שאל השואל ואמר, האם הרואה מלך בימינו מברך שחלק מכבודו או לא? במיוחד להלו אשר יוצאים לטיולים במזרח הרחוק ויש עדיין שם גדרי מלוכה או אולי במערב אם מדובר על מלכה או אולי אפילו בכל מקום לגבי נשיא האם מברך או לא והשאלה הנוספת בהקשר הזה אם נאמר שנשיא הוא בכלל מלך מה דינו של נשיא ודי שחס ושלום מחלל שבת פרסיה הם אם דינו כגוי לכל דבר, כמלך גוי או כמלך ודי. ראשית נקרא את ההלכה בהקשר הזה בפרק רביעי מהלכות פרק עשירי מהלכות ברכות הלכה יד. הרואה מחכמי אומות העולם אומר ברוך אתה השם אלוהינו מלך העולם שנתן מחוכמתו לבשר ודם
חכמי ישראל כלומר אבל אם הוא רואה חכמי ישראל, מברך שנתן מחוכמתו ליראב. מלכי אומות העולם מברך שנתן מכבודו לבשר ודם. מלכי ישראל מברך שנתן מכבודו ליראה. הנה כן, בברכות הראייה יש הלכות המתייחסות לרואה חכמים או לרואה מלכים, הרואה חכמים. ההלכה מתייחסת או חכמי גויים או חכמי ישראל. על חכמי גויים מברך שחלק מחוכמתו לבשר ודם. כלומר הגויים מוגדרים כבשר ודם. לעומת זאת הרואה חכמי ישראל, ברוך שחלק מחוכמתו ליב. היהודים מוגדרים כי רעב. וכן ה רואה מלכים עם מלכי גויים ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם הם מוגדרים כבשר ודם אבל אם הוא רואה מלכי ישראל מברך ברוך שחלק מכבודו ליראב הם מוגדרים כיראב בין כך ובין כך יש ברכה להודות ולשבח לשם להתפעל ברכות ראייה על שעניק כבוד לאישים מסוימים באנושות, בקרב הגויים או בקרב היהודים. השאלה היא מי הוא זה מלך שמברכים עליו את ברכת הראייה הזאת. האם כל מי שנקרא עליו שם מלך אף על פי שהוא מחוסר סמכויות או דווקא מי שהוא מלך דפאקטור בפועל? לא רק להלכה, דהיינו עם סמכויות של תוניות רחבות מאוד. השאלה היא, מהיא ההגדרה של סמכויות של תוניות רחבות מאוד באופן כזה שיברך שחלק מכבודו ליראב או לשרד דם, תלוי אם זה גוי או יהודי. רוב הפוסקים מדברים על סמכות לא הוציא להורג. הועיל ו היתר והרוג בן אדם הוא רק על ידי הקדוש ברוך הוא בורא נפש כל חי הרי אם הקדוש ברוך הוא נתן סמכות למלך להוציא להורג זה נקרא חלק מכבודו לבשר ודם או לרא דהיינו הסמכות המרכזית ביותר השלטונית המרכזית ביותר היא זו שאיננה מכוח הסכמה בין בני אדם כי מי זה ואיזה הוא שיבוא ויסכים שמותר להוציא להורג גם אדם עבריין אלא רק ההיתר של הקדוש ברוך הוא שאמר לנו קם לאורגךשם לאורגו ואמר לנו שאם אדם עושה עבירה כזו יש להוציא אותו להורג הוא אשר בראנו הוא נותן חיים והוא נותן חיים ורק מכוח עתר שלו ולכן על הסמכות השלטונית הזו מברכים אשר נתן אשחל רק לכבודו לרא בשר ודם. לאחר שאמרנו מהיא הסמכות השלטונית הזו שבגינה מברכים את הברכה הזאת, נחלקו הפוסקים, פוסקי ההלכה, מה דין נשיא בימינו או אפילו מלך בימינו? כי הנשיא לא נקרא מלך ולא כל מלך היום בימינו הם סמכויות שלטוניות רחבות. ולכן באמת מורי בשיטה של עניין הברכה הזו רק למי שיש לו את הסמכות האמיתית להוציא להורג. אבל במשטרים דמוקרטיים שהסמכויות מסורות למערכות של תוניות, כנסת, ממשלה, בית משפט, אז היי לא שייך לומר ברוך שחלק מכבודו לבשר דם או לרעב כי אין לנשיא או אפילו למלך בן ימינו שיש במדינתו דמוקרטיה כמו באנגליה לומר שיש לו סמכות להוציא להורג ומשום כך לפי מורי וכי יוצא בו יש עוד מורה הוראה כאלה לא מברכים את הברכה הזו בימינו לעומת זאת הרב יוסף בדעה שסמכות החנינה שניתנה לנשיא במשטר דמוקרטי והעובדה שהוא יכול לחון מי שנגזר עליו גזר דין מוות לחון אותו שלא להוציא אותה להורג יוצא שהשם נתן לו סמכות של חיים של בשר ודם אם לא יכון אותו יוציאו אותו להורג ואם יכון אותו יוציאו אותו להורג ולכן כבר על בסיס סמכות כזו אם היא קיימת והכן שהיא קיימת יש לברך את ה ברכה הזו לדעת הרבודה יוסף אז יוצא איפה לפי הרבודה יוסף יש מקום לברך את הברכה הזו גם בימינו מקום שסמכות חנינה גם בענייני דין מוות לנשיא או למלך ומכאן החלק השני של השאלה מה דין מלך מה דין מלך ודי עובד עבודה זרה או נשיא ודי עובד עבודה זרה האם נברך שחלק מכבודו לראב או לבשר ודם עליבדרבנו לכאורה כעת בימים האלה השאלה הזו היא היסטורית על עבר האם כשראו את אחאיוב המלך שחטה והחטי והיו בימיו עבודה זרה וירובעם בןד שממש החדיר את העבודה זרה ומנשה ה אשר הכניס פסל צלם לאכל האם אז כשמישהו ראה אותם ברך שחלק מכבודו לבשר ודם כמו גויים או לראב כמו יהודים לכאורה מכוח הסברה איך אפשר להגיד לי רעב ואין העם מרעב אבל אין יכולים לפתור עצמנו רק בכוח סברה אלא עלינו ל לראות לעיין בהלכה ועל פי ההלכה על פי הנצא ועל פי הנבוא והנה רבותיי בפרק שני מהלכות עירובין כתב רבנו את הדברים הבאים בהלכה טז ישראל כלומר יהודי שהוא מחלל שבת בפרהסיה או שהוא עובד עבודה זרה לא עבד עבודה זרה עובד עבודה זרה הרי הוא כגוי לכל דבריו ואין מערבין אמו ואין מבטל אינו מבטל רשותו בשביל ערב חצרות ושתים ועות אלא סוחרין ממנו כגוי אבל אם היה מן המינים זה כבר הצדוקים שאין עובדים עבודה זרה זה כבר עניין אחר על כל פנים אנו רואים בהלכות עירובים שרב רבנו כותב בצורה המבוארת ביותר שאדם אשר הוא מחלל שבת פרהסה ודי שמחלל שבת פרהסיה הוא כגוי וכן אם הוא עובד עבודה זרה הוא כגוי וכל דבר ובפרק 30 מהלכות שבת הלכת טו כתב רבנו השבת ועבודה זרה כל אחת מהן שכולה כנגד שאר כל מצוות התורה והשבת היא האוץ ש בין הקדוש ברוך הוא ובין בינינו לעולם. לפי כך כל העובר על שאר המצוות הרי הוא בכלל רשעי ישראל. אבל המחלל שבת פרהסיה הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגויים לכל דבריהם. כגויים לכל דבריהם. ונוסיף עוד מקור אחד בהלכות שליטה פרק ד'. הלכה יד. כתב רבנו את ה הדברים הבאים בהלכות שחיטה. ישראל משומד לעבירה מן העבירות שהיה מומחה, כלומר מומחה לשחיטה. הרי זה שוחט לכתחילה וצריך ישראל כשר לבדוק את הסכין ואחר כך יתננה למשומת זה לשחוט בה מפני שחזקתו שאינו תורח לבדוק. ואם היה משומד לעבוד זרה או מחלל שבת בפרסיה אומין והוא הכופר בתורה שוא משה רבנו כמו שבארנו בהלכות תשובה הרי הוא גוי ושחיטתו נבלה וכן רבנו הביא את זה בפרוש המשנה בעירובים פירוש המשנה בחולים פירוש המשנה בגיטים ממש בהרבה מקומות יסוד מוסד שרבנו כותב אותו בהרבה הרבה מקומות שזה כגוי לכל דבריו ה יהודי המחלל שבת פרסיה או עובד עבודה זרה עובד עבודה זרה הוא כגוי לכל דבריו וכן מרן פסק להלכה ויורדה סימן ב סעיף ה שודי שהוא עובד עבודה זרה הוא כגוי בשעיטתו נבלה כך יוצא איפה הדבר פשוט שהרואה מלך כהאב מלך כירובעם מלך כמנשה שאמרו עליהם שאין להם חלק לעולם הבא הואיל ועבדו ועבידו עבודה זרה אין ספק שהם כגויים ולא יברך עליהם שחלק מכבודו ליראב אלא לבשר בדם ואותו דבר לאלה שסוברים שמברכים את הברכה הזו על נשיא שיש לו סמכות חנינה אם חלילה הוא נשיא שהוא עובד עבודה זרה לא אמרתי מחלל שבת פרהסיה כי מחלל שבת פרסיה אנחנו נצטרך לבדוק בציציותיו מה טבו אם יש לו עדיין זיקה בדברים מסוימים בדברים מסוימים בדיני השבת קידוש וכיוצא נר שבת וכצילות של שבת כיוצא בדברים האלה אז יש לו דין אחר ואם לא הרו כגוי לכל דבריו ואין מברכים עליו לפי הרב עודה יוסף שחלק מכבודו ליראיו אלא שחלק מכבודו לבשר ודם רבי חניה בנגש בנג