שאל השואל ואמר האם מותר לעשות קובנה מקמח מצות שמורה לכבוד פסח או בפסח והאם יוצאים מדי חובת מצה שמורה בקובנה התשובה היא עלינו להבחין בין שני סוגי קמח מצה קמח מצה שהוא קמח שקנו אותו מחיתים שנשמרו משעת קצירה חנו ושמרו ועדיין לא נאפה כלל ועיקר ותכף נתייחס למציאות הזו ובין קמח מצה שמורה אשר נפוץ בשוק והן מצות שמורות שכבר נאפו ונכטישו הדק היטב היטב הדק ואז מתקבל קמח מה שנקרא היום קמח מצות ודינו הוא שונה מאשר קמח מצה שמורה שהוא חיתים שנתחנו ונתחיל מן הסוף אל ההתחלה קמח מצה שמורה של ימינו שהוא מצות שמורות שנאפו אוכבר נכטישו ונעשו קמח א' מותר לאפות מותר לתגן מותר לעשות בהם מה שרוצים ואין שום חשש של חמץ בזה כי מאחר וכבר נאפו אין עוד שום חשש חמץ בזה בועדן בהקשר למצע מקמח מצות שכאמור מצות שכבר נאפו ונחתשו. אם לוקחים קמח כזה ועושים ממנו כמו פיטה או כמו קבנה, ברכתו היא בורא מיני מזונות ואין ברכתו המוציא לחם מן הארץ. לא יהה זה אלא כמו פת ובפטות אמרנו שמברכים על זה המוציא לחם מן הארץ אף על פי שנתבשל במרק בחילבה ברכתו המוציא לחם הארץ כל עוד יש אחד משני התנאים או שצורת הפת נכרת גם אם אין בכל לג' ובלג' כזית או גם מאין צורת הפת ניכרת אם יש בכל לג ולג כזית. וכאן שני הדברים דומה שכבר לא קיימים. לא צורת הפת שהיו הייתה ולא גם הכזית. כיוון שכאמור כאן לא מדובר בכזית של פת שהייתה, אלא כבר נחתשה, נעשתה קמח ועכשיו נעפתה או נתגנה או נתבשלה ביחד. ו לכן ברכתו בורא מיני מזונות ודומה שאפילו אם קבע סעודה עליה ברכתו ברכת ברכתה ברכת מיני מזונות שכן ה המוצר שקיבלנו אותו קיבלנו אותו רק באמצעות בישול לכן כשאנחנו מדברים על קמח שנאפה בצורת קובנה אם נלך ל מח רגיל של כל ימות השנה שנאפה בצורת קובנה אזי באנו למחלוקת בין פוסקי ההלכה האם זה נקרא דרך בישול או דרך מעפה היו כאלה שאמרו שבגלל הזיעה שיש בקובנה שהרי היא נאפת בתוך סיר סגור ויש זיעה אז הרי זה כמו בישול ולכן ברכתה בורא מיני מזונות גם אם קבע עליה סעודה והיו שהוסיפו עוד טעם בגלל שאינה רואה פני האש זה עוד טעם שהוסיפו כדי לומר שברכתם מזונות אבל מורי אומר שהקובנה יסודה הוא במ שאמרו בגמרא מסכת ברכות קובו דארעו שכן היו עופים עיסה של בצק בתוך גומה שבקרקע והיו שם גחלים או חום או אש וזו הייתה נעפת כמו כדור קובודארעו וברכתה בורא מיני מזונות לדעת מורי לא כי אינה פת אלא היא פת אבל ברכתם בוראים להם מזונות בגלל שנשתנתה צורת הפת מהפת הסטנדרטית כשאדם יכנס ליצרן, לאופא ויבקש פיטה, הוא לא יתן לו קובנה. כיוון שקובנה זה כבר משהו אחר לגמרי. אז הועיל ואין צורת הפת על הקובנה, מברכים על זה בורא מיני מזונות. ואם קבע עליה סעודה, כיוון שזה לדעת מורי דרך מעפה ולא דרך בשול, מברך על זה המוציא לחם לארץ כמובן הם נטילה. בכל בכל הדינים האלה אבל אומר מורי אם ניקח כמח מצה שמורה דהיינו חיטים שנקצרו ונשמרו ונתחנו ונשתמרו וקיבלנו קמח שבו עופים את המצות השמורות אם ניקח קמח כזה ונעשה קובנה לדעת מורי קודם כל מותר כמובן צריכים לסייג את דברי מורי הם מדובר כאן בפתח עבה שהרי במצה שמורה צריך צריך להיזהר לא לעשות פת עבוה זה חלק מהכללים הושמרתם את המצות שימור בתר שימור שלא יחמיץ ולכן מוכרחים לומר שלא מדובר בקובנה במצב וברמה ובגודלים שאנחנו גילים אליהם בקובנה כי אחרת איזה מלמצה שמורה זו אלא כאמור דקה אבל בתוך סירים בתוך סירים או באדמה כמו שנאמר. ואם כן הקובנה הזו, אומר מורי יוצאים בה ידי חובה גם בליל הסדר בטור מצת מצווה. מדוע? כי היא פת היא פת ואמנם יכול האדם לבוא לומר הרי ברכת המזונות ואנחנו בשביל מסת מצווה צריכים המוציא לחם מן הארץ. אז מורי אומר א' כיוון שאתה אוכל אותם בתור חובה אין לך קביעות יותר מזו ואם כן יכול להיות שמברכים עליה המוציא אפילו לא אכל אפילו לא אכל בקביעות אלא בגלל קבעות המצווה ושנית אומר מורי שאולי העניין של ברכת המוציא לעניין לצאת ידי חובת מצת מצווה לא מעכב אתה יכול אולי אפילו בברכת מיני מזונות לצאת לחובה בתור מצה שמורה חידוש גדול מאוד ונועז מצד מורי אבל דברי טעם לענייננו אנחנו אומרים כך זוהי הלכה חדש שנית מקורית נועזת די הגיונית אבל לא להוראה הלכה למעשה אלא למעשה לא נוכל להורות כך ומדוע מורה הוראה כשהוא מורה למעשה עיניו בראשו וצריך לקחת בחשבון כמה צעדים קדימה לא צעד אחד אלא כמה צעדים קדימה א' קודם כל כפי שאמרנו קובנה מזוהה בתודעה של הציבור אוכל הקובנה בעופ קובנה פטור משהו קובודרעו משהו גדול מוגדל כדורי ולא משהו דק מן הדק ולכן ברגע שנגיד להם אפשר לצאת דחובה בקובנה בקמח של מצה שמורה אשר עדיין לא נאפה כלל ועיקר עלולים לעשות פת עבה כזו ואסור לעשות פת עבה בשביל מצה שמורה זה דבר אחד. דבר שני, היום הנוהג הוא שבקובנה הם משתמשים בשמן. אמנם משתמשים בשמן כדי שהיא לא תדבק בקרקעית של הסיר. אבל מעשה נשים משתנה מאישה לאישה. יש שמה מעט שמן, יש שמה כמות שמן מרובע. ואז אם אנחנו מדברים על כמות שמן מרובע, הרי אנחנו זולגים לבישולי. שהזיאה של הקובנה הינה לפי דעת מורי בשול והדברים הגיוניים מאוד שזה לא נכון לומר שבגלל הזה אה זה בישול אבל מן הרגע שיש כמות שמן גדולה אזי למה לא לומר שזה גדר של בישול ואז אם היא בגדר של בישול לא יהה אלא כמו מצה פיטה מצה יוצאים בה ברקיק שרווי אבל לא אם בא ממצה מבושלת וברגע שזה מבושל גמרנו כבר אין יוצאים בידי חובה במי ידינו לתקוע שנגיד לנשים כמה שמן לשים הרי השמן משתנה מהגודל מהכמויות ולכן כהוראה למעשה זה דבר בלתי מעשי קשה מאוד להראות את זה למעשה ויש להימנע מלנצל את הדבר הזה אלא בהחלט יכולים לבוא ולומר שאדם אשר עשה קובנה מקמח מצה שמורה כמובן לא עווה עבוה בגלל חשש של חימוץ בהחלט זה מותר לא בשביל לצאת ידי חובת מצה שמורה אלא בשביל לאכול לאכול קובנה שכי הוא חושק בקובנה והוא רוצה בקובנה ואין שום סיבה שלא להתיר לו את הדבר הזה אם באמת הוא לא יעשה משהווא עבה אבל בשביל לצאת בחובת מצה שמורה נראה לענו דעתי שאין להורות כן רבי חניה בן הגש אומר