שאל השואל ואמר מאחר והוא זכה לבנות ביתו והוא עושה מעכה האם עליו לברך על מצוות עשיית מעכה או לא והספק שלו הוא מאחר וואו שמע שיש פוסקים שמתנגדים לברכה על עשיית מעקה. מאחר והתכלית של עשיית המעקה הוא הבטיחות והוא דבר שכלי והוא דבר שנגזר בחיים של כל אדם להישמר מכל סכנה. ואם כן הוא רואה בדברי רבנו שהוא אמון עליהם סתירה. הוא יודע שהרב בפרק 11 מהלכות ברכות הלכה יא מזכיר שיש ברכה על מעכה אלא שהוא לכאורה מגלה סתירה בדברי רבנו כביכול דברי רבנו סתרא סותרים זה את זה ולכן הוא שואל קדת מה לעשות והכן הוא מגלה סתירה כיוון שהוא קרא בדברי רבנו בפרק שישי מהלכות דרכות הלכה אה הלכה שנייה ושם רבנו אומר שמים אחרונים שהאדם חייב לטול או לרחוץ ידיו אחרי האוכל אין מברכין עליהן שאינן אלא מפני הסכנה ולפי כך חייב אדם להיזהר בהן ביותר. ואם כן, כיוון שרבנו במפורשתם שמים ראשונים הם מצווה מדרבנן והם מטעמי קדושה ועל זה תיקנו ברכה של קדשנו מצוות האצבנו על תפילת ידיים ומים אחרוניים שחובתם כל כך חזקה כל כך גדולה בגלל הסכנה אז כיוון שההגיון הפשוט מחייב זהירות מפני הדברים המסכנים את חייו אז הוא לא צריך אשר קידשנו במצוותיו וציוענו ההגיון שלו צריך לחייב אותו להיזהר מפני הדברים המסכנים את עצמו ולכן אין ברכה על כך ואם כן כיוון שזה טעם נאה ומתקבל שלא יבוא אדם ויתהדר ויאמר אשר קידשנו מצותיו וציונו כביכול הוא עושה דברים בגלל כוח המצווה והרי הוא היה עושה את זה גם בכוח ההיגיון שלו שכל דבר ודבר שהוא הגיוני לכאורה אין צורך לברך עליו והמעכה התורה אמנם מתעימה במפורש כי ועשית מעכה אל גגך לא תשים דמים בביתך וכיוון שזה דבר הגיוני למדאי אם כן איפה מלא כיתהדר אשר קידשנו מצוותיו וצבענו כביכול הוא עושה זאת מחמת הציווי האלוהי אלא הרי סוף סוף עושה זאת גם מפעת הקביעה ההגיונית שאדם צריך להיזהר מפני דברים המזיקים ולכן הוא שואל קדת מה לעשות שאף על פי שהוא אמון על שיטת רבנו נראה לו שדברי רבנו סותרים זה את זה ו קדעת מה לעשות אוכן קודם כל כשהוא רואה בדברי רבנו כתוב מפורש שצריך לברך צריך לברך ואם הוא אינו מבין אם ריקו ריקו מאיתנו כי מי אנו לעומת גדלותו של רבנו כדי שמחמת קושיה לא ננהג כמו רבנו אלו היינו עוסקים בבני אדם שהם גדולי עולם בתורה אז הם רשאים לחלוק על דברי רבנו אבל אנחנו איך נוכל על בסיס זה שאין אנו מבינים דבר כל כך פשוט שרבנו בוודאי וודאי היה ער לו כי זה בפרק שישי רבנו אומר שאין מברכים על מים אחרונים חזר וקבע בפרק יא מהלכות ברכות שאין ברכים עלמים אחרונים ובאותו פרק יא מלכות ברכות אמר רבנו שמברכים על המעקה עד כדי כך רבנו כל כך חלילה חלילה מבולבל. אינו יודע מה הוא אמר כאן, מה הוא אמר כאן, מה אמר כאן במיוחד בקיצורים, במקומות כל כך קרובים ודחופים. אז כלל גדול יהיה נקות בידינו. אם רק רכו מאיתנו. עכשיו לאחר מעשה, לאחר שכבר סיכמנו שאם הוא יש לו גג שטוח והוא עושה מעכה בגלל החשש שמה יפה הנופל ממנו, חייב לברך על המעקה כמו שרבנו פסק. אלא מה שיש לו שאלה למה על מים אחרונים אין ברחים? לכאורה זה אותו טעם באמת כבר מורי בפרק שישי מהלכות מהלכות ברכות באותה הלכה שרבנו בהלכה ב' שבא רבנו כותב ומים אחרונים אין מברכין עליהן שאינן אלא מפני הסכנה. בהערה ט. מורי מביא דברי אחרונים שהתפלפלו בקושיה הזו ותרצו את אשר תרצו. תירוץ אחד רבנו אפילו מורי לא מביא. תירוץ שני הוא מביא שמיים אחרונים הסכנה שהיא הנזק הוא בידיים ועל ידי המים מסיר הנזק. הבעל הטעם המעכה הוא גדר אוסייג כדי שלא יפול ויבוא לידי סכנה. כלומר אחד מהאחרונים תרץ ואמר אף שהטירוץ הוא נעה. תכף נראה מה יחסו של מורי לקושיה. אף שהטירוץ הוא נעה במים האחרונים המזיק כבר בידיים. זה מלח סדומית. ואתה צריך לסלק את המזיק. לא יעלה על הדעת שכשהמזיק כבר בידיים שלך, אתה בא ואומר, ברוך אתה השם אשר קדשנו מצותה וציונו שמחמת המצווה אני עושה את הדבר הזה. כשהנזק בידיים שלך אז אתה פועל מכוח ההיגיון לבוא ולשמור על החיים שלך. אז לכן אין מקום לברכה אבל שם אצל מעכה כי פול נופל ממנו שמה יעלה לגג. ושמה ישתמש בגד בן סיבות שלא ישים לב ויפול בגלל שמ ושמה ושמע היצר רע פועל בקבלנות אומר לאדם אה בגדיל מה כבר יכול לקרוא מתי זה יכול לקרוא מה בגלל זה אני צריך לחר את הבניין שלי ולעשות מעקה מסביב לאבד את הצורה הנאה מבחוץ אז אני לא מעוניין ואם בכל זאת הוא עושה מעכה ומכופף את יצרו אשר מעדיף את הנוי על פני הסגירה יותר הרמטית מפני הסיכונים לברך אשר כיצנו מצוותיו וצונו לעשות מעקה או עלסיד מעקה אבל בזמן שהנזק בידיים כבר מה שיך לומר אשר קיצנו וציוענו וזהו תירוץ נאה ומתקבל על הדעת אלא שמורי אמר אני בכלל לא מבין הקושה מהתחלה איננה מתחילה וקושם מעיקר ה לא ידענ דהתם את הכעשה ולא תעשה דאורייתא כלומר התורה באה ואומרת מצווה תעשה ועשית מעקל דגך אזהרה לא תשים דמים ביתך יש לנו מצוות עשה דאורייתא ויש לנו לא תעשה אתה שאתה ב תבוא תגיד על מצוות עשה דאורייתא שאין ברחים כל מצוות עשה דאורייתא שהיא בין אדם למקום בין אדם למקום אז ודאי ודאי שצריך לברך אין על זה שום פלפול ואנחנו עוסקים במים אחרונים שהם מדרבנן וכשבאו חכמים ואמרו נפילת מים ראשונים מדרבנן מים אחרונים מדרבנן באו חכמים ואמרו דברים שהם מדרבנן והם לצורך קדושה אז היו מברכים עליהם כמו נר חנוכה כמו הלל, כמו נקרא מגילה, כמו עירובים. אז אותו דבר נפילת מים ראשונים. אבל תקנות של חכמים שהם נועדו לסלק את הנזקים זה בוודאי שאין מברכים עליהם. הנה אני אומר בלשונו של מורי בקושם עיקרה לא ידעתם אקע עשה ולא תעשה דאורייתא ואח היינו חובה דאמור רבנן ולא מצווה. עכשיו שימו לב יש גדרים בדרגו חובה ולא מצווה. חובה זה משהו יותר חזק מאשר מצווה. ולכאורה מורי ממלקד את עצמו. כי הרי על נר על נר הדלקת נר של שבת זה חובה ולא מצווה. כך אומר מורי. ובכל זאת מברכים וכאן זה חובה ולא מברכים אבל שמה זה חובה כדי ללחום נגד כופרים בתורה שבעל פה ומשום כך מברכים כי הוא עניין אמוני וכאן חובה בגלל דבר הגיוני שמעוררים אותך אדוני תיזהר מפני החיים שלך כלומר כל חובת צילוק נזקחים כמסלק קוציו בזכויות זכוכויותיו מרשות הרבים כלום מעלה על הדעת לברך כלומר זוהי חובה מדרבנן לסלק מזיקים לסלק מזיקים מפניו של האדם ועל זה לא קבעו ברכה כי זה דבר שאתה לבד היית צריך להתעורר מאליו ומשום כך על זה לא מברכים והוא אומר מלכתחילה שאלה לא שאלה לא שהוא דוחה את התירוץ שאמרתי לכם אותו אבל הוא רוצה לעקור את השאלה מן השורש יוצא איפה קודם כל אין סתירה בדברי רבנו משכננו את עצמנו והבנו א נכון את ההבדלים בין זה ובין זה לאחר ש כבר קבענו שלעולם האדם אשר פוסק כמו רבנו ילך אחריו גם אם הוא לא מבין והם רק רכו ממנו לאחר שברוך השם משכנו את עצמנו ואפילו הבנו את ההבדל וסילקנו את הסתירה שלכאורה נראתה כסתירה כאן המקום להעיר ושוב מתוך השלמות מורי בפרק יא מהכות ברכות הלכה כו אומר שדווקא על עשיית מעכה בגברך. אבל אם זה עשיית מעקה לא בג אלא במקום שיש חשש לדמים. כמו למשל אם עולים במדרגות לבית ואין מעקה וזה גבוה מעל 10ה טחים. יש חובת קביעת מעקה אבל אין לברך עומר מורי. אם יש בור בחצר ואז עלולים ליפול יש חובת עשיית מכסה אומעק. כן, אם לא עוברים עבירה, לא תשים דמים ביתך. אומר מורי, אין מברכים על מצוות לא תעשה, רק על מצוות עשה. אז לא תשים דמים בביתך. זה לא. וזה מקיף את מקור כל הסכנות. עולים במדרגות ויש סכנה, עולים על בימה ויש סכנה, יש בור ויש סכנה. זה לא תשים דמביתך על זה אין ברכה אבל הג התורה קבעה ועשית מעקל גגך מצוות עשה ולכן על זה מברכים כי על מצד עשה מברכים אז נשים לב להבחנה הדקה מנדקה התורה קבעה שבמציאות החיים ובאופן השכיח בני אדם עושים גג ולמרות שמשתמשים בו כי מדובר בגג שטוח ולא בגג משופע למרות שמשתמשים בו אז בני אדם יש להם יצר רע בגלל נוי וכל מיני דברים או הוצאות לא עושים גג על זה אמרה תורה ועשית מעקר גרגך וזה מצוות עשה ועל זה חייב לברך אבל יש המון המון סיטואציות שבהם יש סיכונים שם התורה לא נכנסה לפרטנות ואמרה ועשית מעקה לכל מקום שיש בו סיכונים אלא לגגך כי בכל מקום שיש סיכון אתה מוזר בין כך בלא תעשה דמים אז זה לא מצווה אז זה חובה, זה חובה של חכמים לסלק סיכונים כמו נקלת מים אחרונים, כמו סילוק זכוכיות, כמו סילוק דברים מזיקים והנה גם שם לא מברכים. זה חיזוק לשיטת רבנו ולשיטת מורי ומרואים את השיטתיות שיש בהדברים ומורי כמובן מתפלפל איך היו המעקות בצנאה אבל כאן כבר לא המקום להעריך בעוד פען של עניין רבי חנישמרבי חני M.