שאל השואל ואמר, אם אדם הוזמן לעלות לתורה ולא היה לו טלית ועכשיו מישהו משאיל לו טלית, האם יברך על הטלית או לא יברך על הטלית? התשובה יברך על הטלית ואין אנו חושים לאלה שאמרו שלא לברך על הטלית. אך לפני שנאמר את הנימוקים מנה הראוי להעיר על בעוונותינו המרובים ראה חולה שמתחילה להתפשט בקרב עדתנו בני עדתנו אשר ברוך השם ידועים כמשמרים מנהגים עתיקי יומין שהם מנהגי מנהגים חשובים מאוד מאוד בעבודת שמיים והואיל והם רואים את בני עדות אחרות מתחילים לחכות אותם וח כך לדוגמה אין דבר כזה שודי מעדת תימן או בתימן היה נכנס בבית הכנסת בלא תלית בין בלילה בין ביום לעולם עם טלית וכל התפילה אפילו עטוף על ראשו ועל כתפיו עד כדי כך כך נהגו אבותינו מדור לדור לאחרונה אנחנו מורידים את עדיינו מעלינו וכבר איננו מתפללים בערבית של חול בטלית ויש כאלה שכבר לא מתפללים בטלית גם בערבית של שבתות מועדים טובים גם שם המתחיל לאט לאט כל העניין להתפרק ולרדת מאיתנו בחבל אבל עוד יותר מזה אנחנו רואים שהורים לא מקפידים על הילדים להתעטב טלית גם ביום ביום שבת אנו מוציאים ילדים בלי טלית זו התפרקות שאין לה אחור לה שלא עמה. צריך בדרכ נועם להסביר לעיר. לא יהיה אחד בית הכנסת אצלנו ולא טלית. לפחות ביום אם כבר בלילה מתחילים להתפרק מהעדים הנפלאים האלה. אז בגלל זה מן הראוי להעיר את ההערה הזו. עכשיו חזרה לשאלה שהאדם שהוא בלי טלית עכשיו הוא זמן לעלות לתורה והוא לוקח תלית בהשאלה מחבר האם יברך או לא יברך. באמת רבנו בהלכות א ציצית פרק שלישי הלכה ה כתב את הדברים הלכה ד' כתב את הדברים הבאים סות של בגד אוכנפיה של אור חייבת של אור או כנפיה של בגד פטורה שאין הולכים אלא אחר עיקר הכס והחלק הזה של ההלכה לא מעניין אותנו ברגע זה לרגל השאלה שנשאלנו ממשיך רבנו וכותב כסות של שני שותפים חייבת שנאמר על כנפי בגדיהם לא נאמר כסותך אלא למעט השאולה כלומר מה שכתוב בתורה על קנפקס לשון יחיד זה לא בא למעט כס של שותפין אלא כס שאולה דהיינו שהטלית השאולה פטורה מן הציצית 30 יום מכאן ואלך חייבת כדי להבין את ההלכה הזו אנחנו צריכים להזכיר שהתורה אומרת שאם אדם מתכסא בבגד בין ארבע כנפות אז הי הוא חייב להטיל בו ארבע ציציות בארבע כנפות היה והתכסע מבלי להטיל את הציציות הללו עבר עבירה כמי שמבטל מצוות עשה מן התורה נאמר שאם הטלית הבגד הזה היא שלו ושל מי מישהו אחר בשותפות למרות שהיא בבעלות של שני שותפים חייב כל אחד מהם בשעה שהוא מתעתף בבגד הזה להטיל ציציות למרות שזה לא כסותך אתה בלבד כי שהתורה אמרה על ארבע כנפות כסותך היא התכוונה למעט את הטלית השאולה ועוד עוד רגע כן נתייחס לזה אבל כסט של שותפים. כל אחד מהשותפים שמתכסא באותה כס בת ארבע כנפות חייב להטיל בציצית. ולכן אם יש לנו כסיבור מתפללים שעדיין לא הטילו ציציות באותה כס והיא בת ארבע כנפות והיא של כל המתפללים כל מי שנזקק לאותה כסות להתכסות בה חייב להטיל ציציות למרות שהיא לא שלו בלבד אלא היא של כל ציבור המש המפללים שהשתתפו בקנייתה ומה שכתוב כאמור כסך למעט שאולה ומה זה למעט שאולה הנה למשל אם ראובן מבקש בהשאלה משמעון כסוט ושמעון נתן לו כסוט בת ארבע כנפות אבל בלי ציציות כי שמעון עוד לא השתמש בזה עכשיו ראובן לוקח את הבגד הזה בין ארבע קמפות הוא מתעטף בו זה לא דווקא לתפילה בכלל מתעתף בו. האם הוא חייב להטיל ציציות? תשובה לא. כסך למעט שאולה. היא לא שלו. היא לא שלו בשותפות. הוא רק לקח אותה בהשאלה ואז אינו חייב להטיל בציצית. אבל אם כבר הוא שאל אותה 30 יום אזי חייב להטיל בה ציצית למרות שהיא שאולה. כיוון שהוא לא שאל אותה ושמוטה בארון, הוא שאל אותה והתעטף, עשה עיתוף, אז אם כן הוא חייב להטיל ציציות אפילו שישאולה יוצא איפה והבסיס הוא שאם יש לאדם בגד משלו בין ארבע כמות הוא מתכסא בו חייב להטיל ציצית גם עם הבגד של שותפים חייב לטיל בו ציצית אם הוא מתכסא בו אלא שאם הוא לוקח בהשאלה אמרנו עד 30 יום הוא פטור מלהטיל ציצית. למעלה מ-30 יום חייב להטיל בו ציצית. כמו אדם שגר בדירה בחוץ לארץ. לא בארץ. בארץ גם אם הוא סוכר, גם אם הוא שואל, מידית חייב לקבוע מזוזה. אבל שהדירה לא שלו, אבל הוא גר בה. אבל בחוץ הארץ אם הוא סוכר עד 30 יום הוא פטור מלקוחת מזוזה. כי הדירה לשלו. אבל מ-30ם ואלך חייב לקבוע מזוזה או כמו עוד דין אנחנו לא מזמן רק אתמול היה לנו שעב וחלק מההלכות של זכר לחורבן זה כשיהודי מגיע לירושלים עיר הקודש ורואה את המקדש חרב חייב לקרוע את בגדו אלא אם כן קרע פעם ראשונה ואחר כך כל 30 כל פחות מ-30 יום הוא מגיע לכותל אז היא לא צריך לקרוע עוד פעם כי כיוון שהוא תוחף את בקוריו לפחות לפחות מ-30 יום אז אפשר לסמוך על הקריאה הראשונה שפעם הוא קרע אבל אם הוא מפזר את בכוריו למעלה מ-30 יום חייב לקרוע כל פעם שבא לבקר הם חלפו מהביקור הקודם לביקור המאוחר למעלה מ-30 יום חייב לקרוא את החולצה כשהוא רואה את המקדש בחורבנו אוכדי למנוע הפסד מרובה כזה מה מורה הציע ורבה מורי הוראה יציעו שאדם שעולה לירושלים לבקר בכותל יקנה בקניין סודר את החולצה שעליו לחברו הטוב וחברו הטוב הופך להיות הבעלים על החולצה ומשאיל בהשאלה את החולצה לאותו בעל על החולצה האמיתי והועיל ובעל החולצה האמיתי שכאמור כבר הקנע את החולצה לחברו עכשיו הוא לובש חולצה על תקן של שואל אין אדם רשאי לקרוע חולצה שלו שלו הוא חייב לקרוע חולצה שלו אבל אסור לו לקרוע חולצה שאינו שלו ולכן אז הוא פטור אז הנה נמצא איזשהוא כביש עוקף כדי למנוע הרבה הרבה קריאות בני אדם יכולים אולי לצחוק על זה ולהגיד אז מה אלו אחר תקנתם העובדה שאדם מתמודד עם זכרון המקדש גם בדרך הזו גם זה טוב שאדם אומר אוי ואבוי לי הייתי צריך לקרוע רק מה אני עכשיו מקנה את זה לחבר שלי והחבר שלי נותן בהשלה כל הקומבינה הזו היא כבר זכר טוב למקדש אחרת מי זוכר בכלל את המקדש הולכים לכותל אולי שמים פתק שם בין האבנים זה מה מה שזוכרים לא לא עצבים על החורבן לא מתפללים על הבניין אוי לנו שכך שזוהי המטרה של תכלית הביקור של בני אדם שמגעים לשם נחזור חזרה תלית שאולה שהיא בלתי מצויצת בלתי מצויצת עד 30 יום הוא חייב להטיל בציצית למעלה מ-30 יום חייב להטיל בציצית עכשיו טלית מצוי אם אני לוקח בשאלה חברי טלית מצויצת בוודאי בוודאי שמברך ואומר מורי בערה יג בערה יב אומר דבר נפלא נראה לי בדעת רבנו מדסבר מעיקרה דציצית חובת גברה הוא בהתחלה רבנו סבר שהציצית זה חובת גברה זה חובה אישית על האדם ובסוף חובת גברה דביישמנה לא דווקא אם יש לו ציציות וארון בגדים בין ארבע כנפות יקבע בהם יתלבה בהם ציצית אלא גברה דלבישמנה שהוא מתכסה אבל אם יש לו בגדים בן ארבע כנפות בארון הוא לא חייב להטיל בהם עם ציצית רק עד שהוא לובש בכל מקום למרות שדעתו של רבנו הסופית הדעה הסופית היא חובת האיש המתעטף בבגד אז הוא חייב להטיל ציציות בבגד מכל מקום לא פלטינן מחובת גברה וכאן לקת כלשון השס שאולה פטורה הוא לא כתב שואל פטור אלא שאולה פטורה ולכאורה צריך חיה לשנות ולפסוק את קיימלן פטור ואגברה ולא להגיד על הכלי עצמו על הבגד עצמו פטורה ולא פטורה בהטלית אלא בא להשמיענו שאין האיש הלובש תלית זו עובר בעשה אם לובשה ללא ציצית כל עוד הוא לוקח אותה בהשאלה כי אינה שלו ואינו רשאי לעשות בה שינויים כמו שאסור לקרוא חולצה של חבר שלי שאני לובש אותה כשאני מגיע לכותל אותו דבר לעשות חורים ולטיל חוטים בבגש החבר שלי מי ירשה לי אז אם ישולה אני לא רשאי להטיל ציציות פטור זה אינו אלא הרשות אבל חיוב הרע מאקרקבתא דגברה שלו יערים אדם רשו לו להשתמש בטלית זו רק 30 יום לפי כך ברור דלשיטת רבנו אם שאל טלית מצוית חייב לברך בחיוב עליה הרביע שהרי אם אם כבר היא תלית מצויצת בודאי שיברך שהרי יש לו כבר טלית מצויצת וזה מצווה כשהוא מתעטף בטלית מצויצת מברך להתעטף בציצית ובאמת רבותיי בשולחן ערוך אור החיים סימן יד סעיף ג' כתוב כך השואל מחברו תלית שאינה מצויצת פטור מלטל ציצית כל 30 יום כמו שלמדנו כעת תכתיב כסותך ולא של אחרים אבל אחר 30 יום חיה מדרבנן מפני שנראית כשלו ממשיך מרן ואני מדלג על הרמה שאלה כשהיא מצויצת מברך עליה מיד הנה מרן כותב במפורש שעלה כשהיא מצוית מברך עליה מיד ואומר המשנה ברורה בסעיף קטן יא מברך עליה ויש מחמירין שלא לברך אלא אם כן נתן לו בפירוש במתנה על מת להחזיר זאת אומרת זה בעיקר מורה הוראה מחוגים אשנזים אומרים לא עדיין לא מברך אלא אם כן נתן לו את זה על מת להחזיר אך רובא אחרונים אומר המשנה ברורה מסכימים לפסק השולחן ערוך והטעם הוא דהדעת דאחשאילה לו שיברך עליה וכיוון שאי אפשר לו לברך אלא אם כן תהיה שלו ה כאילו נתנה לו במתנה על מת להחזיר ולכתחילה בוודאי יותר טוב לבקש מהמשאיל שיתן לו מתנה על להחזיר ולא לעקובה ודווקא אם שאל ממנו טלית למצווה אבל אם הוא בגד העומד ללבישה ורק כיוון שפתוח רובו עושים בו ציצית ולא נעשה בש מצת ציצית וכן אם שאל טלית לעלות לתורה או לעבור לפני התיבה או לדוכן שאינו אלא משום הכבוד אין מברכין עליו דאולי היה רצונו להשאיל לו רק למלבוש לחוד ולא להקנות לו ויש חולקין בזה סביר עלהוא לבכול גבנ מברכים על כן כתב ב חיים ביותר טוב שיכוון בכל אלו שלא לקנות כדי שלא יצטרך לברך לכול העלמה לבד מהטלית ששאל בעת התפילה לצאת בו וכל זה בתליטות של איש פרטי אבל בתליטות של קהל כין שלנו המציאות בתי כנסת צריך לברך עליו לכו עלמה אפילו כשלובשו רק לעבור לפני התיבה או לעלות לתורה משום דלית של קהל דעד עד התהכח קנו מתחילה שכל מי שובבש אותו שיהיה שלו כמו באת רוב וכולי. מורי ורבותיי, אחרי בקשת המחירה באים פוסקים ואומרים, אם משאיל לו לצורך עלייה לתורה או לצורך שהזמינו אותו להיות שליח ציבור, זה הוא לובש רק מטעמי כבוד ואז הוא לא מברך, כי אולי לא הקנה לו את הטלית מתן על מתחזיר. זה לשיטת חכמי השנז שצריך להיות משלו, דהיינו שהוא מקנה לו. אבל לשיטתנו אנחנו מדברים על טלית מצויצת שהיא כבר אמציציות שהשואל לא מתערב בצורה של הבגד איך תהיה הם חורים והם ציציות ואיזה ציציות היא כבר מצויצת למה בן אדם נותן את ההרצלית המצוית לזה שעולה לתורה משום שם מנהג שלא יעלה תורה בלי ציצית מה זה נקרא לכבוד הרי כאן בשביל המצווה אדם מתעטף בטלית שהיא בת ארבע כנפות מ לי שאולה לי לא שאולה דברי מרן ברור מלו מברך בוודאות אז אין ספק זה חלק מחכמי אשכנז שפלפלו בעניין פלפלו בעניין ואמרו שמקרה כזה שאם נותן לו בשביל עלייה לתורה או בשביל להתפלל כשליח ציבור אז שלא יברך כיוון שאולי נותן לו לכבוד ולא נותן לו את זה מתנה לגמרי פלפולים אחרי בקשת המחילה אבל למה אני אומר את זה מנמת ליבי אנשים בורים ועמי ארצות שלא יודעים הלכות דווקא את ההלכות האלה הם יודעים וזה מתוך ניסיוני המון המון אנשים אשר אינם יודעים הלכות ממש אפשר להגדיר אותם בטור עמי ארצות מה הם יודעים הם יודעים שאין מברכים אין האישה מקדשת על היין מבדילה על היין במוצאי שבת כל אותם דברים שהם או מנהגים או חששות כאלה ואחרים את זה הם יודעים זה יש איזה מין רוח נוסאת הדברים האלה ומתפשט אצל המון העם והם יודעים אבל גופי ההלכות הדברים האמיתיים והעיקריים זה לא יודעים זה לא יודעים כל זה אני מצרף למה שאמרתי לא די לנו שאנו כבר מורידים את עדיינו מעלינו כבר לא מתעצבים כולנו בטליתות אלא גם כעת כשנתנים לו את הטלית אז הוא פוחד לברך יש לך הזדמנות אתה מתעטף יש לך הזדמנות לברך הברכה היא מצווה העיתוף הוא מצווה הברכה היא מצווה אתה יש לך הזדמנות עוד להזדכך במצוות אז אתה פורק מעריך גם את המצווה הזו. לכן אין ספק שלדידנו לא צריכים לחשוש. לדידנו צריך להיות עטובים בטליתות כל הזמן. אבל חייב ואדם נכשל ולא היה לו טלית ולקח בהשאלה יברך על הטלית המצויצת. לא ספק. גם אם נותנים לו את זה לשעת עליה לתורה או להיותו שליח ציבור חצ וזה. רבי חניה בן עגשי אומר