מדי פעם בגנים ציבוריים והוא רואה אילנות אשר נטעום לצורך נוי כמו דקלים ויש פירות נושרים א' האם מותר לו ליטול מהפירות הנושרים הללו ב האם הוא צריך לחשוש משום איסור עורלה. ג' האם הוא חייב לתרומות ומעשרות? ובכן, העצים הללו אשר נטאים על ידי הרשות. בדרך כלל נטאים לצורך נוי ולא לצורך פירות. יש אולי רשויות שאוספות את הפירות ומחלקים או מוכרים אבל בדרך כלל הם עשויים רק לנוי והפירות הנושרים בדרך כלל אוספים אותם וזורקים אותם ולכן הרב אליושי פסק שזה כמו אילן אשר נוטעים אותו לצורך סייג וגדר שאין עליו חיוב בעורלה. פירושו של דבר, אם לוקחים אילן ונוטעים אותו בקצה המטע, צפוף אחד ליד השני, אותם אילנות נוטעים אותם כדי שישמשו כגדר בחסיג לשמור על המטע, כמו שגם היו נוהגים לעשות פירות סברס. מסביב למטאים שישמשו כסיג כסיג הרי אלו עצים אשר פטורים מן העורלה שכן רבנו פסק בעקבות מה שכתוב במקורות שאם בפרק עשירי נלכות מעשר שני ונתע רבעי הנוטע הלכה שנייה הנוע אילן מאכל דעתו עליו שיהיה סייג לגינה או שנתאו לקורות לא לפירות הרי זה פטור מנעורלה נטאו לסייג וחזר וחשב עליו למאכל או שנתאו למאכל וחשב וחזר וחשב עליו לסיג כיוון שר בו מחשבת חיוב חייו על כל פנים כל שהוא נטה את האילן לצורך גדר לצורך סייג הרי אינו נחשב כעץ מאכל אלא נחשב כעץ רק ואין עליו דין אורלה החידוש הוא שהאחרונים חידשו שאם נוטעים עץ לצורך נוי בגנים ציבוריים זה נחשב כאילו נטע שלא לצורך עץ מאכל אלא לצורך גדר סייג קורות וכ יוצא בזהו חידוש אבל מסתבר הוא הדבר ולכן אף שאולי עץ תמר לוקח לו הרבה זמן עד שהוא נותן פירות אבל מעשים שבכל יום שהרבה גננים שנוטעים לצורך הגינון הציבורי אינם שואלים את הרבנים ומביאים לקלים מבוגרים מהרבה מקומות בארץ שהשורשים שלהם חשופים בלי שמקיפים אותם אדמה ממקום שבו הם גדלו ואז נסתרו כל השנים הראשונות שנמנו להם ועכשיו צריך למנות שלוש שנות עורה מאז הנטיאה. אז כאמור, אם אדם היה קונה עץ דקל בשביל תמרים ולא היה שומר על אדמת עפר מסביב לשורשים ממקום גדולו, אז היה צריך לספור שנות עורלה מחדש. אבל כאן, כיוון שהם נועדו רק לנוי, כאמור אין בזה איסור עורלה, גם אין בזה איסור גזל. למרות שהלכה קובעת שאדם אשר עובר ליד הגינה של חברו במדרכה והפרי והעץ של חברו, הענף חולש החוצה והפרי נופל על המדרכה. נקבע בהלכה שאסור לקחת את הפרי הזה מדיני ממונות רק אם הוא נמאס. אם אינו נמאס אסור אלא אם כן ידוע לנו שהוא בחזקת הפקר. והסביר את הדברים. אם למשל יש אדם שיש לו אילנות פירות והענפים של האילנות פירות פולשים החוצה לכיוון המדרכה ו אדם עובר במדרכה ורואה נשורת של פירות במדרכה. אם הוא מוצא שם תאנים מותר לו לאכול. ואין בזה גזל. כי כיוון שהתאנים נמאסות אז בוודאי בעל האילן מתייאש מהן ומפכיר אותם. ומותר לעובר אורח, לטול אותם ולאכול אותם. אינו חייב להפריש תמות מעשרות כי איננו אוסף. אותם לתוך סלו אלא א' הם הפקר ב' הוא אוכל מידית במקום אז הועיל והם הפקר פטור תו מעשרות וגם אילו לא היו הפקר אלא הם מקבל אותם מתנה כל שהוא אוכל ערי ולא אוסף אותם מתוך סל אז אי אין בהם תרומות ומעשרות אז אין בהם דיני מונות ולא דיני תרומות מעשרות ואם היה פקן אגוזים הם לא נמאסים אזי אסור לקחת אותם כיחזקה שבעל הבית אינו מתייאש עליהם בעל האילן אינו מתייאש מהם ואז צריך האדם לא לקחת אותם כי זה גזל אלא אם כן ידוע לנו שהוא מפקירם כגון שאנו עוברי אורח קבועים ומעולם לא ראינו אותו אוסף את האגוזים אדרבה הוא עובר רואה אותם לא אוסף ואחרים לקחו ולא האיר להם דבר חזקה היא שהפקיר ואין בהם דיני ממונות וכאמור גם אין בהם דיני תרומות מעשרות נחזור חזרה לדקלים שנטעו על ידי רשות הגינון הציבורית לצורך נוי ואשר הפירות נושרים אין בהם מדין עורלה כי הם נטעול צורך נוי אין בהם מדין גזל כי הם הפקר ואין בהם משום תרומות מעשרות א' משום הפקר ב' צריך עיון עם הפירות של עורלה של אילן שנית לשם סייג וגדר לשם סייג וגדר ואין המפקר אלא נניח בשטח פרטי האם הם חייבים בטומות מעשרות או לא אבל זהו עוד נושא שצריך עיון בפני עצמו רבי חני