מעשה שהיה כך היה. ראובן קנה וילה בארץ ישראל מגוי ובגינה מצא גינה מסוכת בכפנים ממש מתחילתה ועד סופה ותחת הגפנים יש ירקות זרועים ירקות והשאלה של השואל מה דין הגפנים? הללו מה דין הירקות הללו והתשובה אה כיוון שמדובר שהם נזרעו כך וגדלו כך וכבר היה בהם כדי לקדש ואין פי 200 הרי הכל אסור גם הגפנים וגם הירקות למרות שאת הגפנים ואת הירקות זרע גוי. אבל כאן המקום להבהיר בין איסור זריעת שדה כלאיים ובין איסור אכילת כלאי הקרן באיסור שריעת שדה כלעיים. נפסק להלכה על דרבנו שאם מתי יהודי לוקה עם זרע את שדהו הוא כליים דווקא אם זרע חרצן שזה גפן עם כלאי זרעים לא זרע סתחה כלעיים עם כלאי זרעים כגון חיטה וסעורה שהם כלאיים זו בזו מבחינת כלאי זרעים אם לקח את הכליים הזה יחד עם חרצן וזרע במפולת יד אחת בארץ ישראל הרי זה לוקה שתיים לוקה מדין זריעת כלאי זרעים ומדין זריעת כלאי הקרן אבל אם היהודי זורע את החרסן עם חיטה ביחד לא היה לוקה או שעורה עם החרצה ביחד לא היה לוקע כי האיסור של זריעת שדהו כלעיים הוא ייחודי והוא בכך דווקא אם הוא זורע חיטהוס וחרצן ומפולת יד אחת אבל הנמלה לעניין איסור זריעה ואיסור זריעה בארו רבנו בהלכות כלאיים אבל שונה הדבר לגבי מאכלות אסורות. לגבי מאכלות אסורות כל שיש לו בקרקע נניח זרה חיטה עם חרצן או שטל ירק תחת הגפן. אמנם הוא לא עבר על איסור זריעה אבל אם הירק תחת גפן בזמן כזה שיכל להוסיף אחד מ-200 הרי הכל נאסר כלעיים כלאי הקרם לפי זה לעניין מאכלות אסורות לא מחוייב להיות דווקא אם יש כלאי זרעים וגפן לעניין מאכלות אסורות כל שמעורב גפן עם ירק או עם זרע וגדלו ביחד או סיכו מעליו והשא אותו בסיכוכו אז אף על פי שאינו לוקה על זריעה ואין אפילו איסור על זריעה אומר מורי אבל על מאכלות אסורות הוא אסור מן התורה ולוקה וכאן המקום לעיר זה רבנו באר בפרק עשירי מהכות מאחלות אסורות הלכה ו' ושם מור יאיר הערה חשובה מאוד בעל חזן שמבהירה את ההבדל בין איסור כזריעה לבין איסור אכילה אבל שם גם מורי הביא תשובה של רבנו סימן קל אשר הוא נשאל עם כלי הקרם נוהג בשל גויים. ושם רבנו אמר יסוד מאוד מאוד חשוב שיש להבחין בין איסור עשייה ובין איסור אכילה. יש דברים שהתורה עשרה גם איסור עשייה וגם איסור אכילה. ויש דברים שרק איסור אכילה ולא רק ואין איסור עשייה. הנה למשל בשר וחלב אסור לבשל בשר וחלב אסור לודי לבשל בשר וחלב גם אם הוא לא אוכל בשר וחלבסור שני שאסור לאכול בשר וחלב לעומת זאת יש לנו מאכלות אסורים אחרים למשל לא בשר בחלב אלא נבלה ובשר כשר אין איסור לבשל ביחד, אסור לאכול אותם. ולכן אם יהודי אין לו מקור פרנסה והוא בחרפת רעב, הוא מצא מסעדה של גויים לגויים, לא ליהודים כלל ועיקר. אז אם הוא עוסק בבישול נבלות וטרפות, אין בזה איסור עשייה. ובלבד שלא יאכל שאסור לו לאכול, כי זה אסור באכילה, אבל אין איסור עשייה. אבל אם מבשלים שם בשר וחלב הוא עובר על איסור בשול בשר וחלב גם אם הוא לא אכל את הבשר וחלב אז בבשר וחלב יש איסור עשייה ואיסור אכילה אבל אומר רבנו אם גוי בישל בשר וחלב אז ודי לא עבר על איסור עשייה אבל אסור ליהודי לאכול את הבשר וחלב הללו כי סוף סוף זה בשר וחלב אבל אז אותו דבר אומר רבנו לגבי כלי הכרם גם אם גוי הוא שזרע את הכלי הכרם הללו דהיינו ודי לא עבר על איסור עשייה על איסור זריעה בכל זאת הכלאי קרם אסורים מדין אכילה כלומר יש הבחנה בין איסור אכילה ובין איסור זריעה ואותו א אותו אותה תוצרת של כלאי הקרן תהיה אסורה ליהודי בין אם היהודי קיבל ורק השא את זה כלומר לא עקר את זה מיד אלא השא את זה בכל מקרה הכלעיים הללו התעוצרת שלהם אסורה על היהודי והדברים לצורך השלמה בין איסור זריעה ובין איסור אכילה נאמרו גם בפרק ה מלכות כלע הלכה ז וגם שם בהערה ט של מורי וא רבנו את היסודות החשובים הללו בין איסור זריעה ובין איסור אכילה בין כך ובין כך הדרינן חזרנו לעניינו של אותו ראובן שקנה וילה מגוי בארץ ישראל ששם עיקר האיסור של זריעת כלאי הקרם וכאמור יש לו גינה שקנה אותה במסגרת הבילה הזו עם גפן שהוא שוכך על גבי א ירקות על גבי ירקות נכון שהיהודי לא עשה שום איסור זריעה אבל העובדה שהוא מקבל דבר כזה הוא משהה דבר כזה הרי כל התוצרת אסורה לו באכילה כל התוצרת אסורה לו ב רבי חניק