שואל, האם מותר ביום שבת לחלוב עז כדי לקחת את החלב ולשים בפיו של בנו הקטן אשר חלה במחלת הפה והתלפיים. והתשובה על ידי גוי כן, על ידי יהודי לא, אלא אם כן שניים מחלבות החל ועכשיו באור ההלכה באמת איסור חליבה בשבת לפי רבנו הוא איסור דאורייתא יש פוסקים מחולקים עליו ואומרים זה מדרבנן אבל רוב הפוסקים מתלקדים סביב רבנו שהחולב ביום שבת עושה מלאכה אסורה מן התורה שהרי רבנו כתב בפ פרק שמיני מהלכות שבת הלכה זן הדש כגרוגרת חייו כלומר מי שלוקח שבולחתין ודש אותם כדי לפרק להוציא את הזרעונים מתוך המעטה של העטיפה הרי זה נקרא דש מפרק וזו המלכה מן התורה ואם הוא דש בכמות של כגרוגרת חייב ואין דישה אלא בגידולי קרקע והמפרק הרי זה תולדת הדש החולב את הבהמה חייב מפני שהוא מפרקומר לדעת רבנו מי שחולב את הבהמה הוא מפרק את החלב הספוג בעתיניה כמו שהוא מפרק את הזרעונים הבלו או העטופים בתוך הקליפות שבהן הם גדלו. ולדעת רבנו זה מן התורה חייב החולה ואת הבהמה חייב מפני שהוא מפרק ומכאן נבין שאם אדם וכן מרן פסק בשולחן ערוך אה סימן ש ה סעיף כ באור החיים מותר לומר לגוי לחלוב בהמתו בשבת משום צער בעלי חיים שהחלב מצערה והחלב אסור בו ביום ויש אומרים צריך לקנותו מן הגוי בדבר מועט שלא יהה נראה כחולה לצורך ישראל ונסביר מרן פסק כמו רבנו שאיסור החליבה בשבת תו דאורייתא. אבל מצד שני, אם לא חולבים את הבהמה, יש צער בעל חיים. היא סובלת מאוד מאוד והוא אפילו יש אפילו שהיא מסתכנת אם לא חולבים אותה. ולכן איך נעשה שנחלוב את הבהמה בשבת כדי שהיא לא תצטער ולא תסתכן? מותר לחלוב על ידי יהודי לארץ חליבה של איבוד. מה פירוש? כשלא חולבים כדי לאגור את החלב ולהשתמש בחלב, אלא חולבים לאדמה. זוהי חליבה של קלקול, של אבוד. זאת לא מלאכה אסורה מן התורה. ולכן מותר ליהודי לחלוב את הבהמה לארץ, כי זה איסור דרבנן. ודחו איסור דרבנן בגלל צער בעל. לחיים של הבהמה הן שלא תצטער והן שלא תלך לאיבוד. מכאן אנו מבינים שמותר לגוי לחלוב את הבהמה של היהודי כי אמירה לגוי אסורה מדרבנן. או כשהגוי חולב הוא לאו דווקא חולב לארץ אלא אפילו לתוך הקד. כי הגוי מותר לו לחלוב ביום שבת. אין עליו שום עסק. אבל כשיהודי אומר לו לחלו בשבילו בשבת אז זה אסור מדרבנן אז יוצא שכשהגוי חולב את הבהמה לתוך קד ביום שבת לצורך יהודי יש כאן עבירה מדרבנן ולכן אסור ליהודי לההנות מאותו חלב באותו שבת אבל מוצא שבת מותר לו להנות מאותו חלב ומכאן אנו מגיעים לילד החולה במחלת הפה והתלפיים ואשר נזק לחלב שחולבים אותו בפעם הראשונה מעז באותו יום ואשר אמור להיות טוב בשביל לסלק את מחלת הפה בהתלפיים ראשית עלינו לשאול את עצמנו האם תרופה זו היא תרופה אשר מוגדרת כתרופת סבתות או כתרופה יעילה כי אין מחללים שבת על תרופות עממיות בלתי בדוקות ורק תרופות בדוקות מחלין עליהן את השבת או באמצעותן את השבת ומעשה שהיה כך היה שאחד מן חדיי חלב מחלת הפה בהתלפיים לקחו אותו לרופה ואמרה הטיפול בו הוא כזה וכזה ורצוי מאוד מאוד אם תשיגו חלב של עז שנחלב מידית לבוא לתת לו אזי זה דבר טוב וכן היה הלכו לגוי ליד גבעת שמואל שהיה עדיין גוי תכן שעדיין הגוי הזה נמצא שם אינני יודע והוא חלב את העז לקחו את החלב וזה הועיל לו כלומר התרופה הזו יוצאת כבר כהמלצה מפייה של רפואה ולא סתם רפואה עממית וכאמור עוד באו לפני שמועות כאלה רבות כך כנראה שבאמת החלב הזה הוא תרופה באמת למחלה זו לילדים אם כן הילד אשר יש בו מחלת הפה בהתלפיים הוא בגדר חולה שאין בו סכנה חולה שאין בו סכנה מותר לחלל בשבילות השבת ברמה של ייסורים דרבנן אבל לא ברמה של איסורי תורה או משום כך כשיש גוי אומרים לגוי לחלוב ביום שבת ולוקחים את החלב בשביל לטפל בילד כי זה ייסוד רבנן ומותר לדחוט יסוד דרבנן בשביל חולה שאין בו סכנה היה והעת הזו היא לא של גוי אלא של יהודי ואין גוי בקרבעת מקום שיחלוב בשביל היהודי אזי לא יאמרו לילד שפחות מגיל 13 לחלוב כשם מה יסרך? יגדל ויסרך יתרגל אלא שני בוגרים יחלבו בשם עצמם ביחד יחזיקו את העתין ביחד ויחלבו בבחינת שניים שעשאוה והואיל וזה שניים שעשאוה שהיא יכולה לעשות על ידי אחד אז איסור כזה הוא איסור דרבנן ולמען חולה שאין בו סכנה איסור דרבן כזה ידחה לכן אמרנו שאם אין גוי שניים יחלבו את הבהמה כדי שהחלב יכלו לחלוב אותו לתוך כלי ומן הכלי לצורך אותו ילד שחולה במחלת הפה בהתלפיים רבי חמגש אומר