שאל השואל לגבי אדם אשר נמצא בבית מלון בארץ וכל שכן בחוץ לארץ והוא רוצה מטבע הדברים לטלטל דברים שראויים לטלטול לפחות במתחם של המלון האם מותר לו או אסור לו והתשובה ברמת העיקרון נראה שמותר לו, אבל זה כפוף בחמה תנאים. הנה, אם יש בית מלון בארץ אשר הוא נמצא בתוך מתחם עירוני אוישובי שיש בו רבנות פעילה ודואגת לעירובי חצרות ושיתופי מבואות אז לכאורה אין לו בעיה. אבל אם הבית מלון שבארץ וכל שכן בחוץ לארץ אינו נמצא בתוך איזשהו מתחם יישובי שיש בו רבנות פעילה מסדרת וכאמור בחוץ לארץ הדבר פשוט שאין דבר כזה אז יש בעיה וצריך לדעת אם אנחנו יכולים להתמודד עםמה או לא ומה היא הבעיה מן הרגע שיש חצר שיש בה דיירים ולצורך העניין נלך מנקה אל הכבד שהדיירים כולם יהודים ויהודים מראי שמיים הם חייבים לעשות עירובי חצרות כדי שיהיה אפשרי להעביר מדירה א' לדירה ב' וכן הלאה. ומעשה היה שהתארחתי בשכונה דתית חרדית בניו יורק והיינו בדירה בת שתי קומות. הדירה הזו שייכת לבעלים אחד אבל הוסקרה בקומותה העלינה ה לסוחר שאצלו התערחתי ובעל הבית הסתפק בקומה התחתונה כיוון שהדירה מעצם טיבה וטבעה היא בת שתי קומות שבעצם יכולים דיירי הקומה הראשונה לעלות אל הראשונהל העליונה במדרגות פנימיות כמו מפלסים מפלסים אבל כדי לאפשר את הסקרתה של הדירה עשו גם מדרגות חיצוניות לקומה העליונה ואז יכלו להזכיר את הדירה העליונה כמובן את הכניסה במדרגות הפנימיות מהקומה הראשונה לשנייה נעלו כדי להגן על הפרטיות של כל אחד מהם אבל זה דלת שהיא רק נעולה והייתי זקוק לאיזשהיא גמרא שלמערח שלי אין ולבעל הבית קרוב ודאי שיש אז באמת שלחתי את המעריח שלי ויש אבל אני אמרתי לו גם כן שישאל אם הוא עושה ערב חצרות הבעל הבית שהוא יהודי יר שמיים וחרדי נדהם מנשאלה אומר בשביל מה צריך ארוח חצרות הרי הבית שלי נכון הבית הוא שלו, אבל הוא הזכיר את הקומה העליונה למישהו. ואז יש לנו כאן שתי דירות בחצר. שתי דירות בחצר צריך כבר לעשות ערוב וחצרות. אם לא עשה ערוב חצרות, הוא איננו יכול לטלטל מבית לבית דברים המותרים בטלטול. ובשכונה היא אין עירוב חצרות ושתם ועוד מסביב. כיוון שיש הרבה הרבה גויים. ומשום כך השאלה הזו שלהיות בבית מרון וביוחד בחוץ הארץ היא שאלה לא קלה. כיוון שאיך תאכל בתוך מטחם בית המלון אפילו שהוא מגודר מסביב, איך תוכל להעביר מהחדר שלך לחדר האוכל או מחדר האוכל לחדר שלך דברים מסוימים? כי הרי כיוון שיש שם דירות דירות ואתה אין רק רשאי להיכנס לחדר של זולתך וזולתך לא יכול להיכנס לחדר שלך אחרי זה יוצא דירות דירות ואם אין ערובי חצרות אין אפשרות לטלטל במתחם של בית המלון וגם זה לא רק עניין של א איך קוראים א לעירובי חצרות אלא אם יש גויים כלום אפשר לעשות עירובי חצרות עם גויים בוודאי שלא הם גויים צריך לזכור מהם את הדירה שלהם בלו שכירות של מה בכך אבל שכירות ואם יש לא דתיים, יהודים לא דתיים, צריכים לבטל את רשותם לטובת הדתיים כדי שהללו יוכלו לעשות עירובי חצרות. ואם כן, יש קושי כיצד אנחנו יכולים בבית מלון כזה לטלטל במתחם, שאם לא כן ממש הדבר מאוד מאוד קשה. ישנם שוחטים שיוצאים לחוץ הארץ לשחוט בחוץ הארץ ו הם נמצאים בבית מלון והאזור הוא אזור של גויים והם יש להם בעיה איפה ישימו את המפתח אם ישימו את המפתח ב איך קוראים באיזשהו יוציאו את זה החוצה הם מוציאים הרבים ויש להם קושי גדול מאוד אני עכשיו לא מדבר על הפקדת המפתח בידי הדלפק של בית המלון כן כי לא תמיד הדברים האלה קיימים אז יש קרשיים בדברים האלה אלה ובכן מה עלינו לעשות ואם בכלל יש היתר לצורך זה קודם כל נרענן את הזיכרון בדבריו של מורי פרק שני מהלכות עירובין הלכה יד ואלך גוי שהזכיר מגוי סליחה שני ישראלים וגוי הדרים בחצר אחת ושכרו מן הגוי בשבת חוזר האחד הוא מבטל רשותו לשני הוא מותר וכן אמת הגוי בשבת מבטל הישראלי לישראל האחר ויהיה מותר לטלטל כי כאמור הם לא עשו ער וחצרות עכשיו ממשיכה הלכה ואומרת בהקשרים האלה בהלכה טו חצר שישראלים וגוי שרוויין בה והיו חלונות פתוחות מבית הישראלי זה לבית ישראלי זה ועשו עירוב דרך חלונות אף על פי שהם מותרים להוציא בית לבית דרך חלונות. הרי הם אסורים להוציא מבית לבית דרך פתחים מפני הגוי עד שיזכור שאין רבים נעשים בעירוב כיחיד במקום הגוי. ואם כן, מה באמת עושים במקרים כאלה שיש גויים? אז יש מה שנקרא לזכור לגוי את רשותו ודאי מבחינה זו קובעת ההלכה אפילו אם אנחנו זוכרים משחירו של הגוי, מלקיתו של הגוי, מספיק בכך. ולכן מורי אומר בהערה אה בהערה לב בעמוד תרעד אז הוא כותב והנה לדעת הראש יש להם תקנה לזכור משחירו ולקיתו. כלומר אפשר לזכור מאחד מפקידי העיריה או המועצה מקומית או כל המלא תפקיד רשויות הללו. כלומר, כיוון שכל אלה הם מוזכרים ויש להם זכויות שכירים כלפי המזכירים, אזי אפשר לזכור מהם את רשויות הגויים ובדרך כזו נוכל לעשות עירובי חצרות ושיתופי מבואות. ובאמת זה מה שאנחנו עושים. אנחנו סוחרים את הרשויות מאת ראש העיר. כי אז כיוון שהוא הממונה על ידם, נבחר על ידם, עובד שלהם כדי לשרט אותם, אז אנחנו זוכרים ובדרך כזו עושים מאחרשיות מוזכרות לנו, אנו עושים עירובי חצרות, שמאות בשביל כל בני המקום. אלא מה? יש מה שנקרא יהודים מינים, כופרים בתורה שבעל פה ואלה לא מועיל לא ביטול ולא שכירות. מה עושים במקרה כזה? אומר מורי, אלה הם רק ה האידיאולוגים שבהם. אלה אין להם תקנה אבל המון עמך בית ישראל, אז הוא אומר משמש דווקא קדועה כשיעת דוק ופטוס וביטוס שיצאו מכלל האומה. אבל כל אותם הפקרנים שאינם שיאה בודלת ולא יצאו מכלל האומה כקת, מועיל ערוב עמהם. ומשום כך, כאמור, אנחנו סוחרים מראש העיר ובצורה כזו עושים ערוב. מה עושים מ בנוגע לבית מלון? בית מלון כאמור, בארץ שאיננו נמצא נניח במתחם ישובי שרבנות מסודרת מטפלת בעניין או בעיקר בחוץ לארץ. אז כאן אומר הרב אליושיב משהו מעניין מאוד. כיוון שיש רשות ל בעל המלון באמצעות עובדיו להיכנס לכל חדר וחדר שהרי הם נכנסים לנקות ונכנסים לתת שירותים שם חיל ויש להם רשות להיכנס כל חדר וחדר הרי שיש לנו מה שנקרא ביטול רשות כלפי רשות אחת והועיל ויש לנו ביטול רשות כלפי רשות אחת אין לנו כבר את העיכוב של הסוחרים הגויים או היהודים הלא דתיים ואז אז נשאר לנו רק שאנחנו נעשה עירובי חצרות ונזכה עבור כולם. אין בעיה לעשות עירובי חצרות ולזכות על ידי כולם. במיוחד אם לוקחים אוכל משותף קשה למהדרין שראוי לכולם ומזקים על ידי מישהו עבור כולם אז בצורה כזו פותרים את הבעיה. כך יוצא איפה לסיכום שדווקא בבתי מלון להבדיל מצימרים להבדיל מצימרים שבתי מלון בגלל שבעל המלון יכול הוא או עובדיו להיכנס בכל עת כדי לנקות ולתת שירותים אזי יכולים לעשות ערובי חצרות אבל בצימרים אם לפי התנאים בזמן תקופת השכירות אין רשות לבעל הבית להיכנס אזי אם יש שותפים באותם בתים גויים או כאלה דברים לא יכלו לעשות ער חצרות אלא אם כן יזכרו את רשותם מהם או מעובדיהם רבי חנג