שאל השואל, האם העקירה שהכהנים צריכים לעקור רגליהם בברכת רצה שנקראת ברכת העבודה היא חובה גם לאלה אשר מתפללים לחש וחזרה בתפילה אחת והכהנים עומדים במקומם ליד ארון הקודש או לא והתשובה ענו דעתנו נראה שאין צורך בשום עקירה למרות שרבנו כתב בפרק 15 מהלכות תפילה וברכת כהנים הלכה 14 כהן שלא עקר רגליו ממקומו לעלות לדוכן בשעה שאמר שליח ציבור רוצה שוב אינו עולה באותה תפילה אבל אם עקר רגליו לעלות אף על פי שלא הגיע לדוכן אלא לאחר עבודה אחרי זה עולה ומברך וכן הוא בשולחן ערוך אור החיים סימן קכ"ח סעיף ח כשמתחיל שליח ציבור רוצה כל כהן שבט הכנסת נעקר ממקומו לעלות לדוכן ואף אם לא יגיע שם עד שיסיים שליח ציבור רוצה שפיר דמה. אבל אם לא עק רגליו ברצה שוב לא יעלה. ובאמת שאנו מוצאים זאת בגמרא סותטה לחמוד ב שם נאמר ואמר רבי יהושע בן לוי, כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלושה עשה. ואמר רבי יהושע בן כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרון את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים מלהלן בעבודה אף כאן בעבודה כלומר מדוע חז"ל דרשו שהכהן יתחיל לעקור רגליו בברכת רוצה ש היא ברכת העבודה שאנחנו אומרים מתפלים בברכה זו לחידוש עבודת בית המקדש כיוון שיש בנסיעת כפיים עבודה מעין עבודה ולכן עבודה בית המקדש ולכן אה צריך לעקור רגליו ברצה מיד שואלת הגמרא ואומרת אתה אומר שכל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה וה רבי עמה ורבי עשה שהיו היו כהנים והם היו תלמיד חכמים גדולים סלקה הרי כן הם היו עולים למרות שלא עקרו רגליהם בעבודה השיבו בגמרא ואמרו לא לנו היה נדמה שהם ישר עולים אחרי מודים אלא רבי עמבי עשה מעיקרה עקרא קראיהו כלומר הם התחילו לעקור רגליהם בברכת רוצה ממת לוהמת מטו התם כלומר עד מתי היו מגיעים למקום נסיעת הכפיים כבר בזמן ברכת כהנים אבל לא שהם לא עקרו את רגליהם ברצה וכדתנה רבי יושעיה לא שנו אלא שלעקר את רגליו אבל עקר את רגליו עולה ובכן אנו רואים מכאן שבעצם לכאורה ה קירת רגלי כהן ברצה היא חובה ואז השאלה האם גם כשמתפללים תפילה אחת והכהנים נערכים כבר במקומם האם גם אז הם צריכים לעקור את רגליהם או לא כי לכאורה העקירה היא ביטוי שהוא מבטא שזה עבודה ואם כן אפילו שהם עומדים במקומם צריכים לכאורה לעקור את רגליהם. אבל לכשנדייק מהעניין נראה שגם בגמרא וגם רבנו וגם בשולחן ערוך נאמר ממת לא מתו עד שיגיעו עד שיגיע למקומו. כלומר אנחנו מדברים בתפילה שיש בה לחש וחזרה ואז הכהנים לא התפללו בלפני ארון הקודש. אלא כל אחד במקום עמידתו או ישיבתו בבית הכנסת ובלחש ברצה עקרו את רגליהם ורצה ממת לא מטו גם אם הגיעו למקום הנסיאת כפיים ממש סמוך לנסיאת כפיים אין בכך כלום ויכולים לשת כפיהם אבל עקרו להם ורצה כי היו צריכים להגיע משמע שאם הם עומדים במקומם לא צריך לעקור את רגליהם אלא יכולים לעמוד במקומם ולהתפלל ואין צורך באיזשהו סימן הקר. אין לך סימן היקר גדול מכך שהעובדה שבדרך כלל הם יושבים בית כנסת או מקום תפילתם מקום אחר. והנה בגלל שהתפילה לחש וחזרה תפילה אחת לחש וחזרה או במיוחד כשכהן הושליח ציבור ומלכתחיל איננו עומד במרכז כפי שהיום נוהגים, אלא הולך ישר ליד ארון הקודש ושם הוא שליח ציבור. אין לך סימן הקר יותר גדול מכך. ובאמת אנחנו מוצאים בשולחן במשנה ברורה על השולחן ערוך ונוגע לכשמתחיל שליח ציבור הוא צריך לעקור את רגליו. אם לא עקר את רגליו אומר המשנה ברורה בסעיף קטן כח ואפילו אם עקר רגליו ללך לצד חוץ לטול ידיו מצד בעתרת זקנים וזה לא חשיב עדיין הקירה אף שהנתילה היא יכשר לנסיעת כפיים לפי מנהגם שהם נוטלים את ידיהם על ידי לוי סמוך ל לנסיעת כפיים אז הוא אומר הקירה לכון שם לא מועיל לעומת זאת שמעו במקום אחר בסוף אותה ערה הוא אומר ככה הוא אומר אף על פי ש ודאי שעקר רגלם בביתו היה קודם רצה לא חשיב עקירה כלומר הרי אם הכהן בא מביתו לבית הכנסת האם אפשר להחשיב את זה כעקירת רגליים הוא הגיע ישר ישר לברכת כהנים לא הגיע להתחלת התפילה האם נחשב שהעקירה זו היא עקירה אז אומר לא חשיב עקירה ואין עולה כיוון שלא עקר מביתו הדעתה דדוכן מה הוא עקר מביתו בשביל לבוא להתפלל ולא צאיר לעצמו שהוא יגיע ישר ישר סת כפיים אבל אם עקר מרגליו ככה אומר המשנה ברורה אבל אם עקר רגליו מביתו לבוא לבית הכנסת לעלות לתכן עקירה זו מועלת ועולה כלומר אומר המשנה ברורה נתאר לעצמנו שיש לנו כהן שהוא מתפלל יום יום קם באחור באותו יום בביתו אז אומר אוי ואבוי לי ללכת או לא ללכת אני כבר אלך והם עוד מעט יסאו כפיהם אני אלך בגלל שיש מצוות עשה עליי לברך ברכת כהנים ואז יוצא הוא יודע שהוא יגיע ישר הישה לברכת כהנים אז אומר העקירה העקירה מביתו נחשבת כעקירה לצורך העניין ויש כתבו ואפילו באופן זה אין עולה כי אם כשהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע שהשליח ציבור התחיל לרצא בין כך ובין כך דבר אחד ברור שכשאנחנו מדברים על א עקירה שהיא מתחילת התפיל והיא לצורך לצורך הנסיעת כפיים שהרוא הולך בכוונה שמה לפני התוכן שוודאי ובודאי אין צורך בעוד סימן הקר אחר ולא חייבים דווקא ברצה נכון עשו ברצה כדי שלאדם אשר א מגיע ברכת כהנים מיד הולך לברכת כהנים ולא ברצה על זה אמרו לא תעקור ברצה שיהיה קר שזה עבודה אבל אם אדם עקר לפני זה לצורך הנסיעת כפיים אז מדוע שזה לא יחשב רק האחור אחרי את זה זה המעקב ולא הפוך מכך ובאמת רבותיי כאן המקום להעיר שכל הנושא הזה נחלקו בו פוסקים כפוסקי הלכה לכאן ולכן ישעות שהם בכיוון הזה שבו אנחנו הולכים שאנחנו אומרים שאם יש תפילה אחת יהיו במקום ואין צורך בשום עקירה נוספת ויש דעות כאלה שאומרים לא לפחות עכירה סמלית להרים את הרגליים לזוז משהו כן ורצה אפילו שהם עומדים במקומם אנחנו מוצאים דעות לכאן או לכאן אבל כאן המקום לומר שהעניין הזה נקרח בגדר אצל הפוסקים גם בעניין של דוכן עליה לדוכן וכל אלה מורי כבר העיר ובצדק ואנחנו גביים עדויות מסכננו והמצולמים בוידאו במוקלטים כל רחבי תימן לא היה דוכן מוגבע לפני ארון הקודש אלא ממש גובה הרצפה ואם כן מה זה נקרא עלייה לדוכן למה קוראים לזה עלייה לדוכן אומר מורי פשוט השאלה מנסאת כפיים בבית המקדש לא יותר אבל בבתי כנסת לא הולכים ליד ארון הקודש ולנסה מנסים כפיהם אפילו שזה אותו גובה ומעניין מאוד מאוד בזמן הבן איש חי הבן איש חי היה תלמיד חכמים גדול ונגלה ונסתר והוא ראה ששם נהגו כל הזקנים הכהנים והכל שהם נוסעים את כפיהם על הארץ ולמרות שהיו מדרגה או שתי מדרגות לארון הקודש לא כמו היום בונים איזה דוכן מוגבע ליד ארון הקודש אלא מדרגה שתי מדרגות לארון הקודש חייב אותם לבטל מנהגם ולעלות על המדרגות כאן אנחנו כמו שאומרים טמעים אחרי הענק הזה שנקרא בן איש חי אנחנו שמעים עליו אם אתה רואה זקנים שכך נוהגים מדור לדור וכיוון שאתה בן איש חי לא נעלמו ממך דברי פוסקים אשר כבר דנו בעניין האם דוכן מעק קבע עם עליה מעקבת וכאלה דברים אז ואתה רואה זקנים שכך הם נוהגים שכך הם נוהגים הרי המנהג הזה הוא תורה כמו שמורי ראה בתימן שכולם להיות מן הקרל כך עושים הנהג כזה הוא תורה כי אי אפשר לבוא להגיד שהעם בכל הדורות שגור זה לא עלה לדעת אפשר שפה ושם דור זה או אחר היו נפילות אבל בדבר שכולם מחדים בו מנהג כזה הוא תורה ובאמת רבותיי יש תשובה לרדבז בחלק א' סימן רלז ושם הוא שואל שאלת ממני אודיעה דעתי בבית הכנסת שאין שם אלא כהן אחד והוא שליח ציבור אם יעקור רגליו ויעלה לדוכן או אם יעמוד במקומו לפני התיבה ויברך להזכיר מדובר כאן במקומות שהם נוהגים כספרדים כי הוא ספרדי וכבר מתקופת הרשבה אנחנו יודעים שהם עשו את מקומו של החזן המתפלל לשליח ציבור במקום קריאת התורה במרכז בית הכנסת ובנו לו בימה מיוחדת לצורך העניין הזה והרשבה כבר דן מדינה מתפלל מתוך הבימה הזו מאוחר יותר זה כבר הפך להיות חזון נפרץ בית הכנסת של הארי ובית כנסת של מרן יש להם בימה ממש גבוהה מאוד במרכז בית הכנסת ושם לא רק היו קוראים לתורה שם גם היה מתפלל שליח ציבור אבל בתימן ואחנו אשכנזים לעולם לעולם הפלל השליח ציבור לפני ארון הקודש על גבי הארץ ולא עוד אלא אצל השכנזים עוד עשו אפילו קצת א משוחה כדי שיהיה בבחינת מעמקים קרתיך השם כלומר שם משליח ציבור את פלל מטבע דברים אם כהן נושא את שליח ציבור איפה הוא יעמוד איפה שליח ציבור עומד ושם הוא נוסע את כפיו זה המקום האידיאלי. אבל אצלהם תאורה השאלה, כיוון שהשליח ציבור עומד במרכז, אז איפה ישא את כפיו? האם יעקור את רגליו וילך בזמן ברכת כהנים מן התב מן התיבה יותר מן הבימה אל הדוכן או לא יעקור את רגליו? כל זה התעורר צל הספרדים בגלל המציאות המבנית של הבית כנסת שלהם. שוב אצלנו שכבר היום התקלקלנו ועשינו בימה במרכז בית הכנסת בנויה לא תבע ניידת אלא בנויה והשליחי ציבור שם מתפללים במקום ליד ארון הקודש. אז באמת הכהנים שלנו שהם תלמידי חכמים מה הם עושים כשהם שליחי ציבור הם בכלל לא עומדים שם אלא הם הולכים ישר במקום סיעת כפיים ליד ארון הקודש מלכתחילה ואז אין עקירה כי סוף סוף אדם שהוא מתפלל אסור לו לעקור את רגליו באמצע התפילה שלא יתפלל בשני מקומות אלא מקום אחד ואז ה איך קוראים הרדוז נושא ונותן בעניין הזה והוא אומר את הפסקה אבל יותר נכון שיעמוד הכהן במקומו לפני התיבה ויחזרו כל העם לפניו כדי שיהיו בכלל הברכה. כלומר, יותר כדאי שיעמוד במקומו איפה שהוא צריך לשת כפיו כדי שכל העם יהיו לפניו. שהרי אין העם שמאחורי הכהן מתברכים רק מה שבצידו ומה שבפניו. אז יותר נכון הוא אומר שיעמוד הכהן במקומו לפני התיבה ויחזרו כל העם לפניו כדי שהוא בכלל הברכה שאין עלייה לדוכן מעקבת כלל. גם הרב אדון יוסף פוסק שאין עלייה לדוכן מעקבת כלל למרות שבכל זאת הוא מעודד עקירת רגליים אפילו סמלית כן שאין עליה לדוכן מעקבת כלל דילותמה אחי אם תפללו במקום שאין שם היכל ולא דוכן יהיו הכהנים פטורים מברכת כהנים רבותיי מעשים שבכל יום שאנחנו יוצאים לטיולים או משהו אין בית כנסת ואנחנו מתפללים בחוץ האם לא יהיה נסיעת כפיים בגלל שאין הכל, שאין דוכן. איפה נשמע דבר כזה? אלא מתפללים במקום והכהנים מתקפיים במקום. זו תשובה נצחת. פשוט זאת תשובה נצחת. אז הוא אומר, אם תפלו במקום שאין שם כל ולא דוכן, יהיו הכהנים פטורים ברכת כהנים. אלא ודאי אין הדוכן מעכב מוטב שלא יפסוק תפילתו. כלומר, במקום שיתפלל באמצע ויעקור את רגליו, יפסיק תפילתו, לא, שלא יעשה ככה. ילך מלכת תחילה ליד אהרון הקודש או אפילו לא הלך אלא נשאר בבימה הזו נשאר בבימה הזו הוא אומר אם אם השליח אם המתפללים לפניו ישא את כפיו היכן שהוא היכן שהוא התפלל וכן נראה מדברי הרמבם שכתב מתניתין קצורתה ולא כתב ועולה לדוכן כמו שכתבו בעלי הסברה אחרת וכן הלאה כך יוצא איפה שבעצם רבותיי לא הדוכן מעקב, לא עליה מעקבת, לא עכירת רגלי כהנים ורצה מעכבת, אם הוא כבר במקומו, אם הוא כבר במקומו במקום סיעת כפיים. מתי העקירת רגלי כהנים זה מעכבת? כשאיננו במקומו במקום נסיעת כפיים, אלא הוא נמצא אי שם בית הכנסת. נתאר לעצמנו שהכהן נמצא אי שם בפינה, ענה, יושב לו בשם בצד ולא עקרה רגליו ברצה. ועכשיו נזכר והוא רוצה לבוא לסת את כפיו בברכת כהנים על זה אנחנו אומרים לו בזה בזה עקירת רגליים מעכבת אבל כל שהוא נמצא במקומו מהחל עד כל מתחילת התפילה במקום סיאת כפיים עניות דעתנו אין צורך לעקור את רגליו כלל ועיקר רבי חנק