חברנו רבי דניאל בורלה שאל מה על מה שמכו יהודי תימן שהאובלים עטופים בטלית ומלווים את הנפטר עד לבית הקברות? מדוע לא חוששו למה שידוע בשם לועג לראש חרף עושהו. ובכן באמת מצאנו בתלמוד הבלי שאכן היו שאלו את החשש הזה שלא להיכנס עם ציצית לבית הקברות משום לועג לראש חרף עושהו. כאילו אנחנו אה מתנשאים אנחנו החיים מתנשאים ולועגים על הנפטרים שאנחנו יכולים לקיים מצוות והם כבר לא יכולים לקיים מצוות. ולכן אותו מקור בתלמוד הבלי אמר דליה כלומר תרים את הציצית תגביע את זה כלומר אם אין הציצית נגרר על גבי ה קבר אין לחשוש. זהו המקור בסוגיה בתלמוד הבלי שלכאורה עולה ממנו שיש בזה גדר שלעג לרעש. אבל לא הקפידו אלא בעיקר שלא יגררו הציציות על הקבר. אבל רבנו לא הביא עניין זה להלכה. ומורי הסביר שזוהי מחלוקת ירושלמי ובבלי ובירושלמי לא חשוב בכלל לגדר של לועג לרעש ובעניין זה הלכה כמו הירושלמי ובאמת אנחנו רואים שבעבר לא חששו מפני הדין הזה שלואג לרעש לא רק ודי תמן לא חששו ועובדה היא שהם הולכים חלוצי כתף ועטופים בטלית העבלים ונכנסים עד לקבר כלומר שאבותינו לא חששו לגדר הזה שלא עג לרעש אבל נראה שבעבר הרחוק הם לא חשש גם בעדות אחרות לא חששו שכן בטור ש נא יורדש נא אז הוא כותב את הדברים הבאים והרז הלוי זה רבנו זרחי הלוי כתב בשם הרב יצחק בן מלכי צדק כשנוסעים אותו דהיינו את הנפטר לקוברו מטילים בו ציצית כלומר שמים עליו על הנפטר תכלית מצוית שלא יהיו נושאי המתם מעוטפים בציצית והוא בלי ציצית. למדנו מדבריו שנושאי המיטה היו עטופים בטליתות מצויצרות אוכדי ללא ליצור מצב חזותי שהנפטר בלי ציצית והם עם ציצית בדיוק הפוך. שמו עליו תלית מצוית כדי שלא יראה פער בין נושאי המיטה ובינו או שקוברים אותו נוטלים אותו ממנו. ובשעת פטירת רבנו גרשון אמר ציצית חוץ. רק את המילים האלה ציצית חוץ. ונסתפקו בדבריו אם רצה לומר שיסירו מהטלית או שיוציאהם חוץ הארון. ויש מקומות שקושרים אותן בחנף הבגד. והרמבן כתב, אין בזה שום ספק אלא הן קוברים מת אלא בטלית שיש בו ציצית. ראו כמה דעות יש בעניין הזה. מדברי רבי יצחק בן מלכי צדק ראינו סיוע למנהגנו שנושאי המיטה היו הם טליות מצויצים ובגלל זה אמרו שגם הנפטר צריך לחסות טוב בטלית מצויצת כדי שלא יהיה פער ביניהם. ולפי הרמבן אפילו קוברים אותו בטלית מצוינת. לא רק על גבי המיטה אלא בטלית מצוי. יש כאלה שאמרו לו לפחות תקשור את הציציות כדי שיראה שהציציות פסולות. יש כאלה אומרים שלא. ראינו דעות מדעות שונות. למרות שהתור בסימן שסז הביא את העניין שלגלרש. בדיל מרבנו שלא הביא את זה. אומר התור בסימן שסז ש לא יהלך אדם בית הקברות או תפילין בראשו. גם רבנו הביא את ההלכה של תפילין בראשו, אבל לא משום נועג לרש, אלא משום שרבנו טוען שהתפילין הוא קדוש ובית הקברות הוא טמא ואין להכניס תפילין למקום כזה. לא יהלך אדם בית הקברות תפילין בראשו בספר תורה בזרוע ויקרא בו או יתפלל. הוא הדינמי על פה אסור ו דווקא בתוך ארבע עמות אבל חוץ לארבע עמות מותר ופרשרי דווקא תפילין הושאר מצוות וכ יוצא בהן אבל ציצית שהוא חובת הבגד מותר שאינו יכול לפשות בגדיו כשנכנס לבית הקברות כלומר א לפי רבנו יצחק הוא אומר זה רק תפילין אסור אבל ציצית זה חובת הבגד מה תתפשט יש לך בגד בין ארבע כנפות עליך אם לא יבוצית אתה עובר עבירה אז תפשוט את הבגד מה פתאום כנס עם ציטית כך אומר רבנו יצחק וכתב הרב יונה חידוש מה הוא החידוש וזהו דווקא במהם שהיו עושים צית בכל בגדיהם ואי אפשר שיפשיטו בגדיהם אבל תליתות שלנו שאין אנו מכוונים בהם למלבוש אלא לשם מצווה ציצית הוה כמו תפילין וכן עם מסכנת אדוני אביא לכם הורכה. כלומר רבנו יונה חידש חידוש שבגדים שהם דרך לבוש אז כיוון שזה בגד זה כסוט אתה לא צריך לפשות אותם כשאתה הולך לבית הקברות וזה גם לא ניכר שזה מצווה אבל כשאתה לוקח טלית שהיא לא חלק מהלבוש הרגיל הסטנדרטי שלך אלא רואים שזה מיועד למצווה עם זה אל תיכנס לבית הקברות מישהו מנועג לרש בראש אמץ את זה ומרן אילוק הזה גם באור החיים סימן כג וגם באור ביורי דעה סימן שסז אמת החילוק הזה ולכן המירו ואמרו שאסור להיכנס עם טלית מצוי משום לועג לראש להבדיל מציציות שהם על בגד שהוא דרך לבוש ואבל לפי מנהגנו העתיקומים ש שכאמור נהגו ללכת עם טלית עד לבית הקברות וגם רבנו לא הזכיר כאמור את הדין הזה של הגרש בציצית לחלוטין בכלל לא זכר את הדין הזה אז זה מתחבר אל המקורות הקדומים שבדיוק הפוך שהיו שמים על גבי ה המנפטר תלית וככה היה מנגנו בתימן שעל הזכר היו שמים תלית מצויצת ועל הנקבה היו שמים א כיסוי שחור על המיטה שלה, כיסוי שחור כי הרי היא לא מתעטפת בציצית. אז יוצא איפה שמנהגנו שבכלל לא חששו. יש מבין האחרונים שבנו שהיום אומרים באמת מנהג אבותינו להיכנס עם כללית מצויצת לבית הקברות, אבל מה טובה תיקרה ותייזהר שלא יגררו הציציות. על הקבר. אבל כל זמן שהציתיות לא נגרות על הקבר, אין שום בעיה. כאמור, מנהגנו לא חששו גם אם ציציתיות יגרו על הקבר. אבל מבחינת להיות טוב על תקרר החם לצלחמיר אמרו שלא שהציציות לא יגרו על הקבר. אבל מצד הדין ומעיקר הדין לא נהגנו בזה קל ועיקר. ויש לנו כאמור יסודות ותימוכים גם מעדות אחרות הקדמונים, אלא שאצהם חלו שינוי. ומנהגים בגלל פרשנויות שונות וכולי שבהתחלה לא היו כך נוהגים ואחר כך שינו ואמרו כפי שפסק רבנו יונה והראש יוצא בזה רבי חני