מברכים שבע ברכות גם כשלא אכלו סעודה. כבר אמרנו שכולם מסכימים שמברכים שבע ברכות בעת החופה גם בלא סעודה. כי השבע ברכות הללו יוצרות או הם יסוד של החופה. שאחר כך זה מסתיים לפי רבנו לפי המנ ג ביחוד ובמקרה זה מברכים שבע ברכות גם אם לא סעדו אבל משם ואלך לאחר שכבר נהיתה חופה ויש לנו כבר חתן וחלה לא רק מאורסים לא רק מקודשים אלא נישואים אז מברכים ברכת חתנים לפי רבנו רק בתנאים הבאים ואחת התנאים הם סעודה. בפרק שני מהלכות ברכות הלכה ט בבית חתנים מברכים ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם שמ שמנו לב בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם יוצא שהברכת חתנים לא מבעיה שבע ברכות אלא אפילו הברכה האחרונה לא יברחו אותה אלא אם כן סעדו ואין סעודה אלא במקום שיש ברכת המזון וכך גם מרן פסק בשולחן ערוך אבן העזר סימן סב סעיף ד' אין מברכין ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים ובני חורין וחתן מן המניין בין כשאומרים אותה בשעת נישואין בין כשאומרים אותה אחר ברכת המזון אבל כשאין אומרים אחר ברכת המזון אלא ברכת אשר ברא אינו צריך עשרה וכולי. זה עניין של העשרה. זה כבר מחלוקת בין מרן ובן שיטתנו בשיטת רבנו שגם הברכה אשר ברא לעולם רק הם עשרה כמו כל השבע ברכות. אבל הוראנו לדעת שהשולחן ערוך פוסק שבאמת אין שבע ברכות אלא אם יש סעוד. שמברכים עליה ברכת המזון. ולכן בעקבות השיטה של מרן השולחן ערוך אז הילקות יוסף כנאמנים לפסקי לפסקי מרן אז הוא כותב את הדברים הבאים בסובע שמחות פרק 17 אכה י עמוד רשותט עם כל המסובין אכלו פת הבאה בכסנין עוגה אין לברך ברכת חתנים כלל שאין מברכים ברכת חתנים אלא אחר ברכת המזון ואם היו שם 10ה ושבעה אכלו פת הבאה בכסנין שיעור שאחרים קובעים עליו סעודה שהוא 72 דרהם יכולים לברך שבע ברכות כשקיימים התנאים הנזכרים לאל. ונכון שגם השלושה הנמצאים שם יוכלו על כל פנים כזית פירות וכיוצאה להצטרף עמהם. כלומר בשביל שיהיה חיוב בשבע ברכות או אפילו ברכת חתנים יש צורך שרוב מניין ובניין שבעה מתוך עשרה יו ברכת המזון לא מבעיה כשאכלו פת אלא גם כשאכלו פת הבאה בכסלין בשיעור של קביעת סעודה אז ורק אז יכולים לצטרף איתם שלושה שלא אכלו פת או לא אכלו פת הבא בכסים בשיעור קביעה או אפילו אכלו כזית פירות אז הם מצטרפים יוצא שאם הולכים מבית הכנסת ביום שבת לבית החתן ושם עושים קידוש ו מכבדים אותם בעוגה וכל אחד אכל מעט מאוד עוגה רק טעימה ומברכים שבע ברכות כמנהג אחנו יהודי שרעב אז לפי מרן ולפי הרמבם אין בסיס למנהג הזה ומהו הבסיס בכל זאת למנהג שלחנו יהודי שרב שמברכים שבע ברכות גם בלא סעודה את זה אנחנו מוצאים דווקא בדברי מהריץ מהריץ בשאלות ותשובות עולה צדיק חלק ג אה סימן רנב אז הוא מתוך דבריו משמע שהנהיגו מנהג כזה שהיו הולכים ביום שבת אחרי שחרית, אחרי סעודה בתימן, בצנעה, היו הולכים לא לבית החתן. היה להם איזה מין גן מיוחד, מיופה, מקושט, ושמה היו יושבים, סועדים, כנראה ג'עלה וכולי וולכים שבע ברכות גם בלי סעודה. והוא אומר שזה היה מנהג קדמון וישדו אותו את המנהג הזה. וכן, בדבריו בעץ חיים משמע שחזרו וישדו את המנהג הזה בסדורו עץ חיים והוא מלמד זכות על המנהג הזה באמת רבותיי לכאורה החינו ידי שרעב בוודאי ודאי מכוסים על בסיס העדויות של מהריץ כי אכן היה מנהג כזה בתימן למרות שזה נגד הרמבם ונגד השולחן ערוך אבל ראו זה פלא יהדות צנעה אשר הכירה את מחריץ ואת כתביו בטח את סידור עץ חיים אבל גם את שאלות ותשובות פול הצדיק כי מורה הוראב וצנאה הכירו את הספרים האלה ועינו בהם הגו ולמרות הכל עינינו ראו ולא זר כאן בארץ הקודש כבר משנות ה50 שאיננו ראו ולא זר שהיו כים לסעוד סעודת שחרית ביום שבת של החתן דהיינו שבת החתונה אז חללו שהלכו לבית החתן לסעוד אז הללו ברכו את ברכת חתנים בבית החתן כי הם אכלו שם ממש סעדו אבל רבים רבים אשר הלכו לביתם סעדו בביתם ובאו מה שנקרא ג'עלה לבית החתנים ולא חזרו בסוף הג'עלה לברך ברכת חתנים למרות שכבר התנתקו מן הברכה הקודמת מאחר וכבר ברכו ברכת המזון וברכות ברכת חתנים תוצאה מכך והג'עלה היא בבחינת דבר חדש מעולם לא ראינו שברכו שבע ברכות על הסעודה על הג'עלה הזאת יתרה מזו איננו ראו ולא זר שבסעודה שלישית, כיוון שסעודה שלישית גלשה אל תוך הלילה והועיל וגם לתימן כבר חדרה שיטת התוספות ששמכו על השבת כפנים חדשות וברכו שבע ברכות ביום שבת מבלי לברר הם היו פנים חדשות כי שמחו על הדעה הזו שהשבת היא חדשות. אז אפילו הללו ששמכו על שיטת התוספות, הרי לפני שהיו מברכים את ברכת המזון אחרי סעודה שלישית בלילה, היו שואלים אם יש פנים חדשות, כי כיוון שהשבת בפועל כבר יצאה, כבר לא יכולים להסתמך על שיטת התוספות שהשבת היא נחשבת פנים חדשות. והיו כאמור מברכים רק ברכת חתנים רק אם יש פנים חדשות בעוד שלפי עדות מהרית בסעודה שלישית כדי לא להפסיד את שבע ברכות אחרי הג'על בסעודה שלישית כשרואים שהיא זולגת ונמשכת אל תוך הלילה אחרי הדש בסעודה השלישית היו מברכים שבע ברכות ואחר כך סועדים ואז כבר לא אכפת להם אם אין פנים חדשות כי כיוון שכאמור כבר הקדימו לברך את השבע ברכות על הג'עלה ועינינו ראו לו זר שאף אחד מגדולי המורים בארץ ללא הבדל ללא הבדל בגישתם במנהגיהם לא נהגו את המנהג הזה ולפי כך לענו דעתי יש בדברי מהריץ כדי ללמד זכות הללו שהמשיכו לנהוג את המנהג הזה דור לדור אבל הללו שהתנתקו כבר מןמנהג אף על פי שיש לנו עדויות שהיה מנהג כזה מאחר והמנהג הזה זה לא מצוות עשה לנהוג כן אלא שמי שנהג כן יש לו על מי לסמוך יכול להיות שהיה היו שיקולים גדולים בזמן גלות מה הואזה לאפשר את אמירת ברכת חתנים גם בלי סעודה אולי המצבים לא אפשרו שתמיד לשעוד איננו יודע צריך לבדוק את הדברים היטב היטב אז הואיל וכן בין כך ובין כך אנחנו ראינו את גדולי המורים כאן בארץ זהלא הבדל לא נהגו בעקבות הדברים האלה של מהרית ואם כן אנו אין לנו אלא את פסקי הרמבם ומרן שאין לברך ברכת חתמים אלא אם כן צעדו סעודה שיש בה ברכת המזון ולא ברכת המזון אין לומר ברכת חתנים למרות דבריו הברורים של מעריץ הן בתשובתו והן בסידור עץ חיים על כגון זה ורק על דרך המשל ועל דרך הדימוי אז ניתן לומר שמה שנאמר במסכת אדיות בפרק חמישי משנה ו' ומשנה ז' על עקביה בן מהל נאמר כך עקביה בן מלל העיד ארבעה דברים אמרו לו עקביה חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אף בית דין לישראל אמר להם מוטב לי להיכרות שותה כל ימיי ולא להעשות שעה אחת רשע לפני המקום שלא יאמרו בשביל שרה חזר בו. כלומר אני אמרתי דברי קבלה. מה שאני מקובל מרבותיי. אתם רוצים שלצורך הסכמה של כולנו ולצורך הכראה בניגוד מה שקיבלתי מרבותיי אתם מציעים לי למנות אותי אף בית דין ואני אסכים לדבריכם. מילא הם זה דברים שהיו נובעים מסברה ושכנעתם אותי. אלה דברי קבלה שקיבלתי מותב לי להישאר בלי המינוי שאתם מציעים לי ובלבד שאני אהיה נאמן למה שקיבלתי מרבותיי ואז מנו חכמים את הארבעה דברים שהוא העיד במשנה זן נאמר בשעת מיתתו אמר לבנו בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר אמר לו אתה למה לא חזרת בך למה אתה לא חזרת בך אם אתה יודע שהדברים האלה לא מכוונים אז למה לא חזרת בך אתה מבקש ממני לחזור ועוד שאתה לא חזרת אמר לו האבא לבן אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים אז חבריי שמעו מפי רובים ואני שמעתי מפים רובים לכן לא שייך להגיד שאני אתבטל כיחיד בפני רבים כי הם לא אמרו דבר משלהם ואני לא אמרתי דבר משלי הם אמרו דברי קבלה ואני אמרתי דברי קבלה. הם שמעו פים רובים ואני שמעתי עם פים רובים. אז עדיין היה המקור רבים מול רבים. אבל אתה לא שמעת מפים רובים, אתה שמעת רק ממני. אז לא תוכל ללכת נגד הרוב. אסור לך ללכת נגד הרוב, אלא אתה צריך ללכת אחר הרוב. אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין. מותב להניח דברי היחיד ולחוז בדבר רובים באמת אה תראו איזה דברים נפלאים יש במשניות אלו מלמדים הרבה הרבה מוסר הסכל לגבי דרך התנהלות חכמים בהלכה עד כמה דברים שקולים והכל על פי דרכי הוראה אבל מזה נוכל ללמוד ולומר כשיש לנו מנהג שעל פניו הוא לא עולה בקנה אחד עם ההלכה שעל פי אנחנו אמונים, על פי הרמב"ם, על פי השולחן ערוך. וכ יוצא בזה שזה ההלכות התלמודיות. אלא גדולי אבותינו, גדולי מורנו ורבותינו לימדו זכות על מי שנהג את המנהג הזה. אם המנהג משתלשל והולך כמו אצל יהודי שרעב שעד היום משתלשל והולך, אז הם קיבלו מרבותיהם ורבותיהם ורבותיהם. אז יש עדיין לסמוך. על מי לסמוך. אבל אם אין או פסק כבר המנהג אצלנו כמו בצנעה כבר אין לנו על מי לסמוך כי הלסמוך הוא רק מחר ואבותינו כך נהגו וכך אבותינו נהגו אז אם כן מאחר ואי אפשר להתי לעז על הראשונים ויש להם בוודאי על מה לסמוך ובאמת שיש מקורות אחרים לא כל כך תלמודים אבל בכל זאת יש להם על מי לסמוך אז בסדר כשאדם נאחד במסורת אבותיו תוך שלאבותיו יש על מה לסמוך אז זה משתלשל והולך בבקשה אבל מאחר ונפסק כבר אין לנו על מי לסמוך אלא אנחנו חייבים לעבור לצד של ההלכה התלמודית של רבנו ומרן כמו בנו של עקביה בן מלל שעכשיו גמרנו הוא חייב ללכת אחרי רובין ולא אחר אביו עם כל הכבוד לאביו זה נראה דרך בדרכי ההוראה ולכן לאנו דעתנו אין מקום לברך בזמן שלא אכלו שלא אכלו אלא רק במקום שאכלו בשביל סעודת מזון רבי חנין