שאל השואל ואמר שהוא התחיל לעשן סיגריות וניזוק וגם שמע שסיגריה עשן לסרטן המתן ואז נתחרט והוא בא להישאל והוא נשבע שלא לא לא יעשן לעולם נשבע בשם השם אלוה צבעות שלא יעשן לעולם. אבל כל יום שחלף בלי סיגריה היו אלה ייסורים בשבילו. בסופו של דבר לא יכל ובא לרב ואומר לו או אתה מתיר לי את השבועה או אני עובר על השבועה כי איזה אני יכול עוד לסבול ואני הגוף שלי צריך את העישון כי כבר הורגלתי לכך. מה עושים בנסיבות כאלה? האם יתיר לו את השבועה או לא? נאמר בשולחן ערוך שאין מתירין לו את השבועה כשהטרת השבואה או הטרת הנדר תגרום לכך שהוא יעבור על איסור לא רק איסור דאורייתא אלא אפילו איסור דרבנן אין מתירין לו את השבועה או את הנדר כמ בשולחן ערוך יורד דעה סימןכח סעיף טו כתב מרן אין מתירין נדר של דבר איסור אפילו אינו אלא איסור דרבנן כגון לסחוק ואם התירו נדר שלחוק יש מתירים ויש אוסרים כלומר לכתחילה לא יתירו ואם התירו בדיעבד נחלקו הדעות עם ההתר היתר או איננו היתר ו ההרמה בסימן ר ל בהגעה כתב ומכל מקום לא ישאל עליו לכתחילה אלא מדוחק כוונת הרמה שלגבי דברי מרן מתירין שבועות ונדרים אפילו נשבע בהזכרת השם כלומר אנו מכירים את המושג הטרת נדרים לא כולם מודעים לכך שאפשר להתיר שבועות והנה כל המעיין בהלכה יראה שכשם שמתירים לדרים מתירים שבועות אבל הרי השבועה היא בשם השם. יש שבועות של דעת הפוסקים שאם אמר אני נשבע גם אם לא אמר את שם השם גם היא שבועה מחייבת. זו מחלוקת הפוסקים בעניין זה. אבל החידוש אומר מרן שמתירין שבועה אפילו נשבע בהזכרת השם. כלומר אם אדם נש בא שלא יאכל בשר ולא ישתה יין. והוא נשבע בשם השם ועכשיו הוא מתחרד. איך הוא יקיים עונג שבת? איך הוא יקדש עליהן ביום שבת? מילא בלילה יש לו אפשרות עם לחם אבל גם אז אין לזה לא הוד ולא הדר. אז במקרה הזה מתירין לו את השבועה כי הוא מתחרט. ואפילו השבוע הייתה בשם השם ועל זה אומר הרמה ומכל מקום לא ישאל עליו לכתחילה אלא מדוחה כלומר כיוון שמדובר בשבועה בשם השם לא ממהרים להתיר לו שבועה כזו וממשיך הרמה וכותב כל נדר שיש בהתרו בהתרו מדנוד עבירה אין להתירו כלומר מי שיש נידנות בעבירתו אין לה תירו והוא מסמך על דברי הריבש שהריבש עסק בעניינו של אדם שהיה משחק בקלפים באימורים ונשבע שלא ישחק בקלפים ולימים מתחרט ורצה לחזור לסורו והריבש אומר לא לא עוזרים לו לחזור לסורו לא מתירים לו את השבועה ועל זה אומר הרמה כל שיש בהטרתו מדנוד עבירה הוא אומר אני רק אשחתי קלפים בלי כסף לא נדנו עבירה לא מתירים לו את השבועה כמובן שהשואל שלנו שאל שאלה כפולה אמר לה מורי גדני בינת ג'נן אני משתגע בלי סיגריה אם לא תתיר לי את השבועה אני בן כך עשה בלי התרה כי אני לא יכול האם במקרה כזה יתירו לו את השבועה. אומר הרמה ביורי דעה סימן טו סימן רכ"ח סעיף טו בה והגהה הוא אומר אה ואם יש מכשול בנדר זה כגון שיש לחוש שיעבור בלא הטרה מתירין לו לכתחילה כלומר אם רואים שהאדם הזה יתמוטט ולא יחזיק מעמ ויעשה בעבירה. אז כבר מוטב לעשות עבירה קטנה מאשר עבירה גדולה, דהיינו להתיר לו את השבועה. ובלבד שלא יעשה עבירה גדולה כזו שהוא יעבור על שבועה שנשבע בשם השם והוא עובר עליה. וזה איסור תורה, לא יחל דברו. אז ועוד שזה שמתיר לו, אולי הוא מסייע בדע עוברי עבירה. זה איסור קל יותר. קל יותר מוטב כך מאשר ההוא יעשה עבירה. כאן המקום להעיר ולומר שהדברים האלה שנתפרשו בשולחן ערוך לכאורה אין להם ביטוי בדברי רבנו. האם רבנו יסכים להלכות האלה? נראים הדברים שכן. כי רבנו בפרק אה שישי מהלכות שבועות הלכה יג מביא הלכה שנזכרה בתלמוד מי שנשבע על דבר ונשבע שלא יתיר שבועה זו וניחם הרי זה נשאל על השבועה האחרונה התחילה שנשבע שלא יתיר ואחר כך תישאל על הראשונה כלומר האדם הזה שנשבע על דבר מסוים למשל שלא יעשן סגרח ונשבע שבועה שלא יתיר את השבועה הקודמת בגי יתחלו קוב את עצמו בקבלים נוספים כדי לבלום את עצמו מפני ההתדרדרות. אומר רבנו, כשיבוא אדם כזה להתיר, קודם כל צריך להתיר לו את השבועה השנייה, העוסר את ההתרה ואחר כך את השבועה הראשונה. כי אם תתיר לו ישר את השבועה הראשונה, אתה בעצם מסייע לו לעבור על השבועה השנייה. יוצא איפה שהמתיר צריך להיות זהיר, לא לסייע בידו לעבור עבירה. ולכן ראים הדברים שרבנו הסכים למה שכתוב בדברי בדברי השולחן ערוך והרמה בעניין הטרת שבועות שיש בהם נד עבירה שיש בהם נדמוד עבירה כי באמת אמר רבנו שכל העניין הזה של ההתרה לא מפורש בכלל בכלל בתורה אלא אנחנו למדנו את זה מפי השמועה שממשה רבנו מפי הקבלה ולכן אין ספק שהתורה היא תורת חיים והבינה שיש לקדש את דברי האדם לא יחל דברו אבל גם הבינה שאם אתה מוסר מנגנון כזה קדושת הדיבור בידי בני אדם פזיזים רגשנים שממהרים לנדור ולשבוע ולסנדל את עצמם בקבלים ש יתרים צריכים לתת להם אפשרות שאם תחרטו שאז הנדר בטל מעיקרו הם התחרטו או לפתוח להם פתח שחרטה לעזור להם כדי להתיר להם אז נמלא לטובתם או לתועלתם אבל כל שזה לא לטובתם או לתועלתם לא נעמיד את המנגנון שקיבלנו משה רבנו לצורכי עבירה אלא נשתמש בו אך ורק לצורכי מצווה רבי חני ברגש מצ الله