שאל השואל, האם מותר בתכנון מראש לתכנן נטיעת אילנות בחצר בית הכנסת, כולל לפני הכניסה, בכניסה לבית הכנסת, האם כאמור מותר לתכנן ככה לכחת חילה או לא? ובכן אה אין איסור בדבר, אבל נראה שהדבר לא רצוי. ונסביר במ דברים אמורים. הרב הוד יוסף הכריע המקלים לנתוע אילנות סביב בית הכנסת. יש להם על מה שישמוכו. ואין לאסור בזה משום את ההלכה אשר כל עץ אצל מזבח השם אלוהיך. ולפני שנים רבות א התעוררה הבעיה כאן בקריאת אונו כשראש המועצה דאז מר כהן א נטע אילנות מסביב בתבתי כנסת ואז מוריסרי זכרו לחיי העולם הבא פנה למורי בשאלה בעניין הזה ומורי אמר אמר לו שאם הם רוצים לנתוע אז הוא ענח להם לא כלומר אל תלחם בעניין הזה והשאלה היא האם מההוראה הזו נשמע שיש איזשהו סרך איסור או שמה הדברים הם בהיתר במאחר במורמזיר זכרו לחיי העולם הבא נאבה קשות בעניין הזה אז מורי כתב לו כפי שכתב לא באמת התורה כותבת לא תתע לך אשרה כל עץ אצל מזבח השם אלוהיך אשר תעשה לך ורבנו בהלכות עבודה זרה פרק שישי הלכה ט כותב הנוטע אילן אצל המזבח או בכל עזהרה בין אילן שרק בן אילן מאכל. אף על פי שעשאו לנוי למקדש ויופי לו, הרי זה לוקה. שנאמר, לא תצע לך שרק כל עץ אצל מזבח השם אלוהיך. מפני שזה היה דרך עבודה זרה, נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו. שם העם. כלומר שא' במהם ה היה מה שנקרא עבודה זרה אשרה. אשרה נעבדת. ולכן התורה החמירה בעניין אשרה. ועוד יותר כשנוטעים את העשרה אצל המזבח. כי כך היה דרכם של עובדי עבודה זרה כדי שיתקבצו שם. אצל המזבח. ולכן רבנו אומר שאסור לנתוע אילן אצל המזבח או בכל העזהרה. משמע שמחוץ לעזהרה אין בזה איסור. ובאמת שהרב דוד ערמה רצה מזה לדייק שאסור למטוע אה נטיעות לפני בית הכנסת ו מורי אומר, אין לכך יסוד. כלומר, הדיוק הזה הוא לא דיוק נכון. ובכל זאת חזרו ושאלו במשך הדורות, מחר ועינינו רואות שהכנסיות מתופחות וגנים מסביב. ואם כן, לכאורה אסור לנו ללכת בחוקותיהם, אבל אה באמת היו כאלה פוסקים שאמרו במקום שידוע שזהו מנהג דתי של עובדי עבודה זרה לטפח את הכנסיות שלהם את בתי פולחניהם בנטיעת אילנות אז אם כן מדין חוקותיהם לא תלכו צריך לאסור את זה אבל כיוון שהדבר הזה הוא לא מהיום והוא מפרסם בע עבר והיה צריך רבנו לכתוב את העניין הזה לפחות ברמת בית הכנסת אנחנו יודעים שרבנו בהלכות אה תפילה פרק 11 אה כתב שאין קדושת בית הכנסת כקדושת הרבי שהרי רבנו כותב כמה דברים שאסור שאסורים בהר הבית ומותרים בבית הכנסת. כך למשל אומר רבנו בפרק 11 מהלכות תבילה הלכה י'. מי שנכנס לקרות או להתפלל פתח זה מותר לו לצאת פתח שכנגדו כדי לקרב את הדרך. ומותר לאדם להיכנס לבית הכנסת במקלו, במנעלו ובפונדתו. ואם היה צריך לרוק רוק בבית הכנסת והרי דברים אלו כולם היו אסורים בהר הבית מדין קדושת הר הבית משמע שאכן באמת קדושת בית הכנסת איננה כקדושת הר הבית זו גם הסיבה שלהר הבית אסור לעלות במנעל בבית הכנסת מותר במנעל רבנו כתב מקלו מנהל או בעבונדתו אבל בכוונה אני מדגיש את זה עיל בעניין מנעל אבותינו בתימן נהגו איסור בגלל חשש שמה אולי יש במנעל צועות וכיוצא בדברים האלה אבל מעבר לעניין הזה הרי כאמור קדושת בית הכנסת איננה מגיעה לדרגת קדושת הרבי ואם באמת היה דומה היו אוסרים היו כותבים שאסור כמו שאסור באיך קוראים בהזהרה לנתוע עץ אז גם בבית הכנסת אבל אין כן גם גם שם זה רק בעזהרה אסור לנתוע עץ ולכן נראים הדברים שבאמת מצד הדין אין איסור אלא מה א היה מאוד רצוי לייחד את בתי הכנסת שלנו משום אומות העולם לא להדמות להם בוודאי ודאי לא בצורה החיצונית ולא בכל דבר, אלא כל מה שאנחנו יכולים להשתדל שלא להדמות להם, אנחנו חייבים לעשות זאת. כמו שמור יאיר ביחס למה שבתי כנסיות שעשו להם כיפות על הגג. שמור יאיר שכך זה דרכם של המסגדים יינו המסגדים יש להם מעין כיפות על הגג. ואבותינו בתימן לא היה שום קישוט בית הכנסת. לא חיצוני ולא פנימי ולא כיפה על הגג ולא שום פנים ואופן. אבל הגענו לארץ, ראינו אצל כמה עדות שיש להם כיפה על הגג, אז גם אנחנו חיכינו אותם בדרך של חיקוי ועשינו כמה ביתי כנסיות עם כיפות על הגג. ואינו ואנו צריך לעשות כן לפי ההוראה של מורי. יוצא איפה? אין איסור לנתוע עצים מלפני בית הכנסת אבל כמה שניתן לשנות בכ נלכתחילה והרי אני משיב לשואלים ששואלים אותי במלכתחילה במלכתחילה צריך להתרחק כל מה שיותר ולא לעשות דברים שעלולים לדמות אותנו לבטא פולחנם רבי חניגש