רבי עזרא מגורי, חברנו מבית המדרש, שאל שאלה חשובה מאוד, הלכה למעשה בעניין פסח, והוא האם מותר להניח את החמץ לפני זמן איסורו במכלי קומפוסט? מה הם המכלים הללו של קומפוסט? המכלים הללו הם מכלים שמשליכים ל בתוכם אשפה ויש בתוכם עלים והנשורת של העלים הזו כשהיא ביחד עם ההשפה שבאותם מכלים והיא אטומה יוצרת סיסה ובהציסה הזו יוצרת מצב שהזבל הזה הופך להיות לזבל אורגני וניתן להשתמש בו לצרכים חקלאיים. ואז השאלה היא זו, כיוון שחמץ בהגיע זמנו יש צורך לבאר אותו? ואם אדם יבאר אותו על ידי שריפה, הרי זה ביאור. על ידי שהוא מפורר אותו וזורע אותו לרוח, זה ביעור. על ידי שמשליך אותו לים זה בעור. על ידי ש שליך אותו במחילה למקום א שאיננו של כבוד למרות שאבותינו מאוד היו רגישים לעניין הזה גם זה ביאור אני לא אומר אם חילה טוב לעשות כן או לא גם זה ביאור ואם כן אולי אם אדם ישים את זה בתוך מכל כזה שבמהלך הזמן הוא ופך להיות לזבל אורגני אולי גם זה בעור האמנם כן או לא והתשובה לא ומדוע לא? כיוון שיש לנו הלכה לפיה. צריך לדעת מתי החמץ כבר נפסל מאכילת כלב, לפני זמן איסורו או אחרי זמן איסורו. הנה רבנו בפרק שלישי מהלכות חמץ ומצא הלכה יב אומר ואם שרפו את החמץ קודם שעה שישית, הרי זה מותר להנות בפחמין שלו בתוך הפסח. אבל אם שרפו משעה שישית ולמעלה, הוא והוא אסור בהניה, הרי זה לא ישיק בו תנור וקיריים ולא יופא בו ולא יבשל. ואם עפה או בשל אותה הפת ואותו התבשיל אסור בהניה וכן הפחמים שלו אסורים בהניה הואיל ושרפו אחר 12 בהניה ונסביר את הדברים בשעה החמישית בערב פסח מתחילת היום אסור מדרבנן לאכול חמץ אבל עדיין מותר להנות בחמץ למכור אותו לגוי מכירה אמיתית או לתת אותה לבהמות על מנת שיאכלו את זה, זה נקרא שמותר להנות ממנו. אבל אם הגיע שעה הגיעה שעה שישית, שעה שישית מתחילת היום, החמץ אסור באכילה ובהנאה מדרבנן גם באכילה וגם בהנאה. ומן השעה השביעית, כלומר תחילת חצות או לאחר חצות היום, זה כבר מדאורי הייתה החמץ אסור באכילה ובהנאה. ועכשיו נאמר שאם האדם בשעה החמישית, שזה כבר נאסר באכילה, אבל מותר בהנאה, לקח את החמץ ושרף אותו היטב עד שהפך להיות ממש פחמים. וציאנו היטב לאפוקה משרפת קקורות לחם שלמים. שהרבה פעמים השריפה היא חריכה מלמעלה. ואם אתה בא לחתוך את הכדור הזה שנקרא כיכר לחם, אתה בא לחתוך אותו גם לאחר שנשרף בערב פסח, אתה מוצא את תוכו לחם מעדן. וזה ברור שזה לא נקרא ביעור חמץ, אלא רק אם יפורר אותו פרוסות פרוסות וישרוב אותו אז זה נקרא ביאור חמץ. אז אם באמת אדם שרף חתיכות חתיכות של לחם בערב פסח בשעה החמישית שהחמץ אסור רק באכילה ומותר בהנאה ואותו חמץ הפך להיות פחמין מאחר ואותם פחמים לא ראויים למאכל כלב רשאי האדם להשתמש בפחמין הללו להסקה אפילו בפסח עצמו כי כיוון שהם הפכו להיות פחמין לפני שנאסרו בהנאה מותר להשתמש באותם פחמים אפילו בפסח לעומת זאת, אם הגיעה השעה השישית שבו החמץ אסור ואכילה והנאה מדרבנן, למרות שהאיסור הוא רק מדרבנן, הרי הפחמים הללו שהפכו להיות פחמין לאחר שני מדרבנן, אסורים בשימוש בפסח. ואם ישיק בהם תנור וקיריים, עבר על איסור. ולא עוד, אלא המאפה והמשקה שנתחמם מחומם אסור בהנאה עד לכך למרות שלכאורה זה וזה גורם אבל ראו בפחמים הללו כדבר הדומיננטי ועשרו את הכל יתרה מזו אף על פי שהם אסורים בהנאה רק מדרבנן אם אדם יקדש אישה באותם פחמים אין הקידושין קידושין למרוץ לכאורה מדין טוב תורה הם מותרים בהנאה ומדין תורה היא אשת איש ולמרות הכל אנו אומרים אין קדוש בקידושין כך רבנו אומר בפירוש המשנה בצורה המבוערת ביותר בפירוש המשנה פרק ב' מסכ מסחים הלכה א' כך יוצא איפה שבאמת כל חמץ שהופך להיות בלתי אכיל לכלב רק אחרי זמן איסורו הוא אסור בהנאה והזבל אורגני הזה. אם אנחנו נותנים את החמץ בערב פסח, הרי לתוך המכלים הללו, באותו רגע או באותה שעה הוא עוד לא הופך להיות לזבל אורגני. וברור שבאותו יום אפילו בהגיע זמן האיסור מדרבנן וכל שכן מדאורייתא, עדיין כלב יכול לנבור במיכל כזה ולקחת את ה את החמץ הזה ולאוכלו. והואי והוא בהגיע זמן האיסור הנאה מדרבנן אפילו מדרבנן עדיין ראוי למאכל כלב אם כן הוא מתבאר מן העולם רק לאחר זמן איסורו והוא והוא מתבאר מהעולם לאחר זמן איסורו אסור להנות ממנו וכך יוצא שהזבל האורגני הזה ז** האורגני הזה שעתיד האדם להשתמש בו צרכים חקלאים הוא נהנה מדבר האסור ומשום כך השימוש בחמץ במחלי קומפוסט בערב פסח איננו פתרון לבאור חמץ יתרה מזו יתרה מזו גם אם יש מחלק קומפוסט של הציבור של העירייה או חברות שונות ששמות בכל מיני מקומות עמדות כאלה ובני אדם באים ושמים את החמץ בערב פסח במחלה קומפוסט של אותם חברות שאוספות את זה והופכות לזה לזבר אורגני. מאחר ומדובר ביהודים הרי שאסור לי להכשיל אותם כי הרי הם זוכים באותם באותו חמץ כבר בערב פסח במכלים שלהם והועיל וזה שלהם והם א וזה יאסר ברשותם והועיל וזה יעשר ברשותם הרי שהם יהנו בזה בזמן שאסור להנות בזה כי הם יהודים אמנם בחוץ לארץ במקום שהמדינה היא שרובם גויים אם יש מחלה קומפוסט כאלה אנו רשאים להשליך את החמץ בערב פסח למחלה קומפוסט אלה כיוון שזה מגיע לגויים ואצלהם אין לנו שום בעיה והלך אחרי הרוב אפילו שיש יהודים אבל במקום שרוב החברה היא יהודית אז הדבר הזה אסור אמנם יכול האדם לומר הרי אין האדם זוכה באמצעות כלי דהיינו כשאדם א קונה מאצל חברו ונותן לו את הכלי והמוכר יוצק את השמן לכלי של הקונה או או את היין לכלי של הקונה או את הקמח לכלי של הקונה או את הפירות לכלי של הקונה. כל עוד הקונה לא הגביע או לא משך. אין כליו קונה לו. אבל כאן זה שונה. כשיש מכר אין כליו של האדם קונה. אבל כשאדם שם את זה במכל קומפוסט שנמצאים ברשות הרבים הוא מפקיר הוא מסלק את בעלותו מאותו נכס וממילא שהכליו של אותו של אותה חברה זוכה לה ואם היא יהודיה הם הם יהודים הרי זה אסור וכאן המקום לציין את הדברים של השולחן ערוך בהלכות פסח בסימן תמ אור החיים נאמר בסעיף ב' ואם נתנו לא יהודי קודם שעה שישית אינו צריך לבאר ואם שרפו קודם שעה שישית הרי זה מותר להנות בפחמים שלו בתוך הפסח אבל אם שרפו משעה שישית ולמעלה הועיל והוא אסור בהנאה הרי זה לא ישיק בו תנוריים ולא יבשל ואם בשל אופה אותה הפת ואותו התבשיל אסורין ואמר המשנה ברורה ואף בסעיף קטן יב ואף על גב דזה וזה גורם הוא שהתנור הוא של היתר והעצים דהיינו החמץ של איסור וקיימלן בעלמה וזה וזה גורם מותר שנחה וגורם העצים של איסור שבהן הפת נאפת ניכר יותר ונראה שבחן לעיניים אוכמוחד גורמו ואפילו אם בשעה שנתן הפת לתוך התנור כבר נהפך חמץ גחלים או אפילו לאפר חם ונאפה עלידם גם כן אסור שהרי בחמץ גם גחלים ואפרן אסור וכיוון שהפת נאפה מחומם מן ניכר שבחם בפת כמו בעצים ואפילו אם גרף האפר והגחלים ואפה ובשל נגד חומו לבד גם כן אוסרים כמהאחרונים הפת והתבשיל וכולי וממשיך המשנה וממשיך השולחן ערוך ואומר וכן הפחמים שלו אסורין בהנאה הואילו שרפו אחר 12 בהנאה כל זה שוב המשנה בר אומר והוא הדין אפרן סיב עיף קטן יד ולכן אסור להתחמם אצל הפחמין או להנות לאורו וכי גבנה כלומר כל סוג של הנאה וכן באפרן לכבש בהן בגדים וכדומה ומכל מקום מותר לכסות בהם דם שחיטה דמצוות לא להנות ניתנו ניתנו הרי איפה לסיכום שבאמת החמץ ה תן במיכל אורגני פרטי יהודי הוא דבר אסור כיוון שבערב פסח הוא עוד לא מספיק להיות ז** אורגני הוא עוד לא נפסל מאכילת כלב או שיפיתפסל מאכילת כלב זה יהיה כבר לאחר זמן איסורו ואז הוא אסור בהנאה לעולם רבי חניב