אל השואל, האם יש מצווה להדר במצוות? ואם כן, האם יש שיעור עד כמה צריך האדם להשקיע בהידור מצווה? ובכן, התשובה היא לכל הדעות יש מצווה הידור במצוות, אבל ועוד שהשולחן ערוך הביא שיעור להידור מצוות עד שליש מהשיעור המצווה הקשרה הרי הרמבם לא הביא שיעור עד שליש במצווה והשאלה היא האם יש מקור לשולחן ערוך שהביא שיעור עד שליש במצווה ואם יש לו מקור תלמודי. למה הרמבם התעלם ממנו? ואמנם יש מקור תלמודי שמנו למד השולחן ערוך שצריך להדר במצוות עד שליש במצווה. נאמר בגמרא בבקמה דף ט עמוד א' עמוד ב. אמר רבי זרע אמר אב הונה במצווה עד שליש. שואלים בגמר מה היא שליש למה מה שליש ביתו אלא מעתה היא התרמה לתלת המצווה לטב לחולה בתה עלה על הדעת שבשביל שלוש מצוות יפסיד את כל הבית שלו אלא אמר רבי זרא בהידור מצווה עד שליש במצווה ויש כאן הבדל בין רשי בין תוספות איך להסביר מה זה עד שליש במצווה כלומר יש פירוש שאומר אם המצווה הרגילה עולה סכום מסוים ו אידור מצווה יותר אז אתה משקיע באידור מצווה עד שליש יותר מנקרן ויש עוד פירוש נוסף אחר אבל בין כך ובין כך פחות או יותר זה סובב את העניין סובב עניין כזה ממשיכה הגמרא ואומרת באי רב אשה שליש מלגב או שליש מל ובזה שימו בתיקו וסיפרו בגמרא הבבלבית במערב העמרה כלומר בארץ ישראל אמר משמד רבי זה רבי זרא שאמר עד שליש במצווה אז נאמר בארץ ישראל משמוד רבי זרא שהכוונה שלו היא עד שליש משלו מכאן ואל אחד דג זה משל הקדוש ברוך הוא פתחו בדברי רבי זרא עם משמעות הלכתית ושימו בדברי רבי זרא עם משמעות אגדית והנה מרן מביא בהלכות אור החיים סימן תרנ סעיף א' אם קנה את רוג שראוי לצאת בו בצמצום כגון שהוא כבצה מצומצמת ואחר כך מצא גדול ממנו מצווה להוסיף עד שליש מלגב בדמי הראשון כדי להחליפו ביותר נעה יש מי שאומר שאם מוצא שני אתרוגים לקנות והאחד הדר מחברו הנה מרן מביא את שני הפירושים יקח האדר אם אין מיקרים אותו יותר משליש מלגב בדמי חברו זה אלה הם דברי מרן על בסיס הגמרא בבוקמה הגה ומי שאין לו אתרוג או שאר מצווה עוברת אין צריך לבזבז עליה הון רב זה הרמה אומר מוזר שדווקא ארמה כאן כאילו מוטת אל תבזבז יותר מדי או כמו שאמרו המבזבז אל תבזבז יותר מחומש עוד נגיע לתקנה החשובה הזאת אבל מצווה עוברת ודווקא מצד עשה אבל לא תעשה יתן כל ממונו קודם שיעבור. אלה הם דברי ארמה. רבנו הרמב"ם מביא בהלכות לולב פרק שביעי, הלכה שביעית שצריך ל איך קוראים? שמוסיפים בנוי שללאב משום נוי. כלומר דואגים לנוי מצווה. אבל רבנו לא הביא שמצווה להדר ושצריך עד שליש במצווה. זה לא. אנחנו מוצאים דברים נפל. ומופלאים בדברי רבנו על מצוות ההדור. בסוף פרק שביעי הלכות ייסורי מזבח הוא מדבר על השמנים על המעלות של השמנים. יש דרגות דרגות של שמנים אז הוא אומר כך מאחר שכולם כל השמנים כשרים למה נמנו? למה הביאו את הסוגים הסוגים השונים לפי מעלותיהם? לדע היפה שאין למעלה ממנו והשווה והפחות שהרוצה לזכות. תשמעו את הדברים הנפלאים שרבנו יחוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קורבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו מין שיביא ממנו הרי נאמר בתורה והבל הביא גם הוא מבכורות צונו ומחלבהן וישע השם אל הבל מנחתו כלומר דרך עבודת השם שאדם לא עושה טוב על הקדוש ברוך הוא כשהוא מעדר במצ אלא הוא מכופף את יצרו הרע כדי להראות שאין לו בעולמו אל עבודת השם שזה המעלה הגדולה ביותר ואז החידור מצווה זה דבר מובן מאליו והוא הדין אומר רבנו בכל דבר שהוא לשם האל הטוב שיהיה מננאת הטוב אם בנה בית תפילה ינאם מבית ישיבתו האכיל רעב יאכיל מן הטוב והמתוק שבשלחנו ולא יתן לו איזה דבר הכי פחות כיסא ערום יכסה מן הייפש מכסותו הקדיש דבר את דבר יקדיש מפשנחסיו וכן הוא אומר כל חלב לשם כך יוצא ועוד יש דברים נפלאים דברי מורי בהקשר של ההלכה הזו אבל אין כאן המקום להעריך ולהרחיב יוצא שרבנו כן הביא את העניין של הידור מצווה ואפילו בעוצמה מרובה אבל פלא פלאים שגמרא מפורשת בבקמה לא בא לל ידי ביטוי בדברי רבנו להלכה שבהידור עד שליש במצווה לעומת זאת אנחנו מוצאים בדברי רבנו בפרק שמיני בסוף הלכות ערכים וחרמים א הלכה יג שזה הסוף לעולם לא יקדיש אדם ולא יחרים כונחסיו כל זה הקדש חרם קודשים והעוסק זה עבר על דעת הכתוב שהרי אומר מכל אשר לא ולא כל אשר לא כלומר אדם אשר מתלהב מטרימים בית הכנסת לשם בית כנסת לשם מקדש לשם כאלה דברים מתלהב נותן את כל הנכסים שלו זה טיפש הוא מזיק בעצמו איך איך הוא יחיה אלא מאשר לא מכל אשר מכל אשר לו לא הכל כמו שאמרו חכמים ואין זו חסידות אלא שטות שהרי זה מאבד כל מונו והצטרך לבריות. ספרו חכמים על רבי עקיבא, על גדולי עולם שנתנו את כל העולם להקדש. השיבו זה היה בשעת מיתה, כבר אין לו מה להפסיד, כבר עושה חשבון למי אני אתן? מה אני אתן? כבר נתתי לילדים שלי, ברוך השם די ביותר, עכשיו אני נותן את זה להגדס. זה משהו אחר. אבל א אם מדובר שעדיין בחיים מה אתה מבזבז את כל נכסיך אפילו להקדש? מה אתה מבזבז? אדם זה אדם צריך לדאוג לפרנסה שלו, לקיום שלו ואין מרחמין עליו. ובזבח היוצא בו אמרו חכמים חסיד שותה מכלל מבלי עולם. אלא כל המפזר ממונו במצוות לא יפזר יותר מחומש. אתם רואים אדם שמשקיע במצוות אומר רבנו במצוות. מפזר אמרנו במצוות. לא אמר רבנו בצדקה אלא ב מצוות לא יפזר יותר מחומש ויהיה כמו שציבו נביאים מחלקל דבריו במשפט בין בדברי עולם בין בדברי תורה אפילו בקורבנות שאדם חייב בהן הריחס התורה על הממון ואמרה שיביא כפי מסת יד קל וחומר לדברים שלא נתחייב בהן אלא מחמת נדרו שלא ידור א שלא שלא ידור אלא
שלא ידור אלא כראוי לו ונאמר איש מתפנת ידו כברכת השם אלוהיך שנתן לך שימו לב שרבנו אומר בין בדברי עולם בין בדברי תורה מה זה בדברי עולם דע לבוש בית דברים של חולים אל יהיה משוגע והבזבז אלא בזת במינון בשיקול דעת א' לא להתראות יותר מדי שנית נחסיך מחר מחתים תרך אותם אין אתה יודע מה ילד יום זה בדברי עולם ומורי מכוון לאלכות דעות פרק חמישי הלכה הלכה עשירית תלמיד חכמים מחל דבריו במשפט ומה זה בין בדברי תורה אומר מורי בערק כ אפשר כוונתו מה שכתבו בדברי תורה להידור מצווה שאמרו עד שליש במצווה אלא מה שכאן מורי שתן ולא פירש ואולי דבריו הסתומים עלולים להטעוד אותנו למה הרמב"ם לא אמר עד שליש אם באמת זו הכוונה ו באמת זו הכוונה של רבנו אבל למה הוא לא אמר עד שליש? הרי גמרא מפורשת בבקמה כתוב עד שליש באמת רבותיי בגמרא כתובות דף נ עמוד א' מובאת תקנת אושא שאל המבזבז על יבזבז יותר מחומש תרשו המפרשים שהכוונה מבזבז לעניים המבזבז לצדקה והרמבם באמת הביא במתנות עניים שהיה להיבזבז יותר מחומש בעניין כספי צדקה אבל ראינו שרבנו הוא אומר בסוף הלכות ערכים בין בדברי עולם בין בדברי תורה אליבזבז יותר מחומש משמע שבכל המצוות ולאב דווקא בענייני צדקה באמת מי שמעיין בירושלמי ופאה פרק ראשון הלכה ראשונה רואה שהביאו שם באמת שבהתחלה חשבו שבשביל להדר במצוות משקיע המון וגם שם תמרו מה יבזבז את כל את כל כספיו בשביל המצוות, מה ישאר לו? אבל בהתחלה היו בני אדם מחדרים. אמרו בגמרא בבלי כפי שאתם רואים מה הכוונה שליש במצוות הכוונה שכל מצווה שליש מנחסיו. הרי תוך שלוש מצוות גמר את הבית שלו ולא יהיה לו עוד בית זה עלה לדעת. בהתחלה הייתה התלהבות עצומה עד שבאושה התכנסו ותיקנו תקנה שאדם צריך לחלקל את מעשיו ולא בייצבז. יום חומש לא רק בצדקה לעניים אלא בכל המצוות ואז מה יוצא רבותיי תראו באיזה חוכמה עוד תטטו לנו בבלי את מה שאמרו כמעט במפורש בירושלמי בירושלמי נתנו להבין שמה שהיה פעם שהיו משקיעים באידור מצווה הרבה זה לפני התקנה של אושע אחרי התקנה של אושע הכלל המוביל וזה מה שהרמבם מביא היה להבזבז יותר מחומש זה הכלל המוביל עכשיו בגמרא בבלי אמרו שרבי זרא שאמר עד שליש במצווה שמשמעותו הלכתית עשו את זה משמעות אגדית אתה אל תדאג אתה שליש משלך שני שליש משל הקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא ישלים כלומר איזה מין עדות תמריץ הבטחה אל תפחד שאם אתה מוציא משהו בשביל מצווה כאילו אתה מחר מחרתיים תמוט לא תוציא בשצות אל תדאג השם יברך אותך אבל לא אמרו שליש ב ממון לא אמרו שליש בממון ובגלל זה הרמב"ם לא פסק שליש בממון למה תעשו חשבון אפילו לפי הפירוש של ה של השולחן ערוך שהוא אחד הפירושים שהוא אומר הנה יש לי אתרוג עולה כך וכך ויש לי אתרוג מהודר יותר עולה יותר אז אומרים אם האדרוג המהודר עולה בשליש יותר מהאתרוג הקשר אז אני משלם שליש יותר בשביל להדר אם נעשה ישבון רבותיי בכל מצווה ומצווה שהאדם צריך להשקיע שליש יותר מהקרון אז בעצם בשר הכולל של בשר הכולל זה חורג מהתקנה של חמישית בן חזר כי זה לא היחס היחס הוא לא שליש אלא חמישית ולכן הרמבם לא הביא את הגמרא בבא קמה להלכה כי הגמרא בבא קמה היא לפני תקנת אוה אחרי תקנת אוה כבר דברי רבי זרא שהסברו אך ורק מובן די אל תדאג בקיום המצוות אבל לעולם לעולם בין בדברי עולם בין בדברי ממון המבזבז על מבזבז יותר מהחומש זה הכלל המוביל לסיכום עליבד רבנו הידור מצווה הוא דבר מאוד מאוד חשוב אבל לעולם יש שמתאדם את עצמו את יכולותיו ולא יבזבז יותר מחומש זה לפחות לפחות הכלל אבל לעולם יש ש אדם את עצמם למה צריך האדם להתקיים בכבוד ולא יזדקק לבריות حنف