מי שנפטר לו יכירו בערב ראש השנה והובא אל קבר בערב ראש השנה. מה הוא לעניין אבלות ובעיקר העיקרים לעניין הרחיצה? א' לעניין האבילות ראש השנה אף על פי שאיננו חג אלא יום טוב שהרי אין מקריבים בו קורבן חגיגה ואינו יום שמחה אלא יום דין. כיוון שראש השנה ויום הכיפורים נכללו בכלל מועדי השם אלה מועדי השם אזי הם מבטלים גזירת שבעה. אפילו ישב באבל שעה אחת לפני ראש השנה או יום הכיפורים מבטלים גזירת שבעה. זוהי שיש עניין מה בנוגע לגזירת 30. הרי אם היום מתבטלת גזירת שבעה יבוא יום הכיפורים הבא אחרי ראש השנה ויבטל גזירת 30 ובסוכות יגיע ועדיין לא עברו 30 יום אף על פי שסוכות הוא רגל לכל דבר בעיקר ובעצם זה כבר המועד השני או השלישי מעט האבל הזי הבן שהוא אבל על אביו או על אמו אינו רשאי להסתפר כי עדיין לא עברו 30 יום למרות שכאמור זה כבר הרגל השלישי דבר נוסף וזהו העניין המעשי יותר ונוגע לרחצה ביום שבת כשאדם אבל ומגיע השבת ועדיין לא גמר את שבעת ימי אבל אזי בשבת הוא צריך לנהוג אבלות דצנאה אסור הוא באבלות פרסיה אבל צריך הוא לנהוג בהבלו דצנאה ולכן בהתקרב השבת בזמן שכבר מגיעים אנשים לבית בשביל להתפלל בבית האבלים כמנהג אז היה קמים רוחצים פנים ידיים ורגליים ולא יותר, לא את כל הגוף, כי עדיין הוא חייב באבלות צנאה. אבל כשמדובר ברגל או ביום טוב כמו ראש שנה, אף על פי שמדובר ביום טוב שחל בשבת, גובר צד היום טוב שבתוך השבת. ולכן בא היום טוב ומבטל גזירת שבעה. ואז מותר לו לאבל עם סיום היום לרחוץ כל גופו, לא רק פניו, ידיו ורגליו, אלא כל גופו. אלא שכאן באנו למחלוקת. רבנו אומר שהתרחיצת כל הגוף תהיה רק אמצאת היום ואם כניסת החג, דהיינו אחרי שיש שלושה כוכבים. וכך פס ק מרן אלא שמרן כדרכו בקודש סתם כמו הרמבם והביא דעת יש אומרים ויש לנו כלל סתם ויש אומרים הלכה כיסתם ולכן צריך להמתין עד שיצאו שלושה הכוכבים אלא שמריץ דווקא הקל ואמר שלא מוכרחים לחכות עד שת הכוכבים אלא אפילו קצת לפני כן כשהם כבר מאבלם רשאים הם לרחוץ את כל גופם לא כמו בשבת שרק פנים ידיים רגליים אלא כל גופם ואתה נאמר יש לו לאדם שכירו נפטר היום ויתקבר היום שתי אופציות בשביל להתרחץ אופציה ראשונה לפני הקבורה לדעת הרמב"ם בניגוד לדעת הרמה לפני הקבורה עדיין אין אין דיני אבל ויכול הוא להסתפר ולהתרחץ ורק משתם הגולל חל האבל זוהי דעתו הברורה של הרמבם אבל הרמה חולק ואומר שאף על פי שעדיין לא חלו דין אבל אסור העונן ברחיצה, בשיחה, בספורת והעם נוהד כמו ארמה בגלל העניין הרגשי. והדבר מובן מאליו קשה לו לאדם שמתו מוטל לפניו שיקום ויתרחץ ויסוך וכולי. אבל בנסיבות כאלה שאנחנו עומדים לפני שבת ביום טוב שלראש שנה, אזי יבחר לו האדם הדעתם או שיתרחץ לפני הלוויה, לפני הקבורה בצנעה, או יקח לעצמו את הדין שהתרחץ בליל שבת, בליל יום טוב, אחר צת או ככבים. ואם ירצה לסמוך על מהריץ, להתרחץ קצת לפני כן, יכול הוא לסמוך על מריץ בעניין הזה. הנה, כן, אלו הן האפשרויות שעומדות בפני אדם שיכירו נפטר היום ועתיד להיקבר היום כערב שבת וערב ראש השנה רבי חנינו בנגש אומר הסודק ישראל ד כב