שאל השואל ואמר האם מותר להם להקדים את תבילת ערבית של סיום הצום או כמובן הם לא יאכלו ולא ישתו עד אחרצת הכוכבים אבל כיוון שהם נקבצים ובאים למניין ממרחקים וכל אחד אחד אמור מבית הכנסת לנסוע לביתו. לכן הם שואלים אם מותר להקדים ערבית בטרם צאת הכוכבים בסיום יום הצום וכמובן תוך שהם יודעים ומודעים לכך שלא יאכלו ולא ישתו לפני סד כוכבים. ושאלתם היא אם כן מותר להם להקדים את התפילה האם יאמרו ענינו באותה תפילת ערבית שהרי א' עדיין יום, ב' הם עדיין בתענית והתשובה מותר להם להקדים ולהתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים כי הלכה מפורשת היא שנקד מותר להקדים את תפילת ערבית כמובן שאת קריאת שמע יצטרכו לומר אחרי צת הכוכבים, לחזור ולומר אחרי צת הכוכבים. וכמובן שכמו שהם אמרו לא יאכלו ולא ישתו עד אחרץ את הכוכבים אבל גם לא יאמרו ענינו למרות שעדיין זה יום תענית ולמרות שעדיין הם בתענית. ומדוע? עלינו לדעת שהיום כשהוא לעצמו בתעניות ציבור הוא יום תענית ללא הבדל אם אדם צם או לא צם כי יש בני אדם שהם לא צמים מחמת היתר הלכתי מטעמים בריאותיים והיום הוא יום תענית כי כך קבעוהו כיום תענית ומשום כך רבנו והריף והגאונים מורים לומר ענינו כבר בערבית שלפני הצום בשחרית ומנחה אף על פי שהצום יתחיל מעלות השחר ועד אז הם רשאים לאכול ולשתות למרות הכל אומרים עננו כבר מערבית שלפני הצום כי אמירת עננו היא קשורה בעצמו של היום ואיננה תלויה בעובדה אם אדם צם או לא צם ומשום כך לכאורה היינו צריכים להורות לאלה אשר אנו מתירים להם להתפלל ערבית של סיום הצום בטרם הזמן לומרע נו הועיל ועדיין זה יום צום והם עדיין בצום ובכל זאת אנו מורים להם שלא לומר כי כיוון שחכמי ישראל תיקנו לומר ענינו ביום התענית ביום התענית כולל שלוש תפילות ערבית של תחילת היום שחרית ומנחה אז יוצא שערבית של סיום הצום אף על פי שהם עושים זאת מבעוד יום בכל זאת היא מבשרת את היום הבא ולכן אין לומר תענית באותה תעננו באותה תפילה כי כאמור אמירת עננו היא פועל יוצא של יום תענית ולא פועל יוצא ממתי מטענים שיטה זו של רבנו הריף והגאונים ושל אבותינו בתימן שונה מהשיטה של פוסקים אחרים שבאו לידי ביטוי בשולחן ערוך ושם נאמר שהלא אומרים ענינו בערבית אלא שחרית מנחה שחרית ומנחה ואשכנזים אפילו אומרים שהיחיד לא יאמר עלינו אלא במנחה שמה הוא לא יוכל להחזיק מעמד בצום ואז לכאורה הוא יאמר עלינו שלא על בסיס מבוסס אבל כאמור שיטת הגאונים הריב והרמבם שונה שזה לא תלוי בפועל אם אתה צם או לא צם אלא זה תלוי ביום התענית בתור יום התענית ובאמת בתימן, בזמן מחריץ כבר התחילו בגלל השפעת השולחן ערוך בסידורי ספרד שהגיעו לתימן. לא לומר עלינו בערבית ומחריץ בסידורו עץ חיים כותב ואם איזה המונים אינם יודעים מזה? מחסרון ידיעה הוא ובכל את קליל מפורש שמנהק כן על פי הרמבם והגמרא וזה לשון הרדז וכולי. כלומר, מעריץ קורא לאותם אנשים בתימן שהיו בימיו שהתחילו לא לומר ענינו בערבית של כניסת יום התענית, כהמונים שאינם יודעים את הדין, שאינם מבחינים בין שיטת הגמרא, הגאונים מרי והרמב"ם אחד ובין שיטת ראשונים ואחרונים ששיטתם באה על ידי ביטוי בשולחן ערוך בין כך ובין כך אנחנו צריכים לדעת ששתי השיטות הללו יש להן השלכות מרחיקות לכת בכל התנהלותנו ביום התענית ומה הן ההשלכות לשיטתם אין לומר ענינו על ידי שליח ציבור בין גואל ל רופא אם אין רוב מתעלים כי אם אין רוב מתעלנים כאילו התפילה של הציבור שהיא חזרתה את הציבור לכאורה לא ראויה שתאמר בענינו ואין כן שיטת הגמרא בפשטותה על פי הגאונים מריפ והרמבם שסבורים שעצמו של היום הוא יום תענית ואז יוצא שבעצם אה גם אם אין רוב מטענים, שליח ציבור יאמר ענינו בין גואה לרופא. יתרה מזו, לפי שיטתם אד שליח ציבור שלא מתענה הוא לא ראוי להיות שליח ציבור למרות שהוא לא רשע, למרות שהוא אנוז ואוכל מטעמים בריאותיים, הוא גם לא ראוי לעלות לקריאת התורה. גם הוא לא ראוי לשת את כפיו אם אינו ענה ב בהכוונה הכוונה לנסיעת כפיים במנחה שהרי במנחה של כל יום אין מטענים אין נוסעים כפיים וכאן בגלל שהיא סמוכה לערבית נוסעים כפיים אז אפילו בעניין זה אמרו שלא ישה את כפיו אבל שיטתנו דהיינו שיטת הגמרא לפי פירוש הגאונים הריף והרמבם שונה בתכלית והחכם צבי ממש הבחין בזה חזק מאוד שמדובר ביום תענית שעצמו של היום הוא תענית בין אם אתה צם בין אם אתה לא צם כמו יום כיפורים שהוא עצמו יום תענית ואפילו החולים והאנוסים מתפללים תפילות היום ומחויבים בקריעת התורה של אותו יום למרות שמדובר שכולם בבית החולים כל החולים הם מסוכנים ואף אחד מהם לא צם יצליחו לפתוח קריאת התורה של יום הכיפורים כי זה עצמו יום תענית וחז"ל כשקבעו תענית ציבור על מתכונת יום הכיפורים קבעו נכון הם קולות מיוחדות אבל על מתכונת יום כיפור קבעו ולכן כל אדם ואדם יאמר עלינו אפילו לא צם ואם אין שליח ציבור אלא הוא יתפל שליח ציבור ויאמרו כהנים אם היא באמת סמוכה לערבית להבדיל מהלו שמקדימים מאוד את המנחה ובאמת אותם ששאלו אותנו אם להקדים את ערבית בגלל שהם צריכים לחזור חזרה לבתיהם אז מטבע הדברים מנחה היא לא סמוכה לערבית במובן של ערב אלא מופלגת אז לא יסאו כפיהם כי זה הטעם של נסיעת כפיים במנחה בתענית כי בדרך כלל היא סמוכה לערבית ממש אבל כאן כיוון שהם מקדימים לא יצאו את כפיהם זהו זהו הכלל הקובע הם נוסעים כפיים או לא נוסעים כפיים במנחה אם היא מופלגת מהערב או לא מופלגת מהערב ואם כן גם אדם אשר טעה ואכל הוא צם אכל קצת לפי שיטתם כבר לא יאמר ענינו לפי שיטתנו יאמר ענינו אם כן לסיום המון המון הלכות נוצרו כתוצאה מהשיטה של הפוסקים ששיטתם ובעל הלכה בשולחן ערוך שהדבר תלוי הם מטענים בפועל והמון המון הלכות הקשורות לקריאת התורה לנסיעת כפיים לשתח ציבור לאמירת עננו המון המון הלכות שאין להם זכר בתלמוד ולכאורה היל היו צריכים בתלמוד להתייחס אליהם כיוון שענייני התעניות ועניין האנוש שאינם שאינם שהם אינם צמים אלה מעשים שבכל יום אין הבדל בין דור לדור בכל דור ודור יש חולים יש אנוסים ואף על פי כן לא דנו ולא כלום והנה נמצאנו מקבלים קובץ הלכות רחב ממדים רחב ממדים שהראשונים ואחרונים טיפלו בו וכאמור אין לו זכר לא בגמרא לא בגאונים לא בריף לא בהרמבם לא בתכל יהודי תימן הקדמונים הקדמונים אין להם שום זכר כי כולם אה לפי השיטה הזו שעצמו שתם תענית זהו ההבדל בין שיטה רבנו לבין השיטה עמובת בשולחן ערוך על ההשלכות המתחייבות מכך רבי חני בגש