אם יהודי שהוא מחלל שבת נקלע לבית הוריו תוחלול שבת כמובן והביא עמו אוכל שהוא קשה למהין בוודאות גמורה כגון שזה ארוז ומותג קשה למהטרין אבל הבעיה היא שהוא הובה תוך חילול שבת, דהיינו עם הנסיעה. האם ניתן להשתמש עם אותו אוכל או אסור להשתמש עם אותו אוכל? ובכן, רבנו כותב ברק שישי מהלכות שבת, הלכה כג והלכה כד. ישראל שעשה מלאכה בשבת, כלומר יהודי שעשה עשה מלאכה בשבת. אם עבר ועשה בזדון, אסור לו להנות באותה מלאכה לעולם. ושאר ישראל מותר להם להנות בהמוצאי שבת מיד. שנאמר ושמרתם את השבת כי קודש היא. היא היא קודש ואין מעשה הקודש. כיצד ישראל שבשל בשבת ומזיד למוצאי שבת. יאכל לאחרים. האוכל הזה שנתבשל ביום שבת ומזיד יאכל לאחרים. אבל לא זה שבשל בשל עצמו לא יהיה אחל עולמי. ואם בשל בשגגה למוצאי שבת יאכל בין הוא בין אחרים מיד וכן כל כיוצא בזה. כלומר קודם כל ברמת העיקרון היא קודש ואין מעשה הקודש. ואז גם דברים שנעשו ביום שבת אז ברמת הדין הם אינם נאסרים להאכל לא ביום שבת ולא מוצאי שבת אבל ברמת הקנס ברמת הענישה חכמים כנסו הענישו ואמרו אם אדם עשה את זה בזה במזיד בשל במזיד ביום שבת אז לא זה אסור עולמי לאחרים מותר במוצאי שבת כמובן מדובר כאן שהכל כשר ומהדרין והכל הבעיה היא חילול שבת אחרת אין על מה לדבר בכלל ובכן ולאחרים מיד מוצאי שבת ואם הוא עשה את זה בשגגה אזי בין לו בין לאחרים במוצאי שבת מותר ממשיך רבנו וכותב פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג יאכלו בשבת שהרי לא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו ומזיד לא יכלו עד מוצאי שבת. כלומר, אם אדם הוציא פירות מחוץ לתחום, זה איסור והחזיר אותם. אז אם זה בשוגג, אפילו הוא עצמו יכול לאכול מאותן פירות, אבל אם זה במזיד, אז לא אוכלים אותם אלא עד מוצאי שבת. במשמע לכאורה שמדובר על העבריין עצמו, לא על האחרים. ורבנו אומר שהרי לא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו. כי בישול הוא משנה את ה את האוכל, הוא מבשל, נעשה שינוי בגופם או למשל תוחן או למשל או למשל אם אדם כוטף פירות ביום שבת לכאורה יש שינוי בגופן של הפירות ולכן בדבר זה מחמירים שאפלו לאחרים אסור ביום שבת אבל במוצאי שבת מותר לאחרים נחלקו הפוסקים אם באמת האיסור גם כשנתן בשביל אחרים כלומר אם למשל אדם בשל בשביל אחרים לא רק בשביל עצמו אלא בשביל אחרים האם האחרים אסורים בדבר הזה לגמרי כמו לאותו אדם עצמו מכוח אותו עונש, אותו קנס, או שמה נאמר לא רק לאדם עצמו זה אסור. נחלקו הפוסקים בעניין זה. אבל נראים הדברים כשאנחנו לוקחים את העקרונות המשתקפים בדברי רבנו אלו ובתחשב בעובדה שגם מרן פסקי קודש ואין ואין א ואין מעשה הקודש. וכן שהוא פסק גם גם כן לגבי הפירות שיצאו מחוץ התחום הביא אותה להלכה בסימן תה לכן נראים הדברים כך שבאמת אה אם אדם הביא אוכל כשר למהדרין רצוי מאוד מאוד שלא להשתמש בו על צד החינוך מדוע משום שסוף סוף מה יגידו הנה הוא בא ביום שבת וזוהי פרצה גדולה מאוד אבל אם אין יודעים של מי זה מי הביא נראים הדברים שאם חסר להם למשל חלות לשבת חסר נניח כן או משקאות שהם כשרים כאמור למהדרין וחסר ויש אנשים ויש אורחים אז נראים הדברים אם הדברים נעשים צניה אזי לאותו אדם לאותו אדם אין להגיש מאותו דבר שהוא בא אם הוא מזיד אבל אם הוא שוגג ואני לא מניח שהוא שוגג בנסיבות כאלה שנוסעים בשבתות בעבותינו הדברים כבר לכאורה מפורסמים אבל מאחר ולא נעשה שום מעשה המשנה את גופו של המאכל או של המשקה אלא הוא עשוי מאליו כבר מקדמת דינה והוא ממותג וארוז בכשרות למהדרין אז אם הדברים שלאחרים מותר לאותם בני אדם לא וכאמור לעשות זאת בעצה בלי פרסום כדי שלא יהיה תהיה פרצה שקורת לגנב במרכאות דהיינו שילמדו מהם שלכאורה אולי חס ושלום יש להקל ראש בדברים האלה ואז גם לא ידעו להבחין בין דברים שנעשה מעשה בגופן ונעשה שני בגופן ובין דברים שלא נעשה מעשה בגופן דרך אגב הבעיה הזו שהיא לא נחלתנו היום בלבד אלא כי נחלתם של חיילי צהל מקדמת דילה שהם נמצאים חיילים נמצאים בעמדות מרוחקות ומגיעים עם האוכל ומחלקים להם אוכל ביום שבת ואוכל שולחן מערב שבת לחלוטין וכל הבעיה היא בהשעה שמשיאים את זה מערב שבת ורוצים שזה יגיע כאוכל חם אבל כמובן מן התנורים שנעשו מערב שבת הכל בסדר רק זה נמצא בצידניות ומחלקים לחיילים ו זה נכון מאוד שאנשים שהם ממש מדקדקים במצוות אז משתמשים ביום שבת מנצבות כאלה במנות קרב אבל חיילים רגילים שלא רוצים ביום שבת להסתפק במנות קרב אזי התירו בנסיבות כאלה במיוחד ששם בצבא עוד יש היתר בגלל שהצורך לקיים את הקו את קו ההגנה הקדמי וצריך לחזק אותם שלא יחסה להם דבר ותאמור מאחר ולא נעשה מלאכה בגופם סומכים על הפוסקים האומרים שכל שלא נעסמלאכה בגופו וכיוון שזה צורך בטחוני וזה גם לא למשיאים עצמם אלא לחיילים שנמצאים על הקו שמחו והתירו גם לאותם חיילים להשתמש באותו אוכל שהגיע ממרחק תביא לחמה רבי חניה בעשבי ח