שאל השואל, האם הוא בטור יושב ראש ועד בית כנסת מותר לו להתקין מראה בחדרי השירותים או במקום של נטלות כי יש להם באותו בית כנסת אולם מיוחד שבו הם עושים סעודות קידוש וכיוצא בזה ואז בני אדם שגומרים שוטפים את הפה רוצים לראות את עצמם. אם אכן באמת לא דבק בהם רבב, לא נשאר פירור, האם מותר לו להתקין שם מראות? והתשובה מותר להתקין שם מראות. אלא שאנחנו צריכים לדעת שיש להתייחס לשאלה הזו משני הבטים. הבת אחד של שימוש על ידי גברים ומראות גם במחול. וה בית השני שימוש במראות בין על ידי גברים בין על ידי נשים בשבת ונתחיל קודם כל בשימוש בחול דהיינו על ידי גברים האם יש איסור מיוחד לגברים להשתמש במראות מאחר ואולי השימוש במראה הוא שימוש נשי והרי יש איסור מןורה על הגבר שלא ללבוש שסמלת אישה ולא לעדות עדי אישה ולא לנהוג במנהגים המיוחדים לנשים. אז האם גם השימוש במראה הוא ייחודי לנשים שיש לאסור על הגברים להשתמש במראה או לא? רבנו בפרק 12 מהלכות עבודה זרה אה הלכה קודם כל בקרוז עצמו בסבר התורה בסבר המצוות לא זכר רבנו את העניין של המראה גם בהלכות עבודה זרה מהלכה ט פרק 12 מהלכה ט ואלך לא זכר את עניין המראה איש שעדה די אישה ואישה עדתי איש לוקין המלקי צערות לבנות מתוך השחורות מראשו או מזקנו משילקי צערה אחת לוקה מפני שעדה עדי אישה וכן אם צבע שערו שחור מי שיצבע שערה לבנה אחת לוקה וכאמור לא מנה רבנו בכל הדברים שהתייחס אליהם בהלכות האלה הנה למשל בהלכה ט העברת השיער משאר הגוף כגון בית השחי ובית הערבה אינו עשו מהתורה אלא מדברי סופרים והמעבירו מכין אותו מכת מרדות במ דברים אמורים במקום שאין מעבירים אותו אלא נשים כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים אבל במקום שמעביר השיער האנשים אם העביר אין מכין אותו ומותר להעביר שיער שער איברים במספריים בכל מקום וכאמור בכל ה הלכות האלה לא מצא לנכון רבנו להזכיר את עניין השימוש במראה שמה יאמר אדם ובצדק דרכו של רבנו למנות דברים שנזכרו בתלמוד אולי בתלמוד לא נזכר הדבר הזה והנה אנחנו מוצאים בגמרא עבודה זרה בבלי כט עמוד א' תנו רבנן ישראל כלומר יהודי המסתפר מן הגוי ואסור לסתפר אצל גוי שמחס וחלילה הגוי יהרוג אותו כי הם חשודים בשפחות דמים במיוחד כלפי היהודים תנו רבנן ישראל המסתפר הגוי רואה במראה השאלה האם שם התירו לו רעות במראה כדי לעקוב שחלילה לא יפגע בו לרעה רשי פירש א לפי שהנוכרים חשודים על שפיכות דמים או שהוא נכח שישראל מסתפר על דו מסתכל יפה במראה לראות הוא מסתפר יפה באומנות סובר הגוי שואיל והוא מקפיד על כך אדם חשוב הוא מתרה לפגוע בו בין כך ובין כך אה יש לנו את הבריתה הזו שובעה בבלי ולא מעבר לזה ולא דענו שם בגמרא אם יש בכלל איסור על גבר להשתמש במראה או לא ובירושלמי בפרק שניעבודה זרה בפרק שישי ממסכת שבת אז שמה נאמר בירושלמי שלושה דברים התירו לבית רבן גמליאל להסתכל במראה ולספר קומה וללמד חוכמה יבנית מפני שהיו זקוקים למלכות אז נמצא איפה בירושלמי משמע לכאורה שעל גברים אסור להסתכל במראה רק לבית רבן גמליאל שמשפחה של נשיאות שהם עומדים לפני מלכים ומתייצבים לפני מלכים התירו להם להסתכל במראה ורבנו היה לו לכתוב את הירושלמי הזה כי אם הבבלי לא חולק על הירושלמי אז היה רבנו צריך לכתוב את האיסור הזה ורבנו לא כתב שום איסור כלומר מתי כשרבנו לא מתייחס לעניין אין לאי ההתייחסות משמעות כשזה לגמרי לא נזכר בתלמודים אבל כשזה כבר נזכר בתלמודים ויש מקום לומר לכן או לחן כן היה לו רבנו להתייחס והשתיקה שלו היא בעלת משמעות והיא נותה לכיוון הטר ולא לכיוון איסור שהרי רבנו לא היה שותק אם יש חשש של איסור ובאמת התוספות כבר התלבטו בירושלמי הזה והגיעו למסקנות שבאמת שדווקא אם אדם גבר מסתכל ב במראה לצורך נוי זה אסור אבל לצורך ריפוי מסתכל איפה איפה יש לו מחושים פצעים או או ניקיון לא נוי סילוק תינופת וכזה מותר ובאמת בעקבות התוספות אז השולחן ערוך הלך בעקבותיהם ובשולחן ערוך יורא דעה סימן קנו אז אומר מרן אין מסתפרים מהגוי אלא במקום שמצויים בני אדם או אם אותו עובד כוכבים מדמה שאותו ישראל הוא אדם חשוב אסור לאיש סעיף ב להסתכל במראה משום לא ילבש גבר אלא אם כן משום רפואה כגון שחושש בעיניו או שמספר עצמו או אם מסתפר מן הגוי בינו לבינו וכדי לראות אדם חשוב מותר לראות במראה הגעה ויש אומרים הדא אסור לראות במראה היינו דווקא במקום דין לראות במראה נשים ויתב משום לא ילבש גבר אבל במקום שדרך האנשים לראות גם כן במראה מותר ואפילו מקום שנהגו להחמיר אם עושה לרפואה שמאיר עיניו או שעושה להסיר הקטמים מפניו או נוצות מראשו שרה כלומר השולחן ערוך והרמה מסכימים שמותר להשתמש לגבר במראה אם המטרה היא לא לנוי אלא סילוקת תמים או לצורך ריפוי. אבל הרמק חידד ואמר אם באותו מקום השימוש מראה איננו ייחודי לנשים יש מקום להקל ורק מקום שהשימוש מראה הוא ייחודי לנשים אז יש מקום לאסור והנה באמת יצא לפי זה שמותר לכאורה בימינו להתקין מראות ליצור גם לשימוש גברים בשביל להשתמש א לצורך ניקוי או ריפוי. וכך פסק מרן א הרב הוד יוסף בשאלות ותשובות יחווה דעה חלק ו סימן מט. בזמננו שגם האנשים דרכם להסתכל במראה אין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אישה. ומותר להסתכל במראה אפילו תלמידי חכמים. הוא היום נתן היתר גורף וסוחף בזמננו שגם האנשים דרכם מסתכל במראה. אבל ברור ברור שלפי רבנו ששתק לפחות לפחות דבר ברור שאם השימוש מראה על ידי גברים נועד לסלק א איך קוראים כתמים או לצורך הפוי שהדבר הזה הוא מותר עכשיו נשאר לנו החלק השני לאחר שכבר אמרנו שמותר להתקין מראות באיך קוראים במקומות שירותים בבתי כנסיות או בכל מקום אחר אה גם לש שגברים לצורך עניין של סילוק קטמים ואו ריפוי וכי יוצא בדברים האלה אז עכשיו נבחן את זה בעניין שבת האם מותר לגברים ולנשים לראות במראה ביום שבת שהרי בפרק 22 מהלכות שבת הלכה יד נאמר אסור לראות במראה של מתכת בשבת גזרה שמה ישיר בה נעימים המדולדלים מן שיער ואפילו קבועה בכותל. אבל מראה שאינה של מתכת מותר לראות בה אפילו אינה קבוהה. כלומר במהם היו להם מראות של מתכת והם היו חדות ואסרו ביום שבת להסתכל במראה ושוב אם נשים לב לא חילקו כאן בין גברים ונשים זה יותר מטה את הכף שהשימוש במראה לא ייחודי לנשים. במיוחד שהשימוש במראה נועד להתקין את האדם מדין כבוד הבריות. מדין כבוד הבריות. ולכן ההלכה היא כללית לכולם אם מותר בשבת להשתמש במראה או לא. אז יוצא שאסור מגזירת חכמים. למה? כי המראה שלהם הייתה חדה והיה קיים חשש שמה השתמש בה בשביל לגזוז, בשביל לחתוך. אז גזרה מדרבנן אסרו אפילו המראה של מתכת היא קבועה בכותל. כלומר, לא רק ניידת ומטלטלת, אפילו קבועה. כי כשגוזרים גזירה, לא מחלקים בגזירה וניידת ובין לא ניידת. יוצא איפה שמראה של מתכת אפילו קבועה בכותל, אסור להשתמש בה בשבת. זכוכית היא מתכת. ואם כן, לכאורה אסור להסתכל במראה של זכוכית, לא מבעיה המטלטלת, כל שכן אלא לא א סליחה לא מבעיה שאסור בקבועה אה סליחה לא מבעיה במניידת במטלטלת אלא אפילו קבועה מדין גזירת חכמים שלא חילקו בגזירה אבל גם כאן מרן באמת משמש לנו כאזר רב כמו בחלק הראשון של ההלכה גם בחלק הזה השני של ההלכה הוא משמש לנו עזר רב בשולחן ערוך אור החיים סימן שב סעיף יג כותב מרן אין מסתכלין בשבת במראה של מתכת שהיא חריפה כהזמל פירוש כאין סכין קטן חד וחריף דחיישינן שמה ישיר בן ימין מדלדלין ואפילו אם היא קבועה בכותל אבל מותר להסתכל במראה שאין בה חשש אפילו אינה קבועה והמשנה ברורה כותב כגון במראה של זכוכית כאין שלנו והדים במראה של מתכות שאינה עשויה חריפה והטעם כיוון דאינה עשו הכלל לשיר בנימין לא גזרו כלל עליה ולא חיישין שמה כשיראה במראה שהן מדולדלין ילך אחר מספריים כדי להעבירם ואח מדכ שבת אומר מרן על מראה שהשוליים שלה אינם חדים אלא מעוגלים גם ממם של מתכת מותר ולא גזרו לא להקשות עלינו ולומר הנה אתה רואה גזרו על המראה ב אין מטלטלת בין קבועה אפילו קבועה כי לא חילקו בגזירה נכון על הדברים שגזרו לא חילקו בין תלטלת קבועה אבל יש לומר באיזה מראה גזרו על איזה מראה גזרו שיש חשש של גוז אבל במראות כמו שלנו שהשוליים שלהם מעוגלות בכוונה שלא יוחדים שלא יחתוך את יד האדם וכולי שאין אפשרות לגזוז שיער או כל דבר על ידי המראה שלנו מראה כזו אפילו מטלטלת אומר מרן מות להשתמש בה והיא לא נכללה בכלל הגזירה ונראים הדברים שכך באמת הוא הדין שמותר להשתמש במראה שלנו שכאמור השוליים שלה אינם חדים כלל ועיקר אפילו מטלטלת כל שכן קבוהה יוצא איפה לסיכום מותר להתקין את המראות בחדרי שירותים בבית כנסת לפי שאלת השואל ואין בזה איסור לא ילבש גבר צנת אישה וגם מותר בין אנשים בין לגברים להשתמש במראות אפילו מטלטלות שלנו בם האלה שהשוליים שלהם מראשית יצירתם הם כאלה שמנחדים לחלוטין מותר להשתמש בהם בשבת בין לדברים ובין לאנשים רבי חניש