בעניין שתי הלכות הקשורות ליום טוב המשמש ובא א' האם מותר להפעיל את החגז זהו שעון גז הנקרא חגז ביום טוב כלומר לתכנת אותו ביום טוב לא רק מערב יום טוב האם מותר או אסור ב האם מותר בשלהבת שלג אז להנמיך אותה, לא לכבות אלא להנמיך אותה. האם מותר או אסור? ושתי על שתי השאלות הללו, מבחינת שיטת רבנו, התשובה מותר מותר. מותר לתכנת חגז ביום טוב עצמו, בין אם תרם יש להבה, בין אם כבר יש להבה. וזה שיטת רבנו ב למרן וכן מותר להנמיך את השלהבת של גז להבדיל מחשמל או להוה אחרת ונסביר את הדברים בנוגע לחגז הרי כידוע השעון גז הזה משעה שמתכנתים אותו ברגע מסוים בהגיע הזמן אז הוא יוצר נתק והלהבה נכבת מאליה. ואין ספק שיש כאן גרמה של כיבוי והשאלה היא באיזה רמה התירו גרמה של כיבוי ביום טוב? מרן השולחן ערוך אור החיים סימן תקיד סעיף ג מחמיר בעניין זה וכותב נר של שעווה שרוצה להדליקו ביום טוב וחס עליו שלא ישרף כולו יכול ליתן סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלשרף בעניין שיכבה כשיגיע שם כלומר לא התיר מרן אלא אם שמים את הדבר שגורם לכיווי עוד לפני שיש להב גרמה כזו הוא מתיר, אבל אם יש כבר להבה הוא עוסר לשים משהו שיהיה גורם לכיבוי שמה אולי זה מקרב כיבוי ונסביר את הדברים הנה למשל בשעה שיש כבר נר דולק ביום טוב ואני עכשיו בא ואומר חבל לי שהנר הזה ידלק עד הסוף אין לי צורך בו ואז אני שם בנר הזה כאן במחציתו בתימן היו נוהגים לשים את הנר בתוך תפוח לימון חותכים אותו לשני חצאים נוקבים נקב ושמים אותו עד הגובה שרוצים כאן כאן לשליש לרווי לחצעין בזה שמענו הכל גם לשליש ולרביע שמענו ואז כשהנר דולק דולק ואוכל את ה שעווה עד שהוא מגיע ללימון אז הלהבה מתחקכת מיץ הלימון ונחבט עכשיו לפי מרן מותר לעשות את הפטנט הזה רק אם שמים את הלימון לפני שהדליקו את הנר אבל אם כבר הנר דולק אין לשים את הנינו את הנ את הלימון כי זה כבר לא גרמה אלא זה נקרא לקרב כיבוי אבל מהריץ כותב שלא ביום טוב אין שום חשש ואפשר לשים את זה גם לאחר שהאש דולקת לשים את זה בתוך הלימון או שיגיע הלהבה תגיע לאותו מקום הרי היא תכבה מאליה ובאמת תוצאה מהמחלוקת הזו לכאורה בשימוש הפרימיטיבי הזה אנו יכולים לדון ביחס לחגז אם זוהי הלהבה והאישה נזכרת אומרת, "וואי אני שכחתי לתכנט את החגז וההלה כבר קיימת. לפי שיטתנו יהיה מותר לתכנת את החגז גם כשכבר על אהבה קיימת. כמו הנר בדיוק. ואילו לפי שיטת מרן, אם הלהבה כבר קיימת אין לתכנת את החגז. אבל אם הלהבה טרם קיימת, יש אפשר לתכנ את החגז ואז להדליק את הלהבה. מאש מצויה. הנה, כן, יש הבדל הלכתי מהותי בין שתי השיטות בעניין השימוש בחגז ביום טוב. ומכאן לעניין של ה להנמיך את הלהבה ביום טוב. כאן המקום לקרוא את דברי רבנו בפרק רביעי מהלכות שביטת יום טוב. הלכה שנייה. שלישי, אף על פי שהותראה הבערה ביום טוב שלא לצורך, אסור לכבות את האש אפילו ערה לצורך אכילה שהכיבוי מלאכה ואין בו צורך אכילה כלל. אושם שאין מכבין את האש, כך אין מכבין את הנר. ואם קבע ואם קיב לוקה כמי שהרג או בנה. קודם כל יש להעביר את ההלכה הזו ומורי אומר מלאכת הכיבוי כך הוא מסביר בדברי רבנו בכלל בכלל איננה שייכת למלאכות שהם בגדר מלאכות אוכל נפש כי אין דבר כזה לכבות בשביל אוכל נפש אין דבר כזה אפשר להבעיר בשביל אוכל נפש אין גדר כזה שאתה מכבה בשביל אוכל נפש מורי לא נעלם ממנו העניין הזה שדיברו בו הפוסקים שמה זה ישרף אז במורי מעיר מורי מאיר בערה ד' ואומר ואין לדייק ממה שכתב רבנו שאין בו צורך אכילה ה יש בו צורך אכילה מותר אופי שדיקו כמהאחרונים שהרי הוסיף רבנו כלל כלומר במהותו של הכיבוי אין בו צורך אכילה ולכן לא הוצר כלל אף ירע מקרה שתתחשן הקדרה או תשרף ואפשר לסלקה אף על פי כן אסור לכבות אוקמנחב כלומר מורי אומר אדוני אם אתה חושש שמה התבשיל ישרף תעביר אותו ללהבה אחרת אבל בשום פנים באופן אל תכבה ועוד מעט נראה מה מה עם הנמחה אל תכבה בגלל שלא ישרף כי כאמור יש לך אופציה אחרת במבחינה זו מורי מאוד מאוד מחמיר בשיטת רבנו כלל הוא מדייק מדברי רבנו כלל מלאכת אוכל הכיבוי איננה ממלכת אוכל נפש כלל ולכן אפילו תתעשה נגדרה שום דבר אפילו שאין לו איפה לפנות אותה בשום פנים ואופן לא יועיל ולא יציל אין לך להתיר את הכיבוי ביום טוב נקודה אבל ממשיך רבנו ואומר אין מסלקין את פי הנר למעלה כדי שתכבא ואין מסירין את השמן ממנה ואינו חותך את ראש הפתילה בכל נופץ את ראשו בידו אגודה של עצים שהודקה במדורה כל עץ שלו אחזה בו העץ מותר לשומתו ואינו דומה למסיר שמן מנר ונסביר את הדברים אם יש לי אגודה של עצים והבערתי את ראשיהם כל עוד שעדיין לא הגיע אליו בלהבה אבל הוא בערמה והלהבה תגיע אליו מותר לי לשמוט אותו כדי שהלהבה לא תמשיך עוד ועוד אז כל עוד שעדיין הלהבה לא הגיעה אליו מותר לשמות אותו אותו כננו מחובר זה אודים אודים אבל אם יש לי שמן ויש לי להבה בשמן הזה אסור לי הנה יש לי כאן שמן אסור לי רבותיי לקחת בכפית עוד שמן ועוד שמן כן כי כל השמן הוא כאילו עוד אחד גדול למרות שהוא נוזלי עוד אחד גדול שמחובר ללהבה ואם אני מסתפק מן השמן אני כאילו מכבה אני כאילו מכבה וזה אסור אז עכשיו בבגלל הדבר הזה דנו הפוסקים מה בנוגע להנמיך את הלהבה של התבשיל אם מדובר בחשמל הנמכת הלהבה היא בעצם ניתוק אה איך קוראים להם ה
הספירלות יש מתחת לכיסוי ספירלות ספירלות ועל ידי שאתה מנמיך אתה מנתק ספירלה אחת עוד מנמיך מנתק עוד ספירלה אחת זה נקרא שאתה לוקח עוד בוער באש הוא מכבה וזה אסור דנו הפוסקים מה בנוגע לגז האם מותר לה מכבב גז אז היו פוסקים שאמרו מה אתה רוצה הגז והשמן זה אותו דבר זה כאילו מחובר חיבור אחד וכאילו כל האש דולקת בכל ואסור להסתפק מן הגז כמו שאסור לחץ כמו שאסור לסתפק מן השמן שבו יש להבה ולכאורה הם צודקים אבל גם אם נאמר שהם צודקים א מתי רבנו מדבר שאסור איך קוראים להסתפק מן השמן כשאומר רבנו בזו הלשון הוא אומר אה ואינו דומה למסיר שמן מן הנר. אומר רבנו, כשאתה לוקח שמן מן הנר, אז עכשיו אם עכשיו במקום ליטר יש לי חצי ליטר שמן, זה אסור. אבל בגז כשאני מנמיך אינני מסתפק בגז. לא נותר עכשיו פחות גז במאגר זה אותו מאגר אלא צמצמתי את צינור הזרימה כלומר הגז ממשיך להיות מחובר עם הלהבה וזה נשאר אותו מאגר רק אני מצמצם את כמות הגז שזורם ולכן לעני דעתי מותר להנמיך להבה של גז ביום טוב לא לכבות להנמיך לההבה של גז ביום טוב להבדיל מן החשמל ואין זה דומה לחלוטין לחלוטין למספק שמן מן הנר רבי חניה בנגש