שאל השואל ואמר אם הבחינו או הרגישו או הריחו ביום שבת שיש דליפת גז? האם מותר לכבות את הגז כדי שחס וחלילה לא ישתפכו באיזשהיא שריפה, התלקחות ואפילו אפילו פיצוץ? וגם מחנק סוף סוף הגז מרעיל את האוויר. והתשובה מותר אכן לכבות את הגז כשיש דליפת גז ביום שבת כדאי להקדים ולומר שיש שיש איסור מן התורה לכבות אש ביום שבת כמו שיש אב מלאכה של מבעיר כך יש אב מלאכה של מכבה. אבל מה הכיבוי האמור בתורה? הוא המכבה את הגחלת של עץ. על ידי שהוא מכבה את הגחלת של עץ, אז הוא מקבל פחמין. ואז יש בכיבוי אקט של בניין, אקט של תועלת, שכאמור יש בזה עניין של גחלת שהוא מקבל פחמים. אבל מן הרגע שיש לנו כיבוי לצורך כיבוי ולא לצורך פחמים, זה נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה. ובזה נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון אם יש בזה איסור או לא. ומרן השולחן ערוך פסק כמו רבי שמעון שפטור על כיבוי כזה ולכן לפי מרן השולחן ערוך בכל הפוסקים כמותו סתם כיבוי בשבת ואפילו כיבוי של גחלת גחלת עץ אם הוא לא נועד בשביל פחמין אלא בשביל לישון או בשביל כל סיבה אחרת זה נקרא מלאכה שאינה צריכה תופה והועיל ומרן השולחן ערוך פסק כמו רבי שמעון פטור עליה אז האיסור של מלאכת הכיבוי השכיחה הרגילה היא מדרבנן לשיטתם אבל רבנו הוא בדעה אחרת שכיבוי גם אם היא מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא פסק כמו רבי יהודה שחייב עליה ולכן אצלנו כל כיבוי בדרך כלל הוא איסור דאורייתא, גם אם הוא לא מתכוון לצורך פחמין. ולמרות שרבנו מחמיר ברוב הכיבויים שהם דאורייתא, הנה רבנו כתב בפרק 12 שבת, הלכה שנייה כדלקמן המכבה כל שהוא חייב. אחד המכבה את הנר. הרמכבה את הנר אין שם פחמים ואחד המכבה את הגחלת של עץ אבל המכבה גחלת של מתכת פטור ואם נתכוון לצרף חייב כלומר אם אדם מכבה מתכת של גחלת לוהטת פטור כי זה לא כיבוי רגיל זה לא להבה רגילה וזה לא כיבוי רגיל אלא אם כן הוא מכבה את את הגחרת של מתכת כדי לחסם את את אותה מתכת כי אותה מתכת היא הינדון היא פלדה ועל ידי שמכבים ושמים עליה מים היא מתחסמת במקרה כזה יש איסור תורה גם בגחלת של מתכת אבל בסתם גחלת של מתכת האיסור לחבות הוא רק מדרבנן ולכן אם אדם רואה ברשות הרבים אחרת של מת נאמר בדברי רבנו שם ומותר לכבות גחלת של מתכת ברשות הרבים כדי שלא יזכו בה רבים הנה לכתחילה אם אדם רואה גחלת של מתכת ברשות הרבים מותר לו לכתחילה לכבות כדי שלא יזקו בה רבים כי כל האיסור הוא מדרבנן ויש כאן נזק פוטנציאלי לרבים הרי בגלל על הנזק הפוטנציאלי לרבים דחו את איסור דרבנן או חכמים לא העמידו דבריהם במקרה כזה הוא מותר לכבות והנה אם אנו נעתקים מכאן לעניין הלהבה של גז גז הלהבה של גזי להבה שאין בה ממש זה לא כמו להבה פטילה או להבה עץ אלא כי הלהבה עם הפתילה זה נקראת שיש בה ממש כי מקור האחיזה של הלהבה יש בו ממש אבל הגז מקור האחיזה של הלהבה הוא אין בו ממש והועיל ואין בו ממש אז איסור הכיבוי הוא מדרבנען ואם איסור הכיבוי מדרבנן ומקום של נזק רבים מותר לכתחילה על אחת כמה וכמה שבעניין של דליפת גז זה לא רק נזק לרבים, זה יכול להיות חס וחלילה פיקוח נפש דרבים משום שכחול שידלוף הגז יותר, עלולה להיות בעירה גדולה, שריפה גדולה ואולי פיצוץ ויש שם מערכות חשמל ויש שם בלוני גז ויכולה להיות לא נזק רבים אלא שועד רבים, מין פיקוח נפש רבים גדול מאוד ולכן כאמור מותר לכבות את הגז על אחד כמה וכמה שאם הוא ירוץ וילך ויסגור את הברזים של הבלונים שאז נראה כגרמה ואם כן עוד יותר קל משום כך אין מקום לבוא לומר שאם אדם מרגיש בתיבת גז יחפש גוי ויאמר לגוי מילא אם הגוי בביתו אז בבקשה בוודאי למה לא יאמר הגוי לחבו אבל אם הגוי אינו בביתו עד שילך ויחפש גוי יכול להיות שכבר תהיה הסתבכות עצומה גז דולף אם יש לדים קטנים זכנים עלול לדבר לגרום להם מחנק כל מיני דברים שאין יכולים לשאר אותם או משום כך כאמור מותר על אתר לכבות את הקיראים גז ורצח הברזים הראשיים אבל גם אם לא אפשר אפילו בשיברים הקרובים ביותר ללהבה. אם אין אם אין אם אנחנו עלולים לתאחר ולהתעכב בכל הדברים האלה. וכאמור, רק אם יש גוי אז אפשר בבית אז אפשר וצריך לעזר בו. אבל אם לא אין להשתות. בפיקוח נפש או ספק פיקוח נפש אין להשתות, אין לשאל, אין לפקפק, אלא כל הזריז הרי זה משובח. רבי חניבר שמ