שאל השואל ואמר, מה הדין אם אדם הגיע לבית הכנסת ולא היה לו טלית ולא היה לו או לא היה לו תפילין והתחיל להתפלל איתם עד שהגיע הגבאי והצליח להוציא לו תלית משל בית הכנסת כדי שהוא יכל לעבטו בטלית או הצליח למצוא לו תפילין והוא יחד עם הציבור כבר נמצאים בפסוקי דזמרה האם מותר לו בעצומם של פסוקי דזמראה להתעטף בטלית ולברך להניח תפילין ולברך או לא? בשולחן ערוך אור החיים סימן נג ג פסק אין לברך על עטיפה ציצית בין פסוקי דזמרה להישתבח אלא בין ישתבח ליוצר והרמה כותב ועיין לקמן סימן נדג הגאה מי הוא השליח ציבור אם לא היה לו תלית תחילה תעטב בציצית קודם שהתחיל להשתבח כדי שיאמר הקדיש מיד אחר ישתבח ולא יפסיק וכן אם אין מניין בית הכנסת ימתין שליח ציבור עד עד עם ישתבח וישתוק עד שיבוא מניין ויאמר ישתבח וקדיש וכולי על כל פנים ראינו מדברי מרן השולחן ערוך שיתעתף בציצית בתוך פסוקת זמראה אבל אתחט הברכה עד להישתבח או יניח תפילין בלא ברכה ויתחה את הברכה עד להישתבח. אבל רבנו לא כך א פסק. יש רבנו תשובה על שאלה שממש נשאל בעניין זה מהדורת בלאו סימן קפג. נאמר ומי נזדמן לו להתעטף בציצית או להניח תפילין בתוך הזמירות אם מותר להפסיק להניחן ולברך עליהן והשיב רבנו השיב אין כפידה לברך על הציצית והתפילין באמצע המזמורים לפי שאין ההפסקה בפסוקי דזמרה דבר שיש למחות נגדו בחומרה שאינו תפילה ולא קריאת שמע לדקדק בהן עד כדי כך. מדברי רבנו משמע שאכן יניח תפילין בברכה בתוך פסוקת זמרה. יתעטב בטלית בברכה בתוך פסוק זמרה. אבל אם נזדמן לו הטלית בתוך קריאת שמע וברכותיה תעטב בלא ברכה. נזדמנן לו תפילין והוא בתוך קריאת שמע ברכתיה. יניח בלא ברכה. את הברכה יצחה מאוחר יותר. למה? אומר רבנו, דיני ההפסקות בקריאת שמע, בכל שכן בתפילה, תפילת 18, חמורים יותר מאשר דיני הפסקות בפסוקי דזמרה, שאין ממחים על האדם שמפסיק בפסוקי דזמרה בדרגת חומרה כמו שמחים נגד אדם שמפסיק בקריאת שמע או כל שכן בתפילה בתפילת 18 זוהי התשובה של רבנו ואם כן יוצא איפה שלפי רבנו תעטב בברכה בתוך פסוקת זמרה וכן יניח תפילין עם ברכה בתוך פסוקי בזמרה הרב יוסף אה בשאלות ותשובות יביע עומר חלק ו אור החיים סימן ד אות ג לאור תשובתו זו שרבנו דן אם מרן יסכים לדברי רבנו ויש לפרש את מרן ואתאם דברי רבנו או עדיין לפי הדרך שבה משתמע מדבריו שכאילו רק את הברכה יברך לפני ישתבח והוא מביא פוסקים לכאן ולכן ולא כאן המקום. מה שכאן חשוב לציין הואיל ואנחנו בהלכה יומית קבענו שבפסוקי דזמרה, גם בפסוקי דזמרה, אסור לאדם בניגוד לשולחן ערוך. אלא לפי שיטת רבנו לענות אמן או אמן ישמר רבה או קדושה. בגלל הכלל הגדול של אין מעבירין על המצוות. לכאורה, מתוך זה שרבנו התיר להניח תפילין עם ברכה, להתעטף בציצית עם ברכה בתוך פסוקת זמרה, לכאורה זה סותר את מה שאמרנו שאין לו לאדם שעוסק בפסוקי זמרה בעניית אמן או אמן ישמר רבה. או קדושה ולענות דעתנו אין סתירה בדבר דברינו בהלכה בהלכה שיומית שאין להפסיק בפסוקי דזמרה בשביל לענות אמן ישמ רבה או קדושה בכל שכן אמן על ברכות שרירים וקיימים בגלל תפיסת עולם חזקה מאוד שאין מעבירן על המצוות מצוות שאדם מקיים צריך לקיים אותם בדעה, בבינה ובסכל, מתוך המיצוי של עצמו כלפי בוראו, ולא בדרך של קבלנות אמנים, קבלנות ברכות. לא הכמות כאן קובעת, אלא האיכות טוב טפח ועומד מתשעה ונופל. אין מעבירין על המצוות. אין באים ואומרים זו מצווה יותר טובה, זה מצווה פחות טובה. אין ענו עם שכרן של המצוות רק הקדוש ברוך הוא. ולכן זוהי שיטה במשנתו של רבנו שאדם יתפלל יתפלל כהלכה ולא יתחיל להתקפץ מקדושה לקדושה מעמן נשמ רבה למנשמי רבה ומה לי בקריאת שמע ותפילה ומה לי בפסוקי זמרה שבאמת הדינים שלהם קלים יותר מאשר קריאת שמע זה לא קשור לעניין השיטה שהאדם צריך להתפלל כהלכה ובלי להעביר על המצוות כוחו יפה גם לפסוקת זמראה אלא מה של עניין טלית ותפילין מאחר ומאוד מאוד יש חשיבות גדולה לאדם שהתפלל כשהוא מעוטף בטלית וכשהוא מאותר בתפילין הרי אם נזדמן לו הטלית או נזדמנו לו התפילין בתוך פסוקי זמרה הוא מפסיק לא כי הוא מתכפץ ומעריך מצווה זו על פני מצווה אחרת אלא כפי שאמרנו אז בהלכה היומית שהפסוקי זמרה זה חלק בלתי נפרד מהתפילה לפי הסדר שקבעו חכמים לפי המסגרת שקבעו חכמים כך אותו דבר חמי ישראל אמרו שיש חשיבות גדולה מאוד שאדם מתפלל כשהוא עטוף בטלית, כשהוא מעטר בתפילין. אז זה חלק בלתי נפרד מהצרכים של תפילה כהלכה. וזה שונה תכלית השוני מאשר כשמדובר באדם שהוא מתפלל לפי סדרו יחד במניין שלו פתאום הוא שומע במניין אחר אומרים קדושה אז מפסיק ואומר קדוש קדוש פתאום במניין אחר הוא שומע הקדיש אומר רמנשמר פתאום הוא שומע מישהו שאומר מברך לידיו ברכות השחר אז הוא אומר אמן אמן אמן איזה מין תפילה זו מי הכריח אותך להתקפץ מעניין לעניין אתה הרי כבר מסודר אתה עם תלית אתה עם תפילין אתה יחד עם ציבור אתה מתפלל מילה במילה מה לך התכפץ מעניין לעניין אבל כשאדם מסכן נמצא בתפילה חסר טלית חסר תפילה שהם מהמצוות החשובות מאוד לתפילה כהלכה. לתפילה כהלכה. זה לא נקרא שהוא מעביר על המצוות. זה לא נקרא שהוא איך קוראים מעביף מצווה זו על פני מצווה זו, אלא מקיים את מצוות התפילה. כהלכה. הנה צעור הוא שהרי קראתי בפניכם את דברי הרמה שכתב כהגעה על השולחן ערוך. מי הוא ה שליח ציבור. אם לא היה לו תלית תחילה תעטב בציצית קודם שיתחילתח כדי שיאמר הקדיש מיד אחר ישתבח ולא יפסיק. כלומר שליח ציבור החובה שלו להיות עטוב בטלית בתפילה הרבה יותר גדולה מאשר כל אדם. איך יעלה לדעת שהוא שליח ציבור בלי בלי ציצית? אם חכמי ישראל באגדה אמרו שהקדוש ברוך הוא נגלה למשה רבנו במעמד הר סיני כשהוא עטוב בציצית כדי ללמד אותו לדורות ששליח ציבור לעולם יהיה עטוב בטלית בזמן שהוא מתפלל מתפלל אז אם כן אנו רואים שהתפילה עם טלית זה דבר שמבחינת תפילה כהלכה זה מוסיף למט של התפילה ואם כך בשליח ציבור בוודאי גם לכל יחיד ויחיד אלא שהשליח ציבור זה כבר גובל בכטרוג שאם הוא קם ומתפלל כשליח ציבור בלי טלית זה כבר גובל ב תרוג אבל כל אדם ואדם כשאיננו לוקח מתעטב בטלית או לא מעותר בתפילין בזמן התפילה חסר לו כלים אדירים להשלמת תפילה כהלכה ומשום כך כאמור אין סתירה בין מה שהורנו אז שלא יענה בתוך פסוקי זמרה על אמן יש מרבה על אמן לפי שיטת רבנו אני מדבר לא לפי מרן ועל קדושה ובין מה שהרמבם אומר רבנו אומר שפסוקי זמרה זה לא כל כך מקפידים כמו בעקריאת שמע לעניין לברך על התפילין, לברך על הציצית זה שני דינים שונים לגמרי רבי חמג