אתמול היה מעשה בבית כנסת אמונה בדעת או תוצא למעשה נשאלה שאלה בתום תפילת ערבית של מוצאי שבת כדרכם בקודש מישהו מבדיל בבית הכנסת עם כ** יין עם נר ועם עצה בשמים והנה ברחו הגפן בר בשמים והגיע הזמן לברך מורי האש. ה הדליקו בגפרור, ניסו להדליק את הנר וימאין הנר להדלק. עוד פעם קבע הגפרור ועוד פעם הדליקו ועד ציבור ממתין יושב ומצפה א מתי יהיה ההמשך? ועד שבסופו של דבר נכנאה הפתילה של הנר וקיבלה עליה את הדין ונדלקה להבה ואז ברו מורי האש והבדלה וסוף סוף הציבור יכל להשתחרר ולצאת כל אחד לביתו ושאל השואל האם יכלו בנסיבות כאלה א' לברך על הגפרור עצמו על השל על על ההבה שבגפרור עצמו ב אולי על החשמל ואז פותרים את הבעיה ונגמר באמת לא היה צריך להמתין את כל ההמתנה הזו אלא לברך על השלהבת שנמצאת בגפרור ובזה יוצאים ידי חובה לא על אור החשמל אלא על השלהבת שבגפרור אלא שחזרה שואל ושאל מדוע אפשר על הה שלבת שבגפרור והרי צריך להיות מצווה מנמוחר אבוקה בעבוקה אה המגיד משנה אומר חבוקה כלומר לחבק לא רק להבה אחת אלא עוד להבה שהרי מברכים בורא מעורה האש לא בורא מאור האש אלא מעורה בלשון רבים ולכן לפחות צריך להיות שני נרות כדי שיהיו שתי שלהבות ובכן, אין מנהגנו כשיטת הפוסקים אשר מסבירים שהאבוקה היא חבוקה ושהכוונה לריבוי נרות. ואין פרשנות כפרשנות אותם פוסקים שמעורה האש זה ריבוי שלהבות. אלא מנהגנו כפי שמורי מסביר שמעורי האש הכוונה שלהבת שמבעדה אתה יכול לראות גוונים שונים של הלהבה סגול חום כההה חום בהיר זה הכוונה משבחים את הקדוש ברוך הוא כיצד בבריאתו נמצאים דברים מופלאים כאלה שבשלהבת יש מאורות שונים מאורי האש ולכן אין זה תלוי בריבוי של הבות אלא בתשומת לב על הגוונים. וזו הסיבה שאין יוצאים מידי חובה בברכה על החשמל. כי אין באור של החשמל, לא בפרורוסנט ולא באור הרגיל, של הנורות הרגילות. אין בהם את מה שנקרא הגוונים של המאורות, מעורה גוונים שונים. ולכן אין מברכים על החשמל. מורי האש. אבל זו גם הסיבה שאין צורך לריבוי של הבות, אלא כאמור די בשלהבת אחד שמתבוננים בהגוונים השונים של המאורות שיש לה. וזהו השבח וזוהי הברכה. באמת אנחנו מוצאים בדברי מורי על דברי רבנו בפרק 29 מהלכות שבת הלכה כד נאמר סדר הבדלה במוצאי שבת מברך על היין ואחר כך על הבשמים ואחר כך על הנר וכיצד מברך על הנר בורא מעורי האש ואחר כך מבדיל בהערה נט מורי כותב משנה ברכות פרק ח הלכה ה רבי יהודה ועליבד בית הלל ול לעלמה נר אחד הוא מדליק ולכולע עלמה נר אחד הוא מדליק ולבית הלל אומר בורא מעורה טובהורה קבנורה לא ריבוי של הבות אלא יש הרבה גוונים של מאורות בנר עצמו בנור עצמו בשלהבת עצמה ומורי מסביר כלומר ששיפולי האש הסמוך לפי הנר דרכו להיות כחול ולמעלה ממנו צהוב ורק למעלה חום אדם דם כמראה אסביב ואין צורך להדליק כמה נרות ואף משום זה בלבד אין לברך על אור החשמל שאין בו מעורה כל שכן לשאר טעמים גדולים ונכבדים ומנהגנו בנר אחד בלבד בפרט יש להמנה מאותם נרות הקלועים משלוש פתילות משום דרך אחרת הוראה לקמן סוף הלכה כו באור אבוקה כלומר מנהגנו בתימן מברכים על נר אחד היו לוקחים את הפנוס ומברכים על השלבת שיש בתוך הפנוס ולא יותר אז מורי אומר אדרבה ואדרבה אם לוקחים שני נרות אולי חס וחלילה יש מזה משום אלו שחס וחלילה מאמינים בשניות כאילו חס וחלילה אל האור אל החושך אלא אהבה אל השנאה לא אחד תמים תהיהשם אלוהיך ומתכוונים למורה האש ובאמת בהלכה הנוספת שיש בדברי רבנו בפרק כט הלכה א כו אומר רבנו ואבוקה להבדלה מצווה מנמוחר אומר מורי בהערה סח כתב המגיד משנה דף קג כלשון רבנו פירוש אבוקה כמו חבוקה שיש בה עצים הרבה ומאורות הרבה ככה מגיד משני פרס כפי שמפרשים רבים פרשו שהבוקה חבוקה זה כמה של הבות ויש שואלים אם כן המי אין ברין לכתחילה על אור של כבשן מה נשתנה מאבוה והרי על כבשן לא מברכים ויש לך אבוקה גדולה מזו לפי כך נראה אומר מורי כי הבוקה אין כמו חבוקה אלא שמשלהבת העולה מן העצים ומן הקליפין כות עדפסחים כשהעבוקה כנגדו ומשום כך פרש הבנו תנחום הירושלמי במילונו שורש אבק וזה לשונו אבוקה הדונג המותח העשוי על פטילות ונדלקין נקרא כן אומרו אבו קה להבדלה מצוםחר ולפני התחתו נקרא דונד ובלשונם שעווה עד כאן לשונו ובאמת אנחנו היום לא מחזיקים פנוס לוקחים נר ומברכים על השלב שבתוך הנר כמו שרבי תנחום הירושלמי אומר ואין לוקחים שני נרות כי כאמור נהג אבותינו הוא נר אחד ואין כוונתנו לריבויה של אלא לגוונים ש של המעורי אש נמצאים באותה של עבד הרי שפירוש אבוקה להבדלה נר של שעווה ואין צורך חבוקה ולא לנר הרבה ולא נראות הרבה לא כלים ולא בלתי כלים והמנהג בנר אחד של שעה להבדלה ובאמת רבותיי זוכר אני לפני עשרות שנים שהיו אברכים מסוימים שלמדו בישיבות וכיוון שאברכים לפי הגיל שלהם הכל לבן או שחור ומה שלומדים בישיבות זה נראה בעיניהם המיטה של תורה אין זולתה וכיוון שבישיבות מדקדקים אבוקה במובן של חבוקה דהיינו של ריבוי שלהבות אז פעם אחת ראו שמורי סלם זכרון הורכה מורי סלם יצחק זכרון הורכה א מבדיל בביתו לא בציבור בביתו על נר שעווה אז אמרו לו כבוד הרב הרי הלכה מפורשת שאבוקהם מצווה מומחר אז הוא אמר זוהי האבוקה אבל לא הוסיף לבאר להם כמו שמורי באר את הדברים זוה עבוקה והם התוכחו איתו לא שעבוקה זה רבוי של אבות והוא אומר לא נכון זה אבוקו וכך מנהג אבותינו ואני זוכר שהיו מהם שהעיזו פניהם אמרו שחס וחלילה איננו בגדר תלמיד חכמים כן אבל מי גלי עפר מעיניו שידעו את הטעמים הנפלאים מה זה אבוקה ומה זה הברכה של מורי האש שהכוונה ע על הגוונים וכולי ולכן הדבר פשוט שעל החשמל אי אפשר היה לברך אבל בהחלט בהחלט אפשר היה לברך על הגברור על השלבת שבגפרור אומנם במשנה ברורה בשמירת שבת כהלכתה נאמר בפרק סא קרך ב' כמובן סעיף כו הוא אומר אין לו אבוקה יקח שני נרות או אפילו שני גפרורים ויקרב את להבותיהם זו לזו וגם אם אין לו אלא נר אחד מותר לברך עליו ברכת הנר כלומר הוא לוקח שני נרות לפי שיטתם חבוקה ריבוי שלבות אין לו שני נרות מספיק נר אחד זה הם מסכימים כי זה רק מצווה מבוחר אבוקה חבוקה עכשיו אם אין לו נר אז יקח שני גפרורים לפי שיטתם שתי שלבות כלומר מברכים על השלבת של הגפרור רק לפי שדתם שניים וברור שאם אין לו נרות ויש לו רק גפרור אחד הם מודים שוודאי ידליק גפרור ויברך עליו שהרי אבוקה זה מצוין מומחר ואם כן יוצא לפי שיטתנו אנחנו שאצלנו השלהבת עצמה היא מורה אפשר לכתחילה לקחת גפרור אחד, להדליק ורכזו כדי שבאמת יראו את המאורי האש ויברך עליו בורא מאורי האש כמצווה מן המובחר, לא בדיעבד ולא בשעת דוחק, אלא לפי שיטתנו ולפי מןגבותינו כמצווה מן המובחר ובמיוחד לאור הרמז של מורי שאדרבה ריבוי של אבות ריבוי פטירות יכול להיות חס וחלילה יכול להשתמע על דברים אחרים. אף על פי שאני מורה כן ומסביר כן, אין אינני קופא את דעתי אפילו לא על בני ביתי. כי מה לעשות ה העם וההמון א מאוד מאוד חשוב לו כל הערכה הזו של ההבדלה וחלק מהערכה של ההבדלה יש אפילו אבוקות עם ריבוי פטילות ושלהבות שיכול להספיק יותר מ-120 שנה. כיוון שהיא מיועדת אך ורק להבדלות בעוביו ובגודלו יכול להספיק יותר מ120 שנה של כל אדם שיחיה אבל מה לעשות אלה הסוחרים שרוצים להתפרנס די חכמים ומייצרים כל מיני דברים שהמון העם נתפס להם והוא קונה אותם אז ולך להתעסק עם בני בית שחושבים שמי יודע שאם אתה עושה דבר כזה אתה מזלזל במצוות אין לך התלהבות של קדושה וכולי כדי לא למנוע מהם התלהבות של קדושה אז אינניק דעתי אני אומרת דעתי אפילו אם אני רואה שאין בית קיבול למה לי לצנן את ההתלהבות של קדושה שלהם ההתלהבות של קדושה שלהם היא דמיוני תירגשית ההתלהבות של קדושה שלי היא שכלית התחברות עם האלוה מתוך אהבה נטו בלי דמיונות בלי שום דבר אז לא כל אדם מגיע לדרגה כזו אלא כל אחד ואחד בדרכו שלו אבל את האמת צריך לומר במקום תורח ציבור ידליק את הגפרור יברך על הבורא מערש וסלאה כי תורח ציבור הוא דבר שצריך להתחשב בו מאוד מאוד רבי חנגש