שאל השואל ואמר שהאם מותר לו לחלל את השבת כדי להציל אדם שהוא רצה להתאבד ביום שבת עלה על גבי גג גבוה וקפץ והתרסק והשאלה היא האם מותר או חובה מיד לחלל עליו את השבת כדי לנסות להציל מה שניתן להציל אם ניתן להציל ובכן שאלה גדולה מאוד נכון מאוד שבאמת אין שום דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ משלוש עבירות גילוי עריות והעבודה זרה ו שפכו דמים אבל שבת אפילו שהיא קדושה מאוד מאוד היא נתיחת בגלל חצרת נפשות ולא רק מפני פיקוח נפש ודאי אלא גם בפני פיקוח נפש מספק ואפילו מספק ספקה מחלים את השבת אבל בכל זאת האחרונים דנו בדבר אם האדם מאבד את עצמו לדעת שאז לכאורה הוא זה שהכניס את עצמו לסכנה האם מחלים עליו את השבת או לא ובשאלות ותשובות ציצליעזר חלק ח סימן טו יש קונטרס משפטים פרק ד' ששם הוא דן בהרחבה ומביא חילוקי דעות בין הפוסקים האחרונים שיש מהם שאומרים שחייב ויש מהם שאומרים שאיננו חייב ואולי אפילו אסור כיוון שמדובר בשבת והוא הוא זה שהכניס את עצמו לסכנה א אבל למרות הדיון החשוב והערוך שהוא מביא ומפלפל בדברי אחרונים דומה שבאמת דברי רבנו או לפי רבנו הדברים ברורים שצריך לחלל עליו את השבת שהרי רבנו בסוף פרק 18 מלכות סנהדרין כתב את הדברים הבאים גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בדין ולא מלכין את האדם בהודיית פיו אלא על פי שניים עדים וזה שהרג יהושע אכן ודוד לגרעמלקי והוד פיהם הוראת שעה הייתה או דין מלכות היה ממשיך הרמב"ם וכותב אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה כלומר אדם אשר בא ואומר רצחתי ואז אם היינו מקבלים תודעת פיו היינו צריכים לכאורה להוציא אותו להורג כי הודעת בעל דין קמע עד עם דמי והרי על פי שני עד יקום דבר אבל כבר הרדבז אומר בבית צדק שהודעת בעל דין כמעדין דמי לעניין ממון שאז בידו לוותר על הממון שלו ולכן על אם הוא מודה מחייבים אותו בממון מה שאין כן בענייני נפשות הנפשות ליהנה אמר השם כלומר הנפשות של בני אדם הם של הקדוש ברוך הוא ולכן לא שיך לומר הודעת בעל דין במקרה כזה לה אך ורק על פי שניד מקום דבר ואם כן כשבא אדם ומודה בעבירה שהוא רצח אין מוצאים אותו להורג על בסיס או דעתו שמה נטרפה דעתו בדבר זה כך אומר רבנו שמה נטרפה דעתו בדבר זה שמה מנעמלין מרא נפש המחכים למוות שהן תמיד תוקעים אחרבות בבתנם ומשליחים עצמם מעל הגגות כך זה יבוא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהיה. אוכלו של דבר גזרת מלכים. כלומר, הנה רבנו מתייחס למודה שעשה עבירה שמה הוא מאלה מהסוגים מרי הנפש המעבדים את עצמם לדעת. ורבנו מגדיר אותם את המנסים להתאבד, לשלוח יד בנפשם שמה נטרפה דעתם בדבר זה. ואם כן מאחר והמעבד את עצמו לדעת ובחזקת טירוף דעת. אי אפשר בשום פנים ואופן לבוא ולומר שבגלל שהוא הכניס את עצמו לסיכון לא נחלץ להציל אותו. כמו שביום חול אם אדם ניסה להמיט את עצמו לשלוח יד בנפשו אסור לנו לעמוד מנגד. אלא אנו מוזהרים לא תעמוד על דם ראכיו ומחייבים להציל אותו. כך בשבת מצווה וחובה לחלל את השבת כדי להתחיל אותו למרות שזה בא ממנו כי הוא זה לא הוא אלא הוא נמצא בהתקפה נפשית חריפה הוא נמצא בטירוף הדעת ואין בשום פנים באופן לבוא ולומר של נשב מנגד אם כן איפה נראים הדברים שלפי רבנו גם המתאבד לדעת כיוון שדינו כמו בטירוף הדעת כמו מש פוגע לאותו לאותה שעה ויש ויש מצבים שבאמת בני אדם כשהם מקבלים את הטירוף את ההתקפה אז הם נחשבים לשוטים ט ודינם קשותים לכל דבר ובזמן שהם ננוחים ורגועים דינם כפיקחים לכל דבר אז באמת בזמן ה המעשה של ההתאבדות בהחלט ניתן לבוא לומר שהם בחזקת טירוף הדעת אל עד אלם כנוכח אחרת והועיל להם בחזקה כזו וכל התורה אנו דנים על פי החזקות הרחובה על כל אדם להגיש להם עזרה לא מבעיה בחול אלא אפילו בשבת אפילו תוך כדי חילול שבת רבי ח