שואל מה הוא הדין? אם אורח הגיע לסעודה או כבר כולם עסוקים בסעודה? האם הוא נוטל פת לחם ומברך בכל המוציא לחם מן הארץ כדי שיענו אמן או לא? כיוצא בדבר מה הוא אם מישהו התעתש ב באמצע הסעודה האם לומר לו לבריאות או לא לומר לו לבריאות כדרך שאנחנו נוהגים לומר והתשובה בשני המקרים וכי יוצא בהם אין למברך לברך בכל אלא בלחש כדי שלא יגרום לחבריו הסועדים לענות אמן שמה יסתכנו שמה יקדים כנה לבושת אלא שאצל המתעתש זה לא תמיד תלוי ברצונו ולכן הסועדים צריכים לדעת שאם המברך הוזהר שלא יברך בקל כדי שלא ישבך את הסועדים השומעים בעניית אמן, דבר שעלול לגרום לסיכון. אז בוודאי וודאי שהמתעש זה לא תלוי ברצונו, אלא הסועדים השומעים שהם פטורים מלומר כמנהג לרפואה, לבריאות. כיוון שהם עסוקים בסעודתם ואסור להסיח באמצע הסעודה שמה יקדים כנה לבושת. אנחנו מוצאים הלכה כזו בפרק רביעי מהלכות ברכות בדברי רבנו הלכה יב. אומר רבנו אבל בשאר הימים צריך לחזור ולברך בתחילת היין של אחר המזון. בא להם יין בתוך המזון. כלומר אומר רבנו אם בני אדם לא היה להם יין לפני הסעודה ועכשיו באמצע הסעודה יש להם יין כלומר לא ברחו על היין לפני הסעודה ברמה של מסיבה ברמה של ג'עלה אלא הגישו להם בזמן הסעודה יין כל אחד ואחד מברך לעצמו זה לא כמו ברכת המוציא אחד מברך לכולם, כולם שומעים ויוצאים מדי חובה כיוון שעוד אף אחד לא התחיל לאכול מן הרגע שמעו וענו אמן יצאו ידי חובת ברכת המוציא עכשיו כל אחד אוכל וטומן ידו בצלחת אבל היין כל אדם שותה כשהוא מתחשק לו והם הרי כבר עסוקים בסעודה ואם הוא יברך בקל השומעים אותו יענו אמן עלולים לענות אמן בשמ פחו והסתכנו שאין בית הבריאה פנוי שענו הכל אחר אחד אמן ואנו פותר את היין של אחר המזון וכן אנחנו מוצאים בפרק שביעי מהלכות ברכות הלכה שביעית אין מסיחים בשעת הסעודה כדי שלא יבוא לידי סכנה ומפני זה אם בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו. שאם ברך אחד ויענה העונה אמן בשעת בשעת הבליאה, יבוא לידי סכנה. כיוצא בדבר בשולחן ערוך אור החיים סימן קעד סעיף ח נאמר על יין שבתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו. אפילו הסבו יחד. הגאה זה לא יכול יכולים לענות אמן משום דחיישינן שמה יקדים כנה לבושת ובאמת רבותיי שהדין הזה שקראנו אותו בהרמבם ובשולחן ערוך הוא עתיק יומין כבר אנחנו מוצאים אותו במשנה במסכת ברכות פרק ו' הלכה ו' נאמר בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו כלומר, הנה כבר בזמן התנאים, כך נפסק שאם בא להם יין בתוך המזון, דהיינו לא היה, לא ברחו על היין מלפני המזון, כי לא היה להם ובא להם יין בתוך המזון, כל אחד ואחד מברך לעצמו. ובגמרא בדף מג עמוד א' נאמר: "שאלו את בן זומה מפני מה אמרו? בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד עצמו והוא השיב להם הואעיל ואין בית הבליאה פנוי ועל בסיס זה רבנו בפירוש המשנה שם כתב והטעם שכל אחד מברך לעצמו כשבא להם יין בשעה שהם אוכלים לפי שבני אדם עוסקים באכילה ואם יענה אמן שמה יחנק ולפי כך נותנים לו כ שיברך עליו כשימלע מה שבפיו מברך בשקט וזהו וגם בירושלמי על ברכות פרק ו' הלכה ו' המשיכו ואמרו אמר רבי מנה הדה אמרה ההנד עתיש מכלה אסור למר יש בגין סכנתא דנפשה כלומר אדם שמתעתש בזמן שהוא אוכל אין לומר לו לרפואה, לבריאות, משום סכנה. שמה יגדים כנה לבשת. זאת אומרת, הנה אנו רואים גם תלמוד בבלי, גם תלמוד ירושלמי, גם משנה קובעים בצורה ברורה שבשעה שעוסקים באכילה לא מברכים בקל כדי שלא יענו עמן, שלא יסתפכו. וכן, אם קרה ומישהו התעתש, לא אומרים לו לרפואה לא אומרים לו לבריאות שמה גדים קנהל לבשת ו מבחינה זו הדבר ברור שאם אדם בא ומברך עם המוציא לחם לארץ כי הוא החר ולא היה יחד עם כולם בשעה שהתחילו כולם את הסעודה על פי ברכתו של אחד ברובעם מדרת מלך הוא צריך לברך בשקט כי אם הוא מברך בקול הוא עלול לגרום לסיכון של סועדים של מי מהסועדים ובזה אנחנו איננו רואות כיצד רבים נכשלים הם חושבים שזה לא יפה לברך בשקט ושצריך לזכות את הרבים בעניית אמן והם ברחים מכל זו בורות כי כפי שאנחנו רואים צריך לברך בשקט אומנם הרמה בסימן קעד עח הוסיף ואמר הגה ויש אומרים ואם אמר להם סברי רבותיי וישמעו ויכוונו לברכה ולא יכלו אז יענו אמן אחד מברך לכולם וכן נוהגים ויאמר סברי רבותיי רוצה לומר סוברים אתם לצאת בברכה זו ולא יאמר ברשות רבותיי כל מקום שמרכים על היין משום ברכת היין שבתוך הסעודה אין אומרים ברשות אלא סברי מטעם שנתבאר. כלומר, אומר הרמע, שאם הביאו להם יין בתוך המזון, יכול אחד לברך ברכת היין ולהוציא את כולם על ידי זה שהוא מודיע על כולם. סברי רבותיי, אז כולם נעצרים, מקשיבים, הוא מברך ברכת היין בשביל כולם ואז כולם יוצאים זה חובה באותה באותה ברכה. אז נכון מאוד שקיימת אפשרות כזו. השאלה אם יש הכרח להפסיק את בני אדם באכילתם בשביל ברובעם דרת מלך. כי סוף סוף בני אדם אוכלים. הנה בעניין המזון בזמן ששלושה סועדים כאחד ואחד גמר לאכול והוא ממהר והוא רוצה לזמן. אין אחד מפסיק את השניים בשביל שענו לזימון אבל שניים שכבר גמרו לאכול ואחד טרם גמר לאכול יכולים לבקש ממנו להפסיק ולענות לזימון אז נמצאנו למדים שיש תורת מוסין ודרך ארץ לא להפסיק את הבני אדם באמצע אכילה אז ביחס לזימון אם זה שגמר לאכול הוא מהר ומתכונן לצאת אז עלול לפקוע תורת זימון ולמרות הכל אם הוא מהר שמהר ילך אחד לא מפסיק שניים שניים מפסיקים אחד אבל בברכת היין מה הבעיה הרי סוף סוף כל אחד ואחד יברך לעצמו לכל היותר יפסידו ברוב עם הדרת מלך אבל איזה הדרת מלך זו שכולם לא עשים ואוכלים אז אומרים להם עכשיו תפסיקו לאכול שמש וגבעון דום וירח בעמק הילון עכשיו אנחנו מברכים אז נכון שדברי הרמא זה דברים שה גדול גדול מגדולי הפוסקים אבל מעשה אבותינו בידינו מתגלגל מדורי דורות שבני אדם מברכים על היין בשקט אם אם לא ברחו על היין לפני כן וכן אם אדם בא ואחר מברך המוציא שם בוודאי ובוודאי הוא לא מוציא את אחרים דחובתם כי כבר ברחוב הם כבר באמצע הסעודה זה לא דומה למה שהרמ שהוא אומר לסברי רבותיי הוא מברך הגפן שלא הוציא את אחרים. אלא כאן מדובר שכבר כולם א אוכלים. אז מה פתאום שהפסיקו אותם בשביל שענו אמן אחר ברכתו המוציא לחם לארץ? אלא כאמור הוא כפי שאמרנו כל עם אחר לא תקבל לברך בקול אלא יברך בשקט. זהו הדין ואף על פי שלא יענו אמן שלא יסתכנו. וכן השומע מישהו מתעתש לא יגיד לו לבריאות ואין בזה חוסר נימוס בגלל עניין של שם קדים כנלשת רבי חניבנגש