שר השואל, מה ונוגע לאדם אשר נפטר לו מישהו מקרוביו שהוא חייב עליו באבל ואותו אדם הוא בחוץ לארץ ולפי כל התחזיות עד שיאפשרו את קבורתו זה יהיה יותר משבוע כי יש לפעמים בחוץ לארץ כל מיני מהלכים פורמלים ואחרים שעד שיבוא לקבורה זה יהיה למעלה משבוע. האם אותו אדם יש לו דין של עונן שפטור מן המצוות? שהרי כידוע אדם אשר יש לו מישהו שנפטר שהוא חייב באבלו, כל עוד לא הובא אל קבר ועוד לא נסתם הגולל, אינו חייב, עוד לא חייב. ועד אז הוא גם פטור מן המצוות. כי יש לו דין של עונן. אז מלא כשמדובר יום, יומיים, אבל כשמדובר למעלה משבוע, מה דינו? זוהי שאלה. ובכן, ברמה העקרונית דינו שהוא ממשיך להיות עונן אפילו כמה ימים. תקופתור מן המצוות. זה ברמה העקרונית. ברמה המעשית נראים הדברים שכיוון שהיום הקבורה סרת לחברה קדישה אפשר ליצור מצב לא לפתור אותו לגמרי מן המצוות אלא לעשות את זה בצורה די מעורבת כפי שאנחנו נתאר בהמשך דברנו אבל קודם כל נקרא את דברי רבנו בפרק שלישי מהלכות מעשר שני הלכה שישית שם רבנו כתב איזה הוא זה המתאבל על אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם וביום המיטה בלבד הוא עונן מן התורה וללילה עונן מדבריהם שנאמר ואכלתי חטאת היום הייתה בעיני השם היום אסור וללילה מותר ממשיך רבנו וכותב נשתה מת ימים רבים ואחר כך נקבר אז נשים לב, משתה מת ימים רבים ואחר כך נקבר כל אותן הימים שאחר יום המיתה עם יום הקבורה הוא עונן מדבריהן ואין יום הקבורה תופס ללא אז יוצא איפה שלמרות ששתהה ימים רבים הוא נחשב לעונן מדרבנן אסור לו לאכול מעשר שני ולא לאכול קודשים וכן אנחנו מוצאים ב פרק שני מהלכות ביאת מקדש הלכה טי' כתב רבנו איזה הוא עונן זה שמת לו מת מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם ביום המיטה בלבד הוא שנקרא עונן דין תורה ולילה הוא מדברי סופרים הוא מת ששה ימים רבים ימים ואחר כך נקבר או מתש שהה ימים ואחר כך נקבר כל אותם הימים שאחר יום המיטה הוא עונן מדבריהם ומטבע הדברים הועיל וונן מדבריהם אסור לו להיכנס לבית המקדש ביד המקדש אסור לו להיכנס כהונן לבית המקדש ואם כן לכאורה לאור הדברים האלה היינו צריכים לבוא ולומר כיוון שהוא במעמד של עונן מדבריהם אז אסור הוא פטור מן המצוות כל אותם ימים זוהי בר זוה בחינה עקרונית, אבל בבחינה המעשית עדיין הדברים לא פשוטים. למה? כיוון שהפוסקים של ימינו דנו מה בנוגע לאלה שקרובי משפחה שמוסרים את הטיפול בענייני הקבורה לאנשי חברה קדישה. יש אנשים מקצועים בזה. אתה סוכר לך מכונית אמבולנס. זה שהוא בעל המכונית אמבולנס הוא כבר לוקח ממך בקבלנות את הכל מכל קול הוא מוציא תעודת פטירה כי הוא יודע לאן ללכת אל מי לפנות במקום שהאנשים המסכנים קרוב המשפחה לא יודעים בין ימינה ובין שמאלם מלפנות ונוסף להם צער כפול מחופל בכל הבלאגנים האלה הוא כבר מומחה יודע גם יש לו מערכת קשרים והכל רץ תוך שעות הכל מסתדר משלמים לו הוא רק קומפט הכל כבר מביא את המת מביא אותו לבית הכבר גם יש קשר בבית הקברות הכל הוא מסתדר מהחל עד כלה אז כאמור כיוון שנוהגים למסור לאנשי חברה קדישה את כל העניין הזה של טיפול הקבורה אז לכאורה שר הדאגה מליבם של אותם קרובי משפחה נכון שהדאגה של קרובי משפחה על הנפטר היא לא רק בענייני הקבורה אלא עצם הכאב שהוא מר עד שלא יסתם הגולל עדיין הכאב מר ונמהר אבל סוף סוף הפטור מענייני מצוות בני יתר היה בגלל הנימוק שהם עסוקים תרודים בלייבם וענייני מצוות הקבורה והרי כשהם מוסרים את הנפטר שלהם לידי חברה קדישה לכאור הם חייבים במצוות לכל דבר עיקר ויש כאלה באמת מן הפוסקים שאומרים שבימינו אם הקרוב משפחה מוסר את הטיפול לחברה קדישה הרי הוא חייב בתפילה בת בברכת המזון וכולי. אלא שיש פוסקים נרתעים מלומר את הדבר הזה. למרות שהוא מוסר את קרובו לחברה קדישה. אומרים לא עד לכך אלא יאכל עם מישהו ואז המישהו הזה יברך ברכת המזון והאבל או האונן ישמע על דרך השמיעה, לא על דרך האמירה. וכן א תפילה ישמע משליח ציבור את התפילה. אז לא כמו שאדם מתפלל לבד. אבל ישמע על דרך השמיעה וכן אה תפילין יניח תפילין בלי ברכות אה איך קוראים טלית יתעתב בלי ברכות ורצוי בצנאף ולא בפרסיה כי בכל זאת זה שובר דין מסוים לפחות בתודעה של בני אדם שם יודעים שעונן פטורמצוות והם יודעים שעדיין נפטר לא הוא בא אלה קבר ונמצא איפה נוכל גם אנחנו לומר שבעניין הזה במקרה הזה אף על פי שמבחינה עקרונית הוא עדיין עונן כל עוד הנפטר לא אלקבר אבל א כיוון שזה נמשך הרבה זמן וכיוון שבלב אחי הוא מסור לחברה קדישה לטפל בהם נראים הדברים שינהג מבחינה מעשית כפי שאמרנו לשמע תפילה שליח ציבור אך תפילין וטלית בצנאה בלי ברכות בלי ברכות ישמע ברכת המזון ממישהו שאכל עמו וכן הלאה בזו הדרך מאין משהו מורכב מעורב חייב ולא חייב בדרך הזו ינהג עד שנפטר יובע אל קבר כאן המקום לעיר בדבר ההלכה שכתובה בשולחן ערוך יורי דעה סימן שא זהו הסימן שבו מתייחס מרן לענייני עניינות אז בסעיף ד' הוא כותב מי שמת בתפיסה ולא ניתן לקבורה כלומר אניחשבו כאלה דברים שגויים שתלטו עליו ולא ניתן לקבורה כי הם מונעים את קבורתו לא חל על הקרובים ענינות וגם אבילות לא חל עליהם כיוון שלא נתייאשו מלקוברו תארו לעצמכם אם נניח שבוי שיתברר לנו שהוא כבר מת אלא שבגלל שהאויבים ומחשמם מנסים לשחות שחרור מחברים בגין אותו שבוי בדין אותה גוביה של אותו שבוי אז אנחנו יודעים שהוא מת בוודאות. כבר יש לנו עדויות שהוא מת בוודאות, אבל עדיין לא יכולים להביא אותו לידי קבר. ולפעמים זה נמשך שנה, שנתיים ואפילו יותר, כלום באותם זמנים הוא יהיה חייב תהיה פטורמצוות או חייב מצוות. אז נאמר בשולחן ערוך, מי שמת בתפיסה ולא נתן לקבורה, לא חל על הקרובים ענינות. וגם אבילות לא חלה להם. ענינות שהוא פותר אותם לנצוות לא חלה. אלא הם חייבים לצוות. כי זה לא בידם. מתי זה? מתי באמת הם פטורים שזה בידם והם טרורים בזה. אבל כיוון זה לא בידם והם לא יודעים מתי ישחררו, אם בכלל ישחררו, אז במקרה כזה הם פטורים, הם חייבים במצוות. אבל גם לא יכולים להתאבל, אומר מרן כי מתי האבלות? רק מ שיסדם הגולל ועדיין לא הובעו אלה קבר. הנה כן, כשזה לא תלוי באדם אלא בגורמים זרים שמעקבים, כן, נאמר במפורש שהוא חייב במצוות, אבל כל שזה תלוי בבני אדם והגורמים הם רק פורמליים בלבד, כי ככה אצלהם נוהגים עד שבודקים ועד שנותנים תעודה ועד שנותנים אישורים. זה לא כמו תפיסה כוחנית עלימה, אלא כאן מדובר במשהו שהוא מקובל בארצות מסוימות, שזה הולך מסורבל עד שמקבלים את האישור. אם כן, איפה? במקרים כאלה אנ אנו חוזרים אל הדין שהוא פת מצוות אבל כמה ימים רק הועיל וכאמור עניין מסול חברה קדישה הגענו למה שהגענו בדרך שהצענו רבי חנן גשמר הדבר