שאל השואל, האם בעל מגרש חניה שמציב שומר בכניסה לחניה כדי לגבות דמי חניה? האם הוא נחשב כשומר שכר להתחייב בגניבה ועבדה במידה והרכב נגנב ממגרש החניה? ומעשה שהיה כך היה. ראובן נכנס למגרש החניה, לקח כרטיס כדי שבכנצאתו יצטרך לשלם בעתמ החניה לפי הזמן שהוא שה שם. אלא שבשעה שגמר את עסקיו באותו בניין משרדים וירד כדי לחזור לרכבו ומרכבו לצאת ממגרש החניה ולשלם כדת וכהלכה. רכבו נעלם. הוא מסתבר שנמצא גנב אשר גנב את הרכב באופן המקצועי של גנב שיודע לגנוב גם רכב כזה וגנב את הרכב ועכשיו בעל המגרש ה בעל ה מכונית טובע בבעל מגרש החניה לשלם לו דמי רכב בטענה שהוא נחשב לשומר שכר וההלכה קובעת שסומר שכר חייב בגניבה ועבדה השאלה היא מהוא הדין באמת לפי דין תורה נראה שבעל המגרש חייב לעומת זאת לפי החוק נראה שבעל המגרש איננו חייב אף על פי שהחוק בחוק השומרים השתית את הדיני השומרים בדרך כלל על פי דין תורה אבל יש כמה דברים שהוא חרג מדין תורה למשל בדין שומר שכר קובע החוק שיש להבחין בין אם המטרה העיקרית היא השמירה ובין אם המטרה העיקרית היא לא השמירה. השמירה היא תפלה. משל מה הדבר דומה אם אדם נכנס למלטחה הוא מפקיד פיקדון במלטחה זה נקרא שהמטרה העיקרית היא השמירה והוא משלם כסף עבור השמירה. אם הנכס של אותו אדם נגנב מהמלטחה, בעל המלתחה חייב. כיוון שהוא קיבל כסף עבור השמירה והנכס נגנב מהמלטחה. השומר שכר חייב בגניב עבדה. כי לא לחינם הוא קיבל כסף עבור השמירה. בשונה משומר חינם צריך הוא לא הוסיף יותר בשמירה כי הרי הוא קיבל כסף עבור השמירה. אבל במגרש החניה המטרה העיקרית היא דמי שכירות עבור השימוש במגרש החניה ולא השמירה עצמה. ולכן קובע החוק שכשהמטרה של השמירה היא תפלה למטרה העיקרית, אין לחייב אותו כשומר שכר וגניבה ועבדה לזה. לדין הזה יש השלכות רבות למשל ניתן דוגמה אדם סוחר דירה המטרה העיקרית של השכירות היא השימוש בדירה אבל האם אז פטור אותו סוחר מנזקים שהם ברמת אחריות של גניבה ועבדה בטענה שהשמירה היא תפלה לעיקר שהעיקר הוא רק דמי שימוש. גם החוק מבין שסוחר דירה הוא או סוחר רכב זה דבר שונה. הוא מוציא אותם מן הכלל. למשל אדם אשר שכר רכב. הרי למה הוא משלם דמים? בשביל השימוש. והשמירה היא תפלה לעיקר. המטרה העיקרית זה דמי השימוש. כמו שדמי חניה זה דמי שימוש. ואף על פי כן גם החוק מבין שאלה יוצאים מן הכלל ומחייבים למה למה החוק מבין שאלה יוצאים מן הכלל מה שונה סוחר רכב סוחר דירה לסוחר מגרש חניה מה ההבדל בין זה ובין זה בכל מקרה כל מי שנה מתחייב בשמירה על הנכס הוא קיבל ברשותו ולכן משפט התורה איננו כן משפט התורה קובע שגם שהשמירה היא תפלה למטרה העיקרית הוא חייב בגניב עבדה הנה רבנו בפרק עשירי מהלכות מלווה השכירות הלכה א' המלווה את חברו על המשכון בין שהלווה מעות בין שהלווה הוא פירות בין שמשכנו בשעת הלוואתו בן שמשכנו אחר שאלווה הרי זה שומר שכר לפי כך אם עבד המשכון או נגנב חייו בדמיו ואם נאנס המשכון כגון שנלקח בלסטיס מזוין וכיוצא בו משאר עונסין ישבוע שנאנס וישבע וישלם בעל המשכון את חובו עד פרוטה האחרונה כלומר, הרי האדם אשר נוטל משכון על ההלוואה, נטהילת המשכון היא איננה השמירה. המטרה העיקרית של המשכון היא ערובה, היא בטוחה בידי המלווה שהלווה יפרע את חובו. זוהי המטרה העיקרית. אלא מה? שיש טובת הנאה למלווה בכך שהחוב שלו בטוח. על ידי בטוחה הוא בטוח יותר. זוהי טובת ההנ. של המלווה שמחזיק משכון. ואם כן, טובת ההנאה הזו לפי משפט התורה להבדיל נחוק עושה אותו לשומר שכר. ולכן אם המשכון נגנב או נאבד מידיו של המלווה ובאמת נגנב או נאבד. לא שאיך קוראים שהוא שיבר אותו או משהו נגנב והוא נאבד מידיו של המלווה. אומר רבנו הוא חייב רק באונס הוא יהיה פטור על דלסטיס מזוין הוא יהיה חייב וכך גם נפסקה ההלכה בשולחן ערוך חושן משפט סימן עב ו בסימנך הני אנוכי בא אליך באב הענן וסעיף א' אומר המלווה על המשכון צריך לזהר שלא ישתמש בו מפני שהוא כמו ריבית כלומר אסור להשתמש הוא רק שומר על זה כבטוחה אבל אסור לו להשתמש ואם מלווה לעני על מרבי קרדום וכי יוצא בו שסכרו מרובה ואינו נפחט אלא מעט ונדלק על זה כי לא זו הנקודה סעיף ב' המלווה את חברו על המשכון בין שהלווה הוא מאות בין שהלווה פירות בין שמשכנו בשעת הלוואתו בין שמשכנו אחר שלווה הרי זה שומר שכר הגהה ואין חילוק בין פרש שקיבלו למשכון בין שקיבלו סתם לפי כך אם עבד המשכון או נגנב חייב בדמיו ואם היה שווה המשכון כדי דמי החוב אין לאחד על חברו כלום וכולי על כל פנים אנחנו רואים כאן שאכן באמת למרות שהשמירה היא תפלה למטה עיקרית חייב עליו המלווה על המשכון כשומר שכר אם נגנב או נאבד באמת הנושא הזה שהמשפט התורה מרחיב את האחריות השומר גם כ גם כשהשמירה היא תפלה ולא הדבר העיקרי ורק בגלל טובת הנאה שיש לשומר לא שכר דמי שמירה אלא טובת הנאה צדדית היא דבר שגרם לפוסקי ההלכה לדון הרבה מאוד כיוון שהגמרא מסבירה למה שומר שכר חייב בגניבה ועבדה להבדיל משומר חינם כי כיוון שקיבל דמי שכירות ה דמי דמי שמירה המפקיד מצפה ממנו לשמירה מעולה יותר נתירותה יתרתה כלומר לשמירה מעולה יותר ולכן כיוון זהו הרציו, זהו ההיגיון שעומד מאחורי הדברים. אם כן, אין הגיון לבוא ולגלגל על בעל מגרש חניה אחריות על הרכב בגלל טובת הנאה שיש לו, מעצם דמי השימוש. והקושיה הזו היא קושיה גדולה, אי אפשר לזלזל בה. וכיצד נשיב על העניין הזה. נראה שמשפט התורה הוא מעבר ומטיל אחריות לכל מי שמחזיק בנכס חברו. ה מעבר למה שמידת הדין ומידת ההיגיון מחייבים. שהרי הגיעו בעצמכם. ראובן מצא עבדה של שמעון. עכשיו הוא מכריז. כיוון שיש בה סימנים הוא מכריז. הוא מחכה עד שימצא את המוצא, את המעבד. באותה תקופת זמן הוא נחשב כשומר שכר. אם העבדה נגנבה ממנו חייב כשומר שכר וזה פלא פלאים הרו הוא עושה טובה התורה אמרה לו לא תאכל תעלם השם תשיבם והוא עושה טובה זה מין מצווה של חסדים ומגלגלים אחריו אחריות של שומר שכר ומסבירה הגמרא מדוע הוא חייב כשומר שכר כיוון שאם יבוא עני ויפשות יד ויאמר לו תשמע עכשיו אני מטפל בעבדה העוסק במצווה פטור ממצווה ה ד שהוא חסך לעצמו את הפרוטה הזו שנתן לעני זה נקרא טובת הנאה שעושה אותו לשומר שכר כל רואה יכירום שזה מין אינוס מחשבתי כזה שחז"ל עונסים אותנו לבוא לומר אדוני המתחיל במצווה אומרים לו גמור וגמור בצורה טובה שאתה באמת דואג לנכס של חברך כי מי מחייב אותך אומר המשפט הכללי מי מחייב אותך לקחת עבדה ולהחזיר אותה לחברך יש קונטרקט ביניכם יש חוזה ביניכם מה לך ולא שתלך ותעבד מספיק שאתה לא לוקח אותה לעצמך אז במה מחייב אותך לקחת אותה למרות הכל איש את ראהו יעזורו ואומר הרטבה שעל בסיס התרבות היהודית הזו של איש את התראהו יעזורו אני יכול להסביר את זה אפילו בצורה שכלית משפטית שמתוך זה שכל אחד חי על בסיס הכלל הזה איש אתראהו יעזורו כשנופלת לי עבדה אני מך על חבריי שחזירו עליי כשם שחבריי סומכים שאם נפלה להם עבדה הם סומכים שאני אחזיר להם אז יש מעין אמנה חברתית מאין הסכם מעין קונטרקט מאין חוזה אז אתם רואים שעל בסיס התרבות היהודית והערכים היהודיים כבר יש אפילו בניין משפטי ואם כן איפה גם כאן התורה אומרת קיבלת טובת הנאה אתה עכשיו מחוייב בשמירת הנכס כדרגה של שומר שכר לא שונה כאמור מאשר שומר עבדה שוודאי ודאי שמה זה מטמיע מאוד אבל יש לציין שאפילו במשפט הכללי שמסרבים לחייב תשלום עבור רכב שנגנב ממגרש חניה הרי אם אדם מחינה את רכבו במגרש חניה אשר הוא כבר מלא כולם נמצאים שם ואין עוד אין עוד מקום אתה יכול לחנות אבל אתה תחסום את מישהו. אז יש הסדרים במגרשי חניה מסוימים שאומרים לך אוקיי אתה רוצה לחנות אחרי הרכב הזה שמה תחסום אותו תפקיד בידי השומר את המפתח כדי שאם יבוא בעל הרכב הקודם וירצה לצאת השומר יטול את המפתח שמופקד בידיו יניע את הרכב אחורה כדי לאפשר לרכב מקדימה לצאת. ואם כן, בנסיבות כאלה, אומר המשפט הכללי, כנראה אני כאן מוכן להודות למשפט התורה שאם הרכב נגנב יהיה חייב. למרות שלכאורה גם כאן מדובר שהוא משלם רק דמי חניה, רק אומרים לו אתה רוצה להשתמש כי כבר אין מקום. זה מותנה שתפקיד בידינו את המפתח, שלא תחסום את חברך. ומה ההגיון פתאום לבוא ולומר לחייב אותו כשומר שכר את את בעל המגרש או את השומר לחייב אותו כשומר שכר הרי עדיין השמירה היא תפלה לא זה העיקר הם רק עושים לו טובה שמאפשרים לו לחנות גם בנסיבות של צוקה של מגרשי חניה ולמרות הכל בנסיבות אלה כבר במשפט הכללי נשמעים קולות להודות למשפט התורה שאכן חוייב אבל כאמור לנו אין קושי אנחנו משפט וצדקה המשפט שלנו הוא איננו כמו משפט הס שלי שלי שלך שלך אלא גם יש פעמים ששלי הוא שלך וגם אתה נוהג לפעמים ששלך הוא שלי כך נוצר משפט ייחודי שיש בו את הסמנים של צדקה אבל ניתנים גם לאכיפה רבי חניה בן הגשמר שות