שאל השואל מי שמתו נקבר ביום ראשון השבוע והרי ביום שישי ערב יום הכיפורים מחר דהיינו הוא ישב האבל רק שישה ימים מה דינו לעניין האבלות מתי הוא יקום מאבלו? האם מותר לו לצבול בערב יום הכיפורים כשאר כל אדם או לא? והתשובה לכך: יקום סמוך ליום הכיפורים ואינו רשאי לטבול בערב יום הכיפורים. הר שרבנו אומר בפרק עשירי מלכות אבל הלכה שלישית הרגלים וכן ראש השנה ויום הכיפורים אין דבר מדברי האבילות נוהג בהן וכל הקוברת מתו אפלו שעה אחת קודם הרגל או קודם ראש השנה ויום הכיפורים בטלה ממנו גזירת שבעה נמצא מונה לאחר ראש השנה ביום הכיפורים 320 יום ולאחר הפסח מונה 16 יום שהרי בטלה ממנו גזירת שבעה ושבעת ימי החג אחרי 14 וכן אם קבר מתו קודם עצרת מונה אחרי ה-16 יום אף על פי שהוא יום אחד הרי רגל ועולה לשבעת ימים. מכאן למדנו שאף על פי שיום הכיפורים בראש השנה נחשבים מעין רגלים לעניין אבל ומי שקובר את מתו סמוך לראש השנה או סמוך ליום הכיפורים. ראש השנה מבטל גזירת שבעה. יום הכיפורים מבטל גזירת שבעה. לא כמו שבת אשר נוהגבוה בלוד דצנאה ועולם מןמניין. אלא ראש השנה מבטל גזירת שבעה ויום הכיפורים מבטל גזירת שבעה. ואז יצרכו ל שבת עד סמוך לרגל ואז יקום ירחץ פניו, ידיו ורגליו ויוכל להתכונן ליום טוב אל ליום הכיפורים. הטבילה בערב יום הכיפורים היא מנהג לפי רבנו סעד הגאון מברכים עליה לפי שיטתנו אין לברך על טבילה זו כי היא מנהג אבל רבותינו נהגו בה אבל אין היתר לתת לעבל אפשרות לרחוץ כל גופו כל גופו ובלפני הרגלים הרגילים כיוון שהרגלים מבטלים גזירת שבעה אזי סמוך לרגל, יקום ויכל לאחר מכן לרחוץ את כל גופו. כיוון שאין איסור רחצה ברגל, אבל יום הכיפורים שונה משאר הרגלים, כי אסור לרחוץ את כל הגוף ביום הכיפורים. ולכן מאחר שמתירים לאבלה לקום רק סמוך למועד עצמו הרי הוא יכנס ליום הכיפורים וכבר יהיה אסור לו לרחוץ את כל גופו. משום כך, די אם נקל לא לרחוץ פניו ידו רגליו סמוך ליום הכיפורים. כי יש מצווה להוסיף מחול על הקודש לעניין יום הכיפורים, לעניין העינויים. והעיל בכל הימים האלה היה לו ימים קשים. ויהיה קשה לו מאוד להיכנס כשהוא סובל. והרי יש לנו כלל שגם אבל אם הוא מתייסר אזי ה אם הוא מתייסר איננו רשאי איננו רשאי אם הוא מתייסר הוא רשאי לרחוץ את פניו ידיו רגליו ולפעמים אפילו את כל גופו בגלל העניין הזה של אה רחצה שהוא מתי כי לא אסרו לעבל אלא רחצה של הנאה אבל אם הוא אסטניס והוא סובל מותר לו נמצאנו למדים אדם רגיל אי אפשר להתיל רוחוס את כל גופו אלא פניו ידיו רגליו סמוך לכניסת יום כיפורים לא שכבר נכנס ואבלו את כל גופו אבל מי שהוא סטיני זה דין אחר לגמרי וודאי שבשביל תבילה שהיא רק מנהג אין להתיר לו כאן המקום להעיר שהשנה הקבורה הייתה ביום ראשון אף על פי שהפירה הייתה ביום שבת כי אי אפשר לקבור ביום שבת שבת היה סמוך לראש השנה אבל בימים רגילים ש אם בצום גדליה נפטר מישהו ונקבר מישהו הרי יגיע ערב יום הכיפורים וזה כבר יום השביעי ואז לא זו בלבד שמקצ שהיום הכיפורי מבטל גזירת שבעה כי היא כבר נגמרה לא צריך לומר מבטל גזרת שבעה אלא מקצת היום השביעי עולה לשביעי ומתחיל את גזירת 30 ואז יום הכיפורים מבטל את גזירת 30 אז בנסיבות לא כמו השנה אם היה נקבר בסום גדליה הרי יום הכיפור מבטל את כל גזרת 30 והכל היה מותר. אבל כיוון שהשנה הוא נקבר ביום ראשון וזה צמצם את ימי האבל וערב יום הכיפורים הוא רק יום השישי לכן יש את הקושי האמור. כאן המקום להעיר שמי שישבו באבל לפני ראש השנה בערב ראש השנה לא היה להם יום השביעי אלא היום יומיים, שלושה. בא ראש השנה הוא מבטל גזירת 30. לפי מרן השולחן ערוך בהגיאם ליום הכיפורים יבוא יום הכיפורים ויבטל גזירת 30. כך מרן פוסק בסימן שצט יורד דעה סעיף ט. אבל רבנו לא כך פסק. רבנו אמר שאם האדם ישב מקצת האבל לפני ראש השנה בראש השנה בטל גזירת שבעה אזי יום הכיפורים לא מבטל את גזירת 30 אבל ולכן אנו שנוהגים לפי רבנו כל מי שישב לפני ראשה מלאים אלא מקצת דהיינו עד שישה אז היה ראש השנה מבטל גזרת שבעה ביום הכיפורים אינו מבטל גדרת שושיים רבי חני בן