שאל השואל ואמר הוא עובד בבית עסק בחוץ הארץ שהבעלים שלו רובם גויים יש מהם יהודים אבל ללא ריח יהדות ורוב העובדים גויים אבל יש ביניהם יהודים ששוב אין בהם ריח יהדות והוא היהודי היחיד בכלל כל העובדים אשר הוא יראה שמיים והוא נמצא שם בגלל פרנסה ולא אחת הם מארגנים סעודה או ארוחה מעין חגיגית לכל העובדים במסעדה כשרה הואיל ויש יהודים אפילו שהם בלא ריח יהדות בכל זאת לעניין כשר אז הם נוהגים לאכול כשר. אז מבחינה זו הם אוכלים במסעדה כשרה וזה מעין דיבוק וחיזוק הקשר היותר אישי בין העובדים והמעבידים. יש להם ארוחה כזו כמה פעמים בשנה והוא שואל מאחר הוא היהודי היחיד שהוא ירא שמיים מה הוא יעשה עם ברכת המזון? הוא רוצה לברך והוא וצריך לברך במקום אכילתו והוא יהיה יותר ממוזר בעיניהם אם יתחיל למלמל בשפתיו או עוד יותר לומר בכל דברי ברכה יכול להיות אולי אפילו שיהיו כאלה שיסתייגו ממנו גויים או יהודים שמתנהגים כגויים אולי יהפכו אותו לאיזה לצן החצר ילגלגו עליו והשאלה היא האם הוא יכול לברך את ברכת המזון בהרהור בלב או לא? זו השאלה שלו. ובכן, אם באמת הנסיבות הן כאלה, ואם היא השתתפותו במפגש הזה עלולה אולי לעשות אותו יוצא דופן, מעורער מבחינה חברתית, אז בוודאי שישתף כי סוף סוף מדובר בארוחה כשרה, במסעדה כשרה, ואשר לברכות יברך אותם בליבו לרבות ברכת המזון שהיא דאורייתא. כי רבנו בפרק ראשון מהלכות ברכות הלכה ז'ן, אומר שכל הברכות כולן צריך שישמיע לאוזנו מה שהוא אומר. ואם לא השמיע לאוזנו יצא בן שהוציא בשפתיו בין שברך בליבו כלומר לפי רבנו בדיעבד אם אדם ברך ברכת המזון כי אמר כל הברכות לרבות ברכת המזון אם אדם ברך את ברכת המזון בליבו גם בלי חיתוך בשפתיו ואין לומר שלא ישמיע לאוזנו שהוא יצא ידי חובה ויש לנו כלל כל שעת דוחק כדי עבד דמי כלומר אם אדם נקרע לשעת דוחק זה נחשב כלי עבד ויכול לכתחילה לעשות את מה שהדין מורה בדיעבד זה שיטת רבנו אצל מרן הדין קצת שונה בסימן קפה אור החיים סעיף א' כתב רבנו ברכת המזון נאמרה בכל לשון צריך שישמיע לאוזניו מה שמוציא בשפתיו ואם לא השמיע לאוזניו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו כלומר לדעת מרן המינימום המינימום הוא שאם יוציא בשפתיו. כלומר, אם לא הוציא בשפתיו, לא מלמל בשפתיו, אפילו שהוא לא שמע באוזנו, אז לא יצא. לפי רבנו. גם אם לא מלמל בשפתיו, אלא ההר בליבו ולחיתוך שפתיים יצא. ואני לא צריך לומר לכם שאדם כזה שהוא כל כך נזהר שלא להיות שונה ומשונה בקרב חברת העובדים והמעבידים, הגויים ו יהודים הדומים לגויים עד כמה הוא חושש מפני כל דבר משונה הגאוו בעצמכם שהוא יברך את ברכת המזון במלמול שפתיים אזי יחשבו אותו למשוגע שהרי יש לנו כבר תקדים ש איך קוראים אלי ראה את חנה מתפללת והם מלת בשפתיה וכל לא ישמע חשב אותה לשיכורה כי מי הוא זה שמלמל בשפתיו סתם ככה ולכן לפי רבנו כאמור בדיעבד תשעת דוחק דיעבד מותר לו להרר בליבו ולפי מרן לא אלא צריך להוציא בשפתיו יצטרך אולי לשים את היד על הפה ככה תוך כדי שהוא ממלמל בשפתיו שלא ישימו לב ולא יחשבו אותו סוגה אבל מה יהיה אם הוא פעל כמו הרמבם והרהר בליבו אז יש פוסקים שאומרים שמרן יאמר אפלו בדיעבד לא יצא ואילו לפי הגרב רבודה יוסף ונסיבות כאלה כדאי הוא הרמבם וחבר מרעב לסמוך עליו שבדיעבד יצא גם בהרור בלב בלי חיתוך בשפתיים ועוד רגע נשוב משהו ונעיר הערה ביחס לעניין הזה של ברכת המזון אבל עלינו להשקיף גם כן על מצווה אחרת והיא קריאת שמע כי הרי ברכת המזון היא דאורייתא והיא הברכה היחידה שנן התורה וקריאת שמע זה גם כן מן התורה ומה הדין בקריאת שמע אומר רבנו בפרק שני מהלכות קריאת שמע הלכה ח וצריך להשמיע לאוזנו כשהוא קורא ואם לא השמיע לאוזנו יצא וצריך לדקדק באותיות ואם לא דקדק עצומר לכתחילה שמע חזקתו שמע ששמעוזניך משפיך מדבר ודיברת בם ושיננת שהדברים שקריאת שמע צריכים דיבור צריכים שינון צריכים השמאה מנפל האוזן זה לכתחילה אבל ואם לא השמיע לאוזנו את קריאת שמע יצא אבל רבנו כאן לא כתב כמו בהלכות ברכה אפילו אמר בליבו אלא מה הוא אמר וצריך לדקדק באותיות ואם לא שמיע לו אוזנו לא אמר ואם ההרר בליבו כמו שאמר בהלכות בהלכות ברכות אומר מורי מכאן אנו לומדים כך הוא אומר שם בערה כווה מכאן אנו לומדים שלפי רבנו דין קריאת שמע שונה משאר הברכות ואפילוברכת המזון שמ מאחר וכתוב שמע ומאחר וכתוב דיברת בשנתם המינימום המינימום שאפשר לבוא לקראותו שימלמל בשפתיו אף שהוא לא משמיע באוזנו זה המינימום שאפשר לבוא לקראתו אבל למהר בליבו לא בגלל דרישת התורה ודיברת ושיננת צריך דיבור אז עירור לאו כדיבור לעניין קריאת שמע הוא כדיבור למצוות אחרות לא לעניין זה בניגוד לרבנו מנוח שרצה לומר שלפחות מלמל בשפתיו אבל כאמור א שיש סליחה שישמיע לאוזניו ומורי אומר זה לא זה לא הדברים של רבנו זה לא שיטת רבנו לסיכום יוצא שקריאת שמע יש לה דין מיוחד שלכתחילה צריך ודאי לומר בק מילה במילה עברה עברה ולהשמיע על אוזנו בדיעבד אזי אם יאמר בשקט בש שקט בחיתוך שפתיים אף שאין לו משמיע על אוזנו יצא ומשועט הדוח שקדי עבד ינהג כן ואילו א איך קוראים ברכות ואפילו ברכת המזון שהיא דאורייתא לכתחילה צריך להשמיע על אוז לחתך כל מילה כל אות אבל בדיעבד אפילו ההר בליבו בלי למלמל בספתיו יצא אבל זהו עיקר הדין בדרך השולחן ערוך בעניין קריאת שמע אומר את הדברים הבאים צריך להשמיע לאוזנו סימן סב עיג צריך להשמיע על אווזנו מה שמוציא בפיו ואם לאשמיע על אוזנו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו כאן מרן בניגוד לרבנו מנוח שרבנו מנוח אומר צריך להשמיע לאז א להשמיע לאזנו לפחות ואילו הוא אומר מספיק עבד עם מלמל בשפתיו כמו שמורי מסביר בשיטת רבנו עכשיו רבותיי לאחר שאמרנו את עיקר הדין נחזור לעניין של ברכות בפני גויים או יהודים המדמים לגויים נכון מאוד שיש בעיה לא להיות יותר מדי משונה מכולם אבל צריך גם להיות אדם מושכל אדם מאוד מאוד מושכל איך לאתגר את סביבתו? איך לאתגר את סביבתו באופן כזה שגם אם הוא ינהג בדרך הייחודית היהודית שלו לא יהיה משונה בעיניהם אלא יהיה מעניין ועל כל פנים לא דוחה ובאמת רבותיי לא אחת ישבנו עם גויים או עם יהודים אדומים לגויים והכננו את הרקע לסעודה ולברכות ונמצאנו מעניינים. זה אמנם היה משונה אבל נמצאנו מעניינים. ברחנו אפילו המוצי בכלנו ברכת המזון בקל והארנו אותה וזה נמצא מאתגר. רוצה לומר לא תמיד רבותיי התחושה שלנו שאנחנו משונים ונהיה משונים בעיני הגויים או בעיני יהודים המתמים לג גויים שבאמת אנחנו תמיד נהיה כאלה. לפעמים גם הגוי או היהודי המדמה לגוי מחפש שינוי בהתנהגות הסטנדרטית שלו כדי שגם הוא ירגיש ייחודיות מסוימת. וכשאתה ולפעמים הם עושים גימיקים, גימיקים רק בלבד שהרגישו שהם עושים עושים משהו מיוחד. אז א ואם היהודי שהוא ויגבע ליבו בדרכי השם, אבל לא הגבעת לב משונה ודוחה, אלא בחן ובכבוד. נדמה לי שכמעט כל פעם, כמעט כל פעם אה אפשר למצוא את המאתגר. ומעשה שהיה ככה היה, שותים לחיים. אז אה אמרתי, כולם אומרים לחיים, לחיים. אמרתי להם רבותיי, לפני שגם אני אומר לחיים, אולי נסביר מה זה לחיים? אז הם לא ידעו. ואז אמרתי להם שבתרבות האנושית והיהודית הבינו ששתייה יש בה משהו מן מהנה, אבל לפעמים יש בה משהו מן מזיק. זה עיקר בשתייה חריפה. ולכן אומרים, תשמע, תהנה מן השתייה. רק שיהיה לך את זה לח טובים ולא תתמסטל ולא שום דבר אלא תעבור את זה רק בצורה מהנה ובלי להיות לחה ותלולה שמעו את זה היו מבסוטים כי עכשיו הם מבינים את זה אמרתי להם עכשיו תשמעו אצלנו אצלנו לפני שאומרים לחיים אומרים וואי רגע איך היין הזה נהיה יין אתם יודעים שלוקחים את הענבים דורחים אותם מוציאים את המית שלהם ארבע יום משאירים אותם והם תוססים תוססים תוססים אוי ואבוי למי ששוטה אותם ברמה של טיסה ואחר כך אני יין מתוק או יין ערב לחך או יין מעניין מאוד שתענוג לשתות אותו בכל שהוא מתיישן עוד יותר תענוג לכן היהדות אמרה ברוך אתה אשר קיים מאחורם בורא פרי הגפן זה משהו מיוחד אז אני ברשותכם בשביל כולכם אני אגיד אמרו אמן אז יפה תמיד צריך לאתגר לאתגר בכל מקום ואמינו לרבותיי ישבנו עם קומרים בכנס של מנהיגים בין דתיים עולמי עולמי וגרמתי לרב שער ישוע הכהן שהוא אשכנזי ויש לנו עוד חברי משלחת אשכנזים סרדיים ואני התמני היחיד גרמתי לו אמרתי לו תשמע עכשיו אנחנו אוכלים אחד איתם בואו נסביר להם מה זה המוצאים מה זה ברכת המזון אבל הפעם לא תוכל לאתגר אותם הם לא תהיה תימני ומה זה התימני שתיקח את הלחם ותברך המוציו של כולם קיבל את זה מיד במקום וכך היה. אז רבותיי, הם שמעו את זה. אז הם החליטו גם הם להיות נוצרים קתולים הדוקים ויש להם איזה מל מסוים שאומרים אותו. אז גם הם אמרו אותו, בסדר. אבל בינתיים זה אחר כך ברכת ברכת המזון. היה לנו את ה א הרב של ראשון ציון אה הוא כבר נפטר זכרון הברכה. הרב עזרן זכרון הוא נפטר בדמי ימיו והוא חזן מסלסל נתן לו לברך ברכת המזון והוא סלסל ומנעימות הם לא ידעו מאיפה בא להם הברכת המזון הזאת אבל הרגישו שיש הופעה אז מה זה משנה איך עושים ללמדנו מורי ורבותיי נכון אמרנו את ההלכה מה הדין מה עיקר הדין וכולי איך מתנהגים בסיבות מיוחדות אבל לעולם לעולם אל ילך היהודי כן מושע שהוא מתבייש ביהדותו או פחד לחסוף את יהדותו אם הוא ידע להיות מאתגר הוא יכול להיות גבוע לב לא בצורה שלילית אלא חיובית ויגבע לבו בדרכי השם ואפילו לקדש שם שמיים ברבים זוהי הדרך העולה בית אל רבי חנן