שאל השואל ואמר, איך מחזיקים את לחם המשנה בשבת? האם אחד על השני? או זה לצד זה? את מי פורסים ראשון וכולי? כתב רבנו בפרק 30 מהלכות שבת, הלכה תשיע וצריך לקבוע כל סעודה. שלושתן על היין, כלומר שלוש עודות ולבצוע על שתי כקרות וכן בימים טובים. ורבנו לא אמר אם מחזיקים אחת מלמעלה, אחת מלמטה ואם בוצאים מהעליונה או מהתחתונה, סתם ולא פירש. ובאמת בטור אור החיים סימן רעד גם הוא כותב ובוצע על שתי כקרות דחתיב לקטו לחם משנה ואמר רב אשי חזנ לרב קהנה דנק תרתה ובצח חדה פירוש אוחז שתיים בידו ובוצע מאחת ולא כתוב כאן עליונה תחתונה שום כלום לא יותר. אבל הבית יוסף כותב בבית יוסף, מרן כותב בבית יוסף כתב הכל בו בסימן כד יש נוהגים לבצוע התחתון ולא העליון ואנו נוהגים לבצוע העליון עד כאן לשונו כלומר בספר הקול בו אנחנו כבר שומעים שיש מה שנקרא שני הקקרות, אחד עליון, אחד תחתון והוא מציין שיש נוהגים לפצוע התחתון ולא העליון ואנו, כלומר הוא מציין על עצמם נוהגים לפצוע עליון עד כן לשונו וכן כתבו הגאות מימוניות פרק שמיני מלכות חמץ ומצע שמין הכיכר העליון בוצע ואני ראיתי גדולים שבוצעים התחתון ושמעתי שכן נכון לעשות על פי הקבלה. כלומר שעניין הזה של עליון, תחתון, מה לפצוע, עליון או תחתון, אלה הם טעמים קבליים. מנהגים קבליים הם טעמים קבליים. ובספר דרכי משה של הרמה כותב ובעניין סדר של פסח פשוט הוא שלוקחים העליונה לברכת המוציא והשלישית כי אצלהם המנהג שלוקחים שלוש מצות בליל הסדר. מצה שלמה ומצה אה שלמה ומצה שלישית פורס אותה לשניים ואת החצי שם בתוך ביניהם בעוד שאצלנו מנהג אבותינו על פי הרמב"ם א הבלדי שאין לנו אלא כיכר וחצי כי זה לחם עוני ולא ולא לחם עשיר כזה שיש לו 2 וחצי אלא כיכר וחצי אז שם את הפרוסה בתוך הגדולה כי כשאומרים קטן בתוך הגדול כי הוא לכאורה נבלע בתוכו ולא בגלל עליונה תחתונה אין גדרים כאלה. אז כאמור אומר דרכי משה ובעניין סדר של פסח פשוט הוא שלוקחים עליונה לברכת המוציא והשלישית התחתונה לקריחה וזה מבואר מדברי הפוסקים. זאת אומרת מחלקים העלונה זה בשביל ברכת המוציא והתחתונה בשביל הקורך. עשו חלוקה לכל דבר דבר אין את צנו חלוקה כזו. הוא מברך על כיכר וחצי, בוצע, מחלק לכולם שיהיה להם מה לאכול מזה ומזה, מהברכת המוציא, מברכת אשר קיצות מצנו על אכילת מצה. אבל אצלהם חילקו מזה נותנים לזה, מזה נותנים לזה משמעויות משמעויות ובכן אבל ביום השבת או בליל יום טוב, דהיינו להבדיל מליל הסדר יש לבצוע על העליונה וזהו הנכון לעשות על פי הקבלה בטעם של לחם משנה בליל שבת ויומו בליל שבת יומו כן נראה לי הרמע ובשולחן ערוך בסימן רע עד נאמר בוצע על שתי כקרות שלמות שחז שתיהן בידו ובוצע התחתונה והרמה כותב הגה ודווקא בליל שבת אבל ביום השבת או בליל יום טוב בוצע על העליונה והטעם הוא על דרך הקבלה עכשיו אצלנו בכל הקדומות אין לזה שום זכר לא הזכירו את כל המנהגים האלה כלל ועיק קר ואפילו מעריץ שבדרך כלל יש לו שני סוגי התייחסויות. כשהוא מביא מהקדומות הוא מביא בראש כל עניין באותיות מרובעות מובלטות זה לקוח מהקדומות. ויש לו בצד עץ חיים פירוש עץ חיים ושם הוא כבר מביא דברי אחרונים דברי מקובלים מנהגים שחדרו מאוחר יותר ליהודי תימן. ובאמת שבהוראות הכלליות לא כתב שום דבר בעניין הבציאה על שני כקרות, אלא הוא אומר ככה אה וצריך לקבוע כל סעודה משלושתן על היין ולפצוע על שתי קרות התיק ראשון רבנו וכן בימים טובים עד כאן לשונו של רבנו ופרק שביעי הלכות ברכות כתב וזה לשונו. זאת אומרת הוא מצטט מדברי רבנו בפרק שביעי מהלכות ברכות כתב בזה לשונו בשבת וביום טוב חייב לפצוע על שני כקרות נוטל שתיהן בידו ובוצע אחת מהן להביא את ההלכה הזו שרבנו כותב בפרק 70 הלכות ברכות ש הוא אה בשבת וביום טוב חייב לפצוע על שני כקרות נוטל שתיהן בידו ובוצע אחת מהן עד כאן לשונו כלומר רבנו לא כתב עליונה תחתונה נוטל שתיים בוצע מאחת מהן וחתב שם מרן בכסף משנה בפרק כל כתבי אמר רבי אבא ובשבת חייב לפצוע על שתי כקרות מה הי טעמה לחם משנה כתיב אמר רב אש חזל רב קהנה דנקה טרתה ובצח חדה מחזיק שני כקרות ובוצע אחת אמר לקטו כתיב בלשון רבים ללקות שתיים הלו כן לקטו כתיב כשאני מחזיק אני מחזיק שתיים אבל לבצוע אני בוצע על אחת אני בוצע אני בוצע על אחת וכלומר דמשמ אחיזה דמש אחיזה אבל בציאה לא כתיב משנה לקתו לחם משנה שניים שני לחמים לקטו שתי מנות לקטו בלקיתה זה שניים בבציאה לא שניים אלא אחד וכיוון דטעמה משום לא גדול לחם משנה שבזמן האחיזה הלקיתה זה לחם משנה ודאי והוא הדין ליום טוב כי ישבו את יום טוב לשבת כן כתב הריף בפרק ערבה פסחים עד כאן שונות וכן כתב התור קרב קהנה למבצע אחד והנה רבנו סתם זה מעריץ אומר כעת ולא פירש ולא כתב איזה מהן בוצע התחתונה או העליונה התחתונה או העליונה הוא לא כתב איזה כך מריץ אומר בעקבות דברי רבנו ואז הוא אומר והבית יוסף כתב בסימן רשע וזה לשונו כתב הכל בו הוא מצטט מדברי הכל בו סימן כד יש נוהגים לפצוע התחתון ולא העליון ואנו נוהגים לפצוע העליון עד כאן לשונו וכן כתב הגאות מימוניות פרק ח מלכות חמץ ומצא ואני ראיתי גדולים שבוצעים התחתון ושמעתי שכן נכון לעשות על פי הקבלה עד כאן לשון בית יוסף וחתב רמה וזה דווקא בליל שבת אבל ביום שבת בוצעים עליונה והטעם הוא על דעת הקבלה ופיר שלבוש שהתחתונה היא המנהגת ומפרנסת בליל שבת וחתב תורה זהב שיניח התחתונה קרוב אליו יותר מהעליונה כדי שיפגע שימו לב הערה חשובה וכתב תורי זהב שיניח התחתונה קרוב אליו יותר מהעליונה כדי שיפגע בתחילה ולא יעבור על המצוות עיין שם וספר מהריץ של זה מור יהודו סערי זכרו הנכה כתב לפצועמה עליונה לעולם כדעת בח והכל בו כדב וחתב הטעם ויכול בחול לפצוע החדה ממילא חדה אתיה משלום חול והיתרה שהיא במשנה וכולי אם כן אין ראוי לפסוע התחתונה שהיא דחול ואני ראיתי מורי זקני מהרץ נוהג בליל שבת ויום טוב לפצוע מהתחתונה שרומז לנוקבה וביום וביום נוהג לפצועמהעליונה הרומז ליום שהוא הזכר גם הרב וכולי חולה מה אני א מראה לכם בעניין הזה. אי אפשר לדבר על מנהג תימן כי אנחנו רואים שמאריץ עומד בתוך בין מורי יהודו סעדי ובין מהרץ זקנו. זה אומר מן העליונה זה אומר מן התחתונה. כן באמת היו חילופי מנהגים בין המקובלים בינם ועצמם בין מרן ובין הרמה. אלא שהז אומר אנחנו שאומרים מהתחתונה אז לפחות כשהוא מחזיק עליונה ותחתונה שהתחתונה תהיה קרובה אליו שלא יהיה עביר על המצוות הערה לפחות פן הלכתית בתוך המנהגים הקבליים האלה אז כאמור בכל הקדומות אין זכר לכל הדברים האלה אבל מעריץ בזמנו באמת כפי שאנחנו רואים מור יהודו סעדי מהרץ והוא עצמו זה אומר בכו וזה אומר בכו אי אפשר לבוא לדבר על מנהג תימן אלא מה כל אחד מחכמי תימן אמץ לעצמו ולכן אי אפשר לבדבר על איזשהו מנהג מח רבנו אומר בפרק שביעי מהלכות אה ברכות כותב את מה שציטת מהריץ אין הבוצע רשאי לפצוע עד ש יביאו מלח וכולי ואינו בוצע לא פרוסה קטנה מפני שהוא נראה קצר עין ולא פרוסה יותר מכבצה מפני שנראה קרעבתן ובשבת יש לו לבצוע פרוסה גדולה ואינו בוצע אלא ממקום שבשל יפה יפה ומורי מעיר מביא את הגמרא סנהדרין ואז הוא אומר ומנהגנו היה שהפת שלנו מודבקת בקיר התנור לפצוע מן החלק התחתון של הכיכר הקרוב לאש שהוא חום העדים ובשל היטב וכולי אבל אני ממשיך הלאה מצווה מן המובחר אומר רבנו לבצוע מכיכר שלמה אם הייתה שם שלמה של שעורים וכולי הלאה בשבת ובימים טובים חייב לבצוע על שתי כקרות נוטל שתיהן בידו ובוצע אחת מהם ומורי מביא בהערה החטא כתב הכסף משנה אמר רבי אבא בשבת חייב אדם לפצוע על שתי כקרות כתיב לחם משנה אמר רב אש חזהל לרב קהנה דנקית תרתה ובצחדה אמר לא גדו קטי לא גדו לחם משנה כלומר זה משמע אחיזה אבל בציעה לא משנה וכיוון דעמה משום לא גדול המשנה ודאי דוין ימים טובים מן לאמן מן לא היה יורד בימים טובים כן כתב הרי חולה ומורי שתק לא כתב מאיזה בוצע כלום הדברים האלה לא כתב ממה הוא בוצע עליונה תחתונה מה שראיתי זקנים ורבנים וכשהיו מדריכים את החתנים הרבי מן היו פיטות והפיטות קלות לאחיזה נחות לאחיזה והייתי רואה כיצד הם מדריכים את החתנים לקחת שתי פיטות או הם עצמם מחזיקים אותם זה ליד זה
וחמש אצבעות מימין וחמש אצבעות משמאל אין עליונה ואין תחתונה ואין תחתונה העליונה והתחתונה רבותיי אני יודעתי נולדה אצל אחינו האשכנזים ומשם זה עבר לספרדים כיוון שהם עשו קקרות ענקיים קקרות גדולים שלא ניתנים לאחיזה ביד ואז מי ששם לב אצלהם הם שמים כיכר על גבי כיכר ומחזיקים אותם ביד לא באוויר אלא על השולחן כי הם גדולים גדולים מנסו ודאי לכם לראות איך שתלשל המנהג הזה עד לכדי מופרזות שהם עושים חלש של חתן מכאן ועד לא הודעה חדשה כמעט בגודל של שולחן גדול כן וכולי אז אלה הם מנהגים שהתגלגלו שבאו מפתחה שלחדות אשכנז ואז כשיש מציאות באים חכמי הסוד ואומרים תנהג כך כי יש טעם לזה תנהג כך כי יש טעם לזה ואף אחד מהם לא טועה כי כולם צודקים מה שלא תגיד זה טעם נכון וזה טעם נכון אחי מה מה ההבדל בין זה ובין זה אבל אנחנו שמאוזים את שתי הפיטות באוויר יש ימין ושמאל קודם כל לעולם האדם פונה לצד ימין שנית אני תמיד מחנך את בניי ובנותיי ואת צצאי ני את מחדיי אני מחזיק להם לפניכם ואני אומר על מה לפצוע ואני מראה להם את את הפת אז הם יודעים השחום יותר עליו לבצוע אז ממילא למה כי זה יותר רעה פני האש יותר יותר טוב וכולי אז מטבע הדברים אני מחזיק בצורה כזו מברך ובוצע על אחת השחומה יותר הוא מחלק שם לפני כל אחד ואחד מאלה הקרובים שעריים נותן שימסרו בכל כרצא וזה לפי כך נמצאנו למדים שבאמת אין אצלנו במנהגנו הקדמון אין לו עליונה לא תחתונה אלא כאמור ימין ושמאל תפרוצי וכל פונות שאתה פונה הוא על צד הימין על צד הימין ואין מעבירין על המצוות ואה לוקח מצד ימין זה מה שראיתי אצל גדולים זקנים שתלמידי חכמים עכשיו רבותיי לשים לב לשים לב מכאן נבין מכאן נבין רבותיי עוד פן נוסף של העניין כיוון שאצלהם מדובר בחלות גדולות אז מטבע הדברים צריך סכין בשביל לחתוך את הכיכר ואז יש להם מנהג קודם כל לעשות את זה מין סימן עוד לא לחתוך כדי שלא ישלם מעבירים את הסכין לפני הברכה וחותכים לאחר מכן וגם אז התפתח להם מנהג להצניע את הסכין כי הרי השולחן הוא מזבח ולא יעלה ברזל על מזבחי וכולי כל אלה נבעו תוצאה ממציאות חיים שהייתה להם אצלנו ברוך השם לא צריך סכין ניתן פיטה אתה פוט אותה ביד שלך לא צריך סקים לא צריך לעשות סימונים לא צריך לשאול האם הסימון קרוך בפס ולחתוך או לא לחתוך כל הדברים האלה אנחנו פטורים מהם כי מציאות חיינו לא הייתה כזו ולכן אין לבוא ולומר אנחנו מזלזלים במנהגים בצל זוהי מציאות חיינו קדומה וככה אנחנו מתנהלים והקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא ינח صق مع שמוح