אתמול העולה לתורה האחרון זה היום ראש חודש ראשון והיום ראש חודש שני התחיל לומר קדיש מיד עם סיום הקריאה בתורה והשתיקו אותו ואז א המשיכו דהיינו א אמרו את מרב טובה וזה שהתפלל מוסף אמר קדיש מה פשר עניין זה? יש מחלוקת או שני מנהגים עתיקים מה קודם למה? האם סדר היום של ראש חודש קודם למוסף או מוסף קודם לראש חודש? האם סדר היום בחול המועד קודם למוסף או אחרי מוסף? רבנו פסק בצורה ברורה לגמרי. בפרק תשיעי מהלכות תפילה סוף פרק תשיעי הלכה יד כתב רבנו בראשי חודשים ובחולו של מועד אומר סדר היום אחר תפילת מוסף כלומר קודם כל תפילת מוסף ואחר כך סדרי היום. אם כי כבר נמצאו מגיעים שהגיעו את לשון רבנו ותאמו אותו עם משהו מוכר להם וידוע להם. אבל מורי אומר, זהו הנוסח הקדום הן בכתבי יד רבנו וכן בכל סידורי תימן העתיקים. שאכן באמת סדר היום בראש חודש בחול מועד אחר תפילת מוסף. וכן בפרק 12 מהלכות תפילה הלכה כ א הלכה כ אומר רבנו אוך שגומרין כלומר את קריאת התורה מחזיר ספר תורה למקומו ואומר קדיש ומתפלל תפילת מוסף עכשיו אומר מורי כנראה שהמגיע בסוף פרק ט או שכח להגיע כאן גם כאן או שלא היה מספיק נבון כדי להבין שגם מכאן אנו לומדים שסדר היום הוא אחר תפילת מוסר בין כך ובין כך כאמור בכל כתבי יד העתיקים של רבנו סדר היום בראש חודש ובחלום עד הוא אחר מוסף וכן אמור בכל כתבי יד העתיקים של ודי תימן בת קלי לעתיקים שסדר היום בראש חודש או בראש חודש או בחול המועד הוא אחר תפילת מוסף העניין הוא לא רק עניין של סדר קדימה מה קודם למה אלא גם עניין של ריבוי קדישים כי לפי המנהג שאומרים את סדר היום לפני מוסף. מטבע הדברים, קודם כל, כשגומרים את קריאת התורה אומרים קדיש בגלל קריאת התורה. אומרים את סדר היום ואחר כך ניגשים מתפלל מוסף ואומרים קדיש לפני מוסף. ואז יוצא שיש לנו שני קדישים. ובאמת זהו המנהג הנזכר ב פתור אור החיים סימן תכג וזהו גם כן המנהג הנזכר בשולחן ערוך ראש אור החיים סימן תכףג סעיף ג' ואז יוצא שיש לנו שני קדישים ועוד שלפי המנהג שנזכר בדברי רבנו אז יש רק קדיש אחד קדיש אחד שאחר קריאת התורה ולפני מוסף קדיש אחד אוכלה לג גדול הוא לפי רבנו בהתאם לתלמוד אין להרבות בקדישים קדיש הוא המנון והמנון כמו שאמרנו אתמול ביחס להלל זה לא דבר שצריך להוזיל אותו צריך לייקר אותו ולא לחזור ולומר אותו ולחזור ולומר אותו ולחזור ולומר אותו עובדה היא שהקדיש יותר אשר ההלל צריך להמר דווקא בעשרה מישראל בעל ידי גדול עשרה בני ישראל נחורים בוגרים ואילו הלל כשגומרים את ההלל יכול להחילומ ואף על פי כן חז"ל הוכיחו את מי שמרבה בהלל כיחיד וכן הוכיחו את מי שמרבה בקדישים ו אם כן איפה אם יש לנו מנהג שלפי המנהג הזה ה אנו אומרים קדש אחד במקום שניים זה נראה יותר מבוסס שלא לומר שגם עניין של סדר קדומיות הרי סדר היום הוא מה שנקרא סיום התפילה וזה עוד לא סיום התפילה אז אתה כאילו מסיים סדר יום אחרי שחרית. מה עם יום ראש חודש? מתי תאמרת מזמור? אם תאמר לפני מוסף, עוד לא עוד לא אמרת מוסף של ראש חודש, עוד לא אפילו ראש חודש. אם תפצל ותאמר את המזמור של יום לפני המוסף ומזמור של חודש אחרי מוסף, כפי שהספרדים אצלהם לא אומרים את המזמורים של חודש שאנחנו הורגים לומר, אבל אומרים ברכי נפשי. הם אומרים זה אחרי מוסף. אז יוצא שפצלו את סדר היום, חלקו כאן וחלקו כאן. מה ההיגיון? אבל זהו המנהג שלהם. לעומת זאת, אצלנו, כאמור, רבנו אומר שסדר היום אחרי מוסר. אבל במאה ה-17 מהרי ונה כתב באחד מסידוריו את סדר היום הנמצא, את הסדר שנמצא בשולחן ערוך. ועדיין זה לא התפשט בכל מקום. עובדה שבתקלל משתושה בזי והתקלל מאזור שרעב באותם זמנים כמו המנהג הקדום דהיינו קדיש אחרי לפני מוסף אחרי קריאת תורה סדר יום אחרי מוסף אבל מעריץ שהוא יותר מאוחר הוא כבר ראה שהמנהג התפשט אמץ לו את הסדר של השולחן ערוך דהיינו שסדר היום קודם למוסף של ראש חודש או חול המועד בית כנסת שיבעת ציון נהגו בכל זאת בכל המועד לומר את סדר היום אחרי מוסף, לא לפני מוסף כמו רבנו. על כל פנים ראינו שבמקרה זה מעריץ הוא אשר אמץ את המנהג היותר מאוחר ולא כמנהגים מנהג הקדמונים. רבי חמג שמס