוא רואה שיצר מתגבר עליו ילך למקום שלא מכירים אותו ילבש שחורים ישנה את כל הצורה שלו ויעשה את תאוות ליבו ובלבד שלא יעשה את זה מקום שמכירים אותו אז רואים לכאורה שיש התר שכשהצר גובר שעשה את זה במקום שלא מכירים אותו או בלבוש שלא מכירים אותו באמת התוספות במקום דיבור המתחיל ויעשה מה שלבו חפץ לגמרי משמע והגות הבח באות ט הוא מסביר ומגיע ואומר א דותר לו לאדם שעשה לגמרי חפצו כלומר זה התרות הוא לא יכול לעמוד תן לסוד חלגות תן לי יצר את חלקו כך שלא יעשה את זה מקום שמכירים אותו זה התוספות אבל ולא כפרש רבנו חנן אל תשלי פרקי קמל דקידושין דפרש לחס ושלום שהיה מתיר לעשות עבירה אלא כאמר ילבש שחורים וילך למקום אחר ללבישת שחורים ואחסנאות משברים ליבו ולא יבוא לידי עבירה ויוכל לעשות מעכשיו מה שלבו חפץ דוודאי אין יצרו מתגבר עליו בסוג יד שמעתא אינו משמע כדבריו זה התוספות חולקים על הרבנו חנן אל ואומרים סוגשעת אינ כמו רבנו חנאל. באמת התוספות מביאים את רבנו חנאל על קידושין כי לא היה בפניהם רבנו חנאל על חגיגה. אבל רבנו חנאל כאן על הגמרא הוא אומר זה רב יוסף אמר זה העובר עבירה הוא מסתתר מבני אדם ואינו חושש לכבודו של מקום שנסתרות לפניו כגלויות וכן רבי יצחק דאמר העובר עבירה בסתר שנמצא גונב דעת הבריות ואינו חושש לכבודו של מקום ומקשינן איני כי העובר עבירה בסתר יותר הוא רע מן העובר בגלוי כי הרי העובר עבירה בגלוי הוא עס פנים אבל טיפש אבל אדם אשר עושה עבירה בסתר עוד יותר חמור הוא כאילו מציר שהקדוש ברוך הוא לא רואה אותו בהתניה רבי אלעייה הזקן אומר אם רואה אדם שאצלו מתגבר עליו חס ושלום של אזקן התיר לעבור עבירה הכלל אלא כך ה מר אם ראה אדם שאצרו מתגבר עליו באכילה ובשתייה ובמיני זמר שימו לב למה רב למה הוא הפנה את זה לא לעבירה מינית אלא לאכילה ושתייה ומיני זמר וכך הריף והראש מועד קטן כוונו את זה והפנו את זה לעניינים אלו ולא לעבור לבנה רק שודוס אכילה שתייה מיני זמר הוללות ומתראה שמה שתקר ויבוא לידי עבירה, התיר לו ללך למקום אחר ולבש שחורים כל זה לשבור את יצרו לא להתיר אלא לשבור את יצרו שהאכסניה ליבו שבור כדאמרינן קלבה בלאומתה שב שנין לא נבח כלומר כלב שהוא לא באזור שלו שבע שנים לא נובח כל הגבורה שלו זה באזור שלו וכיוון שעושה כן ליבו נשבר ונמצא ונמצא נמנע אליו. אבל לעבור עבירה או אפילו שתיית יין במיני זמר שמרגיבים לשמחה אסור. בכל שכן משהו למעלה מזה זה בחוללות בסרטים אבל כל שכן משהו למעלה מזה והוא דלומטי קיף לליצרא ובאמת כפי שאמרנו הרמבם לא מביא את דברי ה איך קוראים את דברי הגמרא אלו להלכה וכן השולחן ערוך לא הביא את הדברים האלו להלכה ולא עוד אלא כאמור רבנו חנן אל במפורש מסתייג רבי הגאון מסתייג התוספות הם אשר נותנים את זה לכיוון שכאילו היתר בנסיבות כאלה בבחינת הרע במעו אבל שאר הפוסקים ראשונים ואחרונים הסתייגו מלהבין את זה כאילו יש הטר אלא רק הצאה הצעה לאדם אם הוא רואה שהיצר שלו יותר מדי מתגבר עליו שיכניע אותו על דידה למרחקים על ד שינוי לבוש כי אזאדם יאמר אוי ואבוי לי גם אני לא במקומי תראה איך אני כבר השתניתי בלבוש אני מדרדר מטה מטה כל הדברים האלה יש בהם איזה מסר לאדם שמה יקנה אבל לא היתר לעשות את הדברים האסורים כאן אנחנו מגיעים לנקודה מאוד מאוד מעניינת יכולת המיון בין אגדה ומוסר מצד אחד לבין הלכה מצד שני באמת התוספות הרבה פעמים אנחנו מוצאים את זה בדבריהם שמסבירים אגדות כפשוטם ולא אחת הם דנים בענייני אגדה לענייני הלכה ועוד שהכלל הוא שאין לימדים הלכות מן האגדות כך נאמר בב בטרא דק ל עמוד ב ושני האגדות יש להם דרכי פרשנות מיוחדים במינם והרבה מקרים הם אינם מתפרשים כפשוטם ולכן צריכה להיות זהירות בהבחנה בין אגדה במוסר מצד אחד ובין הלכה מצד שני שאם לו כן אנחנו באים הנה איך קוראים לעניין הקשת הרמבם לא הביא שאסור להסתכל לקשת למה כי הרי הוא יחד עם העניין הזה של האדם אשר א לא מתגבר על יצרו. כלומר, יש כאן דברי אגדה ודברי מוסר לכן הרמב"ם לא הביא אותם להלכה. יש פוסקים שהביאו את העניין הזה של איסור להסתכל בקשת. אנחנו מוצאים שבאמת בגמרא כאן במסכת חגיגה שעל שלושה דברים שלא לא מסתכלים אין מסקרים הנה כך נאמר אה דרש רבי יהודה ברבי נחמן מתורגמני דרשקיש כל המסתכל בשלושה דברים אינף כהות בקשת ובנשיא ובכהנים בקשת החטיב מראה הקשת אשר יהיה ועמן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד השם בנשיא דחתי ו נתת מאותך עליו המסכן בכהנים בזמן שבית המקדש קיים שהיו עומדים על דוכן ומברכים את ישראל בשם המפורש. אז קודם כל לא מדובר על הכהנים הרגילים שלנו אלא הכהנים בבית המקדש שמברכים את ישראל בשם השם המפורש והיו אומרים את זה בלחישה והיה רוצה לדעת איך אומרים מה אומרים כלומר אנחנו רואים דבר מעניין מאוד הרמבם אומר באמת שלא יסתכלו בכהנים כדי שלא יבלבלו אותם כי אנחנו מוצאים בגמרא מגיבה דיון על העניין של מומים בכ נים אם הם נוסעים את כפיהם כדי שלא יסיחו דעתם את זה הוא נתן להלכה כי יש לזה מקור אחר בהלכה מסכת מגילה שזה מקור הלכתי מובעק אבל לעניין הסתכלות בקשת רבנו לא הביא ועניין שאינב כהות מהמסתכל על הכהנים רבנו לא הביא למה כי אלה עניינים אגדיים ומוסריים לא שיש לזלזל בהם אלא צריך לדעת את טעמם לכן אם אין יודעים את ה את הלשונות האגדה והמוסר יכולים לגרום לבלבולים גדולים. המסתכל בקשת. יכול רבנו לומר שהכוונה שהמאחר והקשת מזכירה עוון. אם מגיע הדור למצב שכבר מענישים אותו וכולי והקדוש ברוך הוא כאילו ראוי לתת מבול. אז מתבונן בענייני מידותיו של הקדוש ברוך הוא והדין השמיימי. שאז יכול האדם להשתבש צדיק ורע לו רשע וטוב לו אז יכול להשתמש האדם עיניו כות אז המסתכל בקשת זה התבוננות במ שהקשת מסמלת בעניין של השגחת הקדוש ברוך הוא בעולם השגחה על הכלל השגחה על הפרט זו דרך דרך מסוימת איך להסביר את ה את האגדה הזאת אבל המסתכל בכהנים מה נפשך אם זה בגבולים כמו שרבנו אומר משום מסכת דעת ואם זה בבית המקדש בגלל הרצון שלו להתחכות אחרי שם השם המפורש זה לא נתן לו כל האדם אז אמרו חכמים אין הבקאות שהוא יכול להשתבש בדברים האלה אבל לא שזה בפה על כך מכאן אנחנו לימדים שבאמת ובנשיא למה המסתכל בנשיא אין אבקרות שוב מה השאלה היא מה זה הסתכלות על הנשיא האם חס ושלום רואה האדם בנשיא את ראש המלכות בעל יכולת להוציא להורג לחון בני אדם ואז חלילה חלילה שמע אולי כוחי ועוצמתי שתרבבו בעניין הזה יתחקו את מלכות שם שמיים כי לא כולם מסתכלים אותו דבר יש בני אדם מסתכלים על הנשיא ואומרים ברוך שחלק מכבודו לבצר אדם ורואים את הכל כפוף למלכות שמיים ויש כאלה שדוחקים את השכינה שרואים כוחי ועוד צמדי אז הסתכלות בנשיא עם הסתכלות לא נכונה יכולה לשבש את הדעות וזה אין כעות אז כאן אנחנו רואים דרכים מיוחדות איך לבאר את הדברים עלבה דרבנו באותה הזדמנות כאן המקום העיר באמת שיש מכון שליד מרכז הרב שנקרא איך קוראים מכון הלכה ברורה וברור הלכה כידוע הראיה קוק זכר צדיק לברכה גאון היה גדול בהלכה באגדה בהגות והוא התחיל במפעל חשוב מאוד את הגמרא הוא כתב ליד הגמרא את ההלכה הברורה כדי לגרום שהלימוד יהיה עלבה דל חטאה וכמספח היה כותב את המקורות ואת הראשונים ואת האחרונים של ההלכות שיטות השונות אלא שהוא לא הספיק את הכל קמו תלמידיו ותלמידי תלמידיו ועשו מכון באמת ראוי לכל שבח שהם ממשיכים את ההלכה הברורה וברור הלכה על מסכתות הש"ס זה דבר נפלא וחשוב מאוד וישאר כוחם והנה מסכת חגיגה שהיא מרובה באגדות ונוסף לבירור הלכה הוסיפו לקט על האגדות לקט באורי האגדות אבל כל כך מצאר הדבר שהם באמת מלקטים מכל מיני דרשנים וחכמים שונים ראשונים ואחרונים אבל מה משום מה לא הקדישו מחשבה לעיין בהרמבם שהרמבם כותב שהוא רצה לכתוב ספר אגדה ועסוף הוא לא כתב סבר אגדה הבליע אותו במורא נבוחים ויש שם הערות חשובות מאוד איך לבאר את האגדות אגדות מאוד מאוד סתומות ואם אילו היו מקדישים צוות של חכמים שילמדו את המוראים מבחרים הלכה וילקטו משם בשביל האגדות אז היו באמת מול או ביחד עם כל המקורות שהביאו במקורות מאוד מאוד חשובים היו מביאים שלענק הגדול הזה המאור הגדול הזה הלא הרמבם אז היו באמת הבריות מרוויחים עוד הערה חשובה מאוד איך קוראים מתורתו של הרמבם על האגדו אבל אפשר שאולי באמת במהדורות הבאות ישמעו ויסכילו ויבינו שחבל חבל שלא יגיעו גם אל האוצרות הלאומיים של רבנו על פירוש הגדול רבי חמ