שאל השואל ואמר שקבוע לו ניתוח מאוד מאוד חיוני לו שלא ניתן להדחות ליום תשעה באב וכדרכם של מנותחים שהם כבר צמים מן הערב ולמחרת בבוקר הגיע הזמן הם מובלים אל חדר הניתוח כדי לבצע את הניתוח ולכן שאלתו היא האם בטרם יובע אל חדר הניתוח ולאחר שכבר עלה עמוד השחר וכבר הגיע זמן הנחת תפילין, האם מותר לו להניח תפילין בברכה, תפילין של יד ותפילין של ראש וכן להתעטף בציצית בברכה. תוך שהוא מתפלל כדרכו בקודש, שהרי לאחר הניתוח שאיננו יודע מתי הוא יסתיים. ובוודאי וודאי שלאחר אותו ניתוח לפי הערכת הרופאים לא יהיה במצב שיוכל להתפלל ולא להניח תפילין. האם כאמור רשאי או חייב הוא להניח תפילין בברכה וכן את בציצית בזמן התפילה או לא? והתשובה שהדבר פשוט למדאי שהוא חייב להניח תפילין של של יד ושל ראש בברכה וכן להתעטף בציצית בברכה ולהתפלל שחרית כדרכו בקודש והשם יהיה בעזרו או זכות המצווה או המצוות יגנו בעדו והשם ישלח לו רפואה שלמה אשר עצם השאלה ולנימוקים לתשובה עלינו לדעת שלפי דין התלמוד יום תשעה באב אינו שונה משאר ימים וחייבים להניח תפילין של יד ושל ראש בברכה בשחרית וכן להתעטב בציצית בברכה בשחרית זהו דין התלמוד אשר לא נזכר בתלמוד שום מנהג שלו להניח תפילין, אלא שאנו מוצאים כבר בזמן הגאונים ובזמן הראשונים ובעיקר אצל חכמי אשכנז אשר השווות בתשעה באב לדיני אבל ואבל ביום ראשון של אסור לו להניח תפילין. לא שהוא פטור אלא אסור לו להניח תפילין. כי התפילין הוא פאר והוא מתגולל באפר. ועל כל פנים יש אולי טעם נוסף בעניין ההתחברות עם בורא עולם עם התפילין ובזמן האבל או שהוא בכלל מוס. בדעתו או שהוא כמו חלילה נזוף אבל הנמלה ביום הראשון אבל מן היום השני ואלך חייב הוא בהנחת תפילין למרות שהוא עדיין נמצא בשבעת ימי אבל חייב אסור לא שלא להניח תפילין ואם כן האבלות בתשעה באב היא אבלות עתיקה היא אבלות ישנה ואין שום היגיון לתת לה מעמד או דין של אבלות של יום ראשון ולאסור להניח תפילין או לפתור להניח תפילין. אף שמרה מרוטנבורג נהג כן שלא להניח תפילין ולא להתעטף בציצית למרות שאבל ביום הראשון גם ביום הראשון מתעטב בציצית אבל נהגו אצל האשנזים לאעת בציצית על דרך הדרשה על הפסוק בהכה ביצע אמרתו כאילו חס ושלום הקדוש ברוך הוא השליך וזרק את האמרה את הטלית הציציות ביום החורבן הזה זוהי דרשה אלה הם מנהגים שבאו מבית מדרשם של חכמי אש אבל הגאונים גורני בבל מאוד התנגדו לעניין הזה והם אומרים שהוא חייב בהנחת תפילין שהרי רק ביום הראשון של האבלות אסור לו להניח תפילין אבל מיום השני תוכה שבעה חייבים וודאי וודאי שהבלות היא שנה שעה באב לא תהמורה מאשר שער הימים ולכן לדעתם חייבים להניח תפילין בברכה של יד ושל ראש במשך כל יום שעה ואב ואין לומר ודאי הציצית. לעומת זאת, רבנו סיין את הדברים הבאים בפרק חמישי מהלכות תענית הלכה יא. כתב רבנו ומקצת חכמים נוהגים שלא להניח בו תפילין בראש. מקצת חכמים לא אמר מנהג של כולם ולא אמר שלא יניחו תפילין של יד ותפילין של ראש אלא שלא להניח בו תפילין בראש ורמז יש בדבר רבנו באופן עקרוני קיבל את העמדה של הגאונים שהיום הזה חייבים בו בתפילין כי הוא אבלות עתיקה אבלות ישנה ומי הוא זה אמר ויהי לפתור מתפילין אלא מה שכדי להראות את ההתחברות עם יום שעה באב כבלים הרשו לעצמם מקצת החכמים כי אל מעמדם החסידי והפרושי שלא להניח תפילין בראש ורק בראש אבל ביד כן כדי להראות שאכן באמת מצטערים צער גדול מאוד על חורבן המקדש ונראים הדברים בדברי רבנו שלא כל אדם רשאי לטול את השם ולהראות שהוא כל כך מצטער על החורבן עד שהוא לא מניח תפילין אלא רק למקצת החכמים ורק על הדברים התפילין הפרסיוני יותר בראש לא התפילין הצנוע והמוצנע של יד ואם כן איפה לכאורה מדברי רבנו סתם המון העם חייבים וצריכים להניח תפילין ביום תשעה באב בשחרית גם תפילין של יד גם תפילין של ראש ואין לומר ודאי הציצית והכל בברכה ואומר מורי בערה כא שם שמנהגנו בתימן שאין מניחים תפילין של יד ושל ראש בבוקר, אבל מחוהב אלך מניחים תפילין של יד ושל ראש ובברכה. ואשר לציצית הדבר פשוט פשוט שאנחנו מתעצבים בטלית. אלא שלדעת מורי בברכה בניגוד למהריץ כך הוא מציין שאמר בלי ברכה כי הוא סבור שבקדומות אין זכר לדבר הזה שלא מתעתבים בציצית שעהב או שלא מברכים על ציצית אהבאב ושמאריץ עשה מה שהוא עשה כפשרה בגלל המנהגים המתחדשים שחדרו לתמן אבל הוא אומר שפעיקר הדין מתעצפים בטלית בברכה כמובען שמי שרוצה לנהוג כדברי מורי אלו לעשות זאת בפרהסיה לפעמים בני אדם אוהבים להתראות ולברך פרהסיה כאילו אחרים עמי ארצות ואלו לא עמי ואלו תלמידי חכמים הרי כל הדברים האלה זה עבודת שמיים אז למה להתנסא למה להתראות למה להתגרות עשה בא צניעלכת לשם שמיים וזו הדרך העולה בית אל ולא תוך שאתה מפגין כלפי הזולת שהם נותנים חכמים שהם לא יודעים מה שהם אומרים אדרבה בדרך הזו אתה רק מקיים עבירות ולא מצוות ש לאור הדברים האלה אנחנו יכולים ללכת לדברים של מרן ומרן אומר בסימן תקנה נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית ולא טלית אלא לובשים טלית קטן תחת הבגדים בלא ברכה ובמנחה מניחים ציצית ותפילין ומברכים עליהם זה כמו מנהגנו אנחנו היום אל השקעמור מורי שונה מהשולחן ערוך וכך שהוא אומר שמתעבים בטלית בבוקר וגם מברכים בזה מורי שונה מהשולחן ערוך אבל באשר התפילין אז יש שוויון מבחינת מנהגנו ובחינת מה שכתוב בשולחן ערוך הרב יוסף שחקר והביא את כל ה הגאונים ראשונים ואחרונים. כשהוא התייחס לעניין הזה אז הוא כתב יש נוהגים שלא לתעטף בטלית גדול בשחרית של יום שעה באב משום שנאמר בצע אמרתו בזע פורפרגרה וכן אין מניחים תפילין בשחרית של יום תשעה באב משום שנאמר השליך משמיים ארץ תפארץ ישראל והיינו תפילין ורק מנחה של שעה באב מתעטפים בטלית ומניחים תפילין ומברכים עליהם הוא מסיים רבו יוסף וכיום רוב בתי הכנסת בירושלים ובערי ארץ ישראל מתעתפים בתלית ומניחים תפילין בשחרית של תשעה באב כמו בכל יום ומתפלל שחרית עם סדר הקורבנות ופסוקת זמרה ושירת הים כמו בכל יום כלומר הרב יוסף נותת לחייב להתעטף בטלית בברכה חינת תפילין של יד ושל ראש ברכה והוא אפילו נשאל אם ראוי לעשות כן ובאמת שאנחנו מוצאים שהמקובלים מהרם גלנטי היה מניחם בביתו והיה קורה בהם קריאת שמע זה משחרית הכוונה ואחר כך הולך לבית הכנסת וחתיו המהרם מגלנטי שכן מצא כתוב לארי זל שהארי היה מניח את התפילין בבית ואחר כך בא משמע שהם תפסו מדברי הרמבם שעיקר העיקרים זה בפרהסיה כדי להפגין אבלות על החורבן והראיה שרבנו דיבר רק על פנים שבראש פעם זה באצניה אפשר ורצוי וכן מנהגי החתם סופר שהחתם סופר קרא קריית שמע בשחרית בתפילין בעצמ עליכת ובשאלת שאלת ובשוט שאלת יעקב מעיד כי ראה לחותנו המהרם שיק זצל להניח תפילין בתשעה בבוקר וכן הלאה וכן הלאה כך נוכל לסכם ולומר כי אכן באמת אותו אדם שאמור להיות מנצח בתשעה באב לא רק שהוא מותר לו חובה עליו להניח תפילין של יד ושל ראש בברכה להתעטף בטלית בברכה ולהתפלל שחרית כדרכו בקודש בטרם יעלה על המזבח וימסור נפשו ביד השם לרחמי שמיים רבי יחנגש